שואל ומשיב/א/א/רכא

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רכא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג המופלג בנש"ק מו"ה מאיר לנדא סג"ל אבד"ק בורשטין יצ"ו.

יקרתו הגיעני היום עם שאלתו וח"ת והנה אמת כי סבבוני גם סבבוני ענינים הרבה ומכתבים רבים בכ"ז למען כבודו ולמען למודו ושאלתו הנחוצה אמרתי להשיב בקצרה בדבר המעשה שסידר חליצה וכאשר התחילה היבמה לחלוץ הנעל מעל רגל היבם נטתה עצמה לצד המקום שישבו הג' דינים ועי"ז לא ראו שני הדיינים רק ההתחלה של החליצה ולא גמרו לראות חליצת הנעל מעל העקב והשלישי הגיד מתחלה שראה כל החליצה כדין ואח"כ אמר שמסופק בזה ואולי לא ראה הגמר וכאן שייך חשש ח"פ דצריכה לחזור על כל האחין והדבר קשה מאוד וע"ז הביא דברי הבית מאיר ס' קס"ט שכתב שאין קפידא בדיעבד בזה ולדעתו אינו רק חומרא בעלמא וכן הביא בשם שו"ת גבעת פנחס חלק אהע"ז ס' מ"ג שכ"כ אך מע"ל מצא שמהרש"ל ביש"ש ביבמות פ' מ"ח סי' ל"ח שכתב שאף בדיעבד פסול אם לא ראו החליצה והוה חליצה פסולה ע"ש וע"ז האריך שיש לדחות דברי הרש"ל והביא שמצא בהרב המגיד פ"ד מיבום וחליצה שכתב בטעם דברי רבינו דרקיקה צריך להיות מעומד דוקא וחליצה יכול להיות מיושב אף לכתחלה משום דכיון דאמרו דצריכין הדיינים לראות הרקיקה כי נפיק מפומא דכתיב לעיני וירקה הוי כדין דצריך להיות לכתחלה בעמידה אבל החליצה אף לכתחלה מיושב ע"ש וא"כ מבואר דחליצה א"צ לראות כלל ובאמת שאין ראיה מזה דהרי לפי הבנתו דברי הה"מ תמוהין דהרי החליצה מעכב והרקיקה אינו מעכב והחליצה צ"ל בג' משום דהוי דין וכן בלילה פסול ואיך אפשר שהרקיקה תהי חמור מן החליצה וכבר תמה מעלתו בזה אמנם לפענ"ד ביאור הדברים דהרי באמת צ"ב דהרי כתיב באמת ועמד ואמר ולמה לא יעכב העמידה וכבר נדחק בזה הרשב"א בחדושיו כמו שרמז הה"מ וגם בתוס' בכמה מקומות נדחקו בזה אך ביאור הדברים נלפענ"ד כיון דבספרי אמרו ועמד ואמר מלמד שאין אומרים דברים אלא בעמידה הנה מבואר שהאמירה דוקא צריך להיות מעומד ובאמת שלפענ"ד הדברים מבוארים בטעמם דהרי במ"ק דף כ"א אמרו אלא מעתה ועמד ואמר ה"נ והא תניא בין עומד בין יושב וכו' ומשני מי כתיב ויעמוד ויאמר והיינו דאי כתיב ויעמוד ויאמר היה העמידה ענין בפ"ע והאמירה ענין בפ"ע אבל כל דכתיב ועמד ואמר משמע דעמידה נסמך לאמירה וע' תוס' שם ד"ה אלא ולפ"ז כיון דהתורה גלתה דעמידה צ"ל בשביל אמירה א"כ ממילא מבואר דגוף החליצה א"צ להיות בעמידה והרי גם הך ועמד ואמר אינו רק לכתחלה ממילא מבואר דגוף החליצה א"צ להיות אף לכתחלה מעומד וז"ב בישוב קושית הרשב"א והתוס' וקדמונים ולפ"ז מבואר דברי הה"מ דבאמת חליצה הוי דין ורק דהתורה גלתה ועמד ואמר דעיקר עמידה בשביל האמירה ולפ"ז הרקיקה דכתיב בתר ועמד ואמר והתורה לא גלתה שא"צ להיות בעמידה שוב הוי כדין ובעי עמידה וא"כ דברי הה"מ נכונים ולכך החליצה דיכול להיות בישיבה אף דהוה דין משום דהתורה גלתה דכתיב ועמד ואמר ולא כתיב ויעמוד ויאמר וא"כ הוי גילוי מלתא דהעמידה אין צריך להיות רק בשביל האמירה וע' פר"ח או"ח ס' נ"ח לענין ק"ש דמביא ג"כ הך דויעמוד ויאמר והוא הבין בשביל דאינו צווי וכן נראה מהתוס' בכמה מקומות אבל לפענ"ד מ"ש נכון מאוד דהעמידה נסמוך על האמירה דכתיב בתרא וז"ב ועכ"פ לפ"ז שוב אין ראיה מזה לענין גוף החליצה דא"צ לראות ובאמת לכאורא דברי הרש"ל נכונים דהא קפיד קרא ע"ז וכתיב ככה הוה עכובא אך לפענ"ד נראה דהרי ביבמות דף ק"ד ב' אמרו דר"א אמר ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב ור"ע אמר כל שהוא מעשה באיש מעכב וא"כ מבואר דככה אינו מעכב רק מה שהוא מעשה באיש ולפ"ז הרי אמרו בסנהדרין דס"ה ישנו בראי' וע"ש ברש"י דראי' אינו מעשה וכיון דאינו מעשה שוב אינו מעכב ומצאתי בתוס' יבמות ס"ה ד"ה בין דאף לר"א דס"ל כל שהוא מעשה מעכב מ"מ כל שאינו מעשה רבה כמו עקימת פיו דאף דחשוב מעשה מ"מ הוי מעשה גריעה וגרע מרקיקה ע"ש א"כ כ"ש לר"ע דבעי שיהיה מעשה באיש מכ"ש דמעשה הראי' ל"ח מעשה. ומה גם די"ל כל שאינו עושה בגוף האיש לא חשיב מעשה מכ"ש בזה שאינו מעשה כלל ואף דהתוס' בזבחים דף ח"י כתבו דעמד ואמר הוה מעכב משום דכתיב ככה היינו משום דעמידה הוי מעשה גמורה שעומד ממה שישב מקודם ואף שהוא אינה עושה מעשה בו מ"מ עי"ז שצריך לחלצה הוה מעשה על ידה משא"כ ראיה לא חשיב מעשה כלל ול"ש ככה ע"ז שוב ראיתי דמע"ל הביא בשם הקרבן נתנאל שמשיג על הרש"ל בסברא זו דבעינין מעשה באיש ובאמת שדבריו לכאורה תמוהים מהתוס' בזבחים דף ח"י הנ"ל לענין ועמד ואמר ובאמת צ"ל דגם העמידה הוי מעשה באיש וכמ"ש שעל ידה צריך לעמוד אבל עכ"פ ראיית הדיינים ודאי לא חשיב מעשה אף לר"א וכמ"ש ול"ש ככה בכה"ג ומדי דברי זכור אזכור מ"ש בספרי וירקה בפניו יכול בפניו ממש ת"ל לעיני הזקנים מכאן אמרו חלצה ורקקה ולא קראה וכו' ובפנים יפות נדחק בזה מאד ואמר א"א הרב הגאון ני' שהכוונה למה שנחלקו ר"א ור"ע ס"ל דבעי מעשה בגופו וא"כ א"א לומר דצריך רקיקה בפניו ממש ואם כן שוב היה מעשה בגופו ממש ודו"ק ודפח"ח ועכ"פ לפענ"ד יש לדחות דברי הרש"ל וכמ"ש וכן נראה מכל הקדמונים דאינו מעכב כמ"ש הרש"ל בעצמו וע"כ לדינא הדבר ברור דהחליצה כשרה וא"צ לחזור ולחלוץ ובפרט כאן שיהיה ח"פ בודאי יש להקל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף