שואל ומשיב/א/א/רסט

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רסט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרי"ג עש"ק שלח כ"ה סיון הגיעני מכתב מהרב המאה"ג הצדיק מוה' אברהם יעקב ליכטנשטיין האבד"ק פענטץ במדינת הגר ושאל בשו"ב אחד בעירו ששמש שם במשרת השו"ב ונאמן הקהל והעיר עוד טרם נתמנה הוא להרב דעיר וכאשר נתמנה לרב קרא לשו"ב הנ"ל להראות סכינו לפניו וכאשר הראה סכינו לפניו ואמר השו"ב כי טוב הוא לקח הוא הסכין והראה לו כפעם אחר פעם כי ידו קשתה להרגיש בפגימה דקה וחרץ משפטו אשר לא ירים ידו לשחוט זולת אם יראת מקודם הסכין למעלתו או לאיש אחד מופלג בתורה ויראה אשר שימש מקודם בשו"ב ואח"כ החל לנסות אותו בדיני שו"ב ולא אבה לענות אותו בסיבת אמתלאות שונות עד אשר קם הוא לפתוח את פיו ע"י אומנות שונות אז פתח האתון פיו ואמר כי לא חזרתי אחר למוד דיני הלכות שו"ב וע"כ לא אוכל לדעת מבחוץ אבל ישאל אותו מבפנים וידע להשיב וכאשר שמע מעכ"ת זאת חרה באפו ושאל אותו א"כ על מה בטח כי הלך לשחוט זה רבות בשנים והרי לא רגל על לשונו הלכות שו"ב אשר הם כהררים התלוים בשערה ענה כי סמך על שמושו בהלכות שו"ב אשר שמש זה רבות בשנים וגדולה היא מלמוד ואז אמר מעכת"ה לקנוס אותו וקצת קבלת שערי תשובה אבל נכמרו רחמיו להעבירו מאומנתו יען כי טפלי תלוי ביה והגיע לצרת הבת והדירו כי לא ילך מהיום והלאה לבית המטבחיים אם לא ילך עמו המופלג הנ"ל וישגיח עליו בהשגחה יתירה וכן עשה והנה קרה כי כאשר הלך לשחוט והאיש המשגיח הי' עמו והראה לו סכינו שרצה לשחוט בו והמשגיח בדק הסכין ומצא פגומה והי' כן שני פעמים בשתי בהמות והמשגיח הנ"ל חמל עליו ועל ב"ב ולא רצה להודיע למעכת"ה אח"כ קרה ששחט צאן ובדק אותן אחת אחת ויקוב אותן להכשיר וסימן אותם והלך המשגיח לבדוק אחריו וימצא והנה ערוגת האומה נסרכה לדופן בסרכות רבות אין מספר אשר א"א לעבור עליהם איש אשר רוח בו ואין ברוחו רמי' לפשוע מוכרח להרגיש בהם וכאשר הראה אותם להשוחט הנ"ל הודה לדבריו מיד בזה"ל אמת כי הן סרכות ועתה הצאן היא טריפה והנה הלך המשגיח לבדוק אחר הצאן האחרת אשר הכשיר ומצא פיצול גדול באונה העליונה הסמוכה לגרגרת והראה להשוחט ואמר אמת הדבר אמנם מה זה הלא היינו רביתיהו ולא עלה על לבו לבדוק אם הוא מחציו ולמעלה או מחציו ולמטה והיאך יבדוק אם כלפי רוחב או כלפי אורך כפי חומרת שתי פירושים של מהרי"ו שהובא בט"ז אשר הוא פשוט בפי כל השו"ב אז כאשר ראה זאת המשגיח לבה ולבתו רוח טהרה ולא יכול להתאפק ויבא לפני מעכ"ת ויספר לו כדברים האלה ומעל"ת שלח אחר השוחט וסיפר שנית בפני השוחט ולא יכול להכחיש הדבר יען כי נעשה בפני כמה יחידי סגולה אשר היו בבית המטבחיים ונוסף לזאת כי בהמשך הימים מעת נתקבל מעכ"ת לרב העיר עם המעשים האלו שמע קול רעש גדול כי השוחט הנ"ל בימי נעוריו הרע לעשות והי' חשוד כי שוכב עם אחותו ובפני מעכ"ת העיד איש אחד אשר בפניו החציף פניו לשכב עם אחותו במטה אחת בקירוב בשר וגם קלא דלא פסיק אשר זנה עם אשה ערילה וגם נסתלק מב"ד ד"ק פעסט על שבועות אחדים ע"י שנתן קידושין בלילה לאשה גרושה וזונה לכהן אחד וגם שותה בפרהסיא סתם יינם ומלגלג על ענין סתם יינם והנה מעכ"ת העבירו מאומנתו ועשה בו שפטים כדת וכהלכה ויען כי בעוה"ר רבים המתפרצים אשר יערב להם קול זמירות ובפיהם יאמרו כי מעכ"ת החמיר מאד עליו ומעכ"ת הגיד להם כי יכתוב לרבני גאוני מעהרין ואונגרין אמרו כי רבנן מחנפי להדדי ע"כ הסכימו כל הקהל לשאול את פי וכאשר אשפוט כן יהי.

והנה מה אומר ומה אדבר השוחט הזה הוא פסול גמור אם מצד שלא למד ולא החזיר על הדינים ועיין בד"מ סי' א' מ"ש בשם מהרי"ל ובספר ב"ה כתב שהשוחט יש לחזור על למודו כל ל' יום וכן הסכים התב"ש סי' א' ס"ז ואם מצד שהראה לו מעכ"ת כפעם אחר פעם שלא הרגיש בפגימה דקה ובשני פעמים סגי ועיין ט"ז סי' קי"ט ס"ק י"ז בשם מהר"ם מרזבורק דבשני פעמים ודאי סגי איברא דבט"ז סי' ק' כתב דדוקא בתלתא זמני אתחזיק וקי"ל כרשב"ג ודוקא בנשואין ומילה קי"ל כרבי משום דהוה ספק נפשות להקל אך באמת הדבר נכון עפ"מ שמצאתי דבר נפלא במהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ט"ו שכתב דהא דאמרינן נשואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג הוא מטעם דווסתות ושור המועד הוא ענין טבעי בעי ג' זימני אבל לגלוי מלתא בתרי סגי ונשואין אעג"ב דגרמא דטבעי הוא סכנתא דחמירא שאני ע"ש והנה דבר גדול דיבר הרב בזה ובזה נראה לפע"ד ליישב הא דכתבו התוס' ביבמות דף ס"ה ד"ה נשאת דיש לה כתובה משני אפילו לרבי דבממון מודה רבי דעד תלתא זימני לא הוה חזקה ע"ש והדבר תמוה דהרי אמרו בב"מ דף ק"ו ע"ב תני חדא פעם ראשון ושנית זורעה שלישית אינו זורעה ותני חדא שלישית זורעה רביעית אינו זורעה ל"ק הא כרבי הא כרשב"ג הרי דאף בממון ס"ל לרבי דבתרי זימני הוה חזקה וכבר נתקשה בזה ש"ב הגאון בכסא דהרסנא בשם דו"ז הגאון החסיד מוה' שאול ז"ל אבד"ק האג ולפמ"ש א"ש דבאמת גוף סברת התוס' צ"ב דהרי לענין איסורא יותר אזלינן בתר רוב מבממון וכבר הקשו כן התוס' בעצמם ונשארו בקושיא אך באמת י"ל דבאמת בנשואין דהוה דבר טבעי הי' מהראוי להיות בג' ככל חזקה דעלמא רק משום סכנת נפשות החמיר רבי ולפ"ז לענין ממון כיון שהוא ענין טבעי מעמידין הדבר על חזקתו ועד ג"פ לא אתחזיק אבל שם דהוא ענין מקרה ומכת מדינה ל"ש בזה ענין טבעי או גרמא דטבע ובזה לרבי אף בממון בתרי זימני סגי וז"ב ובזה מבואר מ"ש שם בשלמא מילה איכא דרפי דמא וכו' אלא נשואין מ"ט וקשה דהא באמת ג"פ דהוה חזקה הוא בכמה מקומות וא"כ מה קושיא ולפמ"ש א"ש דבאמת כל גילוי מלתא סגי בשני פעמים ורק בענין טבעי נחלק רשב"ג וא"כ בשלמא מילה שייך ענין טבעי משא"כ בנשואין וע"ז אמר דו"ז בנשואין י"ל דמעיין גורם איברא דלמ"ד מזל גורם ל"ש כל כך ענין טבעי ואולי גם זה טבעי וצ"ע ועכ"פ ל"ק קושיתי ודוקא גבי תולעים בעינן ג"פ דהוא ענין טבעי משא"כ בחשוד סגי בש"פ ודו"ק ובאמת שגם בזה חולק התב"ש וכתב דבדאורייתא בש"פ סגי ע"ש בבכ"ש ועכ"פ בש"פ סגי לכ"ע וקי"ל כרבי בזה וגם בשו"ת מהרי"ט שם העלה דבש"פ ודאי דסגי והיא מחמיר אף בפ"א ע"ש ועיין פר"ח ביו"ד סי' קי"ט ובתב"ש סי' ב' ס"ק ל"ב והארכתי בזה בשו"ת לק' דראהביטש ואכ"מ.

והנה מעלתו כדין עשה שהעמיד לו משגיח שבלעדו לא ישחוט אמנם אח"כ כאשר קרה לו ש"פ בשני בהמות שהסכין פגום לא ידעתי למה החריש לו המשגיח אחרי שמעלתו העיד שהוא מופלג בתורה ויראה ומה זו שתיקת ואף שריחם על ב"ב האומללים אין מרחמין בדין אבל מה שעבר אין אמנם כעת כי קרא לו בבדיקות ג"כ א"כ פשיטא שיש לחוש לו שהוא ע"ה ושוטה רשע וגס רוח ופשיטא שיפה עשו מה שהעבירו אותו ומה גם שהוא חשוד על עריות ומעשיו מכוערין ולא ידעתי מה צורך לאריכות אך מה שאני תמה למה לא כתב מעל"ת שיש להחמיר גם על הכלים למפרע והטעם דהרי באמת הט"ז סי' א' מחמיר למפרע בנמצא שלא ידע הלכות שחיטה ואף שהש"ך בנקה"כ האריך לחלוק עליו אבל כל האחרונים הסכימו להט"ז ועתב"ש סי' א' סט"ו וכן מצאתי בשו"ת אבקת רוכל להב"י סי' ר"א שכתב ככל דברי הט"ז ואני אומר ואף החולקים על הט"ז כאן בצירוף שהוא רשע לחשוד על העריות וע"ה ודאי עשוי לקלקל בפשיעה ובערממיותו הגדול וז"ב וע"כ נראה לפע"ד דיש להטריף למפרע וכל הכלי' שאפשר להגעיל יגעילם וכ"ח כיון דלא אפשר בהגעלה יניחם עד אחר מעל"ע כמ"ש הכו"פ סי' א' בשם הכנה"ג וכ"כ התב"ש ואף שבתשובה פקפקתי ע"ז ממ"ש מהריב"ל בספק התגלגל מ"מ כראוי הכו"פ והתב"ש לסמוך עליהם בהפ"מ.

והנה בדברי המהרי"ט שכתבתי למעלה אמרתי דבזה מיושב קושית התוס' בנדה דף ס"ו בד"ה ונאמנת שכתבו דרישא דלא כרבי ולפמ"ש בווסתות גם רבי מודה דהיא דבר טבעי וכמ"ש התוס' דרבי מודה בשור המועד ובאמת שבנדה ס"ג במשנה לא חלק רבי כלל דאין אשה קובעת ווסת כ"א בג"פ ואף דהט"ז ביו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז כתב בשם רש"ל דכל דבר דמעלמא נפיל ולא מיניה קרבו אף בתלתא לא הוחזק וכן כתב המ"א סימן תס"ה ס"ק ה' וסי' תס"ז ס"ק י"ב היינו במה שנפל מעלמא ולא נתחדש מקרה בגופ' אבל במה שנתחדש בגופו או ע"י מעשיו איזה התחדשות בזה אדרבא כל שאינו טבעי אף בב"פ סגי וכמ"ש המהרי"ט ובזה יש להשיב על דברת הגאון ש"ב במק"ח סי' תס"ז שכתב דדוקא במה שהיקש השכל מסתבר אבל אין חזקה למקריים ע"ש והרי המהרי"ט ס"ל להיפך דבמקרה ואינו טבעי אף בב"פ סגי ורק בדבר שנפל מעלמא ולא נתחדש מקרה בגופו או ע"י מעשיו הוא דשייך לומר כן אך בגוף הדבר א"א לומר כן דא"כ בווסתות אין רבי חולק כלל והרי מצינו בנדה ס"ג דאסרו לימים שנים והיינו כרבי וכמ"ש התוס' ואדרבא בווסת שלא מנו חכמים שאינו טבעי ס"ל לרבי ג"כ שלשה פעמים ולדברי מהרי"ט נהפוך הוא ועיין בדף ס"ד דתלוי ווסת הדילוג במחלוקת רבי ורשב"ג ולמהרי"ט גם רבי מודה ועיין בת"ה בית ז' שער ג' ואף אם נימא דרבי באמת חולק וגם בדבר טבעי סגי בב"פ אבל אנן בדידן לא קי"ל כרבי בזה רק כרשב"ג ומכריעין כן צ"ע דהרי בשור המועד מודה רבי וגם בנדה ס"ג וס"ד לא משמע כן ועיין ת"ה שם וע"כ צ"ע ובחידושי בכור שור חולין נ"ח העלה דבדאורייתא אף בב"פ מחמרינן ע"ש שהאריך והיה מקום להאריך ע"פ דברי המהרי"ט אבל העיקר לדינא דאף בפ"א יש להחמיר ועיין מהרי"ט שם ובפר"ח סי' קי"ט.

והנה עתה נעתיק עצמינו לענין חזנות הנה לפע"ד בזה פסול גמור להתפלל אף בכל ימות השנה ואף דבכל הגב"ע שראיתי בדבריו על מעשיו הרעים לא מצאתי רק קלא דל"פ שחשוד על העריות ואף שהעיד אחד שראהו שוכב אם אחותו במטה אחת בקירוב בשר הא אינו רק ע"א ואינו נאמן לפסול אותו מחזקתו ובב"י חו"מ סי' ל"ד מבואר דחשוד על העריות כל שלא העידו שבא על הערוה אינו פסול לעדות הנה לפע"ד היה נראה דבר חדש דאף לשיטת הרי"ף דחשוד על העריות היינו שבא על הערוה ואפ"ה אמרינן יצרו תקפו הנה באמת מה שמכשיר ר"נ ע"י שיצרו תקפו זה דבר תמוה דא"כ בכל העבירות נימא יצרו תקפו ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ז מ"ש בזה הוא והגאון בעל ח"צ אך מדברי התוס' בסנהדרין דף ט' ד"ה לרצונו למדתי דיצרו תקפו הוא כיון שעריות הוא מהדברים שנפשו של אדם מחמדתן ביותר נחשב כמו אנוס ע"ש ולפ"ז נלפע"ד דלפי מה דאמרו ביומא דף ס"ט דבעי רחמי על יצרא דע"ז ועריות ועל ע"ז נענו ועל עריות לא בטלוהו לכלא רק דאהני דלא לגרי בקרובתי' א"כ על אחותו בוודאי לא שייך יצרא דעריות והוה כמו רביעה דלא חשוב כאונס כמ"ש התוס' שם ובאמת דברי התוס' צ"ע שכתבו דרש"י מפרש דחשוד על העריות היינו שהוא גס בעריות ולא שבא עליהן ובאמת הרא"ש פז"ב הבין מדברי רש"י דפירש כר"ת ע"ש באות י"ג אמנם לפע"ד דברי התוס' מוכרחין בכוונת רש"י דהרי רש"י פירש דלכך כשר לר"נ משום דס"ל דבעי רשע דחמס ואם כן ע"כ דמיירי שאינו חשוד שבא עליה דאל"כ הרי רבא ס"ל דלרצונו רשע והוה רשע דחמס אף ברביעה שאינו נהנה כ"כ מכ"ש בבא על הערוה וא"ל משום דיצרו תקפו והוה כאונס דהא רש"י לא גריס כמ"ש הרי"ף דר"נ השיב יצרו תקפו וע"כ דדוקא כשבא על הערוה או רבע חשוב כמו רשע דחמס ע"י שנהנה אבל בחשוד על העריות שנתיחד עמהן לא הוה רשע דחמס והנה בתשובה אחת לענין חשוד על העריות פסול בין לאפוקי בין לעיולי הבאתי דברי המהר"ם מינץ שהקשה בהא דכתב רש"י דארבעין בכתפיו וכשר דמלקין על לא טובה השמועה ועל זה הקשה דהא בבני עלי הוא דכתיב ושם היה עריות דא"א שחשדוהו בא"א כדדרשו מאשר ישכבון את הנשים וא"כ שוב אין מלקין על יחוד א"א כדי שלא להוציא לעז על בני' ע"ש ואני תמהתי שם דזה תקנת חז"ל כדי שלא להוציא לעז אבל אז בבני עלי טרם שנתקנה התקנה הזאת היו מלקין על לא טובה השמועה והארכתי בזה אבל באמת מלבד זאת הא כל שהוא רשע בר חיוב מלקות אף שאינו לוקה מ"מ מקרי רשע וכ"כ בהדיא בשו"ת מהר"א בן חיים סימן מ"ב בח"ב הנקרא מים עמוקים וכבר השיגו עליו והוא רצה להתנצל ע"ש במהר"ם מינץ שהאריך ולא עלתה בידו אך כעת נתיישבתי דיש ליישב לפמ"ש התוס' בחולין דף ב' דכל שלא התרו בו ל"ש ארבעים בכתפיו וכשר אבל כבר כתבתי דאז היה מלקין גם ביחוד א"א ולפ"ז בנ"ד אם היתה אחותו א"א ל"ש ארבעים בכתפיו אבל באמת ז"א דבאחותו כיון שהיא מחייבי מיתה בודאי פסול אף שאינו בני מלקות וגדולה מזו כ' הסמ"ע בסי' ל"ז ובכנה"ג בהגהו' ב"י שם אות י"א האריך דבבא על הכותית כיון דקנאין פוגעים בו הו"ל מחויב מיתה ופסול אף דאינו בן מלקות וצ"ע במ"ש הכל בו דבבא על הנכרית שיש עדים שהוא באופן שמחויב מלקות והרי בבא על הנכרית קנאים פוגעים בו והוא מחויב מיתה ופשיטא דפסול לחזנות מיהו בלא"ה דברי הכל בו צ"ע דבפסול חזנות לכ"ע פסול אף שכשר לעדו' כמ"ש בשו"ת מהראב"ח שם והוב' בקצר' במ"א סי' נ"ג ס"ק ז' דאף בקל' דל"פ לבד אף יחיד יכול להעבירו כל שלא נתברר שעשה תשוב' וע"ש בס"ק ח' שהבי' המג"א דאם יצא טריפות מתחת ידו מסלקין אותו מחזנות ובנדון דידן כולהו אתנהו ביה ופסול הוא לחזנות שיצא טריפה מת"י וגם נחשד על אחותו ובא על עריות וע"כ כל מה שעשה מעכ"ת כדין עשה וד' עמו ולא העביר עליו הדרך אלא הוא בעצמו מנע הטוב ממנו בעצמו והלך חשכים ואין נוגה לו ואם ירצו לתת איזה מחי' לב"ב מה טוב אבל לא יקרב לעבודת ד' עד כי יעשה תשובה כהוגן וילך למקום שאין מכירין ויעשה תשובה ההוגנת שיתברר לב"ד והקהל שתשובתו כהוגן אז ביד הב"ד והקהל לקרבו והנה מה שמלגלגל על סתם יינם זה ג"כ פסול כמבואר סי' קי"ט ס"ז כיון שאינו מאמין בדברי חז"ל וע"ש בש"ך ס"ק ט"ז אבל י"ל כיון שבעוה"ר שתיית סתם יינם ניקל בעיני ההמון עם בזמנים האלו ובפרט במדינת אשכנז והגר א"כ אפשר שחשוד בדבר דלא משמע לאנשי שהוא עבירה דלא מקרי חשוד כמ"ש הרמ"א ס"ז בהג"ה שם ועש"ך שם.

והנה במ"ש למעלה בשם מהרי"ט דענין טבעי בעי ג' זימני וגילוי מלתא סגי בתרי פעמים תמיהא לי טובא דבעירובין דף צ"ז גבי צבתים דאמרו שם דלרבי סגי בתרי זימני ולדידן בעי שלשה זוג תפילין דקי"ל כרשב"ג כמ"ש הריטב"א בחידושיו שם דכיון דרב פסק כרשב"ג הכי קי"ל והרי שם הוא רק גילוי מלתא דקנה מהמומחה ול"ל ג' זימני וצע"ג. והנה בגוף קושית התוס' ביבמות דף ס"ה הנ"ל דלמה בממון מחמרינן טפי מאיסורא והא בממון לא אזלינן בתר רובא לפע"ד נראה כעת דלק"מ דכל הטעם דלא אזלינן בתר רובא הוא משום דהחזקת ממון אלים טובא ולפ"ז כאן שבעת שנשא אותה ונתחייב לה כתובה אז בודאי לא אתחזקה שלא הי' רק פעם אחת וא"כ נתחייב לה כדין וא"כ שוב יש לו חזקת חיוב דמועיל אף בממון וכמו דאמרינן חזקה אא"פ בת"ז אף דחזקת ממון אלים מ"מ מצד שהוא בחזקת חיוב מועיל וה"ה כאן יש לו חזקת חיוב והרי נתחייב ויש חזקת חיוב וחזקה ורובא ודאי אלים להוציא ממון ובזה מיושב גם קושית דו"ז הגאון מב"מ דף ק"ו דשם דהוה מכת מדינה ובכה"ג ודאי ליכא חזקה חיוב ושוב לא מועיל רוב נגד חזקת ממון וז"ב ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף