שואל ומשיב/א/א/קצ

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קצ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה בענין פ"ד יום ב' בהעלותך שנתר"י. שלום וכ"ט אל כבוד הרב החריף ובקי המפורסם מוה' זאב וואלף סאנד הויז נ"י.

הנה מכתבו הגיעני עם תשובתו והנה אם אמנם הקיפו עלי יחד כמה עניינים בעיגונא דאתתא ובכ"ז אמרתי לתת עין ולב ע"ד שאלתו איש אחד אשר מעת היה כב' שבועות היה לו כאב למטה ממתנים אשר ממש בכל ב' ימים היה מוכרח להיות הרופא והרופאים לא מצאו עזר למכתו ואח"כ כשנתגדל נודע שיש לו נקב בתחתית הגיד והטיל מים מב' נקבים א' מהנקב אשר יש לו ככל אדם ב' מהנקב אשר יש לו בתחתית הגיד ומהנקב אשר יש לו ככל אדם כשמטיל מים עושה כיפה רק כשזב מים מהנקב השני ג"כ והנקב השני אשר יש לו בתחתית הגיד הוא למעלה מעטרה לצד הגוף תיכף אחר כלות חוט המקיף את העטרה ומגוף החוט המקיף את העטרה ג"כ נחסר כחוט השערה ע"י הנקב ועתה האיש הנ"ל ראוי לנשואין ועמדו עליו עוררין ורוצים לפסלו מהקהל והאיש הנ"ל יש לו שערות בזקן התחתון וגם בזקן העליון התחיל שערו לצמוח וע"ז האריך מעלתו לצדד לו היתירים והנה מה שהאריך מעלתו בפלפול בספק פ"ד אם מותר יבואר בסוף עתה נתחיל מעיקר הדין הנה מעלתו מתחיל לצדד שהרי דעת הרא"ש דהא דאמרו נקב הגיד דפסול הוה לענין הולד דאם יש לו ילד אמרינן דודאי לא מוליד ובודאי ממזר הוא אבל הוא כשר לבא בקהל דלא כרות שפכה הוא והנה באמת שהב"י כתב דאין נראה כן מדברי כל הפוסקים ואגברא גופא קאי דפסול לבא בקהל ומ"ש בספרי פ"ד חוזר כ"ש אינו חוזר זו הוא מהלכות הרופאים את"ל דפליגא אברייתא דגמרא דילן פשיטא דכברייתא דתנן בגמרא דילן נקטינן א"נ ההוא דספרי תברא בצדה דקתני זו היא מהלכות הרופאים אלמא לענין הלכות הרופאים מתניא ולא הודו חכמי ישראל ע"ש ובאמת שהדברים דחוקים אמנם לפע"ד היה נראה ביאור דברי הספרי דאמר דפ"ד חוזר כ"ש אינו חוזר זו הוא מהלכות הרופאים שאין לו ביאור כלל אמנם נראה דהנה אמרו ביבמות דף ע"ה דפצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו ביצה אחת ואח"כ אמרו בשם ריב"ב דאין לו אלא ביצה אחת כשר ובתוס' והרא"ש האריכו בזה וכתבו לחלק בין ניטל לנפצע או דיש חילוק בין ימין לשמאל והנה המהרש"ל ביש"ש פרק הערל סי' ח' כתב דמה שנוהגים הרופאים לחתוך מחמת אבן או שבירת הגוף ויודעים לתקן הדבר היטב ובבירור שיוליד ואינם מקלקלים החוטים ותלוי בחכמת הרופאים אין בידינו לפסול וגם הרמב"ם מודה בזה ודוקא כשנכרת שלא יוליד אבל מה שהרופאים עושים ומתקנים הדבר שיוכל להוליד ע"ז א"א לחלוק ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דזה כוונת הספרי דפ"ד חוזר היינו פ"ד בביצה אחת יוכל לחזור ויש לו תקנה ע"י הרופאים משא"כ בכ"ש שאין לו תקנה וז"ש זו מהלכות הרופאים והיינו שהם למדו בחכמתם הדבר שיוכל להוליד ולכך לא הוה בכלל פ"ד ולפ"ז מ"ש המרדכי בשם הרא"ש דנקב אף שא"י להוליד מ"מ לא הוה כ"ש רק עקר וכשר אדרבא מדברי הספרי ראיה להיפך דכל דא"י להוליד הוה פ"ד ופ"ד פסול הן אמת דשיטת הלבוש דאף דמוליד מ"מ הוה פ"ד דפ"ד לא תלוי בלידה ואף שיכול להוליד מ"מ מקרי פ"ד ובאמת שמהירושלמי והתוס' והרא"ש גבי ניטל ביצה אחת מבואר להיפך דכל שמוליד אינו פ"ד והנה בתשובה זה רבות בשנים כתבתי ראיה ברורה דלא כלבוש מהא דאמרו ביבמות דף מ"ט וסמוך ליה לא יבא ממזר והקשו בתוס' והא כתיב לא יבא פ"ד בנתים וכתבו כיון דלאו בני בנים הוא ול"ש מנייהו ממזר לא חשיב הפסק ולשיטת הלבוש דאף דיכול להוליד מקרי פ"ד א"כ קשה קושית התוס' דמשכחת לה ממזר כיון דיכול להוליד וע"כ דלא כלבוש וכ"כ ראיה מהא דכתבו התוס' בקידושין דף ע"ב ד"ה חמשה דדוקא פסולי יוחסין אבל קהל פ"ד לא קחשיב דאין לו קהל וביאור הדברים כתב בעצמות יוסף לפי דאינו מוליד לא קחשיב קהל הרי מבואר דל"ש ביה קהל וכעת ראיתי למעלתו שכ"כ בשם רבו הגאון המנוח ז"ל מוהרז"ה אבד"ק פשווערסק ות"ל זכיתי בה תחלה אמנם אני הבאתי דבריטב"א בקידושין הביא בשם הראב"ד דפירש דחמשה קהלי היינו תרי דממזר ותרי דעמוני ומואבי וחד דפ"ד אבל דמצרי ואדומי לא חשיב דההיא בהיתירא כתיב יבא להם בקהל ד' וא"כ משמע להיפך דגם בפ"ד שייך קהל ויש לדחות. עכ"פ דברי הלבוש תמוהים וביותר תימה על הלבוש שכתב דלא הזכירה תורה פסול דורות בפ"ד משום דהולד הוה כשאר וולדות שהן אסורי לאוין שהם פגום לכהונה והדברים תמוהים דהא אמר בהדיא בדף ע"ה מדלא מנה בי' דורות ש"מ באותו מקום דחי ליה היינו אם נימא דפ"ד אינו באותו מקום אבל אם ואף דהש"ס דחי ליה היינו אם נימא דפ"ד אינו באותו מקום אבל אם הוא באותו מקום פשיטא דלכך לא מנה ביה דורות ועוד תימה דלפי דבריו גם בכ"ש יכול להיות שמוליד רק דמ"מ פסול הוא דהרי לא מנה ביה ג"כ דורות והרי אמרו ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד אלמא דעיקר תלוי אם מוליד או לא ולדברי הלבוש מה נ"מ אם מוליד או לא הא מ"מ פסולו בפ"ע ולשיטת הלבוש צריך לומר דהוה מפרש דניקב אינו פסול גברא רק לענין הולד אנו דנין וכמ"ש הרא"מ ומזה ראיה לשיטת הרא"ם אבל הדבר תמוה וכמ"ש ובאמת גוף דברי הרא"ם תמוהים דלפי דבריהם עיקר אנו דנין אם יוכל להוליד או לא אבל הוא אינו פסול א"כ היאך קאמר וזו היא פסול שאינו חוזר להכשירו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה שאינו קרום ומה זו דומה שאני התם דהוא טריפה רק שאנו דנין על הסתימה אם היא סתימה מעליא א"כ אמרינן דכל שעלה מחמת מכה אינו קרום ונשאר בטריפותה משא"כ כאן דכל שנסתם יכול להוליד מה נ"מ אם יוסר אח"כ מ"מ בעת שנסתם אף שיסתר אח"כ מ"מ היה יכול להוליד וא"ל דזה גופא מוכח דחוזר להכשירו דהרי שם אמרינן דלא מקרי סתימה מעליא כל שסופו לסתר כאן ג"כ סופן לסתר ואפ"ה חזינן דיכול להוליד דז"א דמלבד דאין הדבר ברור אם טריפה זכר א"י להוליד ועיין במים חיים להפר"ח ובכו"פ סי' נ"ז ובתשובה בארתי באורך ואף גם דזהו דוקא כל שהוא טריפה אבל כיון דניקב אינו פסול כלל רק דאמרינן שהבנים אינם שלו דלא היו יכול להוליד וכל שנסתם ויכול להוליד מה אכפת לן במה שסופו לסתר ועיין ביו"ד סימן ל"ו ס"ג ובט"ז וש"ך שם ובת"ש כמ"ש בטעם דקרום שעלה מחמת מכה בריאה דלא הוה סתימה ע"ש ומרש"י משמע כאן כהש"ך דלא כדרישה ע"ש ודו"ק. ועכ"פ לפע"ד מבואר מזה דלא כשיטת הרא"מ וע"כ כיון שכל הפוסקים דחו זאת לא נקרב המרוחקים ועיין ב"ש סימן כ"ג שהביא בשם רי"ו דניקב הוא בכלל נפצע וא"כ מזה סתירה מפורשת לדברי הלבוש ועכ"פ אין לצרף דברי הרא"מ הנ"ל. ומ"ש מעלתו דבעינן ניקב מעבר לעבר והביא דברי הב"ש דדוקא בעליונו של גיד אבל בתחתיתו של גיד לא בעי מפולש וכתב שלא ידע מנין לו הנה מצד הסברא דברי הב"ש נכונים כיון דניקב פסול משום שהוא שותת א"כ בתחתיתו עכ"פ שותת ויורד ומ"ש מעלתו דא"כ למה לא אמר דזהו פסול החוזר להכשירו אתי למעוטי בניקב נקב מפולש ונסתם עליונו ונשאר בתחתיתו שאם נסתם תחתיתו ולא נסתם עליונו כשר לק"מ דדוקא בלא ניקב רק עליונו הוא דמכשירו כל שאינו מפולש אבל כל שנקב מפולש ונפסל רק שאח"כ נסתם ונתכשר בזה צריך שיסתם כולו אליבא דכ"ע וכל שלא נסתם כולו הו"ל עדיין בפסולו ומ"ש כיון דיש ספק אולי נולד כך או דבא ע"י חולי וחולי לדעת הרמב"ם וסמ"ג הוה ביד"ש והאריך בזה והביא דברי אגרת בקורת וספר כסא דהרסנא שהאריכו בזה ועוד אחרונים הנה אין לי הספרים האלה תח"י אמנם לפע"ד בת"כ מבואר דחולי הוה בידי אדם דבת"כ פ' תזריע אמרו יכול אפילו נשר מחמת חולי דהא טמא ת"ל קרחת וגבחת מה קרחת ביד"ש אף גבחת בידי שמים הרי דחולי מקרי ע"י אדם ומצאתי ברמב"ם פ"ה מט"צ ה"ח שכתב דגם בחולי הוה כביד"ש והכ"מ כתב דבת"כ היא גירסא משובשת וחולי מקרי בידי שמים ומהתימה עליו שלא הביא מחלוקת הרמב"ם ורש"י ורא"ש בזה וי"ל דתלוי בחילוף הגירסא בת"כ הנ"ל וע"כ יש לסמוך עכ"פ דהוה ספק פ"ד ועיין בקרבן אהרן מה שהאריך שם בענין זה בפ' תזריע פ' יו"ד ע"ש ודו"ק והנה מה שהאריך מעלתו בספק פ"ד דלא גזרו ע"ז הנה הנ"ב רצה לומר כיון דפ"ד אינו מהחמשה קהלי א"כ ל"ש זאת ואני אמרתי דלפי דעת הראב"ד דפ"ד בכלל החמשה קהלי בודאי דרשינן הא ספק יבא והדברים עתיקים אמנם מאוד קשה לגבב קולות ולהאריך בזה מה בצע בהעתרת הפלפול ומי משלנו יערב להעמיד יסוד על דברי פלפול ע"כ אין דעתי מצטרפת עד שישאל עוד גדול אחד וגם לשאל הרופאים אשר ישפטו הם בזה ואם אולי עוד ימצאו תרופה לו.

והנה אח"כ נתיישבתי במ"ש הרב הגדול מכראדוויל דעל הספיקות לא גזרו דגם בפ"ד דרשו פ"ד ודאי דלא יבא הא ספק יבא והנו"ב האריך בזה דלא מצאנו זאת ולפע"ד נראה כיון דנראה מהש"ס דעיקר האיסור בפ"ד וכ"ש הוא משום דלאו בר אולודי הוא ואין פסולו בגופו ומה דאמרו פ"ד לאו בקדושתו קאי היינו קדושת הזיווג אינו עליו אבל שאר קדושות כהונה עליו ואסור לטמאות למתים ושאר איסור כהונה דלא כח"מ וכמ"ש אחרונים ולפ"ז נראה לפע"ד הדבר ברור דכיון דכל הספק הוא שמא אינו פ"ד וא"כ מותר ספק פ"ד דל"מ להרמב"ם דספיקות מותרין מה"ת למה לא יהי' מותר ואף אם ספק אסור מה"ת הא יש כאן ספק מצות פו"ר והוא עשה רבה ודוחה לספק איסור וכיון שהאשה אינה מצוות על פ"ו היא בודאי מותרת מספק והוא עושה משום ספק המצוה ולכך לא גזרו על הנתינה והספיקות משום דהיא אינה מצוות על פ"ו והוא באמת בקדושתו קאי מה תאמר שמא היא כשרה והרי ספיקות בודאן אסור דז"א דהרי באמת הוא בקדושתו קאי לענין כל דבר רק דקדושת הזיווג אין עליו וכיון שהיא אינה מצוות למה לא נתיר מחמת ספק מצוה והב"ש סי' ה' ס"ק ב' נתקשה בזה ולפמ"ש א"ש.

ובזה ניחא מה שהרמב"ם אוסר פ"ד בממזרת מה"ת משום דפ"ד בקדושתו קאי וא"כ אסור בממזרת דאינה קדושה משא"כ גיורת דעיקר האיסור משום דקהל גרים לא אקרי קהל ולענין קדושת הזיווג אינו בקדושתו דהא אינו מוליד אבל בממזרת דהאיסור היא בשביל קדושת ישראל שלא יתערבו בממזרים וכל שהיא ממזרת מחלל קדושת ישראל מעליו ודו"ק אבל בספק לפע"ד ודאי מותר דלמא הוא אינו פ"ד ומצווה בפ"ו ועליה אין המצוה ואם כן שפיר מחוייב לקיים המצוה וספק מצוה דוחה ספק עבירה וכמו עשה ודאי דוחה ל"ת ודאי כמו כן ספק מצוה דוחה ספק עבירה ואף בעדנא ל"צ בזה דאינו עוקר ודאי הל"ת ולכך לא גזרינן על הספיקות דבשלמא כשהיא כשרה בודאי שוב הוא אסור בה משום דהוא לאו בקדושתו קאי לענין קדושת הזיווג ואסור לקחתה וממילא היא מוזהרת אבל כשהיא ספיקה מה"ת מותרת דמהראוי לדרוש בזה קהל וודאי בלא יבא אבל בספק יבא דהרי כשהיא ספק ודאי מותר דמשום ספק מצוה הוא וכמו כן כשהיא ספיקה דרשינן ג"כ בקהל ספק יבא דהיא אינה מצוות והוא משום ספק מצוה עושה ומותר וז"ש הרמב"ם דלא גזרו עליו והיינו דעיקר האיסור היא בשביל שהוא עושה האיסור ובספק לא גזרו ואף דדעת הלבוש דפ"ד לא תלוי בלידה כבר הוכחתי דלא כדבריו ודו"ק היטב.

אחר זמן מצאתי בילקוט פ' תזריע שהביא גם כן הך ת"כ יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהיה טמא ת"ל קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראוי לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים מנין אכל נשם וסך נשם ת"ל קרחת קרחת ריבה ומשמע דאכל נשם וסך נשם הוא בידי אדם ומרבה מקרא דקרחת ריבה ולפ"ז גם חולי יכול להיות בידי אדם ואפ"ה מרבה הכתוב וצ"ל דהרמב"ם לשיטתו דלא גרס כן רק אי מה קרחת שאינה ראוי לגדל שיער וכו' מנין אכל נשם וסך נשם אבל לעולם דאכל נשם וסך נשם הוא בידי שמים ובאמת שזה דחוק דמה"ת לומר דאכל נשם וסך נשם יהיה בידי שמים כיון דהוא עושה זאת וצ"ל כיון דאינו רק אוכל הדבר וממילא החולאת עליו גם זה מקרי בי"ש דהמכה בא מאיליו וראיתי בזית רענן להמג"א בילקוט שם שכתב דגם הרמב"ם ס"ל כגירסת הר"ש וכמ"ש בילקוט הגירסא ורק דס"ל דאינו מטמא רק בחולי שאין ראוי לגדל שער ודבריו תמוהים דלפ"ז הי' לו להרמב"ם לבאר דדוקא בחולי שאינו ראוי לגדל שיער ואף אם נאמר דהרמב"ם ביאר בהדיא החילוק במ"ש שאין לו שיער ולא ריבה רק דבר שמשיר השיער עתה שעתיד לגדל לאחר זמן משא"כ חולי שמגדל שיער גם עתה אבל זה דחוק דא"כ האיך קאמר בסתם דחולי טהור הא יש חולי שמשיר השיער ואז טמא כמו אכל נשם וע"כ דגירסת הכ"מ היא עיקר ודוק.

שוב מצאתי בפירוש הרא"ש פרק יו"ד בנגעים משנה יו"ד שכתב דמה דאמרו איזו היא קרחת אכל נשם סך נשם ופירש דהיינו סם וזה הנקרא קרחת דאינו מגדל שיער וכן אם נקרח בידי שמים לאפוקי מחמת חולי שחוזר ומגדל שיער כדאיתא בתורת כהנים הנה כפי הנראה הוא גריס כגירסת הר"ש יכול אפילו נמרט מחמת חולי יהיה טמא תלמוד לומר קרחת וגבחת מה קרחת שאינו ראוי לגדל שער אי מה קרחת ביד"ש וכו' מנין אפי' סך נשם ת"ל קרחת וגבחת ריבה והרא"ש לשיטתו דחולי הוה בידי אדם אמנם לשון המשנה אינו מדוקדק לא לרמב"ם ולא לר"ש שהרי במשנה מבאר איזה קרחת אכל נשם ומשמע דעיקר קרחת היא זאת והרי קרחת עיקרו בידי שמים ובין להרמב"ם ובין להר"ש עיקר קרחת אינו אכל נשם שזה אינו רק ריבה מקרחת ודו"ק. ועיין תוסי"ט.

והנה בשנת תרי"א יום ה' נשא בהיותי בכפר טריסקאוזיץ סמוך לק"ק דראהביטש למדתי פרק עשרה יוחסין ובהגיעי לתוס' דף ע"ב ד"ה חמשה קהלי ובמהרש"א שם משמע דגם פ"ד שייך קהלי רק קהל דנקיבות לא שייך בזה ע"ש וצ"ע דבאמת הדבר מבואר דפ"ד אינו מוליד ובספר עצמות יוסף מבואר דל"ש ביה קהל משום דאינו מוליד ודברי המהרש"א צ"ע. והנה בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סימן וא"ו האריך שם במ"ש הרמב"ם דסריס אדם אינו מביא סימנים איך הדין אם ראינו בו שהביא סימנים דהיינו שערות וזקן התחתון אי אמרינן דלמא שומא נינהו כיון דהוא סריס יש לו חזקה דלא יביא סימנים והשערות שומא הוא ולפע"ד ראיה ברורה מהא דאמרו ביבמות דף פ' ע"ב היכא שהביא ב' שערות בזקן כ"ע ל"פ דעד שיהיו בכולן כי פליגי בשלא הביא אלא הא דאמר להו רב ב"א לרבנן עיינו בהו בר"נ אי מעלה בשרו הבל איתיב ליה ברתי כמאן כר"ה לא ר"נ סיכי דיקנא הוה ליה ע"ש ואי נימא דכל שיש לו סימני סריס תלינן השערות בשומא א"כ כאן דהיה לו ע"כ סי' אחד דאל"כ מה לו לרבה בר אבוה לעיין אי בשרו מעלה הבל וע"כ דהיה לו סימן סריס אחד וא"כ מה מועיל סיכי דקניא נימא דהוה שומא בעלמא ומה נ"מ בין סיכי דקני לסימן שערות ולדעת הלח"מ פ"ב מאישות הלכה י"א סיכי דקניא אינו סימן רק צמיחת זקן קצת ואם כן היה לו לתלות בשומא וע"כ דאין תולין בשומא כל שיש לו חזקה דרבא וא"ל דכאן שאני דאם בשרו מעלה הבל וסיכי דיקנא עם החזקה דרבא מועיל טפי דז"א דכאן ע"כ מיירי שהכיר בר"נ סימן אחד מסימני סריס וא"כ לר"ה דהיא באחד מהם וא"כ מה מועיל כל שהוא באחד מהם סריס א"כ נימא דרק שומא בעלמא הוא וא"ל דע"כ לא קאמר ר"ה באחד מהם רק בשהאחרים כלם לא נבדקו אבל בשנבדק א' וראינו שאדרבא הוא להיפך עד"מ שמעלה הבל אז שוב אינו נעשה סריס באחד מהם דז"א דא"כ ל"ל סיכי כלל הא אם בשרו מעלה הבל אם כן הסימן שהוא סריס והסימן להיפך אוקי חד להדי חד ואוקי אותו על רוב אנשים שאינם סריסים וע"כ דהסיכי דיקנא הוא דעושה אותו לאינו סריס ונימא דהוא שומא בעלמא וע"כ לא תלינן בזה איברא דבאמת צ"ב כיון דמיירי שראינו בו סימן סריס באחד מהם ואם כן מה מעליותא דסיכי דיקנא מיהו באמת כבר אמרו חז"ל דהיכא שהביא ב"ש בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהיה כלם בו ואם כן כל דהיה לו סיכי דיקנא שוב כל שראינו שבשרו מעלה הבל עכ"פ אין כלן בו וכן מוכח מהא דאמרו היכא דהביא ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהיו כלן ולמה לא נימא דהשערות הם שומא וע"כ דלא תלינן בשומא מה"ת לסתור חזקה דרבא ורוב אינם סריסים. ועיין בתוס' ד"ה דהביא דאף דהסריס מביא זקן לאחר עשרים שכבר נעשה סריס אינו כלום הרי דמשכחת לה שיביא זקן אף שהוא סריס בודאי ומבואר דלא כשיטת רבינו הן אמת דהתוס' נראה דסי' סריס אינו תלוי בשערות דזקן ע"ש שכתבו שאף שהביא שערות מ"מ לא חשוב שערות לענין זה הן אמת דגוף קושית התוס' היה נראה לפע"ד ליישב דמה דאמרו בשתי שערות בזקן כ"ע ל"פ דעד שיביאו כלם היינו דאם לא בדקינן אחר כל הסי' ונראה סימן אחד של סריס אבל הביא שתי שערות בזקן שוב אינו סי' סריס עד שיבדקו ואם נמצא בו כל סי' סריס אף שהביא שתי שערות בזקן ל"מ ואף דחסר אותו סי' שאינו מביא זקן הא כתבו התוס' דסי' דזקן היינו שנתמלא זקנו וא"כ אינו חסר הסימנים של הסריס אבל כל שחסר אחד מהסי' זה לא נקרא סריס כיון דחזינן שהביא שתי שערות בזקן ועכ"פ נראה מדברי הש"ס ותוס' דאף בב' שערות בלבד בזקן לא תלינן בשומא ואמרינן דהן שערות גמורות ודוחק לומר דדוקא בשערות וזקן התחתון הוא דשייך לומר שומא משא"כ בזקן דז"א דמ"ש דכל שיש לתלות בשומא אף בזקן יש לתלות בשומא ע"כ דלא תלינן בשומא ותדע דאטו אם יהיה לו שתי שערות בזקן קודם מלאת י"ג שנה אף שיהיה לו אח"כ ג"כ אותן משערות אטו לא נימא דשומא הן כמו בכל השערות וה"ה באח"כ לא תלינן להיפך דהם שומא וברמב"ם פ"ב מאישות הי"א כתב הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות אע"פ שנראו בו סי' סריס הרי הוא קטן עד שיהיה בן כ' הגיע לזמן הזה ולא הביא ב"ש למטה ולא הביא שתי שערות בזקן אם נראה בו אחד מסימני סריס הרי הוא סריס והרי דאף שלא הביא ב' שערות כשהי' בן י"ג ואתרע לה חזק' דרבא ואפ"ה אם היה מביא ב"ש בזקן קודם שנעשה ב"כ לא היה סריס עד שיהי' בכלם ולא תלינן בשומא וע"ש בהה"מ שהרמב"ם ס"ל דבעינן סי' סריס אחד ולא די במה שלא הביא ב"ש בזקן וזה דלא כמו שנראה מדברי התוס' ד"ה כי פליגי ועכ"פ מבואר מדבריהם דלא תלינן בשומא כלל והראב"ד שם שטה אחרת לו דסי' ב"ש בזקן היא הסי' סריס מובהק וסגי בזה לבד והלח"מ נדחק דלדעתו מה משני הש"ס דסיכא דיקנא יש לו לר"נ וא"נ למה צריך למעלה בשרו הבל ואני תמה דמה ראי' מהשלילה לחיוב דבאמת אם אין לו ב"ש בזקן סגי בזה שיהיה סריס אבל לא בשביל זה נימא להוסיף דאם יש לו ב"ש בזקן וכדומה סיכי דיקנא אף לפרש"י דהיינו יתדות הזקן דהיינו בכמה מקומות היו לו זקן קצת מ"מ כל שלא נתמלא זקנו והוא יש לו סי' סריס אחרים דודאי הוה סריס ומיהו הראב"ד ביאר בהדיא בהשגה שני' דאף שנולדו בו כל הסי' סירוס כל שיש לו ב"ש בזקן ל"מ ובאמת שהה"מ תמה דא"כ שאר הסי' סירוס למה נזכרו ויש לישב דנ"מ לאחר ל"ה שנה דאז ודאי אף שיש לו ב"ש כל שיש לו כל הסי' כלם לא מועיל הב"ש להצילו ועכ"פ מבואר דלא תלינן בשומא לכל השטות ועיין במהרש"א שכתב דהא דהקשו התוס' לר"י היכא משכחת הא דאמרו בקידושין הזקן והסריס היאך משכחת לה זקן בסריס והא בעי עד שיהיו בכלם וע"ז הקשה דהא גם לר"ה קשה דהרי ביש ב"ש בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהיו בכלם וכתב דלאו דוקא נקטו סי' ובאמת כדבריו מבואר בתוס' קידושין דף ל"ה ד"ה הרי דשם לא נקטו למ"ד עד שיהיו בכלם וכבר כתבתי דמדברי התוס' משמע דאף סריס יכול להיות דיהי' לו זקן ולדברי הרמב"ם צ"ל דיש חילוק בין סריס חמה לסריס אדם דסריס חמה כיון דבעי שיהיו בכלם אלמא דמשכחת לה שיהיו בו אחד מסי' סריס ואפ"ה אין בו ענין סריסות וא"כ גם כשמביא זקן יכול להיות סריס אבל סריס אדם דאינו מביא סימן לעולם א"כ באמת לא משכחת שיביא זקן לעולם ובזה מדוקדק דברי התוס' שכתבו דאיך משכחת לה למ"ד עד שיהיו בכלם והקשה המהרש"א דגם לר"י קשה וכמ"ש למעלה ולפמ"ש י"ל דבאמת משכחת לה שיהיה סריס ויביא זקן בסריס חמה ורק דלמ"ד עד שיהיו בכלם א"כ ממנ"פ שוב לא הוה דין סריס אבל למ"ד דסגי באחד מהם בלבד א"כ משכחת לה דהוה סריס ואפ"ה יש לו זקן ולכך לא הקשו רק למ"ד דעד שיהיו בכלן ובזה מדוקדק מ"ש בתוס' יבמות שם ופירש בקונטרס סריס חמה (ע"ש ברש"י בקידושין דלא פירש כלום וצ"ע) ועכ"פ צ"ב למה הקדימו זאת ולפמ"ש א"ש דבאמת לכך לא הקשו רק למ"ד בכלן משום דבסריס חמה למ"ד באחד הוה סריס משכחת לה שיהיו לו זקן ואפ"ה יהיו מקרי סריס אבל בקידושין הקשו סתם משום די"ל דמיירי בסריס אדם וא"כ לכ"ע קשה אברא דאף בסריס חמה תקשי דניהו שיש לו זקן אבל אינו סריס עד שיהיו כלם כל שהביא ב"ש וא"כ אינו סריס ומיהו לפמ"ש התוס' דבעי נתמלא זקנו שפיר הקשו דאף ביש לו ב"ש ויותר כל שלא נתמלא זקנו שוב הו"ל סריס ומ"מ בהשחתה חייב דכל שאין לו רק זאת חייב בהשחתה ובזה נראה לפע"ד דמכאן יצא לו לרבינו הדין דבסריס אדם אינו מביא סי' לעולם מדאפלגו חז"ל איזה סי' סריס בסריס חמה ובזה אמרינן בכלם למ"ד ובאחד מהם לר"י אבל בסריס אדם לא משכחת לה שמביא סי' כלל דאל"כ למה לא נחלקו גם בסי' סריס אדם ושם על סריס חמה קאי דמיירי שם כנלפע"ד נכון ובאמת הא דפלפלו בש"ס הך דזקן האשה והסריס הרי הן כזקן לכל דבריהם אי קאי על השחתה צ"ע דהיא תוספתא דמס' נגעים וקאי על נגעים דבזה עסיק וצ"ל דמשמע ליה מדאמר לכל דבריהם היינו אף להשחתה ואח"כ דמסיק לטומאת נגעים היא לכל דבריהם אף לטהרה ובס"ד דרק לטומאה לבד הו"מ למפרך מה לכל דבריהם אלא דעדיפא מניה פריך ודו"ק עכ"פ מבואר דלא תלינן בשומא ואני תמה דגם בהך דאכל חלב מבן שתים עשרה עד בן י"ח ונולדו בו סי' סריס ואח"כ הביא שתי שערות דנחלקו רב ושמואל אי נעשה סריס למפרע מזה מוכח ג"כ דלא תלינן בשומא דהרי קתני נולדו בו סימני סריס והרי אנן קי"ל כר"י דאפילו באחד סגי והרי קתני נולדו בו סימני סריס וגם לר"ה כל דקתני נולדו בו סי' סריס משמע בכולהו ואיך משכחת לה שיביא ב"ש אח"כ דאף דסריס חמה יש לו רפואה כדאמרו במשנה מ"מ יותר טוב לתלות דשומא נינהו ובפרט דאתרע לה חזקה דרבא דהרי עד כ' לא היו לה שערות ואפ"ה לא תלינן וע"כ דלא תלינן כלל בשומא ואף שנולד סי' סריס לא תלינן בשומא מיהו אין ראיה כיון דסי' סריס אינו רק עד שהוא ב"כ כמבואר שם בכל הסוגיא א"כ עד כ' אינו מקרי סריס ולכך לא תלינן בסריס ובזה מבואר מה שהשמיט רבינו הרמב"ם מחלוקת של רב ושמואל הנ"ל ובנו"ב האריך בזה ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם ס"ל דדוקא קודם כ' שייך לומר דאף שנולדו סי' סריס אפ"ה לא הוה סריס כל שהיה לו שתי שערות אח"כ אבל כשהוא לאחר כ' אף שנולד שתי שערות אח"כ לא אכפת לן כמבואר בברייתא שם וא"כ לא משכחת כלל לפלוגתא דרב ושמואל כלל דעד כ' לא נעשה סריס כלל אף להבא ואחר כ' ל"מ השתי שערות ומהתימא על הנו"ב שהאריך בזה ולא עמד על אמתת הדברים ודו"ק היטב. ומ"ש הנו"ב שם בשם הרב מראדוויל דספק פ"ד מותר והנו"ב האריך בזה וכבר הארכתי בזה למעלה אמנם באמת גוף דברי הנו"ב מה שנסתפק אולי לא קאי ספק יבא רק על שאר קהלי לא על פ"ד הנה באמת בשעה"מ מביא בשם הגאון בעל סדר אליהו רבא הספרדי דדעתו דוקא על ממזר קאי והוא השיג עליו אבל בא"מ סי' ד' נסתפק גם בזה ע"ש אך גוף הדבר שרצה הגאון מראדוויל ז"ל והנו"ב דאף דמדבריהם אסור בספיקות כאן כיון דלאו בר אולודי הוא לא גזרו כדאמרי לענין פ"ד בנתינה ע"ש הנה לפ"ד הוא מאמר סותר עצמו דכל הטעם דלא גזרו באינם מולידים משום דל"ש שיולידו בן לע"ז ולפ"ז מלבד דזה ל"ש רק בנתינה וכדאמרו ביבמות דף ע"ו בהדיא וגם שם דחו זאת ומסיק דבפסולים לא גזרו רבנן ולפי שני טעמים של רש"י שם ל"ש בספק פ"ד אף גם דממנ"פ הא כל ההיתר הוא משום דספק פ"ד הוא ושמא אינו פ"ד ומוליד וא"כ אם אתה אומר דמ"מ אסור מדרבנן וא"כ ל"ש להתיר משום דלאו בר אולודי הוא דאם אתה מחזיק שאינו מוליד שוב אסור מה"ת דפ"ד עיקר האיסור משום הולדה דלא כלבוש כמ"ש למעלה וא"כ הס"ד עם ספק דאורייתא סתרי דאם אתה מחזיק שמותר לבא בקהל ע"כ שמוליד וא"כ שוב אסור מדרבנן וא"ל דאם נימא דבאמת אינו פ"ד הרי מותר מה"ת ומדרבנן וא"ת עיקר האיסור בשביל שחיישינן שמא אינו מוליד ובלא אוליד לא גזרו רבנן דז"א דאם אתה אומר שאינו מוליד שוב אסור מה"ת מיהו אכתי יש לומר דמדרבנן אסור בשביל שאינו מוליד וא"כ ממנ"פ מותר דמה"ת אמרינן דיכול להוליד ואם אתה אומר דמ"מ יש לחוש שמא אינו מוליד מ"מ שוב מותר דלא גזרו על הספיקות אבל אחר העיון אכתי יש לומר כיון דרבנן אסרו כל הספיקות וא"כ ממנ"פ כיון שחשו שמא אינו מוליד שוב אסור בקהל וממנ"פ אסור ובשלמא בנתינים דמה"ת מותר בין אם מוליד או לא מוליד שפיר יש לומר דמדרבנן לא גזור אבל כאן ל"ש זאת שוב ראיתי ביש"ש יבמות פ"ח סי' ל"א שגם הוא האריך במחלוקת דרב ושמואל שפסק כשמואל ובאמת לפמ"ש לא הזכירו כלל שאין לו מקום לדידן כמ"ש יתר הדברים של הנו"ב עיין בית מאיר סי' ה' ס"ז שדחה אותם.

והנה בתשובה אחת לענין קטלנית הקשיתי בהא דאמר יהודה שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני ועיין רש"י ורמב"ן מ"ש בזה וקשה הא לר"מ לא מצי קטן ליבם שמא ימצא סריס ולשיטת הפוסקים דר"מ חושש מה"ת למיעוטא א"כ בלא"ה יאסור ליבם וכעת נ"ל עפמ"ש התוס' ביבמות דף פ' ע"ב ד"ה עד לר"ה דס"ל דאינו סריס עד שיהיה בכלן א"כ כל שראינו שמטיל מים ועושה כיפה יחלוץ לר"ה דל"מ הסי' אף שיוולדו לאחר מכאן כלם וכתבו דספק סריס הוה אף שאין בו כל הסי' ע"ש ולפ"ז אפשר דראו ששלה היה לו אחד מהסי' שאינו סריס ובכה"ג לא חשש ר"מ למיעוטא דמה"ת לא חיישינן לזה כל שיש רוב וראינו כעת שעושה כיפה וכדומה וז"ב לפע"ד ועיין תוס' נדה ל"ב ד"ה שמא ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף