שואל ומשיב/א/א/רנו

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רנו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בש"ק פ' וישב שנת כת"ר כ"א כסליו הי' אצלי הרבני החריף מוה' אביש מרדכי מצעשנוב והראה לי דברי רש"י בסנהדרין דף ע"ט ד"ה לא צריכא שכתבו והא ליכא למילף מינה דכרובא דמי דהא מה"ת לן וע"ז הקשה דאינו מובן כלל דמה מועיל אם הי' כרובא והא עכ"פ לא עדיף הקבוע המועט אף דנחשב כהרובא מהרוב דקבוע שהן בודאי רוב בעצם ומה נ"מ לן אם יהיה רוב והוא דקדוק עצום והשבתי דאין כוונת רש"י דכאן יהי' נ"מ רק בעלמא וע"ד שכתב הט"ז ביו"ד סי' ק"א ס"ק י"ד דכאן יש שני קביעות חלק הנחתך והשני שנשאר שלא נחתך והיו לנו לומר כי האיסור בחלק שנחתך כי הוא הרוב נגד החלק שלא נחתך ע"ש ודבריו תמוהים כמו שמצאתי בזרע יצחק פ"א דערלה משנה ג' שהקשה על הט"ז דקבוע היה כמחצה על מחצה וכתבתי בגליון הט"ז דל"ד דבתשע חניות הקבוע ניכר שמוכרות בשר טריפה ואנו באים לדון ממי בא החתיכה הלז אם מהחניות תשע שמוכרות בשר כשר או מהחנות הטריפה אמרינן כיון דאותה חנות הטריפה ניכרת חשוב כמחצה על מחצה אבל כאן אנו באים לדון באיזה קבוע יש האיסור א"כ פשיטא י"ל דבחלק הרוב שנחתך נקבע האיסור ונחתך ע"ש שהארכתי ולפ"ז בקבוע הניכרת אנו אומרים כמע"מ ואין כאן רוב אבל אם היינו אומרים דקבוע הוה כרוב ורוב א"כ כל שנחתך רוב א"כ פשיטא דיש לנו לומר דהאיסור נחתך דהרי יש רוב שנחתך והאיסור ג"כ חשוב כרוב ניהו דהקבוע השני נחשב ג"כ כרוב אבל מ"מ הוא מיעוט נגד קבוע הרוב ולכך כתב רש"י דליכא למימר שהוא הרוב רק כמע"מ וא"כ אף שהרוב נחתך לא עדיף דמ"מ הוה כמע"מ ודו"ק. עוד נ"ל עפ"י מה שהקשו התוס' שם ממנ"פ למאן קאי אי אליבא דמ"ד התראת ספק ל"ש התראה ל"ל טעם דספק נפשות להקל ת"ל דהו"ל ה"ס ואי אליבא דמ"ד התראת ספק שמה התראה אם כן היכא פטרינן בנמצא ישראל הרוב הא מחייבינן בהכה את זה וחזר והכה את זה וכתבו דשאני התם שיודע בבירור שיבא לידי ודאי איסור אם יותיר או אם יכה אבל הכא א"י בודאי שמא לא יכה הישראל ע"ש ובאמת שהיא תמוה מאד דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דכאן שוב הוה התראת ספק ל"ש התראה אף למ"ד התראת ספק שמה התראה וראיתי בשטה מקובצת כתובות דף ט"ו שהרגיש בזה ויבואר לפנינו תירוצו אמנם בשם הרשב"א מביא של"ש בזה כלל התראת ספק דבאמת כל שרובא גוים כודאי משוינן לי' כדאמרו ות"ל דרובא גוים נינהו וה"ה להיפך כשיש רוב ישראלים כודאי משוינן ליה ומחייבין אי לאו דיש לנו קרא דוארב לו הלכך כל שהוא מחצה על מחצה נידונין כרוב להקל משום והצילו העדה ואף דאיכא מחצה ישראלים נגדו לא אמרינן דהוה כרוב רק לקולא ולא לחומרא ע"ש וע"כ ז"ש רש"י דלמה לא נימא דכרוב משוינן ליה בין להקל בין להחמיר והוה תרי רובא והוה כמחצה על מחצה לזה אמרינן דמה"ת לנו לומר כן וסגי לנו דניהוי כמע"מ ולקולא אמרינן דהוה כרוב ולא לחומרא וא"כ שוב יהי' נ"מ דאם נחשוב שניהם כרוב שוב אם יפרשו למקום אחר הרוב שוב יהיה נהרג עליו דהא קבוע הוה כרוב וא"כ מהראוי לומר שיהיה נהרג דהרי הרוב הוא ישראלים וניהו דשם הוה רוב כנגדו אבל כאן שוב הוה רוב גמור ולזה אמר דלא הוה רק כמחצה על מחצה וממילא לקולא אמרינן להיפך דלא נפרש מהרוב דגם המיעוט נחשב המחצה וז"ב. והנה בקושית השטה מקובצת הנ"ל היה נ"ל דכל הטעם דהתראת ספק לא שמי' התראה הוא משום דבעינן שיתיר עצמו למיתה וכל שיש ספק לא התיר עצמו למיתה ולפ"ז אם היינו אומרים דספק נפשות להחמיר והוא יודע דיש כאן מחצה למחצה דקבוע הוה כמחצה על מחצה אם כן הכניס עצמו לספק נפשות וספק נפשות למיתה ושוב התיר עצמו למיתה ולכך בעי הטעם דספק נפשות להקל ודו"ק. וראיתי בשטה מקובצת מ"ש בזה וברור שכוון לזה שכתב דאלו אמרת ספק נפשות להחמיר אין לחלק הך דהכא מהכה וחזר והכה דהכא נמי הכנסתו לבית הספק של נפשות היינו נמי איסורא וכו' וברור שכוון למ"ש ודו"ק ובשו"ת ש"ב הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל חלק חו"מ סי' נ"ג נשאל ע"ז וכתב שדברי השטה הם תמוהים דסוף סוף אם היה נתברר שהרג לעכו"ם היו פטור וחשב ה"ס ע"ש ולפע"ד הדבר ברור דבכה"ג ל"ח ה"ס דכל הטעם דלא התיר עצמו למיתה שסבר שלא תהי' כן וא"כ בכה"ג גם אם לא הי' אפשר להכיר כלל אם הרג לישראל או לעכו"ם הי' חייב א"כ הכניס עצמו לבית הספק דספק נפשות להחמיר ולכך בעי הטעם דספק נפשות להקל וא"כ לא הכניס עצמו לבית הספק כלל ודו"ק היטב כי לפמ"ש נתבאר הרבה פרטים בענין ה"ס לפמ"ש בטעם הדבר ודוק ולא נפניתי כעת להאריך.

והנה במה שהארכתי למעלה אי בפ"נ הולכין אחר הרוב הנה בספר קהלת יעקב להגאון ש"ב אבד"ק ליסא זצ"ל בסי' ד' באהע"ז סל"ג חידש הרב ז"ל לפמ"ש בשטה מקובצת ב"מ דף ז' גבי עשירי ספק דרוב מטעם ספק ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב ולפ"ז לפמ"ש המלמ"ל פ"ו ממעילה דאם היתר נתערב ברוב איסור לא בטל היתר ברוב להיות איסור ללקות עליו וא"כ נהי דברוב ישראל היתר הוא מטעם ביטול ברוב מ"מ ההורגו אינו נהרג עליו דלחייב עונש לא מהני ביטול ברוב ע"ש שהאריך בזה ונפלאתי איך פה קדוש יאמר זה והרי בד"נ הולכין אחר הרוב כדאמרו בסנהדרין דף ע"ט וכן בחולין דף י"א דלמדו ממכה אביו ואמו דאזלינן בתר רוב וע"כ לא כתב הרא"ש רק לענין כל דפריש מרובא פריש דעכ"פ אינו ודאי רק ספק אבל מה ענינו לומר שאין עונשין מן הספק דהיתר לא נהפך לאיסור לענין מלקות דשם שילקו ויהיו נהפך ההיתר להיות איסור זה לא אמרינן אבל מ"מ עונשין על הספק ומה דלא נהפך ההיתר להיות איסור הוא מטעם שהאיסור דרכו להיות בטל ולא היתר וכמ"ש הר"ן סוף ע"ז וכמ"ש בגליון הרמב"ם הלכות מעילה שם ובאמת מ"ש בשטה שם בשם הרא"ש דהתורה התירה אותו ספק באיסור כדכתיב אחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב צ"ע דאם נהפך האיסור להיתר שוב נעשה היתר גמור ובזה נחלקו הרשב"א והרא"ש דהרשב"א כתב דאחרי רבים להטות ועל כל אחד אומר שהוא ההיתר והרא"ש כתב דנהפך להיות היתר ועיין ב"י סי' ק"ט וצ"ע אבל אף אם נדחוק דמה דנהפך להיות היתר הוא ג"כ מתורת ספק עכ"פ זה לא אמרינן דעל רוב איסור לא יענש ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר ובאמת בנמוק"י ביבמות פ' ששי כתב דבאיסורין כל שהוא רוב אתרע לה רוב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף