שואל ומשיב/א/א/רלג

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רלג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט לש"ב הבחור כהלכה שנון זית רענן כמר אהרן מרגליות ני' בבראד

מכתבך הגיעני זה איזה שבועות כבר השבתי לך וכעת הודעתני כי לא הגיע עדיך ובקשת לכתוב לך שנית הנה טרדות רבות סבבוני וקשה עלי לזכור מה שכתבתי לך בכ"ז אמרתי לכתוב מה שנתחדש לי כעת מה שהקשית על דברת הרא"ש הובא בשטמ"ק במ"ש רש"י ריש המדיר דהמדיר את אשתו מלהנות לו דקאי על שהדירה ממזונות ומתשמיש לא הדירה וכתב הרא"ש הטעם דלא הדירה רק מדבר שהיא נהנית ממנה אבל ממה שהוא נהנה ג"כ ודאי לא היה דעתו להדירה דהרי מפסיד גם הנאתו וע"ז הקשה מהא דאמרו בנדרים דף מ"א ב' רוחץ עמה באמבטי גדולה אבל לא בקטנה וישן עמה במטה ר' יודא אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו וכן קי"ל בטוש"ע סי' רכ"א ס"ה והרי שם גם היא נהנה מזה ואפילו הכי אמרינן דאוסרה גם הנאם זו שהיא ג"כ נהנה וכך כתב הרשב"א בחידושיו לנדרים דף ל"ד ע"ש א"כ קשה על הרא"ש מהמשנה הלז ולפענד"נ דיש ליישב דברי הרא"ש עפמ"ש בשטמ"ק כתובות דף ק"ח גבי מה דאמרו מחזיק אבדתו מצוה קעביד וכתב בשם תלמידי הרבינו יונה כיון דמצוה קעביד וכיון דמיטל עליו לקיים המצוה לא ניחוש להנאת אחר דכי קא מתהני אדם למצוה קא מתהני ודוקא להחזיר לו אבדה הוא דמותר מפני שאין המחזיק יכול לקיים מצוה זו אלא א"כ יחזירנה אליו אבל לתת לו צדקה אסור דאם ירצה יוכל לתת לאחרים שיקיים המצוה עמהם יע"ש הנה האיר עינינו דמה דלא יוכל לקיים המצוה רק עי"ז לא ניחוש להנאתו של זה דזה נהנה ע"מ שמצוה עליו וממצוה קא מתהני ולפ"ז גם אנו נימא דע"כ לא כתב הרא"ש דבתשמיש שגם היא נהנה לא אדרה היינו כיון שא"א לקיים מצות עונה באשה זו רק ע"י שיהנה אמרי' דלא אדחה מזה דהא הוא מוכרח להנאותה ע"י שהוא נהנה ג"כ כיון שא"א בלעדי זאת בזה לא אדרה דהא היא נהנת ע"י שהיא נהנה ואפשר להיות הנאתו בזו האשה כי אם ע"י זה ובכה"ג אמרינין דלא אדרה ואף בלי מצות עונה ס"ל להרא"ש דבכה"ג שא"א להיות הנאתה כי אם ע"י הנאתו שלו בכה"ג לא אדרה אבל באמבטי ובמטה גם ע"י אחר שהיה רוחץ עמו ישן עמו במטה ג"כ היה מגיע לו הנאה בכה"ג אסור להנות ממוד"ר אף שיש להמדיר ג"כ הנאה ז"ב ודו"ק.

ומה שהקשה מעלתו ממ"ש הרני עליך חרם המודר אסור כתב הר"ן וכל הפוסקים דדוקא המודר אסור אבל המדיר מותר לקבל מתנה וע"ז הקשה ממאי דקי"ל בקידושין דף ז' וכן הוא באהע"ז ס' כ"ז דהיכא דאדם חשוב מקודשת בהאי הנאה דמקבל ממנה מתנה וחשיב כאלו נתן לה וכן קי"ל בחו"מ ק"צ לענין מכר ודעת הב"ש דכל אדם מיקרי חשוב לענין זה ועיין בט"ז יו"ד ס' ק"ס לענין ריבית א"כ לפ"ז למה לא כתבו הפוסקים דבכה"ג אין יכול המדיר לקבל ממנו מתנה דהא המודר נהנה בזה וחשיב הנאה גמורה במה שזה קבל ממנה מתנה והרי היא מהנהו וביותר קשה לפמ"ש הר"ן בקידושין שם דהא דבעינין אדם חשוב היא דוקא בקידושין דבעינין שיהא ש"פ ולכך בעי אדם חשוב שיהיה ש"פ ולפ"ז בנדרים דגם וויתר אסור במודר הנאה א"כ למה לא יהא חשיב הנאה אף שאינו אדם חשוב דמ"מ נהנה גם מדברי הר"ן הנ"ל הקשה מעלתו ע"ד הט"ז ס' ק"ס לענין רבית וכבר קדמו בזה בשער המשפט בהלכות רבית שם והקשה כן על הט"ז וא"כ הדרה קושיתו לדוכתא דלמה לא ביארו הפוסקין דין הנ"ל והנה מעלתו כתב דע"פ דברי הרא"ש הנ"ל א"ש דבכה"ג שגם זה נהנה לא אדרה אלא שהקשה על הרא"ש אבל לפמ"ש בטעם הרא"ש א"ש דכאן א"א לבא הנאת המודר רק ע"י שיתן לזה ויהנה המדיר בכה"ג ל"ש לומר דאדרה ואף שיוכל לתת לאחר ויהנה ג"כ אבל מה שיאסור המדיר ע"י שיהנה מהמודר א"א רק ע"י אופן זה שיתן להמדיר ובכה"ג לא אדיר שיהיה המודר אסור ואיהו לא אדריה רק מה שיהנה המדור על ידו אבל מה שלא אפשר שיהנה המודר בלתי שיהנה המדיר עי"ז ע"ז לא אדריה והוא לא האדירו רק שלא יהנה המודר ממנו בלתי הנאתו של המדיר וז"ב כשמש ובאמת בגוף דברי הרא"ש היה מקום לחלק דהרא"ש לא כתב רק שם שהדירו מלהנות לו ודייק בפירוש דוקא מלהנות לו בזה שפיר כתב דכל שהוא נהנה ג"כ לא הוה מלהנות לו אבל אם אמר סתם הרני עליך חרם אפשר דגם הנאתו אסור שהרי לא דקדק הריני עליך חרם שלא תהנה ממנו וא"כ מיושב המשנ' דרוחץ עמה באמבטי וכן יש לחלק בין אם המודר אסר על עצמו הנאתו של זה בזה ס"ל להמשנה שיש חילוק בין אמבטי גדולה לקטנה אבל היכא דזה הדירו שלא יהנה ממנו צדקו דברי הרא"ש ובכל אלה עטרה לרא"ש וקלורין לעונים.

ומה שהקשה ברבא דאמרו בביצה דף ח' ספק מאי טעמא דלמא עביד כתושה ודאי נמי עביד כתושה וע"ז הקשה דזה פשיטא שלא קעביד כתושה במזיד דנאו ברשיעי עסקינין רק שע"י טרדתו במצוה יש לחוש דילמא ישכח ויעבוד כתושה א"כ שאני ודאי דהוה טרוד במצוה ועשה מצוה דקי"ל דפטור אבל בספק דיש לחוש דלא קיים המצוה בודאי אסור דילמא עביד כתושה יפה הקשה ולפענד"נ דכל דתיקנו חז"ל דצריך לכסות מספק שוב הוה ליה כעשה מצוה כיון דרבנן חייבוהו לכסות מספק הרי קיים המצוה וכעין מ"ש התוס' בשבת דף ד' דאם אנוס ע"י דרבנן גזרו עליו פטור דהרי אנוס ע"י גזירה דרבנן א"כ ה"ה כאן בספק דרבנן ומחויב לכסות אף שיש לחוש דילמא אינו חייב בכסוי מ"מ הרי קיים כתיקון חז"ל וקיים המצוה ואף בטרוד במצוה דרבנן ג"כ מיקרי טרוד מצוה ואף דהטעם המלך בהלכות לולב לא כתב כן אינו נראה לי וגם לדבריו כאן בצד הספק דילמא חיה הוא ומקיים מצות התורה ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף