שואל ומשיב/א/א/רי

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רי   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ישאו הרים שלום אל כבוד הרב הה"ג החסיד המפורסים צדיק נשגב מוהר"ר צבי הירש נ"י אב"ד פ"ק ליסקו במדינות הגר.

מכתבו הגיעני היום ואם אמנם טרדת רבות סבבוני ובכ"ז לאשר שמעתי שמעו הטוב ושבחוהו רבנן לדצב"ו ע"כ חשתי ולא התמהמתי להשיבו והנה שאלתו דמר הוא באיש צעיר לימים שאירע לו מקרה שנתלבן השערות של חצי זקנו בצד אחד והוא ירא וחרד לדבר ד' ובא לפני מכ"ת לשאול אם מותר לו לצבוע השערות לבנות שיהיו שחורות מחמת שיש לו בזיון וצער בין בני אדם ואם אינו עובר בזה משום לא ילבש גבר והנה מעל' פתח פתחא להיתר ויבואר לפנינו והנה מקור הדבר הוא ברמב"ם פי"ב מעכו"ם ה"י וכן אם צבע שערו שחור משיצבע שער לבנה אחת לוקה והנה מריש הוה קשיא לי מהא דאמרו בב"מ דף ס' אין מפרכסין לא את האדם וכו' ופירשו בש"ס פרכוס דאדם מאי כי הא דעבדא סבא דאזיל צבעיה לרישא ולדיקנו וא"כ משמע דבמשנה מיירי בסתם אדם והרי אסור לצבוע דיקניה של אדם ולוקה משום לא ילבש גבר שוב פקחתי עני וראיתי דרש"י פירש במשנה לא את האדם עבד כטעני העומד למכור ולכאורה מאי בעי רש"י בזה ולפמ"ש הרמב"ם א"ש דבסתם אדם שאינו עבד כנעני אסור משום לא ילבש גבר ובזה מדוקדק דברי הש"ס פרכוס דאדם מאי היא כי הא דבאו גברא ולא פירש בפשיטות פרכוס היינו צביעות ראש וזקן ע"כ משום דקי"ל דאסור לצבוע ולכך פירוש דקאי לענין עבד וז"ב ומכאן נראה לי ראיה גמורה לדברי הרמב"ם דלא נמצא לו מקור דעכ"פ אסור לצבוע ולוקה מה"ת ומעתה יש לנו לעיין אי בכה"ג מותר והנה מעלתו מביא שו"ת הרשב"א שהובא ביתה יוסף ס' קפ"ב למי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערוה דמותר להעביר השערות לרפואה דאינו אלא מדרבנן ובמקום שצריך רפואה לא אסרו ועוד שאין זה עושה אלא משום רפואה ואין בו משום תיקון כתקוני איתתא והבין מעלתו דהכוונה במ"ש ועוד דהיינו אפילו שיהיה איסור תורה אין בו משום תיקון כיון דעושה לרפואה ולפענ"ד אינו מוכח דבאמת הרשב"א לא התיר רק משום דאיסור מדרבנן ואינו מתכוון בדרבנן שרי ועוד דאף אם נימא דאינו מתכוון ג"כ בדרבנן אסור והיינו דנימא כאן דהוה פ"ר אסור אף מדרבנן כמ"ש המג"א ס' שי"ד וע' פ"א משבת הלכה ה' מ"מ כיון דאינו אוסר רק בשביל רפואה לא מיקרי תיקון כלל והיינו משום דהוה פ"ר דלא ניחא ליה וכדומה ויש בזה עקולי ובשורו אי בשאר איסורין פסיק רישא דלא ניחא שרי אף לשטת הערוך ויש בזה סתירות ברא"ש וע' מג"א ס' ש"כ מ"מ בדרבנן ודאי שרי כל דהוה פסיק רישא דלא ניחא ליה וז"ב לפענ"ד והנה בהא דאמר בעי מניה רב מר' חייא מאי לגלח א"ל אסור והא קא גדל א"ל זמן יש לו כל שהוא גדיל נושר ופ' התוס' דמאי דאמר והא קא גדל היינו בסופו לגדל ולצער אותו אף כשיגלחנו אף זה קרי תיקון ומיהו כיון שאינו רוצה רק להנצל מצער ולכאורה הכוונה דה"ל אינו מתכוון ולכאורה קשה לרב דס"ל אינו מתכוון אסור כר"י כמבואר בשבת דף כ"ב גבי גרירא וע' בדף מ"ב ובסנהדרין דף פ"ד וא"כ מה בכך שאינו מתכוון הא מ"מ אסור וצ"ל דכיון דאינו רק איסור מדרבנן באינו מתכוון שרי אף דהוה פ"ר כיון דלא ניחא ליה ואינו עושה רק להנצל מצער ולפ"ז לשטת הרמב"ם דפסק כראב"י ובצובע ראשו וזקנו פסק דלוקה אפשר דאפילו אינו מתכוון אסור אף דהוה פ"ר דלא ניחא ליה בשאר איסורין אסור להרבה פוסקים ודוקא בשבת דבעי מלאכת מחשבת הוא דשרי והרבה הארכתי בזה בתשובה ובדרוש לשבת תשובה שנת תרי"ב בארתי הדברים באורך ומה שכתב מעלתו דכאן אף לרמב"ם מותר דאינו דבר המינכר וכמ"ש הב"י באורך בס' קפ"ב נפלאתי ע"ז דהא הרמב"ם ביאר בהדיא דכל דצבע ראשו וזקנו לוקה וע"כ דהוה דבר המינכר דאף דכאן אינו מתכוון רק להנצל מצער מ"מ זה אינו ניכר ולראות עינים נראה שעושה לתיקון תדע דאל"כ היאך כתב הרמב"ם דלוקה הא יוכל להתנצל ולומר דעשה משום דבר אחר כדי שיהיה יכול להמכר שלא יהיה נראה כזקן ובעובדא דהך עבדא סבי ואף דיש לדחות דכיון שהתרו בו וקבל התראה ואמר אעפ"כ שוב שפיר דלוקה אכתי קשה לשטת הפוסקים דבמלקות לא צריך שיקבל התראה וע' בתומים ס' ל"ח ובשו"ת חוט השני ס' י"ד והתשובה הלז היתה בפני המהרי"ט ולא ערערו בדבר ואף דהכ"מ פ"ח מסנהדרין ופי"ב שם ובלח"מ כתבו שצריך שיתיר עצמו לילקות מ"מ החוט השני ועמו הגאונים שלא העירו בזה כלל והתומים ס"ל דלא בעי שיתיר עצמו למלקות ולדבריהם קשה איך לוקה ע"כ דזה נקרא מינכר שהרי נראה בעליל לצבע עצמן שאתמול ראו שחור ולבן ועכשיו רואהו אותו שחור ומה שעשה כדי להנצל מצער ז"א ניכר וע"כ לוקה ומה שכתב היתר משום גדול כבוד הבריות ז"א רק בלאו דלא תסור כדאמרן בברכות דף י"ט ובמגלה דף ג' וע' ברש"י ובחדושי אבן העזר שם וע' במנחות דף ל"ח מ"מ לדינא כיון דברוב הפוסקים נראה שאינו רק איסור מדרבנן ולא קי"ל כדראב"י ואף שבאמת משנת ראב"י קב ונקי כדאמרו ביבמות דף ל"ז אף בברייתא וע' סמ"ג מצות לא תעשה של"א ובנימוקי יוסף סוף יש נוחלין ובר"ן פ"ק דביצה ובט"ז ביו"ד ס' ט"ו סק"א ובשו"ת זקני החכ"צ ז"ל ס"י וגם זקני מגני שלמה בחדושיו ליבמות האריך בזה וע' באו"ח ס' תר"ז סעיף ד' לענין עוונת שיכול לחזור ולהתודה עליהם והיינו משום דהלכה כראב"י ועיין בביאור הגאון התנא מהרא"ו ז"ל שציין שם עיין בסוף פרק ואו דגיטין פ"ז ע"א וציינתי בהגהותי ששם אמרו משנת ראב"י קב ונקי ועכ"פ הם לא פסקו כראב"י ואולי סברו כמ"ש המפרשים דקב ונקי היינו בק"ב הלכות ע"כ מי שרוצה לסמוך על רוב הפוסקים שהם רובא דמינכרא דלא ס"ל כרמב"ם וא"כ אינו רק איסור מדרבנן ויוכל לסמוך בזה כמ"ש מעלתו והרבה נשתייר בקולמס ואין הזמן מסכים להאריך.

הערני אחד מדברי התוס' שבת ד' נו"ן שכתבו דמתבייש מבני אדם זה צער ושרי אבל אין ראי' משם דשאני התם דגלדי מכה הוה בזיון גדול ואינו עובר על לא ילבש גבר שהרי אינו רק מגרד גלדי מכה וגם גדול כבוד הבריות שמאוס להם לראות גלדי מכה וע' פסקי תוס' שם אבל לחוור שערות זקנו שזה אינו ביוש וצער כ"כ אפשר דעובר על לא ילבש גבר ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף