שואל ומשיב/א/א/רמח
שואל ומשיב 
א א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בש"ק וישב תרי"ז כ"ג כסליו היה אצלי הרב החריף המופלג בתורה מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י וכעת הוא רב גדול אבד"ק ברזאן וכה הראני דברי הכו"פ סי' צ"ד ס"ק ה' במה שחידש דהבשר שבתוך הכף נעשה נבלה תיכף שכשמגיע החלב שבקדרה להבשר דאף דהחלב לא נ"נ שהרי יש ששים מבית ומבחוץ שהוא מקושר דבלוע בקדירה מקושר עם החלב שבקדירה מ"מ הבשר נ"נ וכל שכבר נ"נ הוה כשאר איסורים דאינו מפליט כל הטעם כמ"ש הרשב"א ומניח טעם קלוש וכל שכבר נ"נ הוה כשאר איסורים ואסור ע"ש וע"ז הראה דברי הת"ד סי' צ"ב ס"ק א' דמה שחידש שם דכל שסופו לצאת נחשב כיצא לגמרי כמבואר בתוס' חולין דף צ"ז ע"ב גבי כחל ע"ש וע"ז רצה לחדש הרב החריף הנ"ל עפמ"ש הר"ן סכ"ה הובא בב"י יו"ד סימן צ"ה לענין קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת שהסה"ת אסרן והרמב"ן כתב דאשתבש כהני דהוה כמו דגים שעלו בקערה וכ' שם הרמב"ן דכן הדין לפי שאין בשר שבדגים או במים אוסרין עד שיתערב עם החלב ויתנו טעם זה בזה שאין בב"ח אוסר לעולם אא"כ יתנו טעם זה בזה ע"ש ומזה הוציא הרב הנ"ל דבב"ח ל"מ מה שאחד מהם קבל טעם מחברו כל שחברו לא קבל טעם ממנו ואם כן כאן שיש ששים לגבי החלב דהיה מקושר גם הבשר שבתוך הכף לא נאסר זה תורף דבריו והנה אף שמלשון הרמב"ן אין להוציא זאת כאשר יראה המעיין דעיקר כוונתו דהוה כשלשה נ"ט דאינו אסור עד שיקבלו טעם אמנם גם אם נניח זאת ובאמת גם מצד הסברא נראה כן דהא כל אחת בפ"ע מותר רק בהתחברן נאסרו וכל שהאחד לא קבל טעם ל"ש לאסור השני דמהיכן נאסר הא כל חדא בפ"ע לא נאסר רק ההתחברות ואף שגם ע"ז יש לפקפק דמ"מ אחת שקבל טעם מהראוי לאסור אבל כ"ז אינו ענין לנ"ד דשם לא התחיל קבלת הטעם ושפיר כתב דלא נאסר אבל כאן באמת גם החלב קבל טעם רק שנתפשט הטעם בששים ונתבטל בששים אבל מ"מ הרי קבל טעם והו"ל שפיר בב"ח ששניהם קבלו טעם רק שבאחד יש ששים ובאחד אין בו ששים וז"ב מאוד וכן הודה לי בעצמו שיש לומר כן ואמר שגם בספר ברוך טעם בשער התערובות פ' ששי כ"כ שזה מקרי טעם רק שבטל בששים ואני אין דרכי לעיין בספרי אחרונים שנדפסו בזמנינו כי אין הזמן מסכים אבל גם מצד הסברא נראה כן יע"ש אם ירצה המעיין לחפש.
והנה מה שרצה הרב הנ"ל לחדש בהא דפריך בחולין דף ק"ח ואס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא ומשני גדי אסרה תורה ולא חלב והקשו התוספ' לשיטת הרשב"ם אמאי לא יאסר החלב שקבל טעם איסור ועל זה חידש דבאמת יש לומר דכל שהחלב מותר ל"ש לאסור משום שקבל טעם דהא י"ל דהוא מקושר וא"ל דא"כ גם הגדי לא אסור דז"א דכל שהתורה לא אסרה רק הגדי ולא החלב ל"ש לומר דבב"ח בעינן ששניהם יקבלו טעם זה תו"ד אבל באמת אינו נכון דבאמת כל שמב"מ במשהו אין מקום לכל הסברות דדוקא במקום שא"צ רק ששים שייך לומר דבב"ח בעינן שיקבלו טעם אבל משהו נאסר אף שאינו בר נ"ט ואין מקום לכל הפלפול. והנה מה שהאריך עוד ליישב דברי הרמב"ם במ"ש דדוקא בחטאת הצריך הכתוב שבירה בכ"ח ולא בשאר קדשים והקשה הבה"ז מהא דכתבו התורה העידה על כ"ח שא"י מידי דופיו לעולם מדהצריך שרירה בכ"ח והרי אינו רק גזה"כ וע"ז האריך עפמ"ש הראב"ן הובא במרדכי פרק גה"נ אות תרע"ט ובש"ד ובתה"ד סי' קפ"ג כתבו דאין טומאה בלועה מטמא טהרה בלועה ה"ה לענין איסור אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע וע"ז האריך דהרמב"ם פסק דטומאה בלועה אינו מטמא הוא רק בבע"ח ולא בכלים וע"ז חידש דכל הטעם דבכלים מטמא הוא משום דא"א להוציא מזה וזה דוקא בכ"ח שא"א להפריד האיסור הנה בנדה דף ס"ב מבואר דכל היכא דא"י לצאת לר"י טהור וא"כ כ"ח דא"י לצאת שוב הו"ל טומאה בלועה אבל בכלי מתכות דיכול לצאת ע"י הסקה טמא וזה שדייקו דכ"ח א"י מידי דופיו ומיושב קושית התוס' דהקשו בפסחים דלמא גזה"כ הוא כמו בישול בלי בלוע דז"א דאם נימא דיוצא מידי דופיו ע"כ שנ"נ הבלוע בתוכו דלא הוה טומאה בלועה כיון דיכול לצאת וא"כ קשה מה מועיל שבירה הא הבלוע נ"נ והוה נותר ומה מועיל שבירה ומהראוי שיגעיל עכ"פ שיצא הנותר וע"כ דא"י מידי דפיו וא"כ שוב לא נעשה נותר דהו"ל טומאה בלועה. והאריך בזה ליישב דברי הרמב"ם ובאמת שדבר חריצות הוא ודילדא אמי' כוותי' תלד אף דאית לי' פרכא דמלבד דעכ"פ יכול לצאת ע"י הסקה ותקשי לר"ל אף גם דגם לר"י לפי המסקנא כל דיכול לצאת והקפיד הוה טמא כדמסיק שם וא"כ כאן שהתורה הקפידה שלא יהיו נותר דמגעיל רק באכילה כמבואר פ"ט ממעה"ק וא"כ יקשה מה מועיל שבירה וע"כ צ"ל דכל דשוברו ומבטלו מהיות כלי לא צריך יותר והנותר אינו אסור רק כל שנבלע בכלי אבל בשברי כלי וחרסות לא הקפידה תורה וא"כ שוב אין מקום לכל דבריו.
והנה מ"ש מע"ל במה שחידש המזרחי דלכך ל"ש נטל"פ דפגימה ובליעה בא כאחד וע"ז הקשו האחרונים דא"כ למה צריך שביר' בכ"ח הא הבלוע נשאר ונטל"פ ומה מועיל השבירה דבשלמא מריקה ושטיפ' בכ"מ כדי שלא ישאר האיסור אבל כ"ח שנשאר האיסור מה מועיל שבירה וע"ז כתב מעלתו עפמ"ש המרדכי דבכלי שנאסר מחמת בב"ח בהנאה אסור להשתמש בכלי ונתלבטו הפוסקים בטעם הדבר וע"ז חידש הוא דהמרדכי לשטתו דס"ל דכ"ח צריך סמ"ך נגד כלו דגוף הכלי נ"נ דא"א להפריד האיסור יעו"ש ולפ"ז שוב אסור להשתמש בו דהרי נהנה מאיסורי הנאה דיש בו בלוע א"ה ולפ"ז לכך, צריך שבירה דהרי אסור לבשל בו וא"ל דהו"ל זוז"ג דהעצים עם הקדירה הו"ל זו"ג דז"א דכל דאסור במשהו לא מועיל זוז"ג וכמ"ש המ"א סי' תמ"ה ולפ"ז כיון דאסור במשהו כמ"ש הצ"ק דחטאת אסור משום דעפ"כ משהו יש וא"כ לכך צריך שבירה ובשאר קדשים דאינו אסור במשהו הו"ל זה וזה גורם ולפ"ז ע"כ דא"י מידי דפיו דאל"כ שוב לא נאסר בהנאה ול"צ שבירה והנה אמת שדפח"ח אבל גוף דבריך אינם דאיך שייך נעשה נבלה והא נטל"פ ונבלה גופא כל שאינו ראוי לגר ל"מ נבלה ואיך יאסר גם הכלי ודבריך יש לו מקום לדעת הרשב"א והר"ן דגוף הבלוע אינו לפגם רק שאינו נ"ט בהאוכל אך לפ"ז באמת אין מקום לכל דבריך שהרי הר"ן תירץ באמת קושית התוס' בזה דל"ש נטל"פ דבאמת הוא נותר יעו"ש סוף ע"ז וא"כ אין מקום לכל הפלפול. והנה בזבחים דף צ"ו ר"ש אומר ק"ק אין טעונין מריקה ושטיפה ורש"י הקשה דהרי הבלוע נעשה נותר ופולטו בהיתר לאחר זמן וכמו דהקשה הש"ס בתרומה ומע"ל הקשה דהרי התוס' סוף ע"ז הקשו לשיטת רש"י דלינת לילה פוגמת למה צריך מריקה ושטיפה בכ"מ ובכ"ח שבירה הא הוה נטל"פ וכתב הרא"ש שם דגזה"כ הוא ולפ"ז מה קושיא על ר"ש דהוא ס"ל דבקדשים קלים לא גזרה תורה והבלוע לא נעשה נותר דהו"ל נטל"פ ומה דמקשה בתרומה משום דתרומה יש לחוש שמא יבשל תיכף אבל בק"ק דהו"ל נ"ט בר נ"ט ועיקר החשש על לאחר זמן ושוב הוה נטל"פ והוא קושיא חמורה והאריך בפלפול גדול ולפע"ד י"ל דהרי התוס' הביאו בע"ז דף ס"ו דכל שאסור במשהו ל"ש נטל"פ ולפ"ז לר"ש דס"ל כ"ש למכות א"כ הרי הבלוע אף דנעשה נותר לאחר שנטל"פ מ"מ משהו ל"ש נטל"פ ושפיר אוסר ומקשה שפיר לר"ש לשיטתי'.
ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהנה בגוף קושית התוס' והרא"ש דלמה צריך מריקה ושטיפה בכ"מ ושבירה בכ"ח הא נפגם בעמוד השחר ראיתי בלוית חן פ' צו שכתב דלק"מ דהא בשר קדש לא הסריח א"כ אף שאין הכלי ב"י מ"מ לא נפגם ולא הסריח ואף את"ל שכל שלא היה ב"י הי' מסריח מ"מ לא היו נטל"פ בהבשר שחזר ובשלו בו דבשר קדש לא הסריח ע"ש שהתפאר עצמו בזה שהקדמונים לא עמדו בזה ובאמת שלפע"ד הקדמונים יפה הקשו דזה ודאי דבשר קדש לא הסריח אבל מה שנעשה בלוע בכלי ודאי פשיטא דזה נטל"פ בהבשר ודוקא בשר קדש לא הסריח אבל מה שנתן בו טעם לפגם פשיטא דמסריח ותדע דאטו אם היה בו דבר מר לא היו נפגם זה ודאי א"א וא"ל דמ"מ גוף הבלוע לא נפגם כמ"ש בתחלה דז"א דדוקא בשר קדש שכ"ז שהיא בקדושתו לא הסריח אבל כל שנעשה נותר ונפקע קדושתו פשיטא דמסריח ולפ"ז יפה הקשו בחטאת שאינו רק ליום ולילה וא"כ א"א עמוד השחר פוגם דהיינו סוף הלילה א"כ תיכף פוגם בעה"ש ושפיר הקשו ובזה מיושב היטב קושית מע"ל דבקדשים קלים באותן שנאכלין לשני ימים ולילה אחת שפיר מקשה רש"י דהיו נותר דא"ל דהוה נטל"פ ז"א דהא נטל"פ לא יהי' עד סוף הלילה ונותר יהי' למחרת תיכף בלילה דשני ימים ולילה אחת שבנתים הוא וא"כ יהי' נותר טרם שיעלה עמוד השחר ותיכף כשנעשה נותר אז לא מסריח עדיין וכ"ז שהי' קודש לא הסריח ובלילה אח"כ עד עה"ש לא נפגם והוא נותר ודו"ק.
והנה במ"ש בנקודות הכסף ביו"ד סי' צ"ג ליישב דברי הרשב"א שכתב הב"י דאין ראיה מהך דכל יום נעשה גיעול לחברו דש"ה דמב"מ בטל ברוב ואוקמא אדאורייתא וכתב הש"ך דז"א דזה דוקא קודם שנעשו נותר ועדיין היתר שייך לומר דבטל ברוב אבל כשנעשה נותר שוב לא סמכינן על הך דמדאורייתא בטל וא"כ ע"כ דהוה הגעלה ולא נשאר רק טעם קלוש דאל"כ ל"מ הגעלה דמו"ש ותדע דאל"כ יקשה למה צותה התורה להגעיל כלל וכמו שהקשה מהר"מ מלובלין והכו"פ תמה דא"כ מה מועיל בחטאת דנעשה איסור תיכף כשמבטל שלמים וממעט באכילה וע"ז לא סמכינן דבטל ברוב וע"ז כתב מעכ"ת דבר נפלא דהנה בח"ד סי' צ"ח כתב בשם התוס' והרשב"א דכל הקדשים מקרי מב"מ אף דהן גדי ועז עד"מ דהוה א"מ מ"מ בשמא נקרא קדשים ע"ש ולפ"ז זהו כל שלא נעשה נותר אבל כל שנעשה נותר נפקע קדושתו וכמ"ש המהרש"א בקדושין דף נ"ו בתוס' שם וא"כ שוב לא הוה מב"מ וזה החילוק בין טרם שנעשה נותר לאח"כ וא"כ ל"ק קושית המהר"ם מלובלין ז"ל וגם קושית הכו"פ דבחטאת שלא נפקע הקדושה שוב מקרי מב"מ ובטל ברוב והנה אף שדבר חכמה אמרת מ"מ אינו נכון דמלבד דגוף דברי הת"ד בשם התוס' והרשב"א לא כתב מהיכן הוציא זה מהתוס' וכפי הנראה כיון למ"ש דאוקמא על דאורייתא והוה מב"מ (ועיין כו"פ סוף סי' צ"ו ביאר בהדיא דלרבא דאזיל בתר שמא הוה מבא"מ גם בקדשים) אבל לפ"ז יהיו תדע מכח קושיא ודברי הרשב"א לא ציין מקומם אי' מה גם דמ"ש מעלתו דלאחר שנעשה נותר לא מקרי מב"מ דפקע קדושתו אמת שכן הוא לענין דינא וכמ"ש המהרש"א אף שהפ"י והפלאה פקפקו בזה אבל אכתי מ"מ בשמא נקרא קדשים והוה מב"מ ועוד דבאמת א"א לומר כן דניהו דמה"ת בטל ברוב אבל מ"מ מדרבנן אסור ואיך אפשר דאוקמא אדאורייתא עוד אמרת עפמ"ש רש"י סוף ע"ז גבי שפוד ואסכלא דנותר איסור כרת הוא והוא תמוה וכתבתי דבאמת קשיא לרש"י מה מקשה מקדשים הא י"ל בקדשי' אוקמא אדאורייתא דמב"מ בטל ברוב אמנם לפי מה דאמרו ביבמות דף פ"ב דרישא איסור לאו סיפא איסור כרת מבואר שם דאיסור כרת ל"ש כ"כ ביטול ולפ"ז גם בנותר דהוה איסור כרת ל"ש ביטול וע"ז משני רבא דכל יום נעשה גיעול לחברו והיינו קודם שנעשה נותר ואז שפיר בטל ומעתה זה החילוק בין קודם שנעשה נותר לאחר שנעשה נותר ומיושב כל הקושיות הנה אף שראויים הדברים למי שאמרם אמנם תימה דהרי הש"ס מדחה מ"ל איסור כרת וא"כ אין מקום לבנות יסוד ע"ז ועיין רש"י יבמות דף קי"ט דכ"מ דאסור בעצמותו היא ולא משום הרחקה ל"ש לפלוגי בין לאו לכרת ועיין תה"ד ומהרי"ט ומל"מל פ"א מיו"ט במגיה שם שהאריך בזה וה"ה הכא ומ"ש עוד ליישב דהנה באמת איך אפשר לבטל איסור לכתחלה ומה מועיל דמב"מ בטל ברוב וא"ל דעדיין היתר הוא ומועיל ביטול והא בחטאת איסור הוא וצ"ל דאין מבטלין אינו רק דרבנן ובקדשים אוקמא אדאורייתא ולפ"ז לפי מה שחדש בח"ד סי' צ"ט דבנר חנוכה דאסור בהנאה אסור לבטל מה"ת דהרי אסור בהנאה וזה נהנה ע"י הביטול ולפ"ז איסור נותר דהוא איסור הנאה שוב אסור לבטל מה"ת ולכך דוקא קודם שנעשה נותר וממילא בחטאת דכל שלא נעשה נותר רק שממעט באכילה שוב מותר לבטל זהו תו"ד בקצרה ודבריך אף שהם חריפים ומשוחים בששר הפלפול אבל אינם נכוני' כלל בראשית דבריך דאסור לבטל איסור זהו ליתא דאטו מתכוין כאן לבטל האיסור הוא צריך לבישול הקדרה וכמ"ש לענין הגעלה וגם מ"ש דבהנאה אסור לבטל דבריך תמוהים דאטו יהנה כאן מהביטול ושאני התם דע"י הביטול יהנה מהשמן שנותר אבל כאן מה נהנה מהבלועה ואף שיוצא בתבשיל שמבשל כעת נגד זה יוצא מהבשול שמבשל כעת בקדירה ומה נהנה בזה ומ"ש דהא דאמרו סוף ע"ז ל"צ דכי מבשל בה חטאת האידנא הדר מבשל בה שלמים דחטאת דלמחר ושלמים דאתמול בהדי הדדי קא שלים זמנייהו והדר מבשל בה שלמים דלמחר ותמה הכו"פ ריש סי' צ"ה דלמה לי' להש"ס שיבשל בה שלמים דאתמול הלא כל שמבשל שלמים דהאידנא לא נעשה נותר וע"ז כתב מע"ל עפמ"ש במס' ערלה פ"ב משנה ט' חתיכה של ק"ק ושל נותר ושל פיגול שנתערבו מותר לכהנים ואסור לזרים וביאר הרמב"ם בפהמ"ש דהואיל דלזרים יש שני איסורים נותר וקדשים ולכהנים אינו רק איסור אחד בטל לגבי כהנים ולא לגבי זרים ע"ש ומה שלא נקט טמאים כתב הרמב"ם משום דכבר נטמאו בשביל פיגול ונותר והמרכבת הקשה דפיגול ונותר אינו מטמא רק מדרבנן וכתב הוא דבאמת הטומאה בטל מה"ת רק מדרבנן לא בטל וכל שהוא טמא מדרבנן בשביל פיגול ונותר שוב מותר לטמאים ועיין פ"י ממעה"ק מ"ש בזה הרמב"ם והלח"מ נתקשה הרבה וכתב הוא דהרמב"ם דחתיכה של ק"ק שנתערב או בפיגול או בנותר עם חולין אבל ק"ק איתא כאן עם אחד מאיסורים או פיגול או נותר ומיושב כל קושיות הלח"מ ועכ"פ מבואר דשני איסורים לא בטל ולפ"ז שפיר נקט הש"ס דמבשל שלמים דאתמול דלא מצי למימר שלמים דהאידנא דהרי באמת התוס' הקשו דממעט באכילה ולפ"ז יהיו שני איסורים מה שהיו קודש מכבר ונותר ובזה ל"ש ביטול אבל כשמבשל שלמים דאתמול ובהדי הדדי קאתי וקא שלים זמנייהו בהדדי ולא בא לידי נותר רק משום ממעט באכילה לבד ובזה מועיל ביטול ואח"כ כשבר נעשה הגעלה ואין כאן משום בליעה דחטאת רק משום נותר דשלמים שוב בטל בשלמים דלמחרת ודו"ק זה תו"ד ובאמת שהוא חריפות אבל באמת גוף פירוש של הרמב"ם כמו זר נחשב דשני אסורים אמורים לענין ביטול וזה לא שמענו ולפע"ד נראה דעת הרמב"ם הוא כך דכל ענין ביטול ברוב הוא בשביל דנהפך האיסור להיות היתר כמ"ש הרא"ש פ' גה"נ כדכתיב אחרי רבים להטות ובטל דעת המיעוט ה"ה כאן באיסור נהפך להיות היתר ולפ"ז דברי הרמב"ם נכונים דכל שהוא כעת נותר ופיגול והי' עליו שם איסור קדשים שלא הי' לו שעת הכושר לזרים א"כ בשלמא האיסור מצד הפיגול שהוא כעת שפיר תוכל לומר שבטל ברוב אבל זה שהי' ק"ק א"כ אז שהי' ק"ק אז לא נתבטל ברוב ונשאר עליו זה האיסור שהי' עליו דא"א שכעת נהפך להיות היתר מה שכעת אינו באמת ק"ק גמורים שהרי נפסלו רק שהי' עליו שם איסור מקודם ואיך יתבטל כעת ודו"ק היטב כי ברור הוא לפע"ד דכעת אינו באמת ק"ק גמורים דל"מ לדעת המהרש"א באמת נפקע הקדושה בעת שנעשה נותר ואף את"ל שלא נפקע לגמרי אבל עכ"פ כעת שם פסולי המוקדשין הוא וק"ק שהי' אז זה לא נתבטל כעת ולפ"ז כאן אין מקום לדבריו דכאן שפיר יתבטל השני איסורים דמה שהוא חטאת וממעט באכילה שפיר בטל דכעת הוא עדן חטאת ונהפך להיתר ולפ"ז ממילא יתבטל שם נותר ממנו דכעת נהפך להיות הכל שלמים וז"ב כשמש ומה שרצה לחדש דנ"ט בר נ"ט לכך מותר מה"ת אף באסורין דאינו אסור רק מדרבנן כמ"ש הפרמ"ג דהרי רש"י כתב בחולין דף צ"ח דלכך למ"ד טעם כעיקר ל"ד מותר משום דבטל ברוב וכתב בח"ד דלכך לא כתב דטעם לא אסור מה"ת משום דעכ"פ אתרבי בכלל יוצא מן הטמא והנה כבר נודע מ"ש הה"מ דלכך בשר אדם אסור וחלב אדם מותר אף היוצא מן הטמא משום דכל שאינו רק בעשה ל"ש יוצא מן הטמא ולפ"ז כבר נודע שיטת הר"ר יוסף הובא בתוס' ע"ז דף ס"ז דטעם כעיקר דנפיק מגעולי מדין אינו רק בעשה דתעבירו כתיב ואינו רק עשה ולפ"ז כל דנ"ט ראשון הוא רק בעשה ממילא טעם שני דיוצא ממנו אינו אסור דכל דהאיסור הוא רק בעשה לא אסור היוצא ממנו ולכך נ"ט בר נ"ט אינו אסור מה"ת בשאר אסורים ובזה האריך ליישב דברי התוס' בפסחים דף נ"ב גבי כובש שלשה כבשים שכתבו דכל שאינו רק טעם הו"ל כמבואר והיינו כיון דשביעית אינו רק עשה ממילא הטעם היוצא ממנו אינו אסור והאריך ליישב בזה הרבה דברים ואני אומר אף שאמר דבר חכמה הדברים מרפסים איגרא דהרי בשביעית המשקה היוצא מהן כמותן כמבואר בחולין דף ק"כ ובאמת גוף הדברים ליתנהו דשם בחלב אדם הוא דבר נפרד מהאדם ואינו אלא יוצא מהם אבל כאן מה שנאסר בטעם ראשון זה גופא יוצא לשני רק שטעמו קלוש אבל הוא אותו הדבר עצמו ואינו יוצא ממנו וא"כ פשיטא דאסור אמנם בפשיטות יש לקיים דבריו ולא מטעמי' רק דבאמת גוף דברי הר"ר יוסף תמוהי' דמה ענין עשה לכאן והא התורה אמרה שאותו איסור שיש בו תוציא ממנו וא"כ האיסור גופא אסור רק שהגעלה צותה התורה להסיר האיסור ומה שייכות לאיסור עשה ושאני תזבח ולא גיזה וכדומה דגוף האיסור לא אסרה תורה רק בלשון עשה אבל כאן התורה לא מיירי באיסור רק היאך יוציאו האיסור ע"י הגעלה במים ול"ש ענין עשה לכאן וכבר נתקשיתי בזה הרבה בתשובה ונצטערתי ע"ז רבות בשנים אמנם כעת נתישבתי די"ל דבאמת טעם מהראוי לומר שלא אסור דהתורה לא אסרה רק הממש ולא מה דנפיק מיניה וכל האיסור לא נודע רק ממה דיליף מגעולי מדין שהגעילו הטעם הנשאר בכלי ש"מ דאסור וכיון שכן שוב אינו רק בעשה דחזינן דהתורה צותה להגעיל ש"מ דאסור וא"כ אין לנו להוסיף שיהי' טעם כעיקר ממש ובלאו ולכך לא לקי ע"ז דלא נודע לנו שיהי' איסור לאו ומה דצותה להגעיל משום דאסור בעשה ולפ"ז שם הגעילו הטעם הראשון אבל הטעם השני שנקלש זה לא נודע לנו ולכך נ"ט בר נ"ט מותר מה"ת והנה התוס' הקשו בחולין דף ק"ח דאיך הגעילו כלי מדין והא המים בלעי האיסור וחוזר ומבליע בהקדרה למ"ד חנ"נ וכתבו דא"ל שאינו ב"י הגעילו דז"א דלא אסרה תורה אלא קדרה ב"י והקשה הכו"פ דאם נימא דגם קדירה שאב"י אסור מה"ת א"כ אכתי קשה היאך הגעילו ולפמ"ש א"ש דבאמת התוס' שהקשו דהאיך הגעילו כלי מדין הא חוזר ומבליע ואם נימא נ"ט בר נ"ט מותר מה"ת אף בשאר איסורים א"כ לק"מ וצ"ל דס"ל דכל שגלתה התורה דטעם כעיקר א"כ גם הטעם השני אסור מה"ת דאף שנקלש הא כל שנאסר כבר אף טעם קלוש לא נפקע האיסור ולפ"ז אם נימא דכלים גדולים הגעילו באב"י ניהו דגם קדרה שאב"י אסור מה"ת היינו משום שכבר נאסר בהיותו משובח אסרה תורה אף לאחר שנפגם אבל מנ"ל נ"ט בר נ"ט ונטל"פ בזה לא גלתה התורה לאסור וא"כ בזה פשיטא דיכולין להגעיל אף שאב"י אסור מה"ת אבל נ"ט בר נ"ט דנקלש וגם נטל"פ מנ"ל לאסור וז"ב ובגוף דברי הרשב"א והנקודות הכסף הנ"ל וקושית מהר"ם לובלין הנ"ל דאם בטל ברוב שוב ל"צ העגלה כלל לפע"ד נראה דבר חדש במה דכתבו התוס' דמב"מ בטל ברוב אוקמא אדאורייתא והוא תמוה דהרי מדרבנן אסרו כאלו הי' מבשא"מ ולמה לא נימא בקדשים כן ועיין זבחים דף ע"ח דפריך ונשער מב"מ כאלו אינו מינו ע"ש ברש"י ותוס' ובכו"פ סוף סי' צ"ח ס"ק י"ב הרגיש קצת בזה אמנם נראה דהרי הש"ס זבחים דף צ"ז הקשה בהא דאמרי יקדש להיות כמוהו ואמאי ליתי עשה ולדחי ל"ת ומשני דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ור"א אמר יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ולפ"ז במב"מ דמה"ת בטל ברוב א"כ שוב מה"ת ליכא לא ל"ת ועשה ולמה יאסר מדרבנן הא איכא עשה דקדשים ופשיטא דעשה של תורה דוחה ל"ת ועשה של דבריהם וז"ב מאוד ולפ"ז זהו קודם שנעשה נותר אבל כל שנעשה נותר א"כ הרי כתבו התוס' בדף צ"ז שם ד"ה ניתי דמנותר לא פריך דהו"ל ל"ת שיש בו כרת ולפ"ז כל דמדרבנן הו"ל נותר שוב הו"ל כרת של דבריהם כעין דאמרו בגיטין דף נ"ה דכרת של דבריהם וא"כ שוב אין עשה דאכילת קדשים דוחה כל דיש כרת מדבריהם ושוב צריך הגעלה קודם שנעשה נותר וגם קושית הכו"פ ל"ק דבזה שפיר העשה דוחת להל"ת ועשה של דבריהם וז"ב ודו"ק. ובזה עמדתי על כוונת רש"י במ"ש בסוף ע"ז ד"ה גבי קדשים דמסיים רש"י דנותר איסור כרת הוא ותמהו כלם למה לו הסיום דאיסור כרת הוא ואם הי' לאו ג"כ קשה מ"ש משפודין של איסור ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל דמב"מ אקמוהו אדאורייתא ואף דמדרבנן אסור הא ע"ז שייך העשה דאכילת קדשים ולכך פירש רש"י דנותר כרת הוא ולענין כרת ל"ש דעשה דוחה דל"ת חמור הוא דחייב כרת מדרבנן וע"ז משני דכל יום נעשה גיעול לחבירו והיינו קודם שנעשה נותר וכמ"ש התוס' כאן ודו"ק היטב כי כל מ"ש נעים ונחמד הוא ת"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |