שואל ומשיב/א/א/רמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רמה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין חזקה ורוב תשובה לק' נאדבורנא להרבני המופלג מו"ה אברהם ברעניר ני'. מכתבו הגיעני והאריך לשאול שאלות בעניני חזקה ורובא ואני עמוס בטרדות ואם אמרתי לבאר בכל דבר אשר כבר האריכו אחרונים ובפרט בעניני חזקה ורובא יכלה הזמן ומ"מ למען כבודו ולמען למודו אחל בסדר קונטרסו אשר הביא מה שנסתפק הג"ו כלל ס"ב אם בחזקה צריך לברר מה"ת או דוקא מדרבנן לא סמכינן על החזקה ואת"ל מה"ת מהו הדין ברוב אם צריך לברר ואת"ל שגם רוב צריך לברר מ"מ אולי אינו רק מדרבנן הנה בחידושי הר"ן לחולין גבי תניא דלא כראב"י מבואר דברוב לא שנוי לן בין אפשר ללא אפשר והביא מהא דאמרו בדף י"א דלפי המסקנא אף באפשר סמכינן ארובא אבל בחזקה דאזלי בתר חזקה היכא דאפשר צריך לברר אמנם לא נתבאר אם היא מה"ת או רק מדרבנן והנה מעלתו כתב ראיה דמה"ת א"צ לברר גם בחזקה ממה דיליף הש"ס דאזלינן בתר חזקה מנגע דניחוש דלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שעורא וע"ז דחי אביי דלמא כגון שיצא דרך אחוריו ודחי רבא יציאה דרך אחוריו ל"ש יציאה וקשה מ"מ היו לו ללכת דרך אחוריו כדי שיברר החזקה והלא אין איסור ללכת דרך אחוריו ורק דלא חייבתו תורה ללכת דרך אחוריו וע"כ דא"צ ללכת דרך אחוריו דסמכינן אחזקה והאריך בזה הנה לפע"ד אין ראיה דהרי התוס' הקשו דלמא משום דאזלינן לחומרא וכתבו דמדאורייתא אין לחלק ועוד דאף לקולא מטמאינן ליה לשרוף קדשים ותרומה והנה זה ודאי הא דנימא דגם מה"ת צריך לברר החזקה הוא אם אנו רוצין להקל עי"ז בזה אמרי' דלא נסמוך על חזקה במקום דאיכא לברורי אבל להחמיר בודאי א"צ לברר ויכול להחמיר מספק ל"מ למ"ד ספק מה"ת לחומרא דמצי להחמיר אלא אף אם נימא דמה"ת לקולא מ"מ כל שיש חזקה גם הרמב"ם מודה דמחמרינן בספק וא"כ כל שיש חזקה א"כ לענין חומרא מחמרינן מספק ואמרינן דא"צ לברר וסמכינן דחזקה טובה הוא א"כ ממילא גם לקולא חשוב חזקה דא"א להחמיר תרי חומרי דסתרי אהדדי לגמרי וכמ"ש המ"א סימן ת"ו ס"ק וא"ו בסופו ועיין מהרש"ל ומהרש"א בנדה דף כ"ז ד"ה חומר וגם הו"ל כחזקה שכבר הוחזק וכמו רוב שכבר הוחזק וע"כ לא כתבו התוס' רק אם הוה ס"ד דלא ניזיל כלל בתר חזקה שייך לומר דמנ"ל דאזלינן בתר חזקה אבל כיון דאזלינן בתר חזקה ניהו דצריך לברר היינו לקולא אבל לחומרא לא וכל שסתרי אהדדי אזלינן בתר חזקה לגמרי והנה לכאורה קשה לי מכאן לשיטת הרמב"ם דספיקות מה"ת לקולא א"כ מה ראי' דאזלינן בתר חזקה אף להקל הא מנד הספק מקילין מכ"ש דאזלינן לקולא וסמכינן על החזקה דעכ"פ ספיקא הוה להקל אלא שז"א דלהרמב"ם אין מקום לקושית התוס' דדלמא לחומרא דלהרמב"ם אי לא אזלינן בתר חזקה מהראוי להקל אך עדיין קשה דמנ"ל דאזלינן בתר חזקה לגמרי שיהיו כודאי דלמא אינו רק ספק ומ"מ מחמרינן דספק שיש בו חזקה מחמרינן ואינו ספק השקול דהא יש חזקה כנגדו ומהראוי להחמיר ומכ"ש דיש להקל עי"ז דהא ספיקות להקל והחזקה מסייע להקל והיא קושיא גדולה וצ"ל דמכאן ראיה ברורה למ"ש השטה בב"מ דף ז' דרוב אינו אלא ספק ולא ודאי והתורה התירה אותו ספק וא"כ מכ"ש חזקה דקיל מרוב דאינו רק ספק ושפיר סמכינן על אותו חזקה ואינו באמת כודאי ולכך מחמרינן עי"ז דאינו כספק השקול ולכך לחומרא מחמרינן מי"ז ולקולא י"ל דא"צ לברר דבלא"ה ספיקות להקל מה"ת ולהרשב"א דספיקות להחמיר א"כ אפשר דגם בחזקה צריך לברר מה"ת דמצד הספק מחמרינן והחזקה אינה אלימא במקום דאיכא לברר ודו"ק היטב ולפע"ד ראיה דא"צ לברר בחזקה מה"ת מהא דאמרו בנדה דף ל"ט כל אחד עשר יום בחזקת טהרה וא"צ בדיקה כלל כדמפרש שם הש"ס וקשה אם נימא דמה"ת צריכה לברר למה לא תבדוק עצמה דבשלמא אם אינו רק מדרבנן אפשר דיש חילוק בין איכא טרחא דא"צ לברר אבל מה"ת אין לחלק כמ"ש הפוסקים וכ"כ מעלתו וא"כ שוב למה לא תצטרך לבדוק וע"כ דאינו רק מדרבנן וא"כ לפ"ז מכ"ש ברוב דא"צ לברר רק מדרבנן וכמ"ש בשם הר"ן בחידושיו ודו"ק.

עתה נעתיק עצמינו למ"ש הב"י באו"ח סי' תל"ז שהקשה דאמאי צריך לברר החזקה ולמה בח"י טריפות אין בודקין אף דיכול לברורי ותירץ הב"י כפי דברי המ"א הוא כן דבחזקת בדוק יש חזקה המתנגדת לזה ולכך לא סמכינן ע"ז וכמו ברוב מצויין אצל שחיטה ע"ש וע"ז הקשה מעלתו מדברי הב"י ביו"ד בסי' ס"ה לענין ניקור דהיכא דיכול לברורי מבררינן והרי בניקור לא הוה חזקה המתנגדת כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קכ"ז הנה אמת נכון הדבר שכ"כ הט"ז אבל בנקה"כ שם חולק ע"ז דכל שא"י אם היא מנוקרת יפה הו"ל חזקה שאינה מנוקרת ודוקא בידוע שהיא מנוקרת אמרינן דמסתמא נקרו יפה ומשום דרוב מצוין אצל ניקור מומחין הן ולפ"ז במקום דיכול לברורי דלא סמכינן על הרוב שוב הוה בחזקת שאין מנוקרת וא"ל דמ"מ הא נקרו ז"א דכל שלא ידענו אם נקרו יפה הו"ל בחזקת איסור דצריך לעשות מעשה המתיר ולא נודע אם נעשה יפה ובשלמא אם סומכין על הרוב דניקר יפה ל"ש להעמידו בחזקת שלא נקרו יפה דהירך בעצמותו היתר הוא ול"ד לשחיטה דכל הבהמה בחזקת איסור הוא אבל הירך בחזקת היתר הוא וכל שנקרו ויש לנו רוב שוב אין לך לחוש אבל כל שנוכל לברר שוב ל"ש לסמוך על הרוב ובלא"ה נ"ל דמעיקרא אין כאן קושיא דכל שלא ידענו אם הוא בקי צריך לברר דמחזיקין לי' לאותו איש בחזקת שאינו בקי דהא בשעה שנולד לא היה בקי וגם גבי רוב מצויין אצל שחיטה ועיין בסי' א' ביו"ד על דברת האגודה בט"ז ומ"א וזה יש לי לכוין בדברי הב"י דבשלמא בח"י טריפות דאנו דנים על הבהמה וכל שנשחטה יש להבמה חזקת כשרות משא"כ ברוב מצויין אצל שחיטה אנו דנין על האדם לא על הבהמה וכן בניקור ודו"ק.

והנה בהך דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דעת העיטור דלכתחלה לא סמכינן על הרוב ובדיעבד מותר בלי בדיקה ולא נודע סברתו ולפע"ד נראה דהנה הרשב"א במ"ה שער ראשון בית ראשון האריך להשיג על הרא"ה שחידש דהך דרוב מצויין אצל שחיטה הוא כלו דאל... יקשה לימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור דשא"ז וע"ז הקשה דרוב אינו כולל כלו ומה שהקשה מסמוך ל"ק דכל שיש מתעסקין לבטל החזקה הלז ורוב מהמתעסקים לבטל החזקה בטלוהו כהוגן מה"ת לחוש למיעוט ול"ש צירוף דהא המיעוט אין לו סמך על החזקה דע"ז אנו דנין דהא רוב מהמתעסקים בטלו החזקה ע"ש ודפח"ח ולפ"ז לכך כל שכבר שחט והרי התעסקו לבטל החזקה א"כ ל"ש לצרף המיעוט להחזקה אבל כל שעדיין לא שחט ללכת לשחוט והרי חזקת האיסור לפנינו אנו חוששין שמא זה שהולך לשחוט הוא מהמיעוט והרי יש לפנינו כעת עדן מיעוט והחזקה ברירה לפנינו וז"ב כשמש. אברא דלפע"ד גוף סברת הרשב"א אף שהיא מושכלת אבל עדיין מוכרחים אנו לדברי הרא"ה דאם נימא דאינו רק רוב יקשה היאך אנו מתירין לשחוט לכתחלה לשיטת הגאונים על סמך שנבדוק אח"כ ואם נשתלי לבדוק ג"כ יהי' כשר הא בזה יקשה כיון דהמיעוט הוא בודאי בעולם שא"י ואיך אנו מבטלים לגמרי המיעוט ובשלמא בכל רוב אמרינן על אותו פרטי שהיא מן הרוב ואין אנו מבטלין המיעוט לגמרי אבל כל שאנו אומרים שישחוט לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"כ א"כ הרי אנו מבטלין לגמרי המיעוט דדלמא נשתלי מלבדוק ואז אנו בטלנו המיעוט לגמרי וכעין זה כתבו הקדמונים לענין הא דאמרו ורבנן הוא דאצריך דכל שאנו עושין תקנה להעולם כלו היאך אפשר שלא נחוש להמיעוט שישנו בעולם וע"כ דרוב הוא כלו א"כ אין כאן מיעוט כלל ובזה יש לומר טעמו של בעל עיטור דלכתחלה לא ישחוט עד שיבדקנו שלכתחלה אנו צריכין לתקן גם המיעוט והוא סובר דרוב דוקא ולא מיעוט ובדיעבד שכבר שחט אז אנו דנין על הפרטי והפרטי מוקמינן על הרוב שמצוי אצל שחיטה וא"צ בדיקה אברא דלכאורה צ"ב דכיון דאמרינן דבדיעבד שחיטתו כשרה וא"צ למבדקיה כלל א"כ מה אהני רבנן במה שאמרו שכלתחלה לא יתנו לו לשחוט והא יתבטל תק"ח דכל אחד יתן לשחוט ובדיעבד כל ששחוט שחיטתו כשרה וכעין זה כתבו גבי בדיקת הריאה דלכך גם בדיעבד טריפה דאל"כ כ"א יאבד הריאה ולא הועילו בתקנתם אך נראה דלפמ"ש הרמב"ם דזה דוקא על מי שנותן לשחוט אבל השוחט בעצמו צריך שיהיה עומד לפני החכם ויהי' בקי ורגיל וכמ"ש בב"י וד"מ ס"ק שע"כ נוהגין ליטול קבלה א"כ שוב שפיר הועילו חז"ל בקתנתם דהשוחט בעצמו לא ירצה לשחוט עד שיעמוד לפני החכם ליטול קבלה ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א והט"ז דלוקי הש"ס הכל שוחטין ביודעין שהוא מומחה ובדיעבד שלא נודע ושחטו שחיטתן כשרה ולפמ"ש א"ש דלדידן דוקא שנוהגין ליטול קבלה הוא דשייך הדין אבל בזמן המשנה והש"ס שלא נטלו קבלה א"כ שוב לא כשר בדיעבד כל שלכתחלה הי' תקנת חז"ל שלא יתנו לשחוט דאל"כ נתבטל תקנת חז"ל וע"כ דגם לכתחלה מותר לשחוט בלי בדיקה וכשיטת הר"י ואף שהב"י הסכימו להעיטור היינו לדידן שמצריכין ליטול קבלה אבל כל שלא נהגו בקבלה שוב מותר לכתחלה ול"צ בדיקה לא לפניו ולא לאחריו וסברת הגאונים נראה דלא מבטלין התקנה כיון שמצריכין לבדקו אח"כ א"כ לא נתבטל המיעוט ואי משום דשמא ישכח לבדוק בזה לא מבטלין המיעוט דבאמת בודאי יהיה זהיר לבדקו ואם ישכח באיזה פעם יוכל לסמוך על הרוב והנה לכאורה י"ל דמה דפליגי על רבינא וס"ל דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן רבינא לשיטתו דס"ל דרוב התלוי במעשה לא חשוב רוב בבכורות דף כ' לכך לא סמכינן על רוב מצוין אבל לרבא דלא ס"ל כרבינא לכך ס"ל דלא חיישינן וסמכינן על רוב איברא דלפ"ז יקשה לדידין דברובא דתלוי במעשה לא מועיל רוב כרבינא והיאך סמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה ובס' ראש יוסף בחולין דף י"א הקשה כן וכתב דאינו רק מיעוטא דמיעוטא והאמת זה לשיטת הרא"ה אבל הרשב"א ס"ל דמיעוט גמור הוא וראיתי באחרונים שכתבו דהך רוב דמומחין הוא דמסתמא אותן המתעסקין בשחיטה למדו כבר ונמצא שכעת אינו תלוי במעשה רק כעת אנו אומרים שודאי ישחוט כהוגן דהא הוא כבר מומחה ולפע"ד אכתי קשה דהרי הרשב"א במ"ה שם כתב דיש מיעוט ששוהין או דורסין ותשיגם מקרים שאין ברית כרותה למומחה שלא יקלקל לפעמים וא"כ ע"כ לומר שברוב פעמים לא מקלקל וע"ז שפיר קשה דהו"ל רוב התלוי במעשה ובאמת גם תירוץ השני של הרשב"א לענין סמוך מיעוט לחזקה דהו"ל מיעוט העומד נגד הרוב לגמרי ואינו בא מן הרוב זה ניחא לענין מיעוט דאינם מומחין אבל לענין מיעוט דאפילו המומחה עושה שלא כהוגן ל"ש הך תירוצא כלל ובאמת היה מקום לומר סמוך תרי מיעוטי להדדי כמ"ש הר"ן בביצי נבילות רק שהשני מיעוטים אינם על ענין אחד דזה לגמרי נגד הרוב וזה מן הרוב ובכה"ג לא מצטרפי ביחד ועי' בישועת יעקב אהע"ז סימן מ"ג ועכ"פ קשה דהו"ל רוב התלוי במעשה אמנם נראה דזה הרוב שלא תשיגוהו מקריים הא גם המיעוט תלוי במעשה וכיון דבין הרוב ובין המיעוט תלוי במעשה בודאי אזלינן בתר הרוב כמ"ש הרשב"א בחולין דף י"ב יעויין שם וזה ברור.

ובזה יש לי לומר טעם נכון מה דא"צ לבדוק בדיעבד דהנה כבר נודע מ"ש הנו"ב לענין ס"ס דצריך לברורי דדוקא כשיוכל לעמוד על הבירור בכל הספיקות אבל אם גם לאחר הבירור לא יברר שתי הספיקות אז א"צ לברר כלל דהא סוף סוף צריך לסמוך על הרוב וא"כ מה נ"מ ולפ"ז גם כאן ניהו דיוכל לברר אם הוא מומחה אבל לא יוכל לברר אם לא השיגוהו איזה מקריים ואף שהשוחט יעיד לו הא ממ"נ היה יכול להגיד קודם שהלך וקודם ששאלוהו וגם אולי לא יהי' נאמן דאין עד א' נאמן נגד חזקת היתר דכל שכבר נשחט והוא בחזקת היתר ע"פ רוב שוב אינו נאמן לאסור את המותר וא"כ לא יבא על הבירור ושוב למה לן הבדיקה ובגוף קושית המהרש"א והט"ז דא"כ לוקי המשנה בכה"ג לענ"ד ל"ק דק"ל האי וכולן אהי קאי וא"ל דמיירי בליתא קמן למבדקיה דז"א דאם כן למה לי אחרים דמשמע שנים הא כיון דבחזקת שנשחט כהוגן הוא משום דיש רוב אם כן באחד רואה אותו סגי ובשלמא לרבינא דלית ליה הרוב אם כן בחזקת איסור עומד עד שיוודע לך אם כן צריך תרי אבל אם נימא דרוב מצוין מומחין הן בחד סגי ודו"ק היטב מיהו לפמ"ש התוס' בד"ה רוב דוכלן אין קשיא דקאי על חש"ו וכמו לאינך אוקומתות של אביי ורבא שוב לא יקשה הך וכלן ושפיר צריך אחרים דבאחד לא מהימן נגד חזקת איסור ודו"ק. אמנם אחר העיון יותר יש להקשות דבאמת גם על אחרים שייך וכלן רק דסגי באחד אבל כיון דכולל גם חש"ו לכך נקט מלתא דפסיקא אחרים דבחש"ו צריך אחרים ושפיר קשה אמנם אחר העיון נראה דבר חדש דהנה מבואר במי שיודעים בו שאינן יודע הלכות שחיטה אפילו בדקוהו ואמר ברי לי ששחטתי יפה אינו מועיל דאמרינן מלתא דלא רמיה עליה לאו אדעתיה וביאר הב"ח דאף כשלומד עכשיו ואומר שעכשיו ברי לו דבשעה ששחט יפה שחט אפ"ה אינו מועיל ולפ"ז צ"ב מה מועיל מה שאחרים רואין אותו הא באמת אדרבא כיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אם כן לא היה צריכין להשגיח ע"ז ולשיטת הגאונים היה מותר למסור לו לשחוט על סמך שיבדקנו אחר כך וא"כ ניהו דכעת אינו לפנינו עכ"פ לא נוכל לסמוך על הראיה שראו אחרים כיון דל"צ לראות אמרינן דבדדמי אמרי ובזה נראה הא דאמרי לרבינא אי בשאין מומחין בבודקין סגי ומשני דליתא קמן דלמבדקיה וקשה טובא דממנ"פ במה מיירי אי בשא"מ וידענו שא"מ א"כ ל"מ בדיקה והיה צריך שיראוהו אחרים דבזה שוב בדקו יפה דהא ל"מ בדיקה ואם מיירי שא"י שוב מה מועיל דליתא קמן דלמבדקיה והא ל"ש לסמוך על ראייתם והוא קושיא נפלאה אמנם נראה דמכאן ראיה לשיטת הפוסקים באהע"ז סי' י"ז דבתרי ל"ש לומר בדדמי וא"כ ה"ה בזה כל דאמרו שראו היטב יכולין לסמוך עליהם ובזה מיושב דלכך צריך לאחרים לשנים דבאחד לא סגי די"ל דאמר בדדמי ובזה יש ליישב דברי התוס' ד"ה דליתא שכתבו להקשות דמשמע הא איתא קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה אע"ג דאחרים רואין אותו ולקמן אמר ר"נ דאם ראה אחד וידע דלא גמיר פשיטא דכשר ותמה בבכ"ש בחולין שם דמנ"ל לתוס' למידק דלמא גם אם איתא קמן ולא ידע ג"כ כשר וא"ל דא"כ לוקי ביש לפנינו דז"א דא"כ יקשה מה קמ"ל דאחרים, אין כשר והא מי גרע מחש"ו דאם אחרים רואין כשר ולפמ"ש א"ש דטובא קמ"ל דה"א דלא מועיל דאדרבא כיון דהם חשבו שידע ונוכל לבדקו רק דנבדק לפנינו ולא ידע שוב לא נסמוך על ראייתם וכמ"ש דדלמא אמרו בדדמי וע"ז קמ"ל דשנים לא אמרו בדדמי אבל שם דמיירי דבעת השחיטה ידע דלא גמיר פריך הש"ס שם שפיר דפשיטא דהא ראה היטב כיון דידע דלא גמיר ודוק היטב כי חריף הוא ועמוק. ובזה יש ליישב דברי הב"ע דאדרבא כיון דרוב מצויים וא"צ בדיקה כלל א"כ אף בשנים דלא אמרו בדדמי ל"מ ול"ש אחרים רואין אותם דהא לא צריכי לראות כלל דהא יש לסמוך על רוב מצויים ובשלמא לרבינא דלא ס"ל הרוב וצריך עכ"פ בדיקה שפיר י"ל דשנים לא אמרו בדדמי דהא יש לומר דראו דלמא לא יהי' לבדוק אבל כל שא"צ בדיקה בודאי אין לסמוך על הבדיקה מיהו אכתי י"ל דוכלן קאי על חש"ו אך י"ל דלרבינא אוקמא וכולן על אנשים אחרים ולא מסתבר לומר דוכלן קשה לרבינא דהרי הש"ס לא אמר כן לרבינא ואוקמא בליתא קמן דלמבדקיה ודו"ק היטב. אמנם יש ליישב דאעפ"כ צריך שיהי' אחרים רואין אותן לפמ"ש הרשב"א במ"ה דגם המומחה אין ברית כרותה שלא יפגום אבל ז"א דפשיטא דכל שהרוב שוחטים יפה דלא סמכינן על ראייתם דודאי לא דקדקו היטב וסמכו על הרוב.

עוד יש לי לומר דבר חדש עפמ"ש התוס' בגיטין דף ס"ז דדבורא מקרי ואמרי כשאינו בא מעשה על ידם ולפ"ז גם בשני עדים נמי כל דאינו רק דיבור בעלמא לא סמכינן על דבורו ולפ"ז לדידן דבדיעבד סמכינן על רוב מצויין א"כ לא ע"פ עדותם סמכינן ושוב לא הוה רק דיבור בעלמא ול"מ אחרים עומדים ע"ג ובזה יש ליישב דברי הראב"ן שהביא הב"ח והש"ך הקשה עליו בס"ק ה' ובפרט לפמ"ש בתשובה אחת בביאור דברי הפוסקים דתרי ג"כ חיישינן לבדדמי דהא גם על חד סמכינן וא"כ כל אחד סומך על חברו וא"כ ה"ה בזה כיון דע"א נאמן באיסורין שוב ל"מ תרי ודו"ק ובזה יש לי לומר דבר נחמד במה דמביא בהגהת אשר"י בחולין דף י"ב דיש חילוק בין עומדין ע"ג לרואים אותן ולא נודע הסברא ולפמ"ש א"ש דרואים יש לומר דאמר מלתא דלא רמיא עליו אבל בעומד ע"ג ומזהירו הוה מלתא דרמיא עליו ובזה יש לישב קושית הא"ז בהג"א שם שהקשה דלפ"ז מ"פ בדף ג' הא אמרת כשעומד ע"ג אפילו לכתחלה והא יש לחלק בין עומד ע"ג ללא עמד רק שרואה ולפמ"ש א"ש דזה דוקא לענין חש"ו שפיר יש לחלק דרואה ל"מ דשמא סמך עצמו דמסתם כשהוא שוחט אף שהוא חש"ו מ"מ שחט היטב דאטו שא"מ לא מצי למשחט לפעמים שפיר ומה"ט כתב הריטב"א דל"ש סמוך מיעוטא לחזקה דגם המיעוט אינו ברור דבודאי לא שחט יפה דיוכל להיות שישחוט שפיר אבל אכותי דחשיד לקלקל בודאי דקדקו היטב ושחט שפיר ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים חריפים ונחמדים ת"ל. ובמ"ש ניחא מה דאמרו לעלופי לא חיישינן ודקדק הרמב"ן דמדקאמר בהאי לישנא דל"ח ולא אמר כדקאמר לענין מומחים דיש רוב ש"מ דבזה ל"ח כלל ואינו רק מיעוטא דמיעוטא ולפמ"ש י"ל דלשטת הגאונים דכל דאיכא לפנינו לא סמכינן על רוב ולפ"ז לכך אמרו דלעלפויי ל"ח דהא לא נוכל לברר זאת רק על פי עצמו והוא אינו נאמן נגד חזקת היתר וא"כ לכך לא חיישינן כלל אף שאינו רק רוב ודוק היטב ובלא"ה יש לומר דהנה כ"כ קושית הרא"ש יוסף וכן מצאתי בלקוטי פ"י בחולין שהקשה דהו"ל רובא דתלוי במעשה וכ"כ לעיל בשם אחרונים דעל מומחה ל"ק דהא המעשה כבר נעשה רק דקשה על גוף השחיטה דיש לחוש למיעוט השוהים ויתעלפו וכמ"ש הרשב"א במה"ב דאין ברית כרותה למומחה שלא ישהה ויתעלף רק דרוב אין שוהים ולא מתעלפים וא"כ שוב הוה רובא התלוי במעשה ונראה דאם נימא דלא חיישינן לעילוף והיינו דמצד הטבע של האדם אינו מתעלף א"כ הוה כמו תשמיש אדם דכתבו התוס' בבכורות דף כ' וביבמות דף קי"ט דכל דלא צריך מעשה ל"ש רובא תלוי במעשה ומעתה ז"ש דל"ח לעילוף ולא סמכינן על הרוב דאז היה רובא דתלוי במעשה וע"כ דמצד הטבע ליכא למיחש לעילוף כלל ולכך אמרו בדקדוק דל"ח לעילוף וזה נכון מאד וכ"כ הר"ן שזה דעת הרי"ף דל"ח כלל לעילוף ואף לכתחלה שרי אמנם שיטת הרמב"ם דלעילוף חיישינן לכתחלה וצריך לשאלו רק שכל שיודע הלכות שחיטה ודאי אלו שהה היה מודיע לנו ולכך לא חיישינן לעילוף ורבינא ס"ל דחיישינן שמא יתעלף ולא ידע שהיו כשיעור שהייה ולא יודיעו ובאמת שזה דחוק אך לפע"ד נראה דהרמב"ם מפרש דבאמת אינו רק רוב דכל שמצוי אצל שחיטה מומחה ומוחזק שלא יתעלף רק דכיון דתלוי במעשה לא הוה רוב ולכך חידש דכל שיודע שוב היה מודיע לנו אבל רבינא לשיטתי' דס"ל דכל דתלוי במעשה לא סמכי' על רוב אף במידי דהוה ממילא אבל אנן מחלקינן כמו שחלקו התוס' ביבמות וובבכורות הנ"ל דכל דהוה ממילא ל"ח והרמב"ם פסק כרבינא וחייש לעילוף ואם כן כיון דצריך מעשה שוב לא הוה רוב ולכך הצריך לחדש דעי"ז שיודע מודיע לנו שנתעלף. אמנם גוף דברי הרמב"ם הם תמוהים דמנ"ל לחדש זאת דלעילוף חייש לכתחלה ובדיעבד כשר ועיין בכ"מ ובלח"מ הרבה לתמוה ונדחק הרבה ולפענ"ד נראה דק"ל לרבינו הא דאמר רבינא כל"ב הכל מוחזקים שוחטין ואע"פ שאינן מומחין בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף וקשה הא כבר אמרו דהוא מוחזק וא"כ הרי מוחזק שלא יתעלף ולמה צריך לשחוט לפנינו ועיין לח"מ ות"ל הרגשתי בעת למודי כל ההערות של הלח"מ אך נראה דמכאן יצא לו לרבינו דבאמת הוא מוחזק מצד שהוא מצוי אצל שחיטה יש לו הרוב דלא יתעלף רק דהוה תלוי במעשה ולכך לענין מומחה סמכינן על הרוב דלא תלוי במעשה וכמ"ש למעלה אבל לענין עילוף תלוי במעשה ולא סמכינן על הרוב ולכך אמר רבינא דבעינן שישחוט לפנינו אבל אנן אמרינן דלעלופי לא חיישינן והוה רוב גמור אבל רבינו פסק בזה כרבינא דבתרא הוא וגם במומחה היה ראוי לפסוק כרבינא דבתרא הוא ורק שהרי"ף ס"ל כמ"ש הרא"ש בשמו כיון דאחר רבינא אמרו דרוב מצויין א"ש מומחין הם פסק כסתמא דגמרא אבל בעלופי פסק הרמב"ם כרבינא וכיון דיש חשש עילוף ואינו בטבע שוב צריך שישחוט בפנינו וא"כ כל דברי רבינו מבוארים אבל בדיעבד סמכינן על הרוב אף דתלוי במעשה כיון דבזה נחלקו כל הני על רבינא וס"ל דלעלופי ל"ח כלל א"כ שוב הוה רוב גמור עכ"פ בדיעבד סמכינן ע"ז וז"ב כשמש ונתברר ת"ל שיטת הרמב"ם לאשורו וא"צ לדוחק הב"י והכ"מ שמתוך שיודע ה"ש יודיע רק דהוה רוב גמור בדיעבד וכעין מ"ש התוס' בכתובות דרובא דאונס לספק אחד אינו מצטרף ולס"ס מצטרף יעו"ש בכתובות דף ט' אמנם הטור נראה דס"ל כדעת הרמב"ם דבעילוף חיישינן רק מטעם שיודע ה"ש יודיע ובזה עמדתי על לשון הטור שכתב וכל אדם אפילו אין מכירין אותו שיודע לשחוט שלא יתעלף וגם אין יודעין בו שיודע ה"ש שרוב הרגילים להחוט הם בחזקת מומחין ומוחזקין והנה קשה דברישא התחיל בחשש עילוף מקודם ואח"כ בחשש שא"מ ומסיים להיפך שרוב מומחין ומוחזקין הרי דמסיים במומחין קודם מוחזקין ולמה שינה הלשון ולפמ"ש מדוקדק דהטור ס"ל ג"כ דחיישינן לעילוף ולפ"ז שוב חשש עילוף ל"ש הרוב דהוה רובא דתלוי במעשה משא"כ מומחה יש רוב גמור לכך הקדים החשש דעילוף וע"ז מסיים כיון דרוב מומחין ממילא הם מוחזקים שכל שיודע היה מודיע לנו ודו"ק היטב. אך לפמ"ש צ"ב דלא היה נאמן אחרי שבחזקת היתר וצ"ל דכל דלא סמכינן על הרוב שוב לאו בחזקת היתר והוא נאמן ודו"ק היטב. והנה במ"ש הב"י לענין חש"ו ז"ל וסובר רבינו דהיינו דוקא בחש"ו אבל פקח אפילו לכתחילה שוחט בעומדין ע"ג אבל בהג"א פ"ק דחולין כתב בשם א"ז שמי שאינו יודע ה"ש אסור לכתחלה לשחוט באעע"ג וכ"כ המרדכי וכתב שיש ר"ל שאפילו חש"ו שוחטין לכתחלה באעע"ג ודחה דבריו ודברי הב"י תמוהים לפע"ד במ"ש דפקח שוחט לכתחלה באחרים עע"ג והיה לו למנקט רבותא טפי דאף באחרים רואין מותר ודוקא בחש"ו הוא דיש מקום לחלק בין רואין לעע"ג כמ"ש הג"א בשם (א"ז) יש מי שר"ל דאף בחש"ו שוחטין לכתחלה בעע"ג וע"ש בדף י"ב בחולין שם ומ"ש הב"י דהג"א כתב בשם א"ז שמי שא"י ה"ש אסור לשחוט באעע"ג הנה אם כוונתו באחרים עע"ג לא נתבאר בשום מקום ואדרבא מפורש להיפך בחולין דף ט' דאף באחד רואה כשר ואת"ל באין עומדין ע"ג רק ברואים גם זה לא נתבאר ובפקח ודאי סגי ברואה כמ"ש בחולין דף ט' ודוקא לענין חש"ו מצינו חילוק זה וכמו שסיים הב"י שיש שר"ל דאף בחש"ו שוחטין בעע"ג וע"כ דברי הב"י צע"ג ועס"ג בש"ך ס"ק ט"ו וצ"ע שלא הרגישו בהב"י הלז. שוב ראיתי בהג"א דף י"ב שכתב על הך דראה אחד דלכתחלה אסור ולזה כוון הב"י בשם הג"א וגם לעיל בהא דקאמר אלא בבודקין אותו סגי מביא הג"א ראיה מהא דאמרו בבודקין אותו סגי ולא הקשה טפי דלכתחלה מותר ע"כ דלכתחלה אסור אבל אין ראיה בעע"ג די"ל דוקא בראה הוא דלא מהני לכתחלה משא"כ בעע"ג דאף דהג"א דחה החילוק הוא דוקא לענין חש"ו אבל פקח ועע"ג דודאי י"ל דמותר דהפקח בודאי ישמע לו ויעשה כדין ועכ"פ היה להב"י להזכיר הרבותא דגם בראה סגי בפקח וגם בא"ז אינו מבואר לענין עומד ע"ג ויוכל להיות דבעע"ג מועיל בפקח אף לכתחלה והנה ראית מהר"ם בהא דאמר בודקין סגי לכאורה משמע דאף במי שמסופקים אם יודע או לא ג"כ לכתחלה אסור וז"א מבואר כלל רק בידוע שא"י הוא דאוסר הא"ז אך הדבר נכון דלדידן דס"ל רוב מצוין מומחין הם א"כ כל שא"י סמכינן על הרוב אבל שם לרבינא דלא ס"ל הך רוב א"כ הו"ל סתם איש שאין ידוע אם יודע או לא שוה למי שיודע שא"י ודו"ק היטב. והנה במ"ש למעלה דלא יהיה נאמן לומר שנתעלף דע"א אינו נאמן נגד חזקת כשרות השיב תלמוד אחד בשנת תרט"ז אור ליום ד' נח די"ל דכאן מהימן לומר שהוא מן המיעוט ואמרתי דיפה אמר וכעין שכתב הר"ן דע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב וכעין מ"ש התוס' ריש המניח ובכורות דף כ' דגם לרוב יכול לומר אני מן המיעוט יעו"ש ובמ"ש למעלה בביאור דברי הרמב"ם אמרתי אח"כ בלימוד התלמידים דענין הרוב דמומחין והרוב דמוחזקין הם יש להם כל אחד מעלה על חברו וחסרון דרוב מומחין אינו רובא דתלוי במעשה נגד זה צריך לברר עכ"פ דכל רוב כל שנוכל לברר מבררינן ורוב דמוחזקין היינו עילוף הוה רובא דתלוי במעשה אבל כל דבדיעבד סמכינן על מ"ד דלעלופי לא חיישינן שוב הוה יותר מרוב דתלוי בטבע אנושי דאינו מתעלפים ולא הוה רוב רק כלו דזה מצד הסברא דאדם אינו מתעלף ובזה מבואר כל דברי הרמב"ם ודו"ק. והנה בת"ה בית ראשון בשער ראשון כתב בשם הרמב"ן דכיון דאיכא חזקת איסור מן הדין היה שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא ברוב אלא משום קולא דבהמה לא אתרעי שהרי חתיכה ושחיטה לפנינו סמכינן על רובא ודי אם נסמוך בכך היכא דליתא קמן ולא נתבאר הטעם ולפענ"ד נראה דהנה רוב נתבאר בשטה מקובצת ב"מ דאינו רק ספק והתורה התירה אותו הספק ולפ"ז בשחיטה דאתחזק איסורא ואין ע"א נאמן להוציא מחזקתה לכך היו בדין שלא נסמוך על הרוב וזה שחידש ר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה והיינו דבעינן ידיעה ברורה ולא רוב רק דכיון דהבהמה לא אתרעי לכך סגי ברוב וז"ש עד שיוודע לך במה נשחטה והיינו על הסכין אבל האדם סמכינן על הרוב רק אם יש ספק על הסכין בזה צריך ידיעה ברורה ולפ"ז עכ"פ באיתא קמן צריך לבודקו ודו"ק היטב ודברי הב"י בפירושו להרמב"ם הוא תמוה דאם כן היכא אמרו לעלפויי לא חיישינן והא שם ס"ל דלא אמרינן רוב מומחין וא"כ מאין ידע שמא נתעלף ולא ידע כלל שהוא אסור וצע"ג. והנה לענין מומר אוכל נבלות לתיאבון או מומר לשאר עברות אי סמכינן על רוב מצויין דהוה מומחה או לא הביא הב"י סי' ב' מחלוקת דהמרדכי והר"ן ס"ל דבעינן שיהיה ידוע שהוא מומחה וכ"כ הרמב"ם אבל הרשב"א לא ס"ל כן ורצה לצדד שגם הרמב"ם יודה בזה ולפע"ד הדבר ברור שתלוי בהך דהקשו הקדמונים והובא ביתה יוסף בסי' א' דאיך ע"א נאמן בשחיטה דאתחזיק איסורא וכתבו דמקרי בידו ובשם הרא"ם כתבו דדוקא אדם מוחזק בכשרות בעי והב"י כתב שהרמב"ם דעתו ג"כ דבבשר בעי מוחזק בכשרות ועש"ך סי' קי"ט ס"ק א' ולפ"ז פשיטא דבמומר ודאי אינו נאמן דאינו מוחזק בכשרות וגם נראה דבידו לא מקרי כיון דהוא מומר לתיאבון ואינו טורח א"כ לא מקרי בידו כ"כ והרי אין מוסרין לו לשחוט בלי בדיקה על סמך שיבדקנו אח"כ וא"כ שוב לא מקרי בידו ולפע"ד הטעם פשוט משום דבזה שייך סמוך מיעוטא לחזקה ול"ש כאן תירוץ הרא"ה דכלם מצויין דפשיטא דמומר אינו מכלל המצויים אצל שחיטה וגם תירוץ הרשב"א שמתעסק לבטל החזקה דהמומר אינו מתעסק לבטל החזקה דכל שיהיה לו טרחא קצת לא ירצה להטריח והב"ח כתב דהחשש שמא ימצא פגום ויהיה ברכה לבטלה אבל לא חיישינן שמא ישכח ולא יבדוק והש"ך השיג עליו מהך דאמרו מנין לבדיקת סכין מה"ת ופריך פשיטא דלמא פגום וכוונתו דמה"ת ל"ש חשש ברכה לבטלה ולפע"ד הכוונה פשיטא דבאמת כל שכבר נבדק הסכין כראוי ורוצה לשחוט בו שנית פשיטא דאין חשש רק משום ברכה לבטלה דהרי מוקמינן הסכין בחזקתו וכמ"ש לענין ציצית בסי' י"ג דעיקר הבדיקה משום הברכות ועיין במ"ג שם וה"ט בזה אבל שם דהסכין נמצא מחדש ולא נודע כלל אם כשר הוא שפיר צריך בדיקה מה"ת משום חשש שמא פגום הוא ותדע שכן הוא דהרי באמת היה שעת מלחמה ושטת הרמב"ם בה' מלכים פ"ח דבכל מלחמה כשירעבו ויצמאו הותר להם קדלי דחזירי וע"כ הא דהצריך שאול בדיקה הוא משום דבדבר שאפשר לתקן בקל פשיטא דל"ש חשש סכנה ואסור וזה דוקא בחשש תורה אבל ברכה לבטלה דרבנן כמה אסורי דרבנן הותר להם כמבואר ס"פ קמא דעירובין ודו"ק ובאמת החשש שמא ישכח הנה באמת מהר"ן משמע דל"ח שמא ישכח כמ"ש הש"ך בשמו ס"ק ח' והטעם נראה לפע"ד להיפך דבשלמא כשאינו חשש כ"כ וכשר בדיעבד בלי בדיקה חיישינן שמא ישכח מלבדוק כיון דהדבר ניקל אבל כל שהבדיקה חיובית ל"ח שמא ישכח וזה להיפך משיטת הטור לקמן סי' צ"א ובט"ז שם ס"ק א' ויש לחלק דשם באיסור דרבנן אף שהדבר חיוב גמור חיישינן שמא יהיה ניקל בעיניו אבל בחשש איסור תורה אדרבא להיפך חיישינן כל שהאיסור ברור כנלפענ"ד ודרך אגב ארשום בקצרה מה שהשיג הש"ך בסי' ב' ס"ק י"א על הרמ"א דהמעיין במהרי"ק ימצא דכל שהוציא טריפה מת"י בודאי אסור לאכול משחיטתו ומדמה לחלב ולפע"ד הדבר פשוט דשאני חלב או מכר טריפה דהדבר ידוע שהיה במזיד והוא ידע ואשם אבל בשחיטה דאף המומחה גמור יוכל להיות שיצא מכשלה מת"י בשוגג כמ"ש הרשב"א במה"ב שאין ברית כרותה שמומחה לא יכשל ולפ"ז מצי השוחט להתנצל שהיה שוגג ושוב לא נעשה רשע וכל שמכחיש העד אף אם היו מודה לה עד היה יכול להתנצל כי הי' שגגה ודוקא בשנים לא מצי להתנצל כי שוגג הי' אבל בע"א כיון שאינו נאמן עליו מועיל התנצלות שוגג ושוב לא שייך לאסור מכאן ולהבא והמהרי"ק כיון שאף אם היו מודה שהיו מזיד כל שיכול לעשות תשובה לא שייך שויא נפשא חד"א ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מה שאמרתי בשנת תרט"ז בטריסקאוויטץ על מ"ש הרשב"א סי' ר"א להוכיח דס"ס עדיף מהרוב דהרי ר"י דפוסל אף ברוב כשרים אצלה ואפ"ה בס"ס מכשיר וע"כ דס"ס עדיף מרוב והקשה הפ"י דהא יש רוב דרוב משפחות כשרות והו"ל ס"ס ורובא ומנ"ל להוכיח דס"ס עדיף מרוב די"ל דשאני ס"ס דיש ס"ס וגם רוב וזה ודאי מועיל ועוד הקשה דא"כ מ"ט דר"ג דפוסל הא יש ס"ס ורוב ובתרי רובא מודה ר"ג ולפע"ד נראה כעת כי כבר הכינותי בזה קונטרס תשובה מיוחדת ע"ז ואינו לפני כעת אך אביא אומר מן החדש וטרם יהיה כל שיח נראה לפע"ד דזה לא מקרי תרי רובי דתרי רובי לא מקרי רק שיש חילוק בין הריבויים כדאמר בדף ט"ו רוב העיר ורוב סיעה אבל כאן מה שרוב משפחות כשרות וגם יש ס"ס איזה הוא כשר ל"ש תרי רובי דס"ס על אותו האיש אינו נ"מ דכל שנחוש שהוא פסול מה יושיענו שרוב משפחות כשרות הא כאן נודע שנתערב ספק חלל ואם כן מה מועיל הרוב משפחות לאותו משפחה והרי אותו משפחה יצאתו מכלל הרוב וכעין שכתב התב"ש לענין מים בראש דרוב בהמות אין להם מים בראש וה"ה כאן מה מועיל לזה הרוב דמשפחות לאותו משפחה שעכ"פ יש כאן ספק חלל לפירוש ר"י ט"ע וכן לפירוש רש"י ולפ"ז שוב ל"ק לר"ג וגם הרשב"א שפיר הוכיח מהך דס"ס עדיף מרוב וא"ל דשאני כאן דהוי ס"ס ורוב דהרוב משפחות אינו שייך לצרף דהרי אותו משפחה כבר יצאת מגדר רוב המשפחות כנלפע"ד ברור גם מ"ש הפ"י דכיון דלר"ג בריא אלים מס"ס והרי אנן קי"ל דע"א ל"מ באתחזיק איסורא מכ"ש דאינו ראוי שיועיל ס"ס באתחזיק אסורא ולפענ"ד נראה דהטעם דלר"ג מועיל ברי הוא כמ"ש הר"ן פרק האומר בקידושין דע"א יכול לברר המיעוט מתוך הרוב ולכך מועיל בריא שהיא מבררת שהוא מהרוב הכשרים דלמה לא יועיל אבל בשמא ל"מ ס"ס כל שאינו מברר הרוב ל"מ לר"ג ולפ"ז מבואר ההבדל שמועיל ס"ס וע"א אינו יכול להעיד נגד החזקה ולפמ"ש א"ש דהרי חזקה ל"ש מברר המיעוט דדוקא ברוב שייך בירור המיעוט מתוך הרוב משא"כ בחזקה ולכך ע"א אינו נאמן באתחזיק האיסור אבל ס"ס דהוא עדיף מרוב ולקצת פוסקים הו"ל כרובא דאיתא קמן דהרי יש שני צדדים לפנינו ואם כן בכה"ג ודאי מועיל ס"ס דהרי רוב עדיף מחזקה וכל שכן ס"ס דהוה רובא דאיתא קמן ודו"ק.

והנה במ"ש רש"י אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקנה בטריפה והיא תמוה דבאמת נגד הרוב שכשרות הם יש מיעוט סרכות המטריפות ונימא אוקי לגבי חזקת איסור אבמה"ח ומחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ הוה לי' פלגא ופלגא דאין טענה מחלבה דבחלבה לא הי' שייך איסור אבמה"ח וכעין זה הקשה בש"ש שמעתא ה' פ"ט ואני מוסיף להקשות דבאמת טעם המצריכים בדיקה כתב הר"י הלוי ודעמי' דכל דאיכא לברורי מבררין ולפ"ז בשלמה חלבה דא"א לברר אז שפיר אכלנו מחלבה מה שאין כן לאחר שחיטה צריך לברר והיא קושיא גדולה ולפע"ד נראה דבר חדש דע"כ לא אמרינן סמוך או היכא דאפשר לברורי רק בדבר שתמיד בעת שהיה הרוב יהיה המיעוט וחזקה גביה אבל אם לפעמים היה הרוב בלי חזקה או שלא הוה אפשר לברורי ואח"כ אפשר לברורי או דשייך סמוך בכה"ג כל דהרוב כבר נתחזק והיה רוב גמור פשיטא דלא אמרינן אח"כ סמוך מיעוטא לחזקה או אפשר לברורי והרי רוב שכבר הוחזק דעת האחרונים בש"ש שמעתא ד' פ"ח דאזלינן בתריה אף בד"מ וד"נ יעו"ש וא"כ גם בזה כל שכבר החזקנו ברוב בעת שלא היה שייך סמוך או אפשר לברורי פשיטא דא"צ לברר אח"כ אף ששייך אח"כ וז"ש רש"י אתמול אכלנו מחלבה דלגבי החלב ל"ש חזקת איסור אבמה"ח וגם לא אפשר לברורי והיה הרוב רוב גמור ועכשיו למה נטריפנה וז"ב כשמש והוא דבר חדש.

והנה במה דמקשים האחרונים והקדמונים איך ע"א נאמן בשחיטה אף דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם מ"מ נימא סמוך מיעוטא דאינו מומחין לחזקת אבמה"ח נראה לפע"ד כעת דבר חדש דהרי התוספות בכורות דף כ' כתבו דלכך לא אמרינן בדמאי דיהיה טבל ודאי מכח סמוך וכתבו דבשביל המיעוט לא מחזיקין זה לרשע ע"ש ולפ"ז גם כאן היאך שייך להחזיק זה האיש באינו מומחה והרי כל שאינו מומחה והולך לשחוט הוא רשע גמור שמאכיל טריפות ועכ"פ ספק טריפות א"כ פשיטא דאין להחזיקו בחזקת רשע בשביל המיעוט וז"ב והוא דבר חדש והנה רש"י בחולין דף י"א כתב דלכך היכא דאתרמי ריאה שלא נבדקה סמכינן ארוב וגם על נשחטה בחזקת היתר עומדת ולכאורה למה צריך תרוייהו ואמרתי בזה דבאמת לענין הרוב שייך סמוך ומחזיקין מאיסור לאיסור ול"מ מה דנשחטה בחזקת היתר עומדת ולכך לכתחלה צריך למבדקי אבל אי אתרמי דלא נבדקה בדיעבד הרי יש חזקת היתר בנשחטה ול"ש מחזיקין מאיסור לאיסור דכבר נפסק חזקת איסור וא"ל סמוך ומחזיקין מאיסור לאיסור דהרי כל דא"א לברר שוב הוה ליה הרוב רוב גמור ול"ש סמוך דדוקא אם נוכל לברר א"כ אין הרוב רוב גמור ושייך סמוך ומחזיקין מאיסור לאיסור אבל כל דא"א לברר שוב א"צ לברר והו"ל רוב גמור ול"ש סמוך ודו"ק ואם נימא דרש"י לא סבירא ליה כלל דמחזיקין מאיסור לאיסור אתי שפיר בפשיטות.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף