שואל ומשיב/א/א/רנ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רנ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לש"ב הרב החריף המופלג מו"ה יעקב שלמה היילפרין נ"י וכעת אב"ד בק"ק פרעמשילאן.

מכתבו הגיעני בעט"ב אחר חצות ולא יכולתי לראות בו כי אסור בד"ת והיום עש"ק יו"ד אב עיינתי בדבריו והנה מ"ש על דברת התוס' בערובין דף ב' ד"ה אלא מעתה שכתבו בסוף דבריהם דפריך שפיר דלא תהני ליה צורת הפתח דאי הוה קרוי פתח אף כשגדול ביותר על ידי צוה"פ היה לו לעשותו שוה לאולם וכתב המהרש"א דהקושיא היא שהיה לו להיות שוה לאולם דלא תהני צוה"פ כמו באולם שאף שהיה לו צוה"פ לא נקרא פתח ע"ש וע"ז הקשה לו אחד דא"כ מ"פ אח"כ דלמא כי תניא האי דאמלתראות באולם תניא אכתי יקשה הא באולם אינו קרוי פתח אף באמלתראות ומע"ל רצה ליישב להעמיס בכוונת התוספות מה שלא מוזכר כלל אף לפענ"ד בפשיטות א"ש דלפי שיטת המהרש"א לא פריך הש"ס דכי תניא האי דאמלתראות באולם תניא דבהיכל לא ידענו שמועיל אמלתרא דהרי אדרבא יקשה דנלמד דאמלתרא ל"מ כמו באולם אמנם עיקר הקושיא על לשון המקשה דהא היכל אמלתרא הו"ל וע"ש אמר לו דלשונו אינו מדוקדק דאמלתרא באולם תניא ולא בהיכל ובזה מיושב מה דאמר מה קושיא דלמא תבנית היכל כתבנית אולם ולכאור' תמוה דאיך פריך הש"ס מכח דלמא על רב ודלמא תבנית היכל לא שוה לאולם ול"ק ולפמ"ש המהרש"א א"ש דעיקר הקושיא הוא דליליף מאולם דהי' לו אמלתרא ואפ"ה לא קרי פתח ומה דנקט היכל היא דס"ל דהיכל שוה לאולם בתבניתו ובאמת אף דתימא דאינו שוה מ"מ עכ"פ באולם ודאי היה אמלתר' ואפ"ה לא נקרא פתח כ"ז כתבתי לחיבת פה קודש זקני המהרש"א אבל לפע"ד אינו נראה דלפי דבריו אינו מדוקדק לשון התוס' שכתבו דאי הוה קרוי פתח אף כשגדול ביותר ע"י צוה"פ הי' לו לעשותו שוה לאולם ולדברי המהרש"א אין לו קישור כלל ועיקר קושית התוס' דנילף מאולם דלא קרוי צוה"פ ול"מ אף שעושה צוה"פ וכן מ"ש המהרש"א דגם לענין גובה פריך דלא להני לי' אמלתרא כיון דבאולם לא מהני אמלתרא ולא מקרי פתח אף שהי' לו אמלתרא ולא ידעתי מה ענין גובה לפתח שברחב דאף דפתח לא מקרי כל שרחב יותר אבל גובה מהראוי שיועיל דע"י אמלתרא יוכל להסתכל למעלה ולפע"ד נראה דהדברים כפשטם דעיקר הקושיא הוא כיון דחזינן דבהיכל לא הי' רחבו יותר מעשר א"כ מנלן דביותר מעשר מקרי פתח וא"ל דכיון דעושה צוה"פ מקרי פתח אף ביותר דיש לו היכר ע"י צוה"פ ומהיכל אין ראיה דכן היתה מצות ההיכל הכל בכתב מיד ד' שלא יהיה רק פתח עשרה דז"א דאם תאמר דאין ראיה מהיכל ולעולם כל שיש צוה"פ אף שרחב יותר מועיל א"כ מנ"ל דאם הי' יותר מעשר צריך למעט ולא נימא דאף ברחב עשרים מקרי פתח כמו באולם דא"ל דרבנן לא ילפי מאולם דלא מצינו שנקרא פתח דז"א דהרי גם ביותר מעשר לא נקרא פתח והיכל לא הוה רק בעשר וא"ל דצוה"פ משוי לי' לפתח דניהו דיש לומר כן אבל כל דלא מצינו זאת בקרא א"כ גם ברחב עשרים ואינו עושה צוה"פ נמי יועיל וא"ל דלא מצינו שאקרי פתח דז"א דהא גם ברחב מעשר לא מצינו דאקרי צוה"פ ואפ"ה ע"י שעושה צוה"פ מקרי פתח א"כ ה"ה ברחב יותר מעשר עד עשרים הי' לו להיות מקרי פתח כמו באולם ואף דלא נקרא פתח בקרא ואדרבה זה יותר מסתבר דעכ"פ הי' כן באולם אבל צוה"פ לא מצינו כלל שיהיו נקרא עי"ז פתח דבהיכל רק עשר הוה וע"כ דלא מהני צוה"פ והוה דוקא עד עשר כמו שהי' ההיכל וז"ב מאד וזה דפריך גם באמלתרא דלא תהני אמלתרא כמו בהיכל דל"מ אמלתרא דא"ל מצד הסברא מועיל אמלתרא דא"כ יועיל אף בעשרים דהא ע"י אמלתרא מועיל וע"ז דחי דבאמת לא הי' אמלתרא רק באולם וא"כ כיון דמאולם לא יליף דלא מצינו שנקרא פתח וא"כ ממילא י"ל דאמלתרא מועיל מצד הסברא ואף דהיכל לא הועיל הא בהיכל לא הי' אמלתרא אבל צוה"פ כיון דבהיכל בודאי היו צוה"פ ואפ"ה לא היו רק רחב עשרה א"כ כל שתאמר דאף ביותר מעשר מועיל מצד הסברא א"כ גם ברוחב עשרים יועיל כמו שהיו אולם ואף דלא נקרא פתח מ"מ גם ביותר מעשרה לא נקרא פתח אף שיש לו צוה"פ והרי אולם בודאי היה לו צוה"פ ואפ"ה לא מקרי פתח כנלפענ"ד ברור וראיתי בחידושי הריטב"א שנדפס שם בשם הגאון מו"ה ישעי' ז"ל פירוש על דברי התוס' אלו וגם הוא נדחק ולפמ"ש א"ש ברווחא ועיין בתוס' ד"ה בן שכתבו דאף דהיו עמודים עומדים ברוחב הפתח מ"מ אתי אוירא דהאי גיסא או דהאי גיסא ומבטלי לי' וצ"ע במ"א סי' שס"ג ס"ק ה' ובבכ"ש ריש עירובין שהאריכו בזה דאם הלחי רחב יותר מג' דכשר וא"כ אולי גם כאן היו עמודים רחבים יותר מהאויר וצ"ע. ודרך אגב אזכיר כאן מ"ש בתשובה להרב המה"ג מוה' יהודה אהרן הורוויטץ בהרב הג' מוה' יוקל אבד"ק באלחוב ז"ל והוא כעת אבד"ק סאניוויטץ ני' והגיעני תשובה אור ליום ג' וישב תרט"ו אודות העירובין אשר שם שהחבל מלמעלה הוא עשוי כזה וע"ז כתב מע"ל דבעינן שלא יצא ראשי הקנים מלמעלה וגם לא ישלשל למטה והביא דברי המשבצות סי' ס"ב ס"ק ד' וסי' שס"ג ס"ק י"ט באמצע שם שצריך שיהי' מונח דוקא על ראשי הקנים ואף שהגאון בעל מק"ח כתב בחידושי דינים שלו על עירובין דהוה כמאן דמופסק חלקו עליו האחרונים והביא דברי המ"א סי' שס"ב ס"ק כ' שכתב שפסול מפני הרואים מכ"ש בזה והנה באמת גם דברי המ"א תמוהים דצוה"פ אינו משום היכירא ודוקא במבוי הסתום שייך היכירא אבל לא כאן ועיינתי ברא"ם ח"ב סי' כ"ו וראייתו שהרגיש בזה וכתב דמ"מ כדי שלא יחשדו הרואים שצוה"פ כשר אף שעשאו מן הצד ומתירו לעתיד בצורת הפתח העשוי מן הצד ע"כ יש להחמיר וא"כ אינו רק חשש קל וע"כ נראה לפע"ד דודאי לכתחלה ראוי שיעשה עצהיו"ט אבל אינו כדאי לחלוק בזה ובדיעבד כשר אף בנשתלשל למעלה ולמטה. והנה מ"ש הרב אבד"ק פרעמשלאן הנ"ל ליישב קושית המ"א סי' קס"ו מזבחים דף ל"ג דמוכח דאף בפחות מכ"ב אמה מקרי הפסק ממקום למקום וכתב הוא דשאני בין אם הוה הפסק מחמת אונס או לא דכל דאסור לכנוס שוב הוה הפסק הנה כבר קדמו אחרונים ועיין מגן גיבורים סי' ח' ס"ק י"ד אמנם לפי שעוררני בזה אמרתי לעיין שנית וזה אשר העלתה מצודתי והנה טרם יהיה כל שיח אכתוב מה דק"ל בהא דפריך ואי אמרת ביאה במקצת לא שמה ביאה לעייל ידיו ולסמוך מה קושיא דהא מצינו אף דבר דלא חשוב בפ"ע ענין מ"מ כל דצריך לאותו דבר לדבר מצוה חשוב ענין אף לשאר דברים עד"מ מיגו דהוה דופן לענין שבת חשוב דופן לגבי סוכה וכדומה כמה ענינים ועיין בהגהמ"ר שלמד מזה פ"ק דחולין לענין קשר דמיגו דחשוב קשר לענין תפילין חשוב קשר לענין שבת וא"כ ה"ה כאן מה קושיא דלמא בעלמא ביאה במקצת ל"ה ביאה וכאן מגו דחשוב ביאה לענין שיהיו נקרא תיכף לסמיכה שחיטה ה"ה דחשוב ביאה לענין שיתחייב בעליו וא"כ לכך אינו מכניס ידיו אמנם נראה דהנה טרם יהי' כל שיח נבאר הא דאמרו מ"ק אי קסבר סמיכת אשם מצורע דאורייתא ותיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא לעייל ולסמוך להדיא דרחמנא אמר וכתבו התוס' דל"ד לשאר טמאים שמשלחין קרבנותיהם ולא אמרינן ניעול ונסמוך דמקיימא סמיכה דידהו בטהרה והדבר צ"ב ולפע"ד היא בפשיטות ע"פ מה דאמרו בברכות דף כ' שבוא"ת שאני והקשו רש"י ותוס' דאכתי קשה מכהן דהוא בקום ועשה ומטמא עצמו בידים ואפ"ה דוחה וכתבו הקדמונים דש"ה דאם נימא דהכהן מטמא למה מצוה שוב אין להל"ת מקום כלל גבי מת מצוה משא"כ במקום דאם נאמר דדחי עדן נשאר מקום להל"ת לחול ע"ש ולפ"ז גם כאן בשלמא בשאר טמאין דאף דנימא דדחי עכ"פ כשלא יהיו מחוייבין בקרבן אסור לטמאים לכנוס לעזרה א"כ אף דדחי כעת עדן נשאר מקום להל"ת דטומאה אבל באשם מצורע אם נימא דלעייל א"כ לא נאמר הלאו דכניסה גביה דהא א"א לאשם מצורע לקרב זולת ע"י כניסה ושפיר מקשה לעייל ולסמוך להדיא דרחמנא אמר והיינו כמ"ש התוס' כיון דלא אפשר בענין אחר ולא מקיימין סמיכה בטהרה אבל בשאר טמאים דמקיימין סמיכה דידהו בטהרה א"כ אף שכעת טמאים מ"מ הל"ת יש לה מקום ובזה מיושב היטב הא דמשני גזירה שמא ירבה בפסיעות וקשה טובא נימא כיון דאשתרי אשתרי כמו דאמרו בקידושין דף כ"א גבי יפ"ת ועיין בח"ר שם דהקשה דלמה אמרינן גזירה ביאה ראשונה אטו שניה ולא נימא כיון דאשתרי אשתרי וכתב דש"ה דאינו רק דחי' דעשה דוחה לל"ת אם כן בביאה ראשונה דאיכא עשה שריא משא"כ בביאה שני' אבל ביפ"ת דהתורה התירה יאמרו מדאשתרי אשתרי ע"ש וצ"ע דהיו לו להביא דברי הש"ס זבחים דף ל"ב דמחלק בין דאשתרי אשתרי בין טומאה דחוי' ע"ש ובמק"א הארכתי ועכ"פ כאן כיון דלא נאמר הל"ת במקום אשם מצורע שוב שייך מדאשתרי אשתרי ואף שירבה בפסיעות ולפמ"ש א"ש דבאמת כל עיקר ההיתר הוא בשביל דצריך לסמוך א"כ עד אותו מקום הותר ולא ביותר מה שא"צ לסמוך ומזה נראה לפע"ד הא דאמרו כל הסמיכות שהיו שם קורא אני עליהם תיכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשערי נקנור וקשה טובא אם נימא דתיכף לסמיכה שחיטה מה"ת איך מצאו מקום היתר לזה שלא יהיו תיכף לסמיכה שחיטה וגם מנ"ל לגזור שמא ירבה בפסיעות ולבטל דין תורה וצ"ל דאדרבא כיון דמה"ת ראוי לעייל ידיו ולסמוך וא"כ יוכל להיות תיכף לסמיכה שחיטה רק מדרבנן אינו ראוי א"כ כבר נודע מ"ש המ"ב סי' ס"ב דכל הראוי לבילה מה"ת אף שאינו ראוי מדרבנן אינו מעכב א"כ ה"ה כאן כיון דמה"ת ראוי שוב לא אכפת לן אף שאינו תכף לסמיכה שחיטה ומעתה שפיר מקשה הש"ס דאם נימא דביאה במקצת לא שמה ביאה לעייל ידיו ולסמוך וא"ל דמגו דחשוב ביאה לגבי תיכף לסמיכה שחיטה חשוב ביאה לגבי טומאה דז"א דהכי קושית הש"ס דכיון דנימא דאסור לעייל ידיה שוב יקשה למה לא יעכב התיכף לסמיכה שחיטה וא"ל דא"א בע"א דהא באמת מה"ת מותר לעייל וכי משום חשש דרבנן נבטל תיכף לסמיכה שחיטה דא"ל כיון דמה"ת ראוי לעייל אינו מעכב דז"א דכיון דראוי לעייל ידיה ולסמוך שוב אסור לעייל בהדיא דהא ל"ש לומר דרחמנא אמר דהא הל"ת משכחת לי' דהא לענין הסמיכה סגי בעייל ידיו וא"כ שוב יקשה למה מפסיק דא"ל דראוי לבילה ולעייל בהדיא דהא באמת כל דיוכל לעייל ידיו ולסמוך שוב לא היתר לא ליכנוס בהדיא וא"ל דמגו דחשיב ביאה דז"א דאם נימא דאסור שוב יהי' מותר לעייל בהדיא דהא לא מקיים מצוות תיכף לסמיכה שחיטה כקושית הש"ס וא"כ כיון שמותר לעייל בהדיא עכ"פ מקצת בודאי מותר וא"כ שוב למה הותר בריחוק מקום ולא יתקיים כלל מצות תיכף לסמיכה שחיטה דא"ל דראוי לבילה דז"א דבאמת י"ל דמצות התורה לא הי' רק שמעייל ידיה ולסמוך וא"כ לא הותר לכנוס ושוב מחויב לעייל ידיה ולסמוך דא"ל דעכ"פ ראוי לעייל ידיה ולסמוך וא"כ שוב אינו מעכב דז"א דבאמת ראוי לא מקרי דבאמת מיגו דחשיב ביאה לגבי תכיפות לשחיטה מקרי תכיפות לגבי טומאה וא"ל דא"כ שוב יהי' מותר לגמרי לכנוס דז"א דכל שמשכחת בעייל ידיה שוב לא הותר התורה רק בעייל ידיה ולמה לא יקיים לכתחלה עכ"פ דבשלמא כשצריך לכנוס לגמרי ושייך החשש שמא ירבה בפסיעות שייך לומר דכל הראוי לבילה משא"כ כשביאה במקצת ל"ש ביאה למה לא יעשה כן לכתחלה וגם בפשיטות יש ליישב בשלמא לעייל כלו שייך החשש שמא ירבה אבל לעייל ידיה דל"ש החשש דהא עומד בחוץ ושוב למה לא יעייל ידיה עכ"פ וע"כ דביאה במקצת חשוב ביאה דא"ל דמיגו דחשוב ביאה דז"א דאם נימא דאסור הביאה במקצת שוב יהי' מותר לעייל לגמרי דאל"כ לא יהי' ראוי כלל ומעכב ומעתה שפיר מייתי התוס' ראיה דכ"ב אמה ל"ח הפסק ויותר הוה הפסק דא"ל דשם לכך מקרי הפסק משום דגברא לא חזי לכנוס דז"א דאם נימא דלא חזי שוב יקשה מ"ט בכ"ב אמה ל"ח הפסק הא אינו חזי וא"ל דראוי לבילה דכיון דע"כ ראוי ליכנוס שוב ל"ח הפסק ומעתה מיושב היטב קושית המג"א דלמ"ד ביאה במקצת שמה ביאה א"כ שוב אסור להכניס ידיו וא"כ גם לשחוט סמוך לעזרה אסור וחשוב הפסק והא דשרי משום דחזי לכנוס ממש וראוי לבילה אבל אין נ"מ בין מכניס ידיו במקצת או שנכנס כלו ורק למ"ד דל"ש ביאה שפיר מקשה דלמה לא יכניס ידיו דאינו עושה שום איסור וכמ"ש ודו"ק היטב ובזה מיושב קושית הפ"מ בחידושיו לזבחים דמה פריך לעייל בהדיא ולסמוך דניהו דתיכף לסמיכה שחיטה הוא מה"ת אבל אינו רק מצות עשה ואינו דוחה לל"ת דכרת ולפמ"ש א"ש דכל דתיכף לסמיכה שחיטה א"כ אין מקום להל"ת כלל וכמ"ש ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה דהקשינו במ"ג דגם למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה יקשה דניעייל ידיו ולסמוך דניהו דגם ביאה במקצת שמה ביאה מ"מ הרי גם לכנוס להדיא שרי רק דשייך גזירה אבל לעייל ידיה ל"ש הגזירה ולפמ"ש א"ש דבאמת התוס' הקשו דלמה יעול להדיא והא הטמאים משלחין קרבנותיהן וגם הפ"מ הקשה דהא אינו רק עשה ולא דחי לל"ת דכרת אמנם כתבתי דבזה ליכא הל"ת דטומאה כלל ולפ"ז אם יוכל להכניס ידו במקצת כיון דטומאה אינו רק דחוי' שפיר אסור להכניס כל גופו דעכ"פ בזה לא נטמא כל גופו וא"כ שוב הל"ת דטומאה ישנו לגבו רק דהעשה דתיכף לסמיכה שחיטה ידחה וזה אינו דוחה דעשה אינו דוחה לל"ת שיש בו כרת דבשלמא אם ביאה במקצת ל"ש ביאה ואינו עושה איסור כלל שפיר מקשה דלעייל ידיה ולסמוך אבל כל דנימא דאסור ורק שמותר כאן בשביל המצוה כיון דעכ"פ להכניס ידיו אינו מטמא כ"כ א"כ עכ"פ משכחת לה להל"ת שוב אינו דוחה וז"ב כשמש ובזה מיושב מה דהקשיתי דנימא דמגו דחשוב ביאה לענין תיכף לסמיכה שחיטה חשוב גם לענין טומאה ביאה ולפמ"ש י"ל דשם עכ"פ שוב מותר להכניס ידיו דגם לעייל בהדיא מותר וא"ל דאסור דהל"ת במציאות דהא יכול להכניס ידיו דז"א דא"כ יכניס ידיו עכ"פ ובזה אין לומר דאסור דחשוב ביאה דז"א דאם הוא אסור שוב מותר להכניס דכל החשיבות הוא בשביל דהתורה התירה להכניס ידו ואם נימא דאסור שוב אין חשיבות ומותר דביאה במקצת ל"ש ביאה ודו"ק היטב.

והנה בדברי הש"ס בעירובין שהארכתי למעלה אמרתי לרשום בקצרה מה שנתחדש לי בשנת תרט"ז ב' מקץ בהא דאמרו ריש עירובין דף ג' דפליגי רבנן ור"י בהיכירא וע"ז פריך דלרנב"י אי ס"ל כרבה וכו' אלמא גבי סוכה נמי בהיכירא קמפלגי א"כ אפלוגי בתרתי למה לי וראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' מ"ז שהקשה לפמ"ש התוס' ריש סוכה דף ב' ע"ב ד"ה וכיון דבקורה ונ"ח לא מועיל אף דהדפנות מגיעות להקורה ולהגג משום דקורה הוא טפח לא שליט בה עינא כמו בסוכה א"כ מה קושיא לכך צריך למתני תרוייהו דאי תני ערובין ה"א דגם בסוכה לא מועיל כל שהדפנות מגיעות לסכך ואי תני סוכה ה"א ה"מ סוכה דשליט בי' עינא הוא דנחלק ר"ז אבל בערובין מודה ר"ז והיא תימה רבתי אך לפענ"ד ל"ק דהרי באמת ר"י אמר רב אמר שם ג"כ דאם יש בה יותר מד' על ד' כשר כר"ז וכתבו התוס' דס"ל דאף שסוכה רחבה טובא לא שלטא בי' עינא וא"כ גם עכשיו דתני סוכה וערובין לא מוכח דדלמא לכך נקט סוכה להורות דדוקא בד' על ד' וכן להיפך וא"כ קשה תרתי למה לי אבל לפי מה דמשני בש"ס דה"א דסוכה כיון דלישיבה עביד שלט בה עינא א"כ שפיר משתמע מדנקט בסוכה ובעירובין אבל אם נימא דלכך נקט סוכה להורות דבסוכה כשר במגיע לדפנות יקשה מהיכן נודע זאת וא"ל דאצטריך תרוייהו דז"א דהא י"ל דאצטריך בשביל טעמו של ר"ז וכאידך דרב אבל לפי מה דמשני הש"ס שפיר נודע דהא באמת מדאמר רנב"י דטעם דעירובין משום היכירא מסתמא גם בסוכה נחלקו בזה וא"כ ע"כ דגם בסוכה שייך לא שלטה בה עינא משא"כ אם לא נתחדש רק במגיעות לדפנות זה לא נזכר כלל במחלוקת ר"ז ורבנן בסוכה גם י"ל דמסתבר ליה להש"ס דכל שנקט פלוגתא בשני מקומות ע"כ דבמה שנקט המשניות והברייתות פליגי ולא במה שהוא לדווקא ושאינו מרומז כלל והו"ל לבאר סוכה שאינה מגיע לדפנות נחלקו ר"ז ורבנן ולכך שפיר מקשה למה לי תרתי כנלפע"ד לחומר הנושא עוד נ"ל דהנה הא ודאי דלרבה דנפקא ליה מקרא דכתיב למען ידעו דבעי שידע ממש ודאי אף בדפנות מגיע לסכך נמי לא מהני דהרי בקרא לא נזכר כלל הבדל ואטו כל הסוכות אין דפנות מגיעות לסכך רק דלפי מה דאמרו דהאי ידיעה לדורות רק דמצד הסברא סבירא ליה לרב דלמעלה מעשרים לא שלטא בה עינא ואם כן שפיר מחלק רב בין דפנות מגיעות לסכך או לא ותדע שהרי ר"י אמר רב אמר ג"כ כר"ז וע"כ דרב בסברא בעלמא ס"ל ורב ואם כן יוכל להיות אמת כרבה ור"ז אבל מקרא לא נפקא ליה ושפיר מקשה אבל לרבה עצמו א"א לחלק כן ובזה מדוקדק דברי הש"ס בעירובין דאמר אי ס"ל לרנב"י כרבה אלמא גבי סוכה נמי בהיכירא פליגי והוא תמוה דמה לשון אלמא הא רבה מפרש כן הפלוגתא ולפע"ד נראה דלפמ"ש ניחא דלרבה עצמו דפליגי בקרא ובסוכה פליגי בקרא א"כ ע"כ דלא מחלק כן ובכל אופן נחלקו. עוד יש לי לומר דלרנב"י דבעירובין פליגי גם כן בהיכירא א"כ יקשה קרא לרבה בסוכה למה ליה הרי בעירובין מצד הסברא ה"ל כן וע"כ דהקרא אתי אף בדפנות המגיעות לסכך נמי ועל רב לא קשה דהא רב ס"ל דבערובין פליגי או ילפינן מפתח אולם אבל לרבה פריך שפיר דאם כן קרא למה לי ועל זה משני דה"א דבסוכה שליט ביה עינא משום הישיבה ודו"ק ועיין בריטב"א בסוכה דדחה שטת התוס' וצ"ע דבערובין קיים דברי התוספ' ועיין בשו"ת תשובה מאהבה סי' רפ"ו שכל דבריו קדמו הפ"מ שם ודו"ק ועיין מ"ש בחידושי ריטב"א עירובין שם בשם הגאון מוה' שעפטיל ז"ל. והנה במה שנהגו פה לבוב להעמיד ברחוב לפני הבתים וא"כ מטלטלים בין הלחיים להבית והות כפתחי שמאי ובישוע"י סימן שפ"ג כתב דאינו נכון ולפע"ד נראה דאין קפידא בזה דהא בין הלחיים לבין הבתים ודאי אינו רה"ר רק כרמלית והרי גדר כרמלית שיהי' ד' על ד' ואינו תופס רק עד עשרה א"כ ל"מ למעלה מעשרה ודאי מקום פטור מקרי ומה גם שכל שאין בו ד' על ד' אין גדר כרמלית עליו והו"ל מקום פטור וז"ב גם מ"ש התב"ש בבכ"ש עירובין דף י"א דגם צוה"פ שהרחיק מן הכותל ג' טפחים לא מועיל והביא ראיה מתוס' ערובין י"א שהקשו דמה נ"מ בגבוה יותר מכ' ת"ל דהו"ל לחי משהו ולמה לא כתבו דנ"מ לענין אם הרחיק דל"מ משום לחי ומשום צוה"פ מהני לפע"ד לק"מ דא"כ יקשה דמה פשיט ליה מיש לו צוה"פ הא סתם מבוי הצה"פ הוה כמבוי עצמה ושם מועיל מתורת לחי וע"כ דל"מ גם משום לחי ולתירוצם א"ש דסתם מבוי הוא מפולש דל"מ לחי ואפ"ה מבואר דצוה"פ א"צ למעט ודו"ק היטב.

והנה לכאורה נסתפקתי בלחי העומד דפירשו שלא תקנוהו לשם כך ואף לאביי דס"ל דהוה לחי כל דלא סמכו עליו מבע"י לא הוה לחי ולפ"ז לכאורה צ"ב מה מקשי התוס' דהו"ל לחי משהו הא הקנים עשה כדי שיהי' צוה"פ ולא עשה משום מחיצה רק מתורת צוה"פ שהרי הניח קנה על גביהן וא"כ מה בכך שהוה לחי הא הוה מחיצה העומדת מאליה ובפרט לפמ"ש המ"א סימן שס"ג ס"ק ט' דכל שלא סמכו בפירוש ודאי ל"מ והרי כאן לא סמכו בפירוש עליו דהרי עשו קנה ע"ג וא"כ שפיר מבעיא ליה היכא דעשה צוה"פ בגבהה ונתכוין לשם צוה"פ אם מועיל דל"ש משום לחי דהא הוה מחיצה העומדת מאליה דהרי לא הזמינוהו לשם כך אמת שרש"י פירש בדף ט"ו ד"ה העומד מאליו שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי כגון שלא הזמינוהו לכך ומשמע כל שהוקבע לשם תיקון מבוי סגי אף דלא נתכוונו לשם לחי רק מתורת צוה"פ אבל אינו מוכרח דאפשר כל שנתכוין לשם צוה"פ לא הוו הקנים משום מחיצה ובפרט שהקנים צ"ל מכוונים תחת הקנה והועמד לשם צוה"פ ולא לשם מחיצה וצ"ל דקושית התוס' הוא דאם נימא דמועיל מתורת לחי למה נקט הברייתא דא"צ למעט ומה"ת לומר דמצטרך למעט הא יוכל לסמוך על הקנים משום לחי ובודאי מועיל וע"כ דאינו מועיל מתורת לחי ובזה יש ליישב קושית הבכ"ש ג"כ דאכתי יקשה למה לא קתני דאין צריך להסמיך הלחי פחות מג' טפחים לכותל וע"כ דלא משום לחי אתינן עלה וכגון במקום דלא מהני לחי וכמו שכתבו התוספות בתירוצם ודו"ק היטב.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף