שואל ומשיב/א/א/ריא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן ריא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד ש"ב מחותני הרב החריף המופלג ושנון מוה' יצחק אריה לאנדא נרו יאיר מו"צ דק"ק טשארטקוב יע"א.

מכתבו הגיעני עש"ק העבר סמוך לערב ונפשו בשאלתו בא' שמכר חמצו לעכו"ם קודם פסח כדת וכדין ובשטר מכירה נכתב קבלתי הדראהן כך וכך והמותר זקפתי עליו במלוה לשלם אחר עשרה ימים ובתוך ימי הפסח מת המוכר וחלי"ש והניח אחריו בכור ופשוט ובתוך ימי הפסח גלה הבכור דעתו ואמר שרצה ליקח פי שנים מהחמץ הנמכר להנכרי והפשוט טען כיון שמכר החמץ לעכו"ם והמותר זקף עליו במלוה ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה כמבואר בב"ב קכ"ד ובש"ע חוה"מ סימן ער"ח ועל זה האריך מעלתו לפלפל והנה אם כי בודאי לא אירע כן אך ספק מושכל הוא ואמרתי לעיין בזה. והנה מעלתו האריך ליישב דברי הרמב"ם פ"ג מנחלת הניח להם אביהם פרה מוחכרת או מושכרת וכו' הבכור נוטל פי שנים והראב"ד תמה בזה בש"ס אמרו מני רבי הוא אבל לרבנן אינו נוטל בזה ע"ז האריך מעלתו עפמ"ש הר"ן בהא דאמרו בבכור שמוחה כתב הר"ן דהא דס"ל להו לחכמים דאין הבכור נוטל עד דמטיא לידו הוא משום שחלק בכורים מתנה קריא רחמנא והנותן מתנה לחבירו ומזכה לו על ידי אחר אין המקבל מתנה זוכה במתנתו עד שישמע ויתרצה בה שאולי כששמע צווח לא זכי וכו' ולפיכך חלק בכורה נמי שהיא כמתנה לא זכה בה בכור וס"ד שיכוון לזכות בה ואילו אמר אינו רוצה בה אבד זכותו מיד הלכך כל שבח שהשביחו נכסים עד שגלה דעתו שהוא רוצה לזכות בה הרי הוא של אחיו אבל כיון שאמר שהוא רוצה בה זכה בה ושלו השביחו עכ"ל הר"ן.

בזה חדש מעלתו דלפי המסקנא דמסיק דיקלא ואלים ארעא ואסיק שורטין כ"ע לא פליגי דשקיל כי פליגי בחפירה והוה שובלי וכו' דמר סבר שבחא דממילא ומ"ס דאשתני זה דוקא קודם שגלה הבכור דעתו שרוצה ליטול אבל כל שגלה דעתו בודאי נוטל בשבח וגם בשבח כל שגלה דעתו בתוך הזמן ודאי נוטל וזה ת"ד ולכך כאן דגלה דעתו בודאי נוטל והנה זה עיקר הלכות קבועות וא"א לאומרו כלל ובאמת הר"ן כפי שהובא בב"י ובשטמ"ק לא אמר רק אליבא דרשב"ם והוא כתב שהרמב"ם לא פירש כן והוא הולך בשיטת ר"ח וא"כ אין מקום לכל דבריו ואני תמה אף לדברי הר"ן בפירוש הרשב"ם וכן נראה מהתוס' דף קכ"ג ע"ב ד"ה היתה מוחכרת משמע דמחלק כן ובזה מובן כל דברי התוס' וע' במהר"ם מלובלין דלא נחיה לזה אמנם גם לדברי הרשב"ם הרי אמרו בדף קכ"ו בהא דאמרו בכור שמוחה מוחה אמר רבה מסתבר טעמא דרב אסי בענבים ובוצרם וכו' אבל דורכם לא ופירש הרשב"ם דהיתומים קנו בשינוי ע"ש וממילא גם הא דאמר מר סבר אישתני היינו ג"כ דקני בשנוי אם כן אין מקום לכל פירושים ודברי הרמב"ם ודאי תמוהים דהוא אינו הולך בשטה זו ולפע"ד דברי הרעב"ם מיושבים היטב דהרי בהא דאמרו דף קכ"ג השתא מוחכרת ומושכרת לאו ברשותיה דמריה דידיהו קיימי הקשתי דהרי בתוס' בב"ב פ"ז וב"מ דף עיין כתבו דמטלטלין השכורין והשאולין יוכל להקדיש א"כ ע"כ דברשותיה קיימי ומזה הבאתי ראיה להיש"ש ב"ק פ"ה סי' ל"ג שכתב דאינו יכול להקדיש בשאולין ושכורין ובקצה"ח סימן רי"א הקשה עליו מדברי התוס' הנ"ל וכבר כתבתי בחבורי יד שאול סי' רכ"א ליישב קושייתי' ומכאן ראיה ברורה להיש"ש ע"כ צריך לומר דבאמת תלוי במחלוקת הירושלמי וש"ס דילן וע' בש"ך יו"ד שם סי' רכ"א בס"ק מ"ה ובנק"הכ שם ובחבורי שם וע"כ הרמב"ם שפיר פסק בפרה המוחכרת והמושכרת דהוה מוחזק דהוא ס"ל דיכול להקדיש ועכ"פ יכול להקדיש מטלטלין השאולין ושכורין אף במשך זמן השכירות לאחר שיכלו ימי השכירות ושוב הוה הבכור מוחזק ודו"ק. ועיין בתוס' כתובות דף נ"ט ע"ב ויעיין במהרש"א בב"ב דף קכ"ד ויתיישב קושיתו ודו"ק ובגוף דברי הש"ס בהא דאמרו דבאשתני מודה נראה לי הטעם דהנה בהא דאמרו דרבנן ס"ל מתנה קריא רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידי' ופי' הרשב"ם דה"ל דבר שלא בא לעולם ואין אדם מקנה דשלב"ל והקשיתי דא"כ למה צריך רבי לומר מקיש בכורה לחלק פשוט והא רבי ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל כדאמרו ביבמות דף צ"ג וא"כ ממילא גם בכורה כן ואף לפי מה דאמרו בב"ב ע"ט דגם ר' מאיר דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל דוקא ספירות דקל דעבידו דאתי וכאן אפשר דלא עבידי דאתי אבל ז"א חפירה וחוה שובלי ודאי עבידי דאתי ומצאתי בשעה"מ הלכות מכירה פכ"ב ה"י שהקשה כן אמנם בשטמ"ק בב"ב הרגיש בזה וכתב דגם ר' מאיר מודה דיכול לחזור קודם שבא לעולם וא"כ לא קנה ע"ש אמנם דעדיין קשה לפ"מ דק"ל דקל ופירותיו קנה אם כן כאן הוה כדקל ופירותיו וכ' בשטמ"ק דעכ"פ השבח בלי גוף השדה לא קנה ע"ש באמת זה דחוק ולפענ"ד דלפי מ"ש בשו"ת מהר"ם אלשיך ס"ד דמעות לפירותיו דהיינו הריוח לא דמי לבית ודקל דבית ודקל הן קימים אף לאחר שבאו הפירות והדירה לעולם אבל מעות לפירות בעת שבא הרוח לעולם אין המעות בעין ע"ש וע' בקצה"ח סי' ר"ט ובחבורי יד שאול סי' ר"ד ומה שכתבתי בזה ובזה מבואר היטב החילוק דדיקלא ואלים א"כ אף לאחר שנתאלם עדיין הדקל כמו שהוא ושפיר קנה דהוה כדקל לפירותיו אבל חפירה והוה שובלי דבעת שנעשה שובלי אין כאן החפירה דהשחת הלך לו וכן הפרחים נעשים תמרים א"כ אין זה מה שהיה מעיקרא והוה כמעות לפירות וזה שאמר כיון דאשתני ומעתה בנד"ד בשטרות עדיפי ממעות לפירות דהשטר היא אינן רק נייר בעלמא והוא ראיה שמגיע לו מעות אבל מה ענין השטר לדקל ופירות א"כ אין מקום לדבריו ומה שחדש מעלתו עוד דלפמ"ש דבמכירי כהנה נוטל עכ"פ שנים אף דיכול לחזור וליתן לכהן אחר מכל מקום אמרינין כל קמא דלא חזר הבעה"ב הוה כמוחזק כמ"ש התוס' קכ"ג ד"ה הכא ומכש"כ בחמץ כיון שהט"ז והמג"א סוף סי' תמ"ח כתבו דאפילו מכח העכו"ם לישראל המכור יכול להוציא מידו א"כ הוה חמץ גמור כיון שבודאי יבא החמץ לידי המוכר הנה יאמין לי שבראשית השקפה אמרתי זאת אבל באמת הדבר תמוה דהרי בש"ס אמר מני רבי הוא וא"כ הך ברייתא אתיא כרבי וע' בתוס' ד"ה וקסבר א"כ לדידן דק"ל כרבנן לא קי"ל כן ואף דהרמב"ם פסק כן הדין היינו דאזיל לשטתו דגם בפרה מוחכרת פסק כרבי ופי' הסמ"ע סק"ו דהרמב"ם מפרש הסוגיא דקאמר הא מני רבי הוא היא קושיא והרמב"ם מסיק דאפי' לרבנן אתיא ע"ש וא"כ לשטת הרא"ש והטור דלא פירשו כן א"כ גם הך דמתנות כהונה לא קי"ל כרבי וכן נראה מהטור והש"ע דפסיק בס"ה כרמב"ם צ"ע על הרמ"א שלא הגיה דלדברי הרא"ש אינו כן.

אמנם לפע"ד י"ל דכאן עדיף מהכירי כהונה ואף אם נימא דמכירי כהונה אינו מקרי מוחזק היינו משום דשם לא היה הדבר מעולם שלו בזה אף במכירי כהונה לא מיקרי מוחזק בזה אבל כאן כיון דהחמץ הוא באמת רק שמכרו משום אריה דאיסורא וכל שאין לו להלוקח מעות יכול ליקח גוף החמץ בחובו וכן הגידו לו שהגאון מוהר"ז בש"ע שלו פסק כן וע' בב"ב דף צ"ב ע"ב בהא דאמרו לא צריכא דאיכא לשלומי מינה הביא רשב"ם שטה דיכול ליקח אותן דמים של השטר הזה ואין יכול לדחותו לשאר דברים ואף לרשב"ם דדחה זאת היינו שם דאינו רק דמי אותו זוזי אבל כאן דגוף החמץ היא שלו פשיטא דלא מיקרי רעה ועדיף ממכירי כהונה ושם בעינן דאשתעבד בחיי אביהם משום דלא זכה עדיין בזה אבל כאן גוף החמץ הוא שלו אם אין לו לשלם כן נלפע"ד ברור עוד נראה לי דבר חדש לפי מ"ש בשו"ת מוהרי"ק סימן קמ"ה דהיכא דנחלטו המשכנות של עכו"ם מיקרי מוחזק לענין בכור משום דדינא דמלכותא דינא כאן ע"פ דינא דמלכותא ודאי אינה מכיר' גמור' ותדע שהרי אינו לוקח השטעמפיל וכמ"ש שו"ת חתם סופר או"ח סי' קי"ג וגם בדיני ישראל אינו רק הערמה בעלמא ולשטת הבכור שור היא רק בשביל דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי ובדרבנן שרי הערמה ולכך אוסר מכירות הבהמות ואף לפמ"ש האחרונים לחלוק עליו היינו משום דגם בדאורייתא שרי הערמה או דעל כל פנים מחמת אריה דאורייתא רביעי עליה הוה ליה מכירה אבל עכ"פ לענין שלא יהיה מיקרי מוחזק בזה כיון דהעכו"ם העני שאינו רוצה לקנות כלל פשיטא דלא נקרא רעה לענין זה והבכור ניטל פי שנים ועיין בחבורי יד שאול סימן רכ"ג כן נראה לפי עניות דעתי.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף