שואל ומשיב/א/א/רכד

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רכד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד ש"ב הרב הגדול המופלג החריף מו"ה פנחס בארשטין נ"י.

מכתבו הגיעני תמול בש"ק והיה כאשר שש עלי לטובה כן ישיב ד' לשיש עליו לטובה ואשר שלח לי פלפולא חריפתא איזה דברים אמרתי להשיב בקצרה במה דאמרו בירושלמי פ' כלל גדול ה"א ויחוש לכל הימים כהדא דקדש אשה בעולם וכו' ר' יוחנן אמר חושש לכל הנשים וכו' תמן יש לו תקנה לישא גיורת וכו' ופ' הקרבן עדה שם שיכול לישא גיורת או משוחררת שודאי בזמן שקדש אשה לא קדש זו שנתגיירה לאחר שקדש וע"ז תמה מעלתו דאטו החשש ע"ז הרי החשש על קרובותיה שמא קדש לאחת מהקרובות ואיזה קורבות שייך בזו שזו היא גיורת והוסיף לתמוה ע"ד הפרמ"ג באו"ח ס' שד"מ באשל אברהם שהקשה דדוקא על ערוה דאוריי' חיישינן דכאן אין לו רק ערוה דרבנן וכתב דכך כתבו הח"מ והב"ש סל"ה דלא גזרו בערוה דרבנן וע"ז תמה דהא חיישינן שמא קדש גויה ול"ש חשש בזה ואיך שייך בגיורת חשש ערוה ובאמת שיפה הקשה והדברים מרפסן איגרא ואני מוסיף לתמוה דלמה לא פירשו כפשוטו שגיורת מותר לישא וליכא שום חשש קורבה אמנם אחרי העיון נראה ליישב עפמ"ש ביבמות דף צ"ח נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת לכתחלה לא יכנוס וע"ש ברש"י ותוס' שגם בישראל שנשא אשה ובתה ושתיהן גיורות ג"כ הדין כך ועיין בתוס' דה"ה אשה ואחותה וכן קי"ל ביו"ד סרס"ט ס"ה ולפ"ז כיון שזה קדש אשה אחת ואיני יודע הא יש לחוש שמא אמה ואחותה קדש שהיא ג"כ גיורת ושוב אינו יכול לישא לכתחלה בתה או אחותה דגיורת וצריך לגרש אחת וע"ז כתב מ"מ כיון שעכשיו נתגיירה ובעת שקדש אחותה עמה לזו היתה היא ערוה כלל דגר כקטן שנולד וזו היתה אז נכרית ולכך שפיר יכול לישא אותה ובאמת עכשיו צריך לגרש אחת אבל אינו יודע מי הוא לכך עכ"פ מותר לקדש ולכנוס אותה וע"ז שפיר הקשה הפרמ"ג דמאי בכך שהיא ערוה הא אינה רק גזירה דרבנן ורק בשאר דאם וכמבואר ביבמות שם וע"ז כתב דגם ערוה דרבנן בכלל להט"ז שם בסל"ה ודוק ומדי דברי זכור אזכור במ"ש הירושלמי וניחוש לכל הימים ובמג"א סשד"מ כתב דלכך לא אזלינין בתר רוב הימים משום דהוה ליה קבוע וקשה מהא דאמרו בנדה דף י"ז ובמגעות והסטות הלך אחר הרוב ומפרש שם דהיינו אחר רוב ימים ע"ש ולמה לא נימא דה"ל קבוע ובגוף דברי המג"א שכתב דה"ל קבוע הנה לפמ"ש דקיי"ל דעיירות המסופקות המוקפות חומה דאזלינין בתר רובא ובס' מקראי קדש הספרדי הקשה דאמאי לא הוה קבוע כמע"מ וכתב בס' לשון למודים הובא בשעה"מ הלכות מגלה דל"ש קבוע אלא היכ' דשקיל או שפירש מהקבוע לפנינו אבל היכא דלא יצא מהקביעות כמו עיירות דבאנפי נפשייהו קיימו לא שייך קבוע ואזלינין בתר רובא ע"ש ונזכרתי שכן ראיתי בס' תמים דעים בהגהותיו על הרי"ף והובא באליהו רבא או"ח ס' תרפ"ח וכעת אינם לפני לעיין ולפ"ז ה"ה כאן הימים קיימו כל חד באנפי נפשייהו ולא יצאו מהקביעות ול"ש קבוע איברא דדבריו תמוהין דכלפי לייא ואדרבא כל שלא מצא מהקביעות בודאי ראוי להיות קבוע ואדרבא בפירש הלך אחר הרוב כל שפירש שלא בפנינו ובחדושי אמרתי בזה דבאמת ענין קבוע הוא חידוש לכך בספק קבוע לא אזלינין בתר רובא דחידוש הוא וכמ"ש הרא"ה והר"ן הובא בש"ך יו"ד סק"ו ולפ"ז כיון דחידוש הוא למה לא אזלינין בתר רוב רק שהתורה גלתה כן א"כ די לנו כל שמשכחת שיצא מהקביעות וא"כ לא יתבטלו הרוב וגם הא שפיר גלתה התורה דאזלינין בתר קבוע ואם יצא מהקביעות אזלינן בתר רובא אבל בעיירות שלעולם הן בקבוע וא"כ אם ניזל בתר קבוע יתבטל הרוב לגמרי ובזה אמרינין דלא גלתה התורה שניזל בתר קבוע ומתבטל הרוב דהרי הקבוע חידוש הוא ובזה נלפע"ד מ"ש השעה"מ שם ראיה מהא דאמרו בע"ז רפכ"ל הצלמים דבמקומו של רבי מאיר היו עובדין אותו פעם אחת בשנה ור' מאיר חייש למיעוטא ופירש הרמב"ן שם דאיתא קמיה והקשה השעה"מ הא ה"ל קבוע וגם לרבנן דאזלו בתר רוב בכה"ג ה"ל קבוע וע"כ כסברת המ"ק ולפמ"ש הדברים מבוארים דבאמת כל הסברא דלא אזלינן בתר קבוע כדי שלא יתבטל מעלת הרוב ולפ"ז זה תלוי במחלוקת ר' מאיר ורבנן דלר"מ דחייש למיעוטא א"כ שוב אין יתרון כ"כ למעלת הרוב ושוב מעלת קבוע היא אלים וה"ל כמע"מ אבל לרבנן דאלים מעלת רוב לכך לא אזלינן בתר קבוע ודוק היטב ומעתה לדידן ל"ש קבוע בזה ובזה צ"ל קושית המרדכי פ"ק דחולין דלמה אזלינין בתר רובא בסנהדרין הא ה"ל קבוע ולפי מ"ש א"ש דהא לא יצאו מתוך הקביעות דכל חכמי הסנהדרין באנפי נפשיה קיימו וא"כ מעלת הרוב גדול איברא לפ"ז לר"מ דחייש למיעוטא ואמרינין ברובא דאיתא קמיה גם ר"מ מודה כמ"ש המרדכי סוף חולין וכן כתבו התוס' ביבמות דף ס"ז לר' יוסי ע"ש ולפמ"ש קשה אדרבא דרובא דאיתא קמיה לר"מ דחייש למיעוטא שוב מהראוי שיחשב מעלת קבוע לר"מ וכמ"ש ואולי מזה ראיה למ"ש הט"ז ביו"ד סק"א דכל היכא דיש שתי קבועות ואחד מהן רוב לא שייך מעלת קבוע דגם זה שיש בהן רוב הן ג"כ קבוע וה"ה כאן כיון שיש שתי קבועות ואחת מהקביעות היא רוב שוב מהראוי לידון בתר רובא אף לר"מ ובזה מבואר דברי הר"ן בע"ז הנ"ל שדחה להרמב"ן דהא הוה רובא דאיתא קמן ע"ש והיינו דבזה גם ר"מ מודה דרוב יותר מהקבוע כיון שיש בהם מעלת קבוע ורוב ודוק היטב כי נתברר בו ענין נכבד.

ומה שהקשה ע"ד הש"ך ביו"ד סק"ס ס"ק י"ג שכתב אף על גב דאפי' נותן במתנה אסור וכו' וע"ז הקשה דהמעיין בשבת דף קמ"ט שכ' דמיירי בסומכין על שלחן אביהם ודידיה קא יהיב להן וליכא שום רבית כלל ע"ש והניח בצע"ג ולק"מ דבאמת כאן לא יתבאר דמיירי במסובין על שלחנו ולא כתב המחבר זאת רק משום דאינו מקפיד ובודאי נותן להם במתנה וא"כ שפיר הקשה הש"ך וזה פשוט ולפע"ד להוסיף דבאמת קשה בשבת שם דאמרו לבניו ובני ביתו כדאמר לא אמר רב וקשה הא בב"מ דף ע"ה מסיק הש"ס שם ולא היא משום דאתי למיסרך וא"כ למה מסיק הש"ס בשבת שם דמותר ולא מסיים דלאו מילתא היא וע"כ נראה דמש"ה פירש רש"י שם שמיירי בסמוכין על שלחנו ובזה כיון דמדידיה קא יהיב ליה לא שייך משום דאתי למיסרך דהא אין כאן רבית אבל בב"מ דאמר סתם ולא מיירי בסמוך על שלחנו רק משום שאינו מקפיד וע"ז אמרו דאתי למיסרך אבל זה דחוק הא כאן ושם הכל מימרא אחת משמיה דרב ובשטמ"ק בב"מ שם פירש גם בב"מ דמיירי בסמוכין על שלחנו ואפ"ה אסור משום דאתי למיסרך וע"כ העיקר כמ"ש למעלה דכאן כתב המחבר משום שאינו מקפיד ולא ביאר משום דסמוכין על שלחנו ושפיר מקשה הש"ך.

ומה שהקשה בהא דאמרו בב"ק דף צ"ב וכו' קדמו ודנו דיני נפשות מאי הוה וע"ז הקשה כיון דבכופר בעי עדות שאתה יכול להזימה וא"כ לכאורה קשה דהיו יכולין העדים לומר להמית השור באנו אך ז"א דא"כ למה להם להעיד שהוא מועד והא בתם ג"כ נהרג ובודאי על כופר באו אך בהמית והזיק יכולין לומר לחייב הבעלים ההיזק באין לכך הוצרכו להעיד שהוא מועד דבתם אין דנין דיני ממונות ולפ"ז אם נימא דאין חוזרין ודנין דיני ממונות הוה עדות שאתה יכול להזימה דא"א לומר לחייב הנזק באנו דהא כשהעידו שהגר תיכף ידנו דיני נפשות טרם שיביאו עדים שהזיק וא"כ ע"כ לחייב כופר באו אבל אם נימא דחוזרין ודנין דיני ממונות שוב מקשה דיוכלו לומר לחייב הנזק באנו ומשום כך הוצרכו לומר דמועד הוא עכת"ק ויש בהם כמה גמגומים דמלבד מ"ש התוס' סנהדרין דף ט' ד"ה עדי אב ואף אם נדחק דכאן לא תלוי זה בזה מ"מ הא בורכא דמ"ש דבכופר צריך עדות שאתה יכול להזימה ולענין כופר יהיה עדות שאי אתה יכול להזימה במח"כ הרי אמרו במכות דף ב' דעדים אין משלמין את הכופר ואין לומר דזה דוקא למ"ד כופריה כפרה אבל למ"ד כופריה ממונא משלמין דז"א דאם כופריה ממונא הוה כשאר ממון וא"צ עדות שאילה"ז ודוקא למ"ד כופריה כפרה י"ל דהוה כדיני נפשות וא"כ כיון דאין משלמין כופר ל"ל עדות שאתה יכול להזימה ודוק היטב בכל מה שכתבתי אקוה כי ימצא בהם נחת. דברי ש"ב הדו"ש באהבה עזה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף