שואל ומשיב/א/א/רנט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רנט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרח"י יום ד' חיי כ"ד מרחשוון הגיעני שו"ת מהרב מוה' בנימן זאב מק' זמיגראד במה שאירע שאחד נדד לסבב על הערים והניח אשה בזמיגראד והנה בא גב"ע מק' סעריט ועד א' העיד בזה"ל בחדש מרחשוון העבר נקראתי לחולה לאמר עמו ווידוי ושאלתי אותו מאיזה מקום הוא ואמר שהוא מק' זמיגראד ושמו משה פטלר ויש לו אשה ושמה מרים ויש לו שני ילדים ממנה בן ובת שם הבן פישל בן ארבעה שנים ובת שמה שרה בת ששה שנים גם אמר שיש לו שם שלשה אחים שנים ב"ק זמיגראד ואחד במדינת אונגרן גם היה לו סדק בשפתו העליונה וביום ב' לחדש נפטר שם והעד השני העיד בזה"ל אני מעיד שבא לכאן פה"ק סעריט איש אחד ונתאכסן אצלי ונפל למשכב וקודם הנ"ל אמר שהוא סמוך לדיקלא ואח"כ אמר שהוא מ"ק זמיגראד ושמו משה והי' לו סימנים בגופו היינו בשפתו העליונה סדק וגם פסח על רגל אחד עכ"ל והנה בעדות הראשון יש ספיקות כי האיש הזה לא הי' לו בן מעולם רק בת הי' לו אולם מתה טרם נסעו מפה וגם השני אחים לא היו דרים מעולם ב"ק זמיגראד רק במקומות אחרים וע"ז רצה מעלתו לסמוך על עד השני כי עד א' ביבמה נאמן להתירה ואף שלא אמר רק שמו ושם עירו סגי כמבואר בק"ע בשם מהר"ם מלובלין להתיר בלא הוחזקו וכן כתב בשו"ת מהרש"ך ובפרט לפמ"ש בתוס' דף כ' דשני יוב"ש אין לחוש רק מדרבנן ובדרבנן סגי בסי' אמצעיים ולא נוכל לבטל עדות העד הראשון מטעם עדות שבטלה מקצתו כמ"ש בשו"ת נו"ב סי' מ"ה ובמח"כ אין לו דמיון לשם דשם אין שינוי בגוף העדות רק דהמעיד הוא פסול וע"ז כתב הנו"ב דעכ"פ עדות הכשר לא בטל ע"ש אבל כאן שאותן שני עדים העידו מה ששמעו מפי החולה והשני לא שמע רק ששמו משה מזמיגראד והראשון אמר ששמע שיש לו בן ובת ואחים בזמיגראד וכיון שמעידים מפי אחד והעד הראשון ששמע הגדתו על הבן והבת והאחים ואם כדבריו אינו זה האיש שאנו דנין עליו ואם כן גם השני ששמע ג"כ מזה האיש משה ע"כ אינו זה שאנו דנין עליו ושפיר לא מועיל גם עדות השני גם מ"ש דחששת שני יב"ש אינו רק מדרבנן אמת שהתוס' כתבו כן בב"מ דף כ' ד"ה אסורא ומע"ל לא רשם מקומו אמנם זהו בסתם מה"ת לחוש לשני יוב"ש אבל כאן שע"פ עדות הראשון ע"כ אין זה האיש בעלה של מרים שאנו דנים עליה וא"כ העד השני שלא שמע רק מזה א"כ ע"כ שזה אחר הוא דעד א' נאמן לומר ששמע כן ועכ"פ ריעותא יש ובודאי חיישינן לאחר ומ"ש מעלתו ראיה מאמרה מת בני ואח"כ מת בעלי דחולצת ולא נימא דכיון שבטל לגבי יבום נימא דבטל גם לגבי חליצה וע"כ דל"ש עדות שבטל מקצתה בזה הנה לפמ"ש הנו"ב שם אין ראיה מאשה דאינה בתורת עדות ומה גם דלפמ"ש אין ראיה דעכ"פ לגבי מיתת בעלה פ"ד ונאמנת אבל כאן כל שיש עד שמעיד שאינו זה האיש בעלה של מרים פשיטא שאין בעדות השני ממש ואם כוונת מעלתו דנימא דלא נתבטל רק לענין הבנים אבל לא לגוף העדות זה בודאי ליתא דכל שמעיד ששמע מזה האיש אלה הדברים איך שייך לבטל עדותו במקצת הא אינו מעיד רק ששמע מזה האיש כן ואם כן או שהגיד לו שקר או שבאמת אינו האיש שאנו מבקשים וחיישינן שמא זה הוא בחיים חיותו ומ"ש מעלתו דתלינן בטעות בעדים אף בחקירות כדי שנימא שלא יתכחשו וה"ה בזה נתלה בטעות ונימא שמה שאמר בן ובת הוא לפי שהי' לו אחות ושמה שרה והיא הי' לה בן ושמו פישל מעולם לא שמעתי שנתלה בטעות מה שהאיש מספר שהי' לו בן ובת מאשה מרים ומ"ש מעלתו שלא נתקבל העדות כלל שהרי במקום שהי' לו אחים ל"מ מה שאמר שהי' לו בנים ובאותו מקום שלא הוחזק באחין א"צ להגדתו שיש בנים א"כ כיון שלא נתקבל עדושו כלל שוב נוכל לתלות בטעות כעין מ"ש השב יעקב דכל דבר שאין צריך לאמרו תלינן בטעות וכמ"ש עבוה"ג לענין שינה שם אביו הנה מלבד דהוא עצמו דחה דבריו אבל אני תמה דהאיך העלה המדומה כזה לומר שנתלה בטעות מה שלא ביאר כלל ובדרך רחוקה וגם למה לא נתקבל עדותו דניהו שאינו נאמן נגד החזקה אבל מ"מ הוא אמר כן והעד מעיד שאמר כן ובאמת נימא דהוא איש אחר וע"כ לא ידעתי להתיר כיון שלא נמצא כדבריו ולסמוך על סי' אמצעיים נגד הגדתו בודאי א"א מה גם שסדק על שפתו אינו סימן אמצעי כלל ושכיח וגם פסח אינו כ"כ סימן ועיין שו"ת מהר"ם לובלין סי' ג' ואם יוכל להברר שזה החולי לא היה שפוי בדעתו בעת הגדתו אולי נוכל לסמוך שטעה בקצת דברים ודמיונו כוזב לו אבל כעת לא אוכל להתיר.

ודרך אגב אמרתי לרשום בקצרה מה שנתחדש לי בי"ב טבת ג' ויחי תרח"י בדברי הש"ך ס"ק כ"ו שחידש די"ל דחיישינן לשאלה ודלוסקמא הוה לא מושלי אנשי והיא תימה דהא דלוסקמא למה יהיה לא מושלי אנשי דל"ש שום טעם בזה מה דאמרו בב"מ גם מה שתירץ בתירוץ השני דמיירי שאומר שהיה בדלוסקמא והא דפריך מחמור בסי' אוכף הוא משום דסתם חמור הוא עם אוכף לא משמע כן באו"ח סי' ש"ה דפסקינן דדוקא מרדעת צריך להיות על החמור ולא אוכף שאין דרכו להיות אוכף תמיד על החמור וא"כ י"ל דחמור בסימן אוכף שאומר שהיה עליו אוכף והדרא קושיא לדוכתיה אך לפע"ד במחכ"ת הש"ך לק"מ דהא הש"ס אמר לעיל בע"א ל"ל דכתב רחמנא שור וחמור שה ושמלה דאי כתב רחמנא שמלה הו"א ה"מ בעדים דגופה וסימ' דגופה אבל חמור בסימן דאוכף ועידי אוכף אימא לא מהדרינן ליה קמ"ל חמור ולפ"ז זהו כשחמור היינו ע"י סימן אוכף שאומר סימן באוכף אבל אם חמור ע"י סימן שיש עליו אוכף הו"ל שוב סימן בגוף החמור ומה קמ"ל בחמור וז"פ וברור. ושפיר פריך הש"ס חמור בסימן אוכף היכי מהדרינן. ובזה עמדתי על לשון רבינו פי"ד מגזילה ה"א שכתב למה פרט הכתוב חמור להחזיר בסי' מרדעת אע"פ שהסי' בדבר הטפל לו ע"ש ובשו"ת נ"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ל"ב עמד בזה למה שינה רבינו מאוכף למרדעת ומה גם דאוכף ליכא חשש שאלה ובמרדעת יש חשש שאלה דל"ש מסקב ליה לחמרא במרדעת ע"ש שהאריך להוכיח זאת ולפמ"ש יש לומר דרבינו בכוון אתי להורות דלא נימא דחמור בסי' אוכף היינו שאומר שהיה עליו אוכף דזה ל"ש כ"ש דבמרדעת הולך כל היום אבל באוכף לא ואף דיקשה א"כ חמור למה לי דז"א דהרי באמת לאחר דמסיק הש"ס דשה לד"ה קשה אם כן שוב אין ראיה דחזינן דהתורה לא הקפידה שיכתוב דבר שאין צריך והוא הדין בחמור הוה אמינא דהיינו מה שאומר דהוא לבוש באוכף לכך השכיל הרמב"ם לכתוב מרדעת שזה ודאי אינו סי' מה שלבוש במרדעת דהא במרדעת הולך כל היום וע"כ דחמור בסימן מרדעת היינו שיש סי' במרדעת והיינו שכתב הרמב"ם אע"פ שהסי' בדבר הטפל לו היינו כדאמרו לעיל דאפילו בסי' דאוכף דלאו גופא ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מה שראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ה שכ' לענין שלא הזכיר הקבורה כיון שאמר לשון נפטר ומה הלשון נפטר דגבי מיתה שייך לשון דמך וע"כ דהכוונה שנפטר מן הדין ונתכפר לו וזה שייך משעה שנקבר דמתחיל הכפרה ע"ש והנה קצת ראיה ממ"ש פ"ו דאבות שבשעת פטירתו של אדם שדרשו ע"ז ובשכבך תשמור עליך דהיינו בקבר אמנם באמת תמהני דדרש לשון הדיוט במ"ש נפטר שהכוונה לקבורה גם מ"ש דמיתה נקרא דמך בירושלמי אמת אבל זה בצדיקים שמכניס המיתה בדמך שינה כמ"ש היפ"ת אבל בסתם בני אדם נקרא נפטר ומה שהביא במ"ש בירושלמי כשנפטר אליהו מן אלישע הוא לפי שאליהו לא מת רק שנפרד מאתו ותמהני דפטור הוא לשון הכתוב ד"ה א' ט' לשנות פטורים וד"ה ב' כ"ג כי לא פטור ועל דעתי הוא מלשון פוטר מים שהוא מלשון פתיחה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף