שואל ומשיב/א/א/רמט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רמט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרי"ז ב' תצוה וא"ו אדר למדתי עם תלמידים סוגיא דזרוע בשלה והקשיתי דלמ"ד מבשל ואח"כ מחתך לה יש להקשות דאמאי יתבטל הא בא לעולם בתערובות דהרי מתחלה לא הי' עליו תורת זרוע בשלה והיתר בהיתר לא בטל ואח"כ כשנעשה זרוע בשלה הרי בא לעולם בתערובות ולא בטל ועיין בט"ז סי' שכ"ד ביו"ד במ"ש על המרא"י והארכתי בזה עפמ"ש הנו"ב דבששים בטל אף דבא לעולם בתערובות. והנה הרב החריף מוה' אורי וואלף נ"י הקשה בהא דקאמר חידוש הוא והיינו במה דמבטל איסור לכתחלה וע"ז הקשה למ"ד מבשל לה ואח"כ מחתך לה הו"ל אין מתכוין לבטל האיסור דהוא מתכוין לעשות המצוה ואין כוונתו לבטל ואני הוספתי דלפמ"ש הבה"ז בזבחים דף ע"ד דהיכא דעושה מצוה אף בהפילה בידים הוה כנפלה ממילא א"כ ודאי קשה כאן דהוא עושה לשם מצוה ולכאורה רציתי לומר דזה שאינו מתכוין דשרי הוא דוקא לדידן דמבטל איסור רק דרבנן אבל למ"ד דאורייתא אף כשאינו מתכוין אסור אמנם באמת בר"ן בע"ז פרק שני משמע דאף לשיטת הראב"ד דהוא איסור תורה מותר כשאינו מתכוין ומה"ט מותר להגעיל אמנם נראה דשם דוקא כשאינו נהנה מאיסור הוא דשרי כמו התם שמגעיל ומוציא לחוץ האיסור אבל כשנהנה מהאיסור אסור אף שאינו מתכוין.

והנה בהא דפריך ליגמר מינה ומשני גלי רחמנא ולקח מדם הפר ומדם השעיר הקשה אחד מהתלמידים דלמא שאני התם דאינו רק רוב ולכך לא בטל משא"כ בששים והשבתי דע"כ ל"ש לחלק בין רוב לששים רק בדבר דתלוי בטעם אבל שם לענין דם דנקרא דם הפר אף שנתערב וע"כ דלא בטל ומה נ"מ שם בין רוב לששים ודו"ק. והנה לכאורה היה נ"ל דבר חדש דביין השרוי במים והיין שינה טעם המים עד שנעשה יין לא צריך כזית יין דהא טעם כעיקר והרי המים נעשו יין אבל בפת השרוי ביין דלא נשתנה הפת מכאשר היה רק שיש בו טעם יין ניהו דטעם כעיקר מ"מ צריך להיות טעם יין בכזית דטעם לא עדיף מעיקר אבל באמת ברש"י בפסחים ד"ה מפת ומיין משמע דגם כשליכא כזית בטעם הפת שקבל טעם גם הוא כעיקר ונתחייב ע"ש ובאמת שצ"ב כיון דאינו רק כעיקר מדוע יהיה חמיר מהאיסור כיון דגוף הפת לא נשתנה ודוחק לומר כמ"ש המהרי"ל הלכות סעודה הובא במ"א סי' קע"ו דאם נפל פת ביין צריך לברך בפה"ג וביאר המלקט שם מדכתיב כל משרת ענבים לא ישתה ש"מ דהוא בכלל שתי' אבל זה דחוק וצ"ע ועיין רש"י ד"ה והכא אסור שכתב דתו לא משבח לאוכל ומשמע דס"ל כמ"ש הר"ן סוף ע"ז דמצד עצמו הוא מתוקן רק מצד המאכל הוא מקולקל ודו"ק. והנה התוס' הקשו בד"ה ורבנן דהתינח לרבא אבל לאביי דאית ליה דבב"ח לאו חידוש הוא אמאי אצטריך למילף מנזיר לטעם כעיקר ולפע"ד נראה דהנה באמת הקשה הר"ש דלר"י דהוה יליף מנזיר וחטאת כל אסורים שבתורה ולענין מאי יליף אי לענין מלקות הא אין עונשין מה"ד ולענין איסור בלי צירוף היתר נמי דהא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת וכתב דהוה רק גלוי מלתא בעלמא ודכוותא אשכחן ביבמות דף ס"ח ע"ש ולפ"ז נלפע"ד דבר נכון דלאביי דס"ל בסנהדרין דף ע"ו דכל דהוה גילוי מילתא לוקין א"כ לכך אצטריך למילף מנזיר ולא מבב"ח דהא באמת בנזיר הוה רק גילוי מלתא לבד אבל מבב"ח ל"ש גילוי מלתא הוא דניהו דלאביי לא הוה חידוש עכ"פ זה ודאי דלאו גילוי מלתא הוא דבאמת שאני בשר בחלב דע"כ הבשר בחלב אינו רק נו"ט בלבד וזה אסרה תורה וא"כ עכ"פ גלוי מלתא לא מקרי דשאני שאר איסורים דיכול להיות שלא אסרה תורה רק בעיקר בלבד ולא הטעם וא"כ שפיר יליף מנזיר דהוה גילוי מלתא ולפ"ז זהו לאביי אבל לרבא דס"ל דעל גילוי מלתא ג"כ אין לוקין ועיין נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ג' וא"כ לא יליף רק לענין איסור בלבד ולא לענין מלקות א"כ שפיר יכול ליליף מבב"ח ודו"ק.

והנה מ"ש הר"ר יוסף דאין לוקין בטעמו ולא ממשו דהרי ילפינן טכ"ע מגעולי עכו"ם ושם אינו רק עשה הנה זה אינו רק לר"ע אבל לדידן דקי"ל כרבנן דילפינן ממשרת א"כ הוה לאו והרר"י כתב לפרש דברי ר"י דס"ל כר"ע שוב ראיתי בתוס' חולין שביארו כן בהדיא. והנה אחד מהתלמידים הקשה בהא דאמרו בזבחים דף ע"ח ש"מ נו"ט לאו דאורייתא ולדברי הרר"י י"ל דהיא דאורייתא רק שאין לוקין ולק"מ דמלבד דשם הגירסא ר"ל ור"ל יש לומר דס"ל כרבנן אף גם דשם הוה טעמו וממשו והוא בודאי דאורייתא לכ"ע וע"ש ברש"י ותוס' והנה התוס' ד"ה מכלל כתבו לחלק בין פגום כשהי' בעין ובין נעשה אח"כ פגום והקשה אחד מהתלמידים דא"כ היאך יליף ר"מ מגעולי עכו"ם דלמא שם שאני שהי' מתחלתו לשבח ולפע"ד נראה דגוף החילוק של ר"מ ור"ש הוא גם מטעם זה דהנה כשם שסרוחה מעיקרא מותר לר"מ וכשנסרחה אח"כ אף שא"ר לגר אסור לר"מ ה"ה בבלוע בכלי כל שבעצם לא נתקלקל הרי הוא נשאר באיסורו משא"כ לר"ש דכל שנסרחה אח"כ ג"כ שרי ה"ה בכלי כל שאינו נו"ט לשבח בהמאכל שפיר שרי אף שבעצם לא נתקלקל כמ"ש הרשב"א והר"ן סוף ע"ז ובזה מדוקדק לשון ר"מ אחד נו"ט לפגם ולא אמר אחד פגום ולפמ"ש בא להורות דכל שהוא בעצם אינו מקולקל רק שאינו נו"ט לשבח בהמאכל ג"כ אסור ובזה מיושב תירוץ הראשון של תוס' שכתבו דלא רצה לנקט מה שאינו מפורש הטעם והקשה המהרש"ל דהא גם בברייתא דר"מ ור"ש ג"כ לא מפורש ולפמ"ש במה דנקט שנ"ט לפגם הוא מבואר דקאי על מה שיתן טעם לפגם בהמאכל ואפ"ה אסור ודו"ק. והנה יש לי לתלות פלוגתא דר"מ ור"ש במה שנחלקו בר פדא ור"י בבכורות דף כ"ג דלמאן דס"ל דכל שאינו ראוי לגר אף שעוד ראוי לכלב עדן טמא ה"ה נוטל"פ יש לאסור וכן להיפך אבל בתוס' שם חלקו בזה בין טומאה לאיסור ועיין נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' כ"ו.

והנה בהא דאמרו בזבחים דף צ"ז בבשרה עד שיבלע בבשרה ופירש"י דמכאן אנו למידים המל"א בקדשים ואין ללמוד מכאן טעם כעיקר שאין זה טעם אלא ממש והנה בהגהת הש"ס שם בצדו נדפס צ"ע דבנזיר יליף מזה טכ"ע ורש"י מקיים זו והגה"ה בטעות היא דהמעיין שם ובפסחים מ"ה בסוגיא יראה דהמל"א נפקא לן מחטאת ולא טעכ"ע יע"ש. והנה במה דמקשה בזבחים שם אמאי תאכל כחמיר שבה וניתי עשה ונדחי ל"ת ומשני רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ורב אשי משני דיקדש הוא עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והקושיא מפורסמת בשם הגאון מוה' בעריש ז"ל מגלוגא דא"כ איך אמרו דנזיר וחטאת שני כתובים הם דחטאת מנזיר מצי למילף ול"ל יקדש וקשה הא אצטריך לזה דא"כ הוה עשה דחי ל"ת והנראה בזה דהנה האחרונים הקשו אי נימא דבח"ש לא שייך לקיים מצוה וא"כ מ"פ ואמאי וליתי עשה ולדחי ל"ת והרי העשה דאכילת קדשים אינו רק בכזית ממש והרי בנפיש היתר ל"ש היתר מצטרף לאיסור כדאמרו בנזיר שם וא"כ לא הוה רק ח"ש והא פשיטא דעל קדשים פסולים לא יתכן העשה דואכלו בשר וא"כ ל"ש כאן עשה ולפע"ד נראה כיון דהחצי זית ליכא איסור פסהמ"ק דאף דח"ש אסור מה"ת כיון דאינו רק משום חזי לאצטרופי וכל שהוא בתערובות אינו אסור מה"ת כמ"ש הר"ש פ"ב דט"י משנה ג' וביארתי הטעם דל"ש חזי לאצטרופי שהרי אוכל משום ההיתר ולא אחשבה לאסור ולא חזי לאצטרופי כיון שכבר נתבטל וכמ"ש הכו"פ סי' ק"ט בשם המהרש"א ולפ"ז עכ"פ איסור ליכא בזה ואף דהוה כחולין עכ"פ בצירוף ההיתר החצי זית קדש מותר לאכלו דעכ"פ אכילה חשובה היא שהרי אוכל ביחד אכילה כזית וכן מצאתי בתוס' ישנים ביומא דף ל"ט גבי כל שמגיעו לכפול ע"ש דלא בעי כזית ממש אלא כזית עדיף וחשובה אכילה ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דכל שיש עכ"פ חצי זכית פסול רק שלא אסור עכ"פ הרי יש בו היתר ג"כ ובצירוף כל שא"א להפרידו ודאי יש בו מצוה לאכול ושפיר הו"ל עשה גמורה וז"ב כשמש. אברא דאם נימא היתר מצטרף לאיסור והיתר מצטרף ונהפך להיות איסור שוב ליכא אף חצי זית היתר א"כ שוב הוה כלו אסור ואיך שייך עשה דקדשים וכן הקשו האחרונים אבל לפמ"ש יקשה ביותר כיון דהפסול בודאי ליכא מצוה והח"ש אסור דשייך חזי לאצטרופי דהרי באמת ההיתר נהפך לאיסור ושוב בודאי אסור לאוכלו והיא קושיא נפלאה וצ"ל דהקושיא הוא כיון דבאמת יש עשה א"כ למה נימא דהיתר נהפך לאיסור אדרבא ע"י החצי זית קדשים נציל גם הח"ז השני ונימא דמותר לאכלו כולו ובזה יש ליישב מה שהקשו כלם דמ"ש וניתי עשה הא הוה עשה ע"י פשיעה שע"י שנגע נעשה העשה ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא עי"ז מציל הח"ז הפסול גם כן שוב ראיתי בשעה"מ פ"ג מנדרים שכתב כעין זה ונהניתי.

ובזה מיושב היטב הקושיא שהקשיתי דשפיר קאמר דהוה נזיר וחטאת ש"כ והיינו דאי לא כתיב בחטאת והוה ילפינן מנזיר לכה"ת דהיתר מצטרף לאיסור ואם כן שוב ל"ש לומר דיקדש אצטריך לענין זה שיהיו עשה דהא אי אמרינן היתר מצטרף לאיסור שוב ליכא עשה כלל וא"ל אמאי נימא המל"א דז"א דהא בכה"ת אמרינן המל"א ובשלמא לדידן דקי"ל בכה"ת דלא אמרינן המל"א אלא בקדשים שפיר קשה וליתי עשה ובאמת לא נימא המל"א בכה"ת משא"כ שם דקאי אם נילף מנזיר להמל"א לכה"ת ודו"ק היטב כי נכון הוא.

והנה בדברי רש"י ושטתו דטעם כעיקר בקדשים היא אף במשהו ובחולין אף בפחות מששים אינו אסור והתוס' הקשו עליו כעת נראה דברי חדש דהנה משהו אף דאינו נותן טעם גמור ואינו רק משהו עכ"פ לא גרע משלכד"ה ודבר זה הרחתי מבין דברות כסא דהרסנא סימן ב' יעו"ש במאמר המוסגר ולפ"ז לפמ"ש התוס' דף פ' בסנהדרין בחלב מוקדשין שהניח ע"ג מכתו דחייב בקדשים אף שלכדר"ה כמ"ש המהרש"א שם בחידושיו ועיין בהגהת הת"ש מ"ש בזה ובשעה"מ ריש הלכ' יסודי התורה ולפ"ז שפיר אסור אף שלכד"ה ובזה יש ליישב כל קושית התוס' דמה שהקשו דהא לר"י דוקא מב"מ לא בטל ורבנן עולין דוקא ל"ק דשם לענין דם הפר ודם השעיר דלא בטעמא תלוי רק באיכות הדמים שלא יתבטל תורת דם שעיר ושם ל"ש לומר דמ"מ לא גרע משלכד"ה שפיר אמרו רבנן דאין ראיה דדוקא עולין לא בטל וכן מב"מ ל"ש שלכד"ה דאינו נרגש טעם כלל ולמה יאסר הבל במבשא"מ כיון שעכ"פ נרגש משהו איסור שפיר אסור וגם מה שהקשו מפיגול נותר וטמא ל"ק לפמ"ש התוס' בקידושין דף נ"ו בד"ה המקדש בערלה שהוקשו למה לא תני המקדש בפיגול ונותר וטמא והקשה המהרש"א דתיפוק ליה דאסור משום קדשים וכתב המהרש"א דפסיקא להו דפיגול ונותר וטמא קדושת קדשים נפקע מינייהו ואף דהפ"י שם תמה ע"ז אני בחידושי הארכתי בזה דל"ש מועל אחר מועל בזה ע"ש בחבורי כת"י שהחילותי בשנת תר"ג בדף שמ"ב ולפ"ז שוב ל"ש שלכד"ה דאינו קדשים והוא חולין ובחולין אף בפחות מששים בטל וגם מה שהקשו משתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו דבטל ברוב ג"כ לק"מ דשם האיסור בשביל שלא נקמצו והרי היא טבל וע' יומא דף מ"ז ובמהרש"א שם ולפ"ז בטבל שלכד"ה וטבל אינו אסור בשלכד"ה ואף דטבל לא כתיב לשון אכילה מ"מ כיון דעיקר האיסור בשביל שפתוך בה תרומות ומעשרות אם כן תלוי באכילה אם כן גם בקומץ דקדשים דהאיסור אינו בשביל שהוא קדש דהרי הוא בקדושתו רק שלא נקמץ והקומץ הוא כמו טבל שלא נקח תרומתו ממנו ובזה אינו אסור כל דהוה בטל ברוב ודו"ק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף