שואל ומשיב/א/א/רכ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רכ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וברכה וכו' לכבוד הרב החריף מוה' אברהם אשכנזי נ"י.

מכתבו עם חדושי תורתו הגיעני היום לנכון ואני אחוז בסבך הטרדות ובכל זאת אמרתי להשיב בקצרה ע"ד הת"ח שחלם לו פ"א בליל ש"ק והתענה ביום ש"ק ולא היה יכול למיתב תענית לתעניתו כי חלש הוא ובשבת השניה חלם לו עוד חלום והתענה פ"ש בשבת ועתה נסתפק אם צריך למיתב שני תעניתים או אם סגי בתענית אחד. והנה פלפל בחכמה בזה לענין קרבן וגופיו מוחלקין וגם הביא דברי הש"ס תמורה דאתיא חד עשה ועקר תרי לאוי והאריך בדברי הרמב"ם. והנה בענינים הללו הארכתי הרבה ואכתוב לו גרגיר אחד בראש אמיר. במ"ש התוספ' ריש תמורה ד"ה וסופו למה לא ילקה פ' ותרצו לחד תי' דאה"נ דסופג שמונים דאיכא תרי לאוי לא יחליפנו ולא ימיר אותו. והנה זה רבות בשנים שאל אותי הרב החריף מ' מאיר בראם נ"י מפה. דזה נגד ש"ס מפורש בתמורה דף ז' אמר ליה ר' יוחנן לא שמיע לך הא דאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו הקדיש בעל מום לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות ואי בתמורה נמי ששה הוי דאיכא נמי לאו דתמורה ולשיטת התוס' הנ"ל שבעה הוי דתמורה יש שני לאוין והוא קושיא גדולה ואז השבתי לו ואינו זוכר כעת. אמנם הגיעני ספר הנחמד דברי אמת מהגאון מוהר"י בכר דוד הספרדי וראיתי שהקשה זאת וגם הביא דברי הש"ס דתמורה דף כ"ז דמבואר דאינו לוקה רק ד' ולהתוס' הו"ל שמונה והנה אמרתי בזה דשם קאי לענין בעל מום ובבעל מום ל"ש כלל לפענ"ד לאו דלא יחליפנו רק משום לא ימיר דהרי בתמורה דף ט' אמרו וה"א לא יחליפנו היינו שתצא זו ותכנוס זו ולפ"ז בבעל מום ל"ש זאת דאיך אפשר שתצא זו שאינה בעל מום ותכנוס בעל מום תחתי'. ובזה בודאי אינו לוקה רק אחת משום לא ימיר והתוס' לא כתבו רק במימר בתם דאז שייך לומר תצא זו ותכנוס זו אבל בבעל מום לא שייך כלל לאו דלא יחליפנו ובזה דקדק מ"ש רש"י בדף זיין שם בלאו דתמורה דאיכא לאו דלא ימיר והוא תמוה דמה צריך לפרש זאת והלא מקרא מלא הוא ולמ"ש א"ש דרש"י פי' דוקא לא ימיר אבל לא יחליפנו לא שייך בזה. ובזה מיושב קושיות בעל דברי אמת הנ"ל מדף כ"ז דשם קאי ג"כ בבעל מום ודו"ק. וע"ד הפלפול אמרתי דהנה לכאורה צריך ביאור קושיות התוס' דילקה שמונים. דהרי גוף המלקות צריך ביאור הא באמת הוי מימר לאו שאין בו מעשה כדאמרו שם בדף ג' בשם ריה"ג חוץ ממימר ור"י אמר לא תתני מימר דבדיבורא קא עביד מעשה ופרש"י דעושה מחולין קדשים ולפ"ז הא באמת רבא ס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ורק בתמורה גליה קרא דוהיה הוא ותמורתו יהיה קודש וא"כ לולא קרא דיהיה קודש לא היה עושה מעשה ע"י דיבורו דהא אי עביד לא מהני וא"כ עיקרו בא ע"י העשה ולמה ילקה כלל דהרי ע"י הלאו הוי לאו שאין בו מעשה רק דבדיבורו קא עביד מעשה והרי לא מועיל דיבורו רק ע"י העשה וא"כ למה ילקה אמנם זה אינו דכל שהתורה אמרה דיהיה הוא ותמורתו קודש בא ע"י דיבורו מעשה וע"ז אמרה התורה דיהיה קודש ונחשב מעשה. אך דלפ"ז קשה כיון דבאמת הוא לאו שאין בו מעשה רק דבדבורו קא עביד מעשה והרי הוא לא אמר כן רק בלשון המרה או בלשון החלפה דהיינו או שתצא זו ותכנוס זו או שיהיה שניהם קודש וא"כ המעשה לא עשה רק באחת שהראשונה נשארה בקדושתה כמו שהיה ואיך שייך שיתחייב שניהם ואין לומר דבכלל המרה הוא חליפין ג"כ הא זה לא הוי רק דבור בלי מעשה ולמה ילקה והיא קושיא עצומה ונפלאה וצ"ל דקושיות התוס' לריה"ג דס"ל דמימר אף בלי עשה מעשה לוקה וא"כ שוב עובר על שנין לאוין. ולפ"ז לדידן דקי"ל כר' יוחנן דבדבורא קא עביד מעשה שפיר אי אפשר ללקות רק אחת ודוק היטב כי חריף הוא. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דפריך הש"ס שם וכל לאו שניתק לעשה לא לקי והא מימר דלאו שנ"ל ולקי. ותמהו התוס' בזה דאיך ס"ד דלאו הניתק לעשה לקי הרי שליח הקן דלאו הנ"ל ולא לקי והוא משנה מפורשת ונדחק בזה ולמ"ש א"ש דבאמת כל הטעם דלאו הנ"ל לא לקי לפי שזה תקונו של הלאו ולפ"ז נראה לי דזה דוקא היכא שהעשה מתקן הלאו ואינו מחזקו. אבל כאן במקדים תרומה לבכורים דבאמת הוי לאו שאין בו מעשה רק דבדבורא קא עביד מעשה וא"כ אי לא גילתה התורה העשה הוי אמרינן דאי עביד לא מהני והוי לאו קלש רק ע"י דגילתה התורה דהועילו מעשיו עי"ז חשיב לאו שיש בו מעשה וא"כ איך שייך בזה לאו הנ"ל דהרי העשה מחזיק הלאו. ומעתה שפיר פריך הש"ס וכל לאו שנ"ל לא לקי היינו אף בכה"ג שהעשה מחזיק הלאו והרי מימר דלאו שנ"ל ולקי והיינו שגם שם הוי לאו שאין בו מעשה רק דבדבורא קא עביד מעשה וא"כ העשה מחזיק ללאו ולקי. וע"ז משני דבכה"ג הוי ג"כ לאו הנ"ל והא דלקי במימר משום דלא אתיא חד עשה ועקר תרי לאוין. ובזה מיושב היטב דברי רבינו בפ"א מהל' תמורה ה"א שכתב כל המימר לוקה וכו' אף שלא עשה מעשה וכו' ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שבה נ"ל וכו' מפני שיש בה עשה ושני לאוין ועוד שאין לאו שבה שוה להעשה והקשה הלחם משנה מהא דאמרו בריש תמורה אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל דהא תנן אין ציבור עושין תמורה אשה נמי כי עבדה לא לקי הרי דציבור אינו לוקין ורבינו כתב שלוקין ולמ"ש א"ש דכוונת רבינו כן דכבר כתבתי דבאמת במימר היה מהראוי שלא להיות לאו הניתק לעשה דהרי העשה מחזק ללאו רק דבש"ס קאמר דבכה"ג ג"כ הוי לאו הנ"ל רק דלא אתיא חד עשה ועקר תרי לאוין. ולפ"ז לפי מאי דמשני הש"ס שאני תמורה דהוי שני לאוין יש לומר דבאמת הש"ס חזר ולא ס"ל דבדבורא קא עביד מעשה רק כריה"ג דמימר הוי לאו שאין בו מעשה ומה דלקי גזה"כ הוא ולא הוי לאו הנ"ל דלא אתיא חד עשה ועקר תרי לאוין ומעתה זה שכתוב רבינו דתמורה הוי לאו שאין בו מעשה וע"ז מקשה ולמה לא אתיא עשה ועקר ללאו והיינו דאם אין בו מעשה ואפ"ה לקי שוב אין העשה מחזק ללאו שוב מהראוי שיהיה נ"ל וע"ז כתב דלא אתיא חד עשה ועקר תרי לאוין ועי' בהה"מ פי"ג משכירות ובלח"מ שם ומ"ש רבינו עוד הטעם מפני שאין הלאו שוה להעשה זה נתינת טעם דלכך לוקה אף שאין בו מעשה ולא נימא דלאו שאין בו מעשה אינו לוקה רק כאן אדבורא קא עביד מעשה וע"ז כתב דהרי הציבור לוקין אף שלא עשו מעשה שהרי לא נתפס הקדושה וא"כ ע"כ דבמימר גליה התורה דאף באין בו מעשה לוקה א"כ שוב לא שייך לומר דהוי נ"ל דהרי בציבור לא נתקו להעשה ומעתה מיושב קושיות הלח"מ הנ"ל דשם קאי הש"ס דשאני מימר דבדבורא קא עביד מעשה ולפ"ז ממילא בציבור דלא אהני מעשיו שוב הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין אבל רבינו דפסק דמימר אף שאין בו מעשה לוקה מגזה"כ א"כ אף ציבור לוקין ולכך לא שייך לומר דהוי לאו הנ"ל דהרי בציבור לא שייך העשה ודו"ק כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא ולדינא נראה לי דיתענה שני תעניות ודו"ק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף