שואל ומשיב/א/א/קפא
שואל ומשיב 
א א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אי תרי רובי מועיל בעגונה.
הנה בשו"ת בית יעקב סי' ט' המציא דבר חדש דאף דבעגונה לא סמכו על רובא משום חומר אשת איש כמ"ש התוס' בכמה מקומות מ"מ תרי רובי מועיל ומדמה ליוחסין דבעי תרי רובי והנה חותנו הגאון מוהר"א מטיקטין חלק עליו ולכאורה הי' נראה לפע"ד דבר חדש דמהראוי שיועיל תרי רובי עפמ"ש הריב"ש סי' שע"ט דלכך בהני תלתא דראב"ד דנותנין חומרי מתים וחומרי חיים אם נשאת תצא אף שרובן לאבד כיון שאפשר בהן ההצלה אין הולכין אחר הרוב אלא אחר חזקה ואע"ג דרוב וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקי חזקת האיש שהוא קיים וחזקת האשה שהיא בחזקת אשת איש ע"ש וכפי הנראה תרי חזקות עדיפי מרוב ולפ"ז כל שיש תרי רובי שוב שני רובות עדיפי משני חזקות ולכך תרי רובי מועיל גם גבי עגונה הן אמת דגוף דברי הריב"ש תמוהין דמלבד דגוף הסברא היא תמוה דמה נ"מ בין חזקה אחת ובין שנים מה גם דחזקות אלו קשורות זה בזה דא"א לחזקת א"א בלי חזקת שהוא קיים וכבר תמה בזה הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג אמנם לפע"ד נראה דסברת הריב"ש היא דכיון דאיכא חזקת א"א א"כ מהראוי לומר סמוך מיעוטא לחזקת א"א ואתרע לה רובא ואף דרבנן לא חיישי למיעוטא דלא ס"ל סמוך מיעוטא היינו מה"ת אבל מדרבנן אמרינן סמוך ועיין בתוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה הא ולפ"ז שפיר כתב הריב"ש דלכך לא תנשא כיון שיש כאן עוד חזקה א"כ כיון שהרוב אתרע דאמרינן סמוך מיעוטא שוב החזקות אלים יותר דהחזקה יש לה עכ"פ צירוף החזקה אחרות דאף דלא הוה חזקה בפ"ע אבל עכ"פ צירוף מיהא איכא והרוב אתרע לה א"כ בכה"ג החזקה אלימא טפי וז"ב בסברת הריב"ש ומעתה גם תרי רובי כל דעכ"פ איכא מיעוטי שוב אמרינן סמוך ואתרע לה הרוב מיהא י"ל כיון דאיכא תרי רובי א"כ הוה המיעוטא של כל אחת מיעוטא דל"ש דתרי הרובא מגרעין כח המיעוט ומיעוטא דמיעוטא אפילו ר"מ לא חייש ומכ"ש לרבנן דלא מצטרפי עם החזקה ובזה מיושב קושית הנו"ב שם שהקשה דא"כ הא דיליף רח"כ בתוס' חולין דף י"א דרוב עדיף מחזקה מפרה אדומה אף דיש חזקת טמא נגדו והרי שם איכא עוד חזקת שאינה זבוחה ושמא במקום נקב קשחיט והו"ל נבלה וכן הקשה מרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם והרי יש חזקת אינה זבוחה וחזקת שנולד ולא היה מומחה והו"ל תרי חזקות ולפמ"ש א"ש דכל הטעם היא משום דאמרינן סמוך וכיון שהרוב כשרות ע"כ הוא רוב מצוי ושכיח טובא ול"ש חזקת שאינה זבוחה וכמ"ש התוס' בבכורות שם וא"כ שוב לא שייך לצרף שני חזקות דגם שני חזקות עיקר ואינו רק דאמרינן סמוך ודו"ק ובזה מיושב מה שכתב הגאון המנוח מוה' וואלף ז"ל אבד"ק פשעווערסק בתשובה זה כמה שנים לדחות דברי הריב"ש ממ"ש התוס' ביבמות דף קכ"א דאף דרוב צ"מ קלא אית לי' אפ"ה לא סמכינן ע"ז כמו דרוב גוססין לא מהני והקשה דשאני גוסס דאיכא תרי חזקות בידו משא"כ ברוב צ"מ דיש תרי רובי רוב הנטבעין למיתה ורוב צ"מ קלא אית לי' ומהראוי שיועיל ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דתרי רובי מועיל משום דל"ש סמוך דהוה מיעוטא דמיעוטא ולפ"ז יפה דמי לגוסס דהרי התוס' בבכורות הקשו דלמה בדיעבד אם נשאת במים שאל"ס לא תצא אף דאמרינן סמוך משום דהוה רוב מצוי ושכיח טובא ולכתחלה הוא דהחמירו משום חומר א"א וכמו דהחמירו ברובא דגוססין ולפ"ז שפיר דימו לגוסס דאף דשם אין כאן רק רוב אחד וכאן יש תרי רובי דכיון דיש תרי חזקי וכל עיקר דלא אמרינן סמוך הוא משום דרוב אלים ומצוי והרי רוב הנטבעין למיתה היא ג"כ רוב אלים ומצוי דמה"ט אם נשאת ל"ת א"כ אין נ"מ בין רוב אחר לתרי רובי ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב מה שהקשה דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' י"ז על הבית יעקב דתרי רובי מועיל מדברי התוס' ביבמות הנ"ל דל"מ תרי רובי ולפמ"ש י"ל דכל הטעם דמועיל תרי רובי משום דהוה מיעוטא דמיעוטא ולא אמרינן סמוך ולפ"ז באמת צ"ב אמאי החמירו לכתחלה בתרי רובי אמנם נראה דהנה הא דצ"מ קלא אית לי' לא עדיף מהא דאמרו בירושלמי אונסא קלא אית לי' ואפ"ה לא חשיב רוב דרצון כרוב גמור מה"ת רק מדרבנן כמ"ש התוס' בכתובות דף ט' ד"ה ואבע"א דמה"ט בס"ס מצרפינן ספק דאונס ולפ"ז כיון דאינו רוב גמור א"כ שוב הי' מהראוי לומר סמוך דהו"ל מיעוט השכיח מה"ת ורק מדרבנן הו"ל מיעוטא דמיעוטא וא"כ שוב מדרבנן אם נשאת לא תצא ולכתחלה הוא דהחמירו ובזה מיושב ויומתק יותר מה שדימו להך דגוסס דכמו דבגוסס אף דאינו רק רוב אחד עכ"פ הוה רוב אלים כמו כן ברוב הנטבעים הוה רוב אלים והרוב דקלא אינו רוב גמור ומש"ה החמירו ודו"ק היטב ובזה מיושב מ"ש הרב הנ"ל בהתשוב' שם להקשות מדברי התוס' ד"ה הא לא שכתבו דהוה מיעוט המצוי כמו במשאל"ס וכוונתו ליבמות דף ל"ו ומ"ש דצ"ל דגבי יבמה יש ג"כ ב' חזקות לא ידעתי פתרונו דיבמה ליכא רק חזקת זקוקה ליבם אמנם לפמ"ש עיקר מעלת ב' חזקות דאמרינן סמוך דבחדא ל"ש סמוך דניהו דאתרע לה רובא לא גרע עדן מהחזק' ואמרינן דל חזקה וה"ל רובא ומה"ת להחזיק אסורא אבל כשיש עוד צירוף חזקה אחת אף דקשורים הם מ"מ החזק' נתאלם יותר ע"י הצירוף החזקה השני' דהרוב מגרע גרע וא"כ כל שהמיעוט מצוי שפיר חיישינן לכתחלה כמו דחשו במים שאל"ס לכתחל' אף דהרוב אלים טובא וכמ"ש למעלה ודוק איברא דגוף הדבר דאמרינן סמוך הדבר תלוי במחלוקת הרמב"ן והרשב"א ביבמות דף קי"ט דלהרשב"א כל שהרוב עומד נגד המיעוט לגמרי מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל ולא אמרינן סמוך וא"כ גם בא"א המיעוט דנטבעין וגלים השפילוהו הוא לגמרי נגד הרוב ולא אמרינן סמוך כלל.
אמנם לפע"ד נראה בכוונת הריב"ש דבר חדש דהנה כבר נודע מה דאמרו בחולין דף יו"ד סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וביאור הענין דעיקר חזקה שייך לדון על דבר שהספק בא ממנו ולא על המסובב ממנו וכ"כ הריטב"א בעירובין דף ל"ו גבי חזקת עירוב דמה"ט חזקת עירוב אלים טובא דהספק בא ממנו ומה"ט אמרינן אוקי גברא אחזקתו ולא אטהרות ע"ש שכ"כ בשם הר"מ בר שניאור והוא כתב הטעם דלכך לא אזיל בתר חזקת טהרות דכל שנגע פקע החזקת טהרות והרבה הארכתי בחידושי למס' נדה דף ב' בזה בחורף שנתר"י כשלמדתי בעיון עם תלמודיי ני' ולפ"ז נלע"ד ברור דבשלמא חזקת חי של זה שפיר איתרע דכל שנטבע במים שאל"ס הרי אתרע חזקת חי שלו דהא יוכל להיות שימות אם לא יטרדוהו הגלים וא"כ ל"ש החזקת חי אבל חזקת א"א לא איתרע דכ"ז שלא מת לא גרע מגוסס דאף דרובן למית' מ"מ עדיין הוא א"א גמורה כ"ז שלא מת לגמרי משא"כ החזקת חי דעליו בא הספק אבל חזקת א"א לא אירע ריעותא מצדה והוה כמו סכין אתרעי בהמה לא אתרעי דאף דהוה מקושר ב' הר... ות מ"מ כמה דלא אירע ריעותא לא אתרע וה"ה כאן לגבי חזקת קיים שייך דאתרע החזקה משא"כ בזה דלא אתרע וז"ב בסברת הריב"ש ובזה מיושב היטב מה שדימו לגוסס דכמו דבגוסס לא נפקע חזקת א"א כ"ז שגוסס כמו כן לא נפקע החזקת א"א ומה בכך דיש תרי רובי מ"מ חזקת א"א לא איתרע והרוב איתרע דיש עכ"פ מיעוט אף דלא חיישינן לי' מ"מ החזקה אלים יותר. בזה מיושב היטב קושית הנו"ב מפרה אדומה דיש ב' חזקות וכן ברוב מצויין אצל שחיטה ולפמ"ש א"ש דשם כל דאמרינן דהפרה כשרה איתרעו ב' החזקות שהרי הזו על הטמא מהאפר וכן ברוב מצויין ששחטו הבהמה וא"כ מה נ"מ שיש ב' חזקות כנגדו מ"מ יש רוב המנגד ושפיר רוב עדיף ודו"ק היטב. ובזה מיושב מה שהקשה הרב הנ"ל מתוס' ב"מ דף כ' דכתבו דבדבר שבערוה החמירו טפי מממון והביאו ראי' ממים שאל"ס וקשה מה ראי' משם שם יש ב' חזקות ולפמ"ש יש לומר דניהו דיש תרי חזקות מ"מ הרי חזינן דבדיעבד אם נשאת לא תצא ואם כן שוב גם חזקת א"א אתרע דהרי אם נשאת לא תצא ואפ"ה החמירו לכתחיל' שפיר כתבו דבא"א החמירו וגם דשם ברא' כשיעור כדי שתצא נפשו ואין חשש רק שמא גלים השפילוהו דהוא מיעוטא דמעוטא כמ"ש הריב"ש שם שפיר גם חזקת א"א אתרע וכמ"ש בטעמו דעדיף מגוסס דשם עדיין לא מת רק שעומד למות וכאן אם לא קרה מקרה הי' מת מעצמו משא"כ בהנך שלשה דראב"פ דהוה רובן לאבד והיינו שעומדין למיתה אבל אינם בחזקת שכבר מתו שפיר החזקת א"א לא אתרע וכעין זה כתב הרשב"א ביבמות דף ל"א גבי אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והקשה דאדרבה בחזקת א"א עמדה והוה כמו בהמה בחייה דבחזקת איסור עומדת וכתב הרשב"א דשאני התם דכל דלא נתחדש מעשה המתיר אם מתה מאליה אסורה והוה בחזקת איסור א"א משא"כ באשה דאם לא נתחדש מעשה האוסר הוה בחזקת היתר ועליך להביא ראיה שנתחדש מעשה האוסר כל שמת וקברו מוכיח ולפ"ז י"ל כל הקושיות על הריב"ש דבמים שאל"ס שייך לומר דכל ששהה עד שיעור שתצא נפשו א"כ אי לא בא לו הצלה במקרה שהשפילהו הגלים היה מת א"כ שוב ההיתר מאלי' בא ול"ש להעמיד בחזקת אשת איש ומה בכך דיש ב' חזקות משא"כ בהנך שרובן לאבד דמ"מ הוה עודם בחזקת חיים ועליך לומר שנתחדש ענין המתיר ולכך ל"מ הרוב נגד חזקת א"א וחזקת קיים. שוב נזכרתי שכן אמרו בהדיא בב"ב בדף קנ"ד ע"ב הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ופריך הש"ס ומה ספינה שרובן לאבד ואפ"ה נותנין עליו חזקת חיים וע"ש בתוס' שכתבו בהדיא דאף דרובן לאבד אבל לא מתו עדיין ושייך חזקת חיים והוא הדבר אשר דברתי דהש"ס רצה לומר דכל שמת וקברו מוכיח אמרינן דמאותו חולי מת וע"ז דחה דהשתא ספינה שרובן לאבד ואיכא לאוקמא דמת מאיליו ואפ"ה נותנין עליו חזקת חיים ומטעם דכל שלא נודע שמת אף שעומד למות עדן לא הותר מכ"ש בזה דרוב חולים לחיים. עכ"פ דברי הריב"ש נכונים. ובזה מיושב גם מה שהקשה הרב הנ"ל מדברי התוס' בסוגיא דפ"פ דכתבו דמוקמינן ברובא דרצון אף דיש ב' חזקות נגדו דהיינו חזקת היתר וחזקת כשרות ויש לומר דהיתה אנוסה ורובא דרצון לא חשיב כ"כ ולפמ"ש א"ש דבאמת אין נ"מ בין חזקה אחת לשתים רק לענין חזקת א"א בדבר שאינו מבורר אם מת שפיר הרוב נגד ב' חזקות ועליך לברר אם נעשה כאן מעשה המיתה ולכל התירוצים שכתבתי א"ש ודו"ק.
והנה בענין חזקת א"א שמעמידין במים שאל"ס צריך להבין לפמ"ש הר"ש במס' מקואות דכל דהיה בחזקת טומאה מה"ת וירד לטבול וספק אם נטמא טומאה דרבנן דאמרינן דעכ"פ חזקת טומאה דמעיקרא אזדא לי' דתחלה היה עליו חזקת טומאה מה"ת ועכשיו אינו רק ספק טומאה דרבנן ולפ"ז ה"ה כאן כיון דמה"ת אין כאן חזקת אשת איש דמה"ת האשה מותרת להנשא ורק מדרבנן אסור א"כ ל"ש חזקת א"א דמעיקרא אמנם ז"א דע"כ לא קאמר הר"ש רק שם דהטומאה הראשונה פרחה מיניה אבל כאן אם נחוש שמא לא מת שוב הוה בחזקת א"א מה"ת כמו שהיתה ורק דמה"ת לא חיישינן אבל מדרבנן שפיר מוקמינן על חזקת א"א שהיתה עליה מעיקרא ודו"ק היטב. ובזה ניחא מה דבדיעבד אם נישאת לא תצא כיון דמה"ת מותרת א"כ לענין זה בוודאי לא תצא דא"א לרבנן להחמיר ולהעמידה בחזקת א"א כיון דמה"ת נפקא מחזקת א"א ואין כח בידי חז"ל רק בשב וא"ת ולא בקום ועשה וכאן הוה קום ועשה דהיינו עמוד והוצא. ובזה נלפע"ד דזה סברת הריב"ש מה שצירף ב' חזקות והיינו דבאמת לענין חזקת א"א יש מקום לומר דעכ"פ מה"ת יצאתה מחזקת א"א ואינו רק מדרבנן וא"ל דכל שלא מת שוב חזקת א"א הדרא למעיקרא דז"א דאדרבא מה"ת להחמיר מדרבנן והרי אתרע חזקת א"א ולזה כתב דמעמידין בחזקת שהוא קיים וא"כ לענין זה ל"ש דמה"ת מת ומדרבנן הוא חי וא"כ כל דרבנן חשו שמא חי שוב יש לה חזקת א"א כמעיקרא ודו"ק היטב. וגם בזה יש ליישב הרבה קושיות הנ"ל והנה הפ"י החזיק בזה דגבי אשה יש שני חזקות וכמ"ש הריב"ש והביא ראיה מהא דאמרו בעירובין דף ל"ו רבא אמר התם תרי חזקות והנו"ב תמה בזה דשאני התם דכל חזקה היא בפ"ע זה המת הי' לו חזקת חי מעיקרא וזה הנוגע היה לו חזקת טהרה מקודם ולא נקשרה ביחד ולפע"ד הדברים פשוטים דלפמ"ש הריטב"א שם דל"ש להעמיד הטהרות על חזקתן דכל שנגע אזל החזקה או דאנו דנין על הדבר שנולד הספק ולא על המסובב א"כ שוב מה מעליותא חזקת הנוגע הא כבר נגע וגם דהספק נולד בזה שמת וע"כ דמ"מ כל שיש שני חזקות אלים וה"ה בזה ודו"ק היטב כי נכון הוא. ומ"ש הנו"ב דמ"ש הריב"ש דרובן למיתה לא ידע מנ"ל כבר תמהו עליו דהדבר מבואר בב"ב דף קנ"ז הנ"ל ואני כתבתי בגליון שכן מבואר בהגהמ"ר בקידושין ועיין מחנה אפרים בהגהת הרמב"ם הלכות יבום פ"ג ודו"ק.
והנה בשנת תרט"ו שנים רבות אחר שכתבתי כל מ"ש למעלה למדתי ביום ד' י"ז מרחשוון מסכת גיטין והגעתי לדף כ"ח שם וראיתי במ"ש הפ"י שם לטעון דלמה נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים לענין תרומה דבשלמא לענין א"א מחמרינן אף דהוה מיעוטא דמיעוטא הניצולים מ"מ משום חומרא דא"א מחמרינן והאריך שם והביא דברי הריב"ש סי' שע"ט דפירש דמיירי דטבעה ממש אלא שלא שהה עד שתצא נפשו ומסיים הפ"י הא בשהה עד שתצא נפשו הוה לענין תרומה כמת ממש ותמהתי שאחר שהביא דברי הריב"ש שם הרי לפמ"ש הריב"ש דיש תרי חזקות חזקת חי של הבעל וחזקת אשת איש א"כ שתי חזקות אלים ביותר מרובא וא"כ אף בתרומה לא תאכל ובזה מישוב היטב מה דהקשה הפ"י על דברת התוס' ד"ה וקתני ישיאו את אשתו והקשו דלמה לא הקשה הש"ס להיפך דבשמע מקמנטריסין לא ישיאו את אשתו והאר"י אמר דבעכו"ם מקטל קטלי לי' והקשה הפ"י דהא יש לחלק בין איסור א"א דמחמרינן ור"י לא אמר רק דבתרומה ליכא איסור ולפמ"ש א"ש דגם להריב"ש כל שיש שתי חזקות תרומה שוה לא"א ובשהה עד שתצא נפשו דאיתרע שתי החזקות שוב גם בא"א מותרת ולק"מ ומיהו בלא"ה לא הבינותי קושית הפ"י דאכתי יקשה דר"י דאמר בעכו"ם מקטל קטלי ליה ואף בת ישראל לכהן תאכל בתרומה והרי תרומה דקיל מהראוי להקל ולומר דאולי לא מת וע"כ דכודאי מחשבין ליה וא"כ שפיר קשה דלמה לא משיאין את אשתו וא"ל דא"א חמור ובתרומה מקילין דא"כ למה מחמרינן לענין בת ישראל לכהן וז"ב והפ"י במחכת"ה לא דקדק היטב אמנם אי קשיא הא קשיא מאי פריך הש"ס מהך דכ"מ שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב"ד של אותו פ' דיהרג והא ע"כ לא אמרינן דיוצא להרג בב"ד של ישראל דנותנין עליו חומרי חיים רק משום דיש שני חזקות כמ"ש הריב"ש חזקת חיים לבעל וחזקת א"א של האשה אבל כאן ליכא רק חזקת חי נגד הרוב דרובן לא נמצאו להם זכות ופשיטא דלא אזלינן בתר חזקה נגד הרוב והיא קושיא גדולה להריב"ש וראיתי בט"ג שכתב ראיה לשיטת הריב"ש דלשיטת התוס' קשה דכיון דמיירי בשהה ואינו רק משום חומר א"א א"כ מה ענין לשם דשם בד"נ אזלינן בתר רוב וע"כ כריב"ש דכאן אף רוב לא הוה ע"ש ומה נעשה לו שלא ראה דברי הריב"ש במקומו וגם דברי הריב"ש מבואר בב"ב דף קנ"ג בהדיא דכאן הוה רובן לאבד וע"כ דמשום תרי חזקות אתינן עלה וא"כ מ"ט דלא נחייבו מיתה כל שנגמר דינו ובלא"ה אני תמה דכאן הרוב אינו סותר לחזקה דניהו דיש לזה חזקת חי מ"מ אנן דנין שנתחייב מיתה וא"כ הוה כעין מ"ש המלמ"ל פ"ז מעדות דכל שיש ספק בדין ל"ש להעמיד על חזקתו דאטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין וה"ה כאן אטו הדין ישתנה ע"י זה שנדון אותו בחזקת חי והיא תימה גדולה וחזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי מפלט כ"א ע"פ מ"ש הצל"ח בהשמטות סוף פ"ק דפסחים בדף י"ד דיש חזקה שלא נתחייב מיתה עד עכשיו ומהראוי לומר שגם עכשיו לא נתחייב מיתה ע"ש וא"כ הוה ג"כ שתי חזקות חזקת חי וחזקת שלא נתחייב מיתה אבל גם זה דחוק לפע"ד דכאן ודאי כעת נתחייב מיתה רק שיש ספק אם אולי מצאו לו זכות ומה מועיל החזקה שלא נתחייב מיתה עד עכשיו והו"ל כמו א"י אם פרעתיך דמוקמינן על חזקת חיוב ומכ"ש כאן שכבר נגמר דינו רק שהספק אולי מצאו לו זכות א"כ ל"ש חזקת חי ובודאי אזלינן בתר רובא דלא ימצאו לו זכות ובר קטלא הוא ואולי כיון דגם הוא בעצמו יוכל ללמד על עצמו זכות כדאמרו דמוסרין לו ת"ח בשביל זה א"כ הוה בידו לבטל הרוב מיהו אין זה דומה לשאר בידו דהרי אין בידו ללמד זכות דשמא אין לו זכות כלל ולא יוכל למצוא. ולחומר הנושא אני אומר דאכתי מזה ראיה למ"ש הצל"ח דיש לזה חזקת שלא נתחייב מיתה ואף דכתבתי למעלה דכאן הב"ד חייבו אותו מיתה ובשביל חזקתו לא ישתנה הדין אך לפי מה דאמרו במכות דף ז' דדוקא בחו"ל אין סותרין דינו אבל בא"י מחזירין את דינו דלמא ימצא לו זכות משום זכותא דא"י דנפיש ע"ש וא"כ עכ"פ יש לומר דבאמת לא נתחייב רק דבחו"ל אין סותרין את הדין אבל יוכל להיות שיש לו זכות ושוב הוה שני חזקות חזקת חי וחזקת שלא נתחייב מיתה דשמא יוכלו למצוא לו זכות. עוד יש לי לומר לפמ"ש הרשב"א דאדם יוכל לטעון ברי נגד הרוב ונגד החזקה וקיימו וקבלו המהרש"א והפ"י כתובות דף כ"ב ובק"א שם את דבריו ולפ"ז כיון שאין לפנינו יוכל הוא לטעון ברי לי שמצאו זכות ופטרוני ונאמן על עצמו כ"ז שאין שואלין פי הב"ד מיהו קשה דא"כ אף אם נימא דלא כר"י ואזלינן בתר רובא מ"מ לגבי עצמו נאמן נגד הרוב מיהו י"ל דבאמת מיירי שהוא לא טען ברי לי רק דכל שיכול לטעון שוב הוה בידו ושפיר נפטר מכח חזקה ואף דיש רוב נגדו מ"מ יוכל לטעון ברי ואלים החזקה לסתור הרוב כיון דבידו לטעון ברי כנלפע"ד וד' יודע כי נדחקתי ליישב דברי הש"ס שלא יהיו תמוהין אבל עדן לא הונח לי. ומ"ש בטיב גיטין שם דמה שמעידין שנגמר דינו אף שיש רוב הו"ל כידיעה בלי ראיה במחכ"ת דא"כ כל ענין רובא דיליף הש"ס מרוצח וכדומה יקשה דהו"ל ידיעה בלי ראי' וז"א דכל שעפ"י רוב הוא כן הרי ראו כל מה שיכולין לראות וכעין מ"ש הרי"ף לענין חצי דברי דכל שרואין מה שיכלו לראות הוה דבר שלם וא"כ כל דראו שנגמר דינו הוה עדות ברור ומה להם עוד ואינם מחויבי' לדעת אולי חזרו הדייני' אח"כ וז"ב כשמש דלא מקרי ידיעה בלי ראי' רק היכא דחסר גוף ראיית העדות רק שידעו אבל כאן מה שצריכים לראות וביכולת לראות ראו ולא חסרו דבר וע"כ ישתקע הדבר ולא יאמר אבל מ"ש ליישב קושית התוס' בחולין כמדומה לי שגם אני הרגשתי בזה. והנה ק"ל דאיך מעידים שנגמר דינו של פלוני בב"ד פלוני מועיל הא הו"ל עדות שאי"ל דאם יבואו ויזימום ממנ"פ אם יעידו שהב"ד לא גמרו דינו כלל הוה הכחשה עם הזמה ואם לא יאמרו רק שהם לא שמעו זאת מהב"ד ולא הי' אז בב"ד הנה מלבד דלא ברור לי הדין אם צריכין להעיד שראו ושמעו מפי הב"ד והעדים דוקא ולא סגי אם יאמרו דידעו בבירור שזה נגמר דינו בב"ד פלוני אף גם אם נימא דצריכין להעיד בבירור ממי שמעו אכתי קשה הא יוכלו לומר גברא קטילא קטלינן דעכ"פ אמת הדבר דזה נגמר דינו וא"כ הרי יוצא להרג מיהו י"ל דיוצא להרג לא גרע מגוסס בידי שמים שג"כ חייב אם הרגו כדאמרינן בסנהדרין דף ע"ח וגם כיון דברח אולי לא הי' משיגים אותו וגם אולי הי' בורח לא"י והי' סותרים דינו והיו מוצאים לו זכות ולכך חייב.
והנה הפ"י כתב דהרמב"ם מפרש דספינה שאבדה בים היינו שנשברו הכלים והמנהיגים ונשארה הספינה בלי משוטים וע"ז כתב דמשמע מדבריו דבטבעה ממש מותרת לאכול בתרומה רק דוקא לענין איסור א"א מחמרינן ע"ש ובאמת שגם בשו"ת רמב"ן סי' קכ"ח מבואר שפירש כן דברי המשנה ועיין ירושלמי יבמות בהאשה בתרא הלכה ה' גבי טבעה ספינתו בים ועיין בפני משה שם ודבריו נכונים רק שהי' לו להזכיר דברי הריב"ש סי' שע"ט וסי' תק"ח שכתב בהדיא דכל אלו דאין מעידין אף אם נשאת תצא והנה הרמב"ם פ"ט מתרומות ה"ב כתב מי שנגמר דינו בב"ד והניחוהו בבית הסקילה להרג הרי זה בחזקת מת ולא תאכל אשתו וכתב הכ"מ אף דבש"ס אמר בגמר דין מ"מ לא מסתבר לרבינו דבג"ד לבד סגי דהא אכתי מצי ללמוד עליו זכות וע"כ שהגמרא קיצר בדבר ואני תמה דמלבד דפשטת הלשון מורה דכל דנפק ליה דינא לקטלא קטיל לי' אף שאינו בבית הסקילה וכ"כ רש"י בהדיא בד"ה אלא ובתוס' ד"ה אמר אף גם דא"כ מה מקשה הש"ס מכ"מ שיאמרו שנים דפב"פ נגמר דינו דלמא שם מיירי שהעידו שכבר הובא לבית הסקילה כמ"ש הכ"מ דהש"ס קיצר בדבר והך דיוצא להרג משמע שעדן לא הובא למקום בית הריגתו ועדן יוצא להרג ואף דיש לדחוק דגם יוצא להרג משמע דבכל ענין מיירי אף שכבר הובא בבית הסקילה אבל אכתי יקשה מנ"ל לרבינו זאת אבל לפע"ד נראה דרבינו נסתפק בזה ולכך החמיר דאף בהובא לסקילה הוא רק בחזקת מת שלא תאכל אשתו והיינו בבת ישראל שניסת לכהן אבל בבת כהן שניסת לישראל לא תאכל עדן ולכך השמיט דין בת כהן שניסת לישראל ודלא ככ"מ שם ובזה יתיישב כמעט כל דברי רבינו בפ"ו מגירושין הלכה כ"ט דבאמת רבינו לא ברור ליה הדין בב"ד של ישראל ולכך בגירושין השמיטו משום דבעוה"ר ל"ש ב"ד ישראל ואף אם המצא ימצא מ"מ לא ברור הדין להתיר ולכך השמיט ולכך כתב פי"ג מסנהדרין וברח ועיין מלמ"ל שם ובפ"ט מתרומות רמז ג"כ על דבריו ולפמ"ש י"ל דלענין ערכין להוציא ממון אף בגמר דין לבד סגי וחשוב כמת ואין לו דמים ודו"ק היטב. והנה מצאתי בשו"ת מהרי"ו סי' פ"ח במעשה שהי' שאחד שמת והניח אשה והיה לו בת שהמירה אי ניחוש שמא הבת מתה והיא זקוקה ליבם או לא דמוקמינן הבת בחזקת קיים ודעת מהר"ח דלחומרא חיישינן שמא הבת מתה ואף דאשה שהלך בעלה למדה"י מותרת בתרומה ומוקמינן להבעל בחזקת קיים היינו דוקא שם דיש לה שתי חזקות חזקת חי וחזקת שמותרת לאכול בתרומה וע"ז דחה מהרי"ו דא"א לומר שיש שתי חזקות דא"כ מה קאמר הש"ס גיטין דף כ"ח דאי אשמעינן תרומה משום דלא אפשר ת"ל דשאני תרומה דיש לה שתי חזקות ועל צריכותא דהש"ס קשה קושית התוס' דלמה לא אמר צריכותא עדיפא דכאן יש שתי חזקות ע"ש והנה מזה ראיה ברורה להנו"ב דאותן שתי חזקות אינן חשובין רק אחת דמשולבות וגם שם משולבות דהיא אינה מותרת בתרומה רק משום חזקת חי של הבעל וכ"כ בביאור דברי המהרי"ו בשו"ת שיבת ציון סי' נ"ה וישב דברי אביו מ"ש בחלק יו"ד סי' ג' מהד"ק דיש להאשה שתי חזקות לאו משום דחשיבי שתי חזקות ממש רק דאף שחזקת חי ל"ש על להבא מ"מ חזקת שמותרת בתרומה נשאר ע"ש ומהתימה שלא נתעורר ממ"ש הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' י"ג הנ"ל ועל מ"ש למעלה דברי הצל"ח שיש להנדון חזקה שלא נתחייב מיתה עיין בשו"ת שיבת ציון סי' ע"ו שמפקפק ע"ז דל"ש חזקה מה שהוא בדרך שלילה לא בעצם ולא בשם רק מבחוץ דרך שלילה ל"ש חזקה ודבריו נכונים. ובגוף דברי הריב"ש שכתב בסי' שע"ט דיש תרי חזקות חזקת א"א וחזקת חי וכ"כ שהנו"ב חולק ע"ז דשני חזקות אלו משולבות שע"י מה היא א"א ע"י שהבעל חי וא"כ אחת היא ולפע"ד נראה כיון דבהני שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים רובם למיתה הם עומדים וכן בטבע במים שאל"ס אף שלא שהה שיעור שתצא נפשו עפ"י רוב למיתה עומד דאינו רק חשש רחוק שמא במחילה של דגים הלך או גלים השפילוהו והרי אם נשאת לא תצא במים שאל"ס וכמ"ש הריב"ש שם דהוה מיעוטא דל"ש ולפ"ז חזקת חי ודאי אתרע לה בכה"ג שעומד למיתה ולא גרע מגוסס שרוב גוססין למיתה ואף דאמרו בשבועות דף ל"ג דאף דרוב גוססין למיתה מ"מ השתא לא שכיב ע"ש היינו בגוסס בידי שמים אבל גוסס בידי אדם גרע ועיין סנהדרין דף ע"ח ולפ"ז החזקת חי כבר אתרע כעין מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דבספק קרוב לה כל שזרק הקידושין אתרע החזקת פנויה והפ"י בגיטין דף כ"ח החזיק בזה דמדאורייתא אתרע החזקה ואף לפמ"ש האחרונים בביאור דברי התוס' דדוקא בזריקה שאף שלא נפל קרוב לה מ"מ בעת הזריקה הי' יכול להיות שיפול קרוב לה ואתרע החזקה והנה גם כאן עכ"פ בעת הטביעה עפ"י רוב ודאי ימות וא"כ שוב אזל לה חזקת חי דהרי נעשה בו מעשה אשר ימות עפ"י רוב ומ"מ חזקת א"א לא אתרע דכ"ז שלא עת לגמרי עודנה א"א וא"כ משכחת לה חזקת א"א בלי חזקת חי כדאמרו בשבועות השתא מיהא לא שכיב וא"כ שוב הו"ל תרי חזקות ולפ"ז דברי הריב"ש בודאי נכונים אלא שדברי הפ"י שכתב בכל עגונה יש תרי חזקות זה צ"ע דבסתם עגונה השתי חזקות משולבות ודוק היטב. איברא דלפ"ז אדרבא כיון דרובן למיתה כמ"ש הריב"ש וכדאמרו בב"ב דף קנ"ה ורק משום שתי חזקות אתרע לה וא"כ שוב יקשה לפמ"ש דהחזקות באמת משולבות ואינן רק אחת רק דבכה"ג אתרע החזקות חי וחזקות א"א נשאר א"כ בכה"ג שוב לא הוה רק חזקה אחת וכיון דרובן למיתה שוב מדוע נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים אמנם נראה כיון דהחזקת חי לא אזלא לגמרי רק דאתרע בשביל הרוב ויש חזקת א"א שעוד קיים לגמרי ולא אתרע כלל שאף אם נימא דרובן למיתה מ"מ עודנה א"א כ"ז דלא שכיב לגמרי וא"כ מצרפין החזקת חי של זה דעוד נשאר מיעוט עם חזקת א"א והו"ל סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא והו"ל פלגא ופלגא. עוד יש לי לומר בגוף קושית הריב"ש הנ"ל דניהו דרובן למיתה מ"מ כיון שחזקת א"א בודאי יש ואם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור שוב כל שזקוקה ליבם אף שנימא דמת זה חזקת א"א עדיין קיים וא"כ מה מועיל שרובן למיתה ולפ"ז כל שהיבם ג"כ באותו ספק שמא מת ושוב ל"ש חזקת אשה כאיש ושוב אמרינן דרובן למיתה הן עומדין ודו"ק היטב.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |