שואל ומשיב/א/א/רעט

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רעט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרי"ז הגיעני תשובה מהרב מו' ישראל איצק אהרן לאנדסבורג אבד"ק גראסוורדיין במדינת הגר באשה אחת שזה ששה שנים נסע בעלה לקבל מאה חתומים להתיר לאיש שאשתו נשתטית וקול שמועה נתעורר פה כי הרגו אותו יען דרכו היה למסור גנבים למקום המשפט וע"ז פעמים רבות פעם אחר פעם באו מכתבים לראשי הקהלה כי הבנים יאמרו קדיש והיא תנשא כי בעלה נהרג ונקבר וגם להעגונה עצמה בא מכתב כזה והיא העלתה המכתב לפאליצייא וכלם יחדיו יראו להראות המכתב לפני ובחשאי ספרו לו ולא רצה לשמוע מפני חומר הדבר ועתה בא המכתב אלי בזה"ל לאמ"ו נ"י אין דעם דאס וויר גאנץ איבר צייגט זינד דאס ר' איצק וולירשטיין האט מאסין שטארבין ער האט וואלין מסרן אויף יהודים זא איזט ער ריכטיג גישטרבין פאלגליך דאס דיא זינדע ניכט גראסיר איזט געבעציאר נאך ריכט דאס אמ"ו דאס ווייב פאר ראפין אונד איהר קונד מאכין מיר העטין זיך זעלבסט פאר געשטעלט אבער אמ"ו ווייסט אין וואס פיהר איין וועלט מאן יעצט איז זא טראהן מיר זיך ניכט ווייטר אהין ווערדין מיר אייך דיא קונדערס יאהר צייט קונד מאכין וע"ז חתמו אברהם ווייס פישר משה וואלדמאן. והנה מע"ל האריך כיון דלא נתקיים העדות ולא ידענו מי החותם והכותב איך נוכל לסמוך ע"ז דכל הטעם דמקילין בכתב שאינו מקויים הוא משום דלא חציף אינש לזייף וכמ"ש הח"מ והב"ש סי"א וכאן ל"ש זאת דבשלמא כשידענו שמות החתומים רק שלא נודע אם המה חתמו שפיר יש לומר דלמא יתברר הדבר ולא יועיל לזיופו אבל כשהשמות לא נודע לנו א"כ לעולם לא יבא לידי בירור והנה באמת באהע"ז סי' מ"ב מבואר בס"ד דאם מצאו כתוב שטר פלוני קדש פלונית ועדים חתומים בו כ"ז שאין השטר מקויים אין לחוש לקידושין וי"ל דהטעם משום דל"ש לא חציף לזייף בכה"ג די"ל דבדה לו מעצמו שמות ובלא"ה י"ל דבאמת החזקה דלא חציף לזייף אין דבר ברור דיש אנשים דחשודים לזייף ורק דעפ"י הרוב אינם חצופים ולפ"ז לפמ"ש התוס' בשבועות דף מ"ו ד"ה וכפרא דל"ש לומר אחזוקי אנשי בגנבי לא מחזקינן דכמה גנבים איכא בעלמא וביאור הדברים דדוקא כשאנו דנים על פרטי שייך לומר דלא נחזיק בגנבי אבל כשאין אנו דנים על פרטים רק שאחד גנבו אבל לא נודע מי ומי הוא שפיר ש"ל דהא איכא גנבי בעולם וכן ביאר הש"ך בחו"מ סי' קל"ג ס"ק י"ג בהדיא יעו"ש ולפ"ז גם כאן צ"ל כל דמצאו כתוב יש לחוש שמא אחד מעלמא דחציף לזייף זייף וכתב כן שוב ראיתי בש"ך סי' מ"ו ס"ק ט' שכפי הנראה כוון לזה במ"ש דל"ש לומר דל"ח לזיוף כל דלא ידענו מי הבעל דבר ע"ש אמנם בכ"ז כתב דמצאו כתוב בשטר מת פלוני מקילין אף בזה משום עגונא וזה דלא כהב"ש סי' מ"ב ס"ק ט"ו שפירש כוונת הרמ"א בשטען אחד מהם מזויף ולא ראה דברי הש"ך שרמז שם ועכ"פ יהיה איך שיהיה בכה"ג בנ"ד דמשום עגונא הקלו אף באינו נודע מי ומי החתום אמנם מה שיש לעיין בזה הוא דהנה בהעדות שבא לפני מע"ל לא נזכר רק ר' איצק וולירשטיין ולא נזכר שם אביו ושם עירו וא"כ הרי מבואר בסעיף י"ח דבעינן שיזכור שם אביו ושם עירו ג"כ והב"ש ס"ק נ"ח כתב דבמ"ש מצאו כתוב בשטר מת פב"פ צ"ל דהזכיר שם העיר הן אמת דכאן נודע שם עירו ג"כ שהרי כתבו לאותו עיר כ"פ להודיע לבנים ולהאשה שיאמרו קדיש ותנשא וכאן כתוב ג"כ שיקרא להאשה שתנשא ואח"כ יודיעו להבנים היא"צ של אביהם א"כ מבואר שדנו ע"ז שהוא מעיר וורדיין ועוד נראה כיון דכתבו שהוא בחטאו מת שרצה למסור יהודים והרי נודע שזה האיש היה דרכו למסור גנבים למקום המשפט א"כ הרי נודע לנו שמאותו איש מדברים וא"כ הוה כשם משפחה ועדיף מינה דהרי לא נודע בכל הגליל איש שהיה דרכו למסור גנבים ושמו ר' איצק וולירשטיין וכל שיש אומדנות המוכיחות יש לסמוך אמאן דלא מצריך שם עירו כמבואר בסעיף ח"י בהג"ה וה"ה כאן להיפך דמזכירים שם עירו רק לא שם אביו והוה כמו אברהם פאר"ח דהוה סי' וה"ה בזה עוד יש לחוש בנ"ד כיון שיצא הקול שנהרג א"כ י"ל דגם עדים שמעידים שנהרג אפשר שמחמת אותו קול אומרים כן וכמבואר סי"א בהג"ה ועיין ב"ש שם ס"ק ל"א מיהו הט"ז כתב דבכה"ג ל"ח דדוקא ביצא הקול שנטבע יש לחוש שמא כמו שהקול יוצא שמת ע"י בדדמי דסמכו כשנטבע בודאי מת וה"ה בזה אבל כשיצא הקול שמת א"כ ממנ"פ כשמעידין שמת ל"ש דסמכו על הקול דהא אם הקול אמת שוב הדבר אמת ובב"ש הביאו ובבית מאיר כתב דלא מצא בת"ה לשון זה ולא הבינותי שבתה"ד סי' ר"מ כ"כ בהדיא כמ"ש הט"ז משמו ואף אם נימא דלא כט"ז והעד סמך כיון שנשמע הקול כן מסתמא מת אך כ"ז בע"א אבל בשני עדים דל"ש בדדמי כמבואר ס"נ בהג"ה דבשני עדים ל"צ וקברנו א"כ כאן שיש שני עדים ל"ש דסמכו על הקול ואף דהב"ש כתב ס"ק קנ"ג דבעי שני עדים כשרים מ"מ כאן שבאמת בשביל עגונא סמכינן דהם כשרים ולא חציפי לזיוף פשיטא דסמכינן גם בזה וע"כ נלפע"ד דנוכל להתיר האשה הזאת ובלבד שיסכים עוד גדול אחד ואין לחוש שיתכוין לקלקל האשה לבעלה מפני השנאה דל"ח רק בה' נשים ולא בשאר אנשים ונשים וגם בעכו"ם ל"ח שיתכוין לקלקל אם לא כשיגיע לו איזה תועלת ועיין ב"ש ס"ק ל"ח ובשו"ת ח"ץ סי' ל"ט ומכ"ש דלמה ישנאו ויקלקלו אותה בשביל שנאת הבעל.

וע"ד העגונה השניה שבא ע"א ואמר שבהיותו נודע דרך כפר מיאהלי סמוך לטעמשוואר קול שמועה בא לאזנו כי עובר אורח אשר לו אשה בוורדיין מת זה ימים ועבר ודרש וחקר היטב עד כי נתאמת לו מפונדק שנתאכסן אצלו אותו עובר אורח בביתו והפונדק הזה במו פיו הודיע לו כי עובר אורח בא לביתו והיה חולה כאבו גדול מאד ולא היה בו רוח לפתח דלתי שפתיו והיה מעל"ע בביתו ומת והודיע לו בשפה רפה כי הוא מילדי רוסיא וברח מחמת דבר פעם אחר פעם שם והוא היה מתגורר סביב וורדיין והיה שותף בכפר סמוך לוורדיין עם יהודי הגר בדיאסיק להכין חומץ וכאשר עבר וחלף שמונה שנים בהיותו באונגרין אשתו הנשארת ברוסיא באה אליו לבקרו והיא היתה מתאכסנת בבית ר' אברהם חברה שמש בוורדיין כ"ז הגיד לו לבעל הפונדק מבלי הגיד לו שמו ושם אשתו ומקום דירתו ברוסיא והנה כעת אשה אחת אומרת כי היא האשה הנשארת ברוסיא שמנה שנים מיום שברח בעלה למדינת הגר ובעלה היה בשותפות עם יהודה הדר בדיאסיק במעשה החומץ וגם היתה מתאכסנת בבית ר' אברהם חברה שמש אמנם אחר מיתתו חפשו במכתבי המת שנמצא באמתחתו ומצאו בפאסס שלו סימנים שאינם מובהקים מצוירים תוארים שאינם מובהקים אבל אינם מתנגדים לבעל האשה הנעצבת אמנם שם הנאמר שם הוא בנימין קליין ושם בעלה היה איצק ושם חניכו של האיש איצק לא נודע ויש ע"א בוורדיין שמעיד שהיה משנה שמו בפאסס לשם בנימין קליין ולא הודיע לו טעמו ונימוקו והנה מעלתו צידד דמנין ומקום ביחד הוה סימן מובהק כמו נקב במקום אות פלוני ולפ"ז כאן שיש מנין השנים שנשארה ברוסיא בלי הבעל וגם סימן המקום שהי' שותפות בדיאסיק עם איש יהודה במעשה החומץ הוה סי' מובהק. והנה באמת דבר גדול דיבר לכאורה אבל תמוה דהרי דעת הט"ז דמנין ומקום לא הוה סימן ואף שי"ל דבצירוף ביחד הוה סי' מ"מ מדברי הט"ז נראה דגם ביחד לא מהני אך נראה אף אחד בפ"ע אינו סי' כלל אבל בצירוף ביחוד הוה עכ"פ כסי' אמצעי וסי' שאינם מובהקים דהיינו שני סימנים אמצעיים מצטרפים להיות סי' מובהק וא"כ סי' מנין ומקום ביחד אם נימא דעכ"פ סימנים אמצעיים הוה מצטרפין וא"כ הוה כאן סי' מובהק וגם בתוס' יבמות דף קט"ו מבואר דמנין הוה סימן וכמ"ש מע"ל וא"כ עכ"פ סי' אמצעי הוא וסי' מקום ג"כ הוה סי' אמצעי וביחד מצטרפין להיות סי' מובהק אמנם מה ששינה שמו בפאסס כיון שע"א מעיד ע"ז ששינה שמו הדבר ברור כמ"ש מע"ל בשם הר"ן ובפרט שיש ע"א שמעיד ע"ז ועיין באבני מילואים ח"א בסופו שם מבואר ג"כ דלא מגרע מה ששינה שמו כל שיש סי' ואומדנות המוכיחות ע"ש אברא דיש לעורר דהוה כמו חצי דבר דהרי בסי' לבד שאומר העד לא היה מקום להתיר רק עפ"י ע"א שאמר ששינה שמו וא"כ הוה כמו חצי דבר אבל זה אינו דמלבד לשיטת הרי"ף ל"ש כאן חצי דבר דכל שראה מה שיכול לראות סגי אף גם דבעדות אשה לא שייך פסול חצי דבר כלל כמ"ש בישוע"י לדו"ז ז"ל אמנם כשיתיר אותו צריך להתיר בשלשה כדין מי שנשאת ע"פ ע"א והנה בצאת המכתב מאתי וכבר שלחתיו נתתי עיני במ"ש משאת בנימין להוכיח דמנין הוה סי' (מובהק) מדקאמר בב"מ דף כ"ב מנין הוה סי' וע"ז תמה הט"ז דאם איתא מה קאמר בדף כ"ה ש"מ מנין הוה סימן ודחי ציבורי פירות ואם איתא דמנין הוה סי' מובהק טפי משאר סי' אבדה קשה מה ספק יש לש"ס בזה הנה לפמ"ש תוס' דרצה לפשוט מהמשנה ודחי דמהמשנה אין ראיה א"כ ל"ק הן אמת מה דהבין המ"ב דמנין הוה סי' מובהק לא נודע מהיכן יצא לו זאת ודלמא לא הוה רק כשאר סימני אבידה דהוה סי' אמצעיים ועשו תקנה לבעל אבידה אי סי' דרבנן ואם סי' דאורייתא היכן מוכח דהוה סי' מובהק אמנם נראה דיצא לו ממה דאמרו מדמשקל הוה סי' מדה ומנין נמי הוה סימן ואם איתא דלא הוה רק סי' אמצעי למה צריך לתלותו במשקל שהוא כמו משקל וניהו דיש חשש שמא אתרמי אבל עכ"פ מידי סי' אמצעי לא יצא וע"כ דהש"ס ר"ל דיהיה סי' מובהק כמו משקל ועיין בב"ב קכ"ח דאמרו דאפילו סומא יכול להעיד במשקל דיכול לכוין אלמא דהוא סי' מובהק וה"ה מדה ומנין ובזה יש ליישב קושית תוס' דלכך אמר ש"מ מנין הוה סימן דמהברייתא היה מקום לומר דאינו רק סי' אמצעי דעכ"פ אינו מבורר אבל מהמשנה משמע דהוה סי' מובהק וכאינך דחשוב שם די"ל דהוה סימן מובהק בכלי וכמו כריכות וכדומה ודו"ק ובאמת לפע"ד הסברא דמדה ומנין יהיה סי' מובהק כנלפע"ד כמו דאמרו בב"ב לנפילה דרבים חיישינן לנפילה דיחיד ל"ח והיינו דכל דיש לחוש שמא נפל מאחד מכל העולם ומצאו אחד מכל העולם זה חיישינן אבל במקום שאין לחוש רק לפרטים ל"ח שזה הפרטי אבד וזה הפרטי מצא וה"ה כאן כיון דעכ"פ רוב העולם אינו המנין ומדה כך וכך או פחות או יותר וכן מקום כיון שאנו דנים על מקום פרטי ושיזדמן עוד אחד ממקום פרטי כזה זה ל"ש ולכך הוה סי' מובהק ובזה מיושב הרבה קושיות של הט"ז על המ"ב דניהו דבסי' ברור דאבידה מספקינן לענין עגונא דאתתא היינו בסי' אמצעי אבל מנין ומקום דס"ל למ"ב דהו"ל סי' מובהק בזה אין ספק כלל והו"ל כמו נפילה דיחיד ובזה מיושב מה שהאריך הט"ז דבמעשה דקולר לא סמכינן ע"ז לבד ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל דמעשה שהיה כך היה וכמ"ש הט"ז עצמו רק די"ל דא"כ לאיזה צורך השמיענו חז"ל זאת ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת למאן דחייש לנפילה דיחיד ג"כ שוב הוצרך הש"ס להביא הך היתר ג"כ אבל לדידן דל"ח לנפילה דיחיד פשיטא דמנין ומדה הוה סי' מובהק אף כא לחוד אבל בלא"ה י"ל דאם נימא דלנפילה ל"ח אף בנפילה דרבים א"כ שוב אין ראיה במנין ומדה דיהיה סי' מובהק ולכך י"ל דמנין ומדה לא הוה סי' מובהק כלל אבל באמת י"ל מצד הסברא כמו לאביי דחייש לנפילה דרבים אפ"ה לנפילה דיחיד לא חייש ה"ה למנין ומדה דהוה כמו נפילה דיחיד ודו"ק. ובזה יש ליישב דברי הרמ"ה בטוש"ע חו"מ סי' ס"ה ס"י ועש"ך שם ס"ק ל"א ולפע"ד עפמ"ש התוס' ביבמות קט"ו דכל שדרך להצניע במדה כזו שוב לא הוה מדה סימן ולפ"ז יפה כתב הרמ"ה דכיון דיש לחוש שמא המלוה או הלוה נתנן כרוכים והיינו כיון שדרך לתת כן שוב אין המנין סי' אבל בכ"מ הוה מנין סי' מובהק ודו"ק היטב. ומצאתי בשו"ת נו"ב סי"א במהד"ק חאהע"ז שחידש מדעתי' דנפשי' דמנין הוה סימן והביא הך עובדא דיבמות קכ"ב דששים ב"א משמע דמקום ומנין הוה סי' וכתב דתלוי במחלוקת הרמב"ם ורש"י דרש"י דפירש קולר היינו חבורה א"כ יש ראיה דמנין הוה סימן אבל אם קולר הוה פירושו אסורים בקולר כמ"ש הרמב"ם א"כ יש ראיה להיפך ומהתימא על רב גדול כמותו דנעלם ממנו במח"כ דברי המ"ב והט"ז הלז ובח"מ וב"ש סי"ז מבואר הדברים וכ"ז נעלם ממנו והוא לא ידע ועכ"פ מ"ש למעלה דמקום ומנין ביחד הוה כסימן מובהק זה בודאי ברור דלא גרע משני סי' אמצעיים ועוד דהוה כנפילה דיחיד שיזדמן שאותו המנין יהיה באותו מקום דוקא ודו"ק היטב ועיין בהגהות אא"ז הח"ץ ז"ל בסי' ס"ה מ"ש בדברי הרמ"ה שם ועיין בב"ש ס"ק ע"ב ובק"ע סי' רע"ג שוב ראיתי בעצי ארזים ס"ק מ"ט שהאריך הרבה בענין סי' מנין והביא בשם הרח"ש שזה מחלוקת הרמב"ם והרא"ש והוא האריך הרבה ועכ"פ מקום ומנין נ"ל ברור דהוה סי' מובהק ות"ל כוונתי להלכה ובאמת לפע"ד אין ראיה מהרמב"ם שיחלוק ע"ז ובאמת י"ל דמנין הוה סימן ואפ"ה הצריך שיאמרו ממקום פלוני למקום פלוני דאל"כ אין ראיה כיון דלפירוש הרמב"ם אסורין בקולר הי' מי יודע אם הי' קולרן שוה ואולי זה נתפש עבור נפשות וזה עבור ממון וכל אחד היה צריך להוליכו למקום אחר ובאותו מקום נתחלפו זה הלך לבית האסורים שם וזה הלך למקום אחר תחתיו ולכך צריך שיאמר שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני ובלא"ה נלפע"ד דאף דנימא דמנין הוה סי' מ"מ היינו בישראל אבל עכו"ם ל"ש סי' ע"י המנין מידי דהוה אטב"ע דדעת הפוסקים דבעכו"ם מסל"ת ל"ש שמכיר בט"ע דהוה כנתכוין להעיד ועיין בסעיף נו"ן בהג"ה ובח"מ וב"ש שם וה"ה במנין לאיזה צורך מנה העכו"ם כמה הי' אנשים שיצאו וע"כ לא סמכו על המנין אבל בישראל מנין הוה סי' כנלפע"ד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף