שואל ומשיב/א/א/רמב

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רמב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט לכבוד הבחור כהלכה וכו' מוה' יעקב ראבין נ"י מילידי ביאלה גראד נכד להגאון מוהר"י ז"ל אבד"ק האמבורג.

מכתבו הגיעני ואשר בקש להשיב לו על איזה קושיות אם כי אין הזמן מסכים בכל זאת אמרתי להשיב בקצרה. אשר הקשה בחולין דף ק"ב דאמר רב אבמה"ח צריך כזית ומקשה שם מהא דתנינא אכל אבמה"ח ממנה אינו סופג את הארבעים ומשני במשהו בשר גידים ועצמות וע"ז הקשה למה לא הקשו מהא דמבואר בתוספתא פ"ה דזבים בסופו האוכל אבמה"ח מן הבהמה ומן העופות טהורין כ"ש הרי מבואר דאבמה"ח לא בעי כזית ואף דיכול לשנוי' כ"ש היינו במשהו בשר גידין ועצמות עכ"פ היה לו להביא זאת. הנה לפענ"ד יותר קשה דלא הומ"ל במשהו בשר גידים ועצמות דהרי בטמאין אמרו שם בכזית א"כ משמע דבטהורין כ"ש דוקא דאל"כ היה לו לבאר דבטהורין משהו בשר וגידין ועצמות ובטמאים בכזית בשר דוקא ולכאורה היא קושיא חמורה אמנם אחר העיון נראה בזה דהנה בהא דאמר רב אבמה"ח צריך כזית מאי טעמא אכילה כתיבה ולכאורה צ"ב מאי קמ"ל הא כל התורה כולה איסורין צריכין כזית ורש"י הרגיש בזה וכתב דהוה אמינא דאתרבי אבר אע"ג דאין בו שיעור אמנם לכאורה הייתי אומר לפמ"ש הפרמ"ג בסי' ס"ב בשם הרב מוה' יעקב דאבמה"ח חצי שיעור מותר משום דהטעם דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי ואמה"ח בחלקו בחוץ פטור לא שייך הטעם דח"ש ודפח"ח א"כ י"ל דרב קמ"ל דאמ"ה צריך כזית וח"ש מותר והיינו משום דכתיב אכילת לכך חולקו בחוץ פטור וסתם אכילת כזית בבת אחת משמע וע' ברש"י ק"ג אך באמת דברי הרב הנ"ל דחו האחרונים דכיון דלא ניתנו שיעורים בבן נח כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים א"כ שייך מי איכא מידי דלישראל יהיה מותר ח"ש ולב"נ אסור ולכך ע"כ לרב קמ"ל דצריך כזית לענין חיוב דלא תימא דאבר מה"ח איתרבי אף בכ"ש ולפ"ז ל"ק שוב מהתוספתא דבתו' לא נאמר רק דאוכל אמ"ה מן הבהמה מן החיה מן העופות טהורין כ"ש והיינו דקי"ל דח"ש אסור דלא נימא דאמ"ה כיון דחלקו בחוץ פטור ל"ש ח"ש כסברת הרב הנ"ל קמ"ל דבכ"ש אבל לענין חיוב מלקות צריך כזית ולכך מן הטמאים עד שיהיה בהן כזית דבטמאים ל"ש מי איכא מידי דבלא"ה אסור לישראל משום טומאה א"כ אף דנוהג בטמאים מ"מ צריך כזית דוקא ולכך לא הקשו מהתוס' וזה ברור והש"ס הקשה ממאי דקתני חיוב ופטור דקאי לענין מלקות אבל התוס' י"ל דקאי לענין איסור ח"ש ובטמאים לא אתי ח"ש משום אמ"ה רק משום טומאה ונ"מ לענין שבועה וכדומה. ומדי דברי זכר אזכור מה שהקשתי זה שנים רבות בהא דפריך הש"ס נטל צפור שאין בו כזית ואוכלו וכו' דכ"ע מיהו לא בעינן כזית והרי זאת היא תוס' פ"ט דע"ז והמעיין שם יראה דשם קאי על שבע מצות נצטוו בני נח והרי לב"נ לא ניתנו שיעורים וא"כ שפיר חייב אף שאין בו כזית ורבי פוטר משום דקסבר אין אמ"ה בשלמים כ"ש רש"י ולכך בחנקו ואכלו פטור דלב"נ במיתה תליא מילתא וכל שחנקו אזיל אמ"ה אבל כזית לא בעי דהא לב"נ לא ניתנו שיעורים והיא תימה גדולה איברא דבסיפא בהך דחנקו ואוכלו הביא בש"ס דילן הגירסא ד"ה בכזית. ובתוס' שם מבואר חנקו ואכלו פטור ובאמת לפמ"ש מהתוס' דקאי לב"נ ל"ש ענין כזית ורק דכל שחנקו לא שייך אמ"ה ופטור ואילו מזה סמכו בש"ס דל"ק על ב"נ שהרי מסיים ד"ה בכזית ובב"נ ל"ש זאת וע"כ הבינו דקאי על ישראל ובזה מיושב היטב הא דפריך בש"ס והא קלניתא עוף טמא והקשה המהרש"א אמאי ל"פ מרישא דמוקי בקלניתא דל"צ כזית ולפמ"ש א"ש דבאמת מהרישא לא הוה קשה מידי ואין צריך לוקמי בקלניתא די"ל דמיירי בב"נ ול"צ שיעור ועיקר הקושיא היא מצד הסיפא דמסיים חנקו ואכלו ד"ה בכזית ע"כ דלישראל קאי וצריך לאוקמי בקלניתא אמנם באמת פשטות התוס' מבואר דקאי על ב"נ דמפרש שם דיני ב"נ וא"כ אין מקום לקושית הש"ס כלל איברא התוס' עצמה תמוה דאמ"ה בעוף ליכא איסור בב"נ א"כ צפור היא עוף ולא שייך כלל איסור לב"נ וע"כ צ"ע גדול ומי שמישב זאת יטול שכר הרבה מן השמים. עתה נשיב לדברי רב כבר כתבתי מאי קמ"ל רב אמנם נרא' דבר חדש דהרי באמת אמ"ה חשיב בריה כמבואר בתוס' חולין דף צ"ו וברא"ש שם וכן הוא ביו"ד סי' ק' והרי רב בעצמו אמר וטמאה בין בחייה בין במיתתה בכ"ש והיינו משום דבריה בכ"ש כמ"ש רש"י שם וא"כ ה"א דגם בתורת אמ"ה ל"צ כזית דהיא ברור וע' בראש חולין דף ק"ד למד מזה דאמ"ה היא ברור וע"ז קמ"ל רב כיון דכתיב אכילה גלתה התורה שלא יהא חייב רק בכזית ויש לתת טעם דשאני בריה נמלה וכדומה דעל הרוב לית בהו שיעור כזית וכיון שהתורה הזהירה על השרץ אף במשהו חייב אבל אמ"ה דמשכחת לה בכשיעור אמרינן דהתורה גלתה דצריך כזית אף דהיא בריה ובזה מבואר התוס' היטב דזה שחולק בין טהורים לטמאים דהרי בטמאים ל"ש שיהיה נקרא בריה אמ"ה כיון דלא נהוג אמ"ה בטמאים לכך צריך כזית אבל בטהורים בכ"ש דאמ"ה הוה בריה וע' בחוות דעת סימן ק"ו אמנם גוף הטעם של רב דאמר אכילה כתיבא ביה לכאורה תלוי במה שנחלקו המזרחי עם הפוסקים דהמזרחי חידש דאכילה היא בכ"ש מה"ת ורק דהלמ"מ מפקי מכ"ש והצריכו לחיוב כזית וכן הפוסקים ס"ל דאדרבא אכילה מן התורה הוא רק בכזית וח"ש אסור משום חזי לאיצטרופי וע' מלמ"ל פ"א מחמץ פ"ד משבועות שכתב דר' יוחנן ור"ל פליגי בזה ר"י ס"ל כסברת המזרחי ור"ל ס"ל דסתם אכילה אינן אלא בכזית וזה שחדש רב דאכילה בכזית מה"ת וכן ס"ל לרב במעילה דף ט"ז וע' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תל"ט והרבה הארכתי בזה ולפ"ז י"ל הקושיא הנ"ל דמהתוס' ל"ק די"ל דהתוס' ס"ל כסברת ר"י ורב ס"ל כר"ל ורב מצי לחלוק על ר"י כדאמרו רב תנא הוא ופליג ולכך הקשה מהמשניות דכתב לה רבי והתוס' בתר המשניות גרירא דאם רבי לא שנה רבי חייא מניין ליה וע"ד קושיתו השניה במאי דמבואר בח"מ סי' ח' ס"ה ברמ"א וז"ל השליח ב"ד וכו' וכן אבל בעצמו לעשות דין במסרב בו להכותו וכן אם הזיקו בממונו פטור וע"ז הקשה דמשמעו דאף במזיד אם הזיד בממונו ג"כ פטור והרי בתוס' פ"ג דגיטין מבואר שליח ב"ד שהכה ברשות והזיק בשוגג פטור במזיד חייב הרי דבמזיד חייב ולפענ"ד ל"ק מידי דשם איירי שהכה ברשות והזיק ג"כ לזה אמר במזיד חייב שהיה לו לשמור לבל יזיק רק להכותו בלבד אבל מי שמסרב בשליח ב"ד ואינו רוצה לבא לדין יכול להכותו ולהזיק ממונו וז"פ אמנם מדי עיוני בזה ראיתי מה שמסיים הסמ"ע שם אפילו יכול להצילה בדבר אחר בנימוקי יוסף לא משמע כן שהרי כתב גבי מאה פנדי אם אינו יכול להציל ע"י דבר אחר וכו' שליח ב"ד נמי הרי משמע דביכול להציל אינו פטור אבל ברבנו ירוחם מבואר כן וצ"ע.

ומה שהקשה על מה שחדש הרב מהרי"ט אלגזי בספר הליכות אלי אות ת' תשמ"ח דהא דאמרינן טריפה אינה חיה היינו דוק' טריפה שנולדה אחר הלידה אבל טריפה הנולדה עמו מבטן הגם שטריפה הוא מ"מ תוכל לחיות כמה שנים וע"ז הקשה מעלתו מהא דאמרו בשבת דף קל"ו טריפה מבטן מאי איכא למימר שאני התם דיש שחיטה במיון ומאי קושיא הא טריפה מבטן שאני דיכולה לחיות כמה שנים ולא נחשב כמתה לכך שחיטה מטהרתה הנה ספר הליכות אלי אינו בידי וקושיתו י"ל דלא עדיף טריפה מן הבטן למ"ד טריפה אינה חיה ממאן דאמר טריפה חיה אפ"ה אמרו בסנהדרין דף ע"ח טריפה מיחתכו סימנים ולכך הורג את הטריפה פטור וכתבו התוס' אפילו למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו א"כ לכך חשיבה כמתה אף שיכולה לחיות סופה שתמות בטריפה זו והיא מתנוולה והולכת אך גוף דברי הליכות אלי תמהני דהרי הרשב"א כתב לענין יותרת מאי דחיה י"ב חדש היא ע"פ נס היא ע' במהרש"ל הובא בשם יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח ובסימן פ"א ס"ב הרי דיתרת שנולדה מן הבטן ואפ"ה נדחקו בטעם שיכולה לחיות י"ב חדש וע"כ דברי האצ"ע זה מה שראיתי להשיב בהעברה בעלמא על קושיותיו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף