שואל ומשיב/א/א/קעב

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קעב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין ילד שמת בן ט' שבועות אם אביו ואמו חייבים לקבל תשובה. שלום וכ"ט אל כבוד ש"ב הרב המופלג החריף שושילתא דיחוסא מו"ה יעקב שלמה ני' וכעת אב"ד ור"מ בפרעמישלאן. מכתבו קבלתי תמול לעת ערב והמוביל הכתב אץ לדרכו ואמר כי יהי' בשבוע הבע"ל פה לקבל התשובה ותיכף בלילה אמרתי לעיין בדבריו והנה ע"ד המעשה שקרה שם שאשה אחת הניחה אצלה התינוק בן ט' שבועות במטתה וכחצות הלילה התחיל התינוק לבכות הקיצה משנתה ושחקה לו כדרך הנשים ונתנה לו להניק והתירה אותו מהכריכה והוא שחק ידיו לקראת אור הלבנה שהיה זורח בהחלון אח"כ כרכתו מחדש ונתנה אותו בצדה אך כאשר בכה כפעם בפעם הקיצה עוד משנתה קודם אור היום ונתנה לו להניק והניחתו בעריסה והעמידה העריסה אצל מטת בעלה וצותה לבעלה שינענע העריסה למען ישן וכן עשה הבעל והניע ברגלו העריסה מעט מעט והיא הניקתו עוד הפעם כשהיו כבר מונח בעריסה ולנשף היום יען שהיו שניהם יגעים כי היו נעורים שניהם גם יחד לקול בכיית הנער נפל עליהם תרדמה גדולה וישנו עד באו ג' שעות על היום עד כי באה אשה אחת ודפקה על הדלת שהיו סגור בעדם והקיצם מצאו התינוק בעריסה מתאנח כאיש עיף גונח ופניו משתנות כאיש עיף וחולה ונתבהלו מאד ושלחו אחר המילדת וגם למומחים ואמרו שהוא בנכפה ר"ל ועשו לו סגולות ולא הועילו ואחר שתי שעות מת התינוק והשכנים אומרים ששמעו באור היום קול התינוק בבכייה רבה ומזאת בא לו ובאה האשה לשאול אם צריכה לקבל תשובה וע"ז האריך מעלתו שא"ל שום תשובה כי לא פשעה מאומה כי כאשר הניחתו לעריסה היה הילד בבריאות והביא שהרי מקור הדין חדשו האחרונים מהא דאמרו בסנהדרין צ"ה על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרגו שאול ושלשה בניו וכו' ומזה למדו האחרונים בתשובתיהם דמזה ראיה שהגורם לדבר צריך לתשובה וכפרה וע"ז כתב מעלתו דלדעתו אין מקום לדמות כלל כי באמת לדבריהם יקשה למה לא אמר על ידך נהרג אבנר ואבשלום ובני צרוי' וע"כ צ"ל כי באמת במקום שהוא לא עשה שום דבר מעשה רשע רק שע"י עשייתו גרם שיצמח איזה רעה מ"ל לזה והוא לא עשה שום פעולה רעה אבל באחימלך שדוד שיקר לו לאחימלך ופיתה לבנו כי הולך בשליחות המלך שאול וע"כ נתן לו לחם ואם היו יודע אחימלך שנטרד מבית המלך לא היה נותן לו מלחמו א"כ הוא הגורם לזה ולכך אמר ע"י נהרג נוב עיר הכהנים ולפ"ז במקום שפעולתו לא היו שום עון וחטא רק שנצמח ע"י פעולתו איזה מכשול א"כ אין מקום להעניש לזה ואין כאן עון אשר חטא שיצטרך לתשובה הנה באמת דבר גדול דבר בזה ובאמת שבראשית ההשקפה אמרתי שאין לנטות ימין ושמאל מזה אבל להיות כי כמה תשובות שלמדו מזה ועיין מ"א סי' תכ"ג שציין במקום שבעלי תשובה עומדים בענין זה וזכורני שבשו"ת צמח צדק האריך בזה בכמה תשובות ויסוד הדברים הם במהרי"ו ובאר שבע פרק חלק שלמדו לדין זה מהך דסנהדרין ואחריהם כל אדם ימשוך ובאמת שאין שוה להך וכמ"ש מעלתו אמנם לפע"ד יפה עשו האחרונים שלא חלקו בזה דהרי אמרו בשבת דף קמ"ט ע"ב דכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצהו של הקב"ה אי לימא משום דכתיב ויאמר ד' מי יפתה את אחאב וכו' וכתיב אצא והייתי רוח שקר וכו' דלמא משום דובר שקרים וכו' וקשה מה ראיה למי שחברו נענש על ידו ולא עשה לו שום רע רק שנענש ע"י שעשה לחברו רע והרי שם היה מפתה את אחאב לעלות במלחמה א"כ גרם לו ע"י שפתהו משא"כ במי שלא עשה לו שום דבר ועיין ב"ב דף כ"ב במה שאמרו כל אחד אנא ענשתי' וכתבו התוס' דכל אחד היה מצטער מה שנענש על ידו והביאו הך דשבת ומזה למד הצ"ץ שם לענין מי ששכר שליח ונהרג בדרך ולפמ"ש אין ראיה מיהו בלא"ה צריך להבין דשם עשה מעשה ופיתה אותו ע"י ששם שקר בפי כל נביאיו משא"כ בעלמא שזה לא עשה שום דבר וע"כ דכל מי שנענש על ידו מיירי שזה נהנה במה שנענש על ידו או שמענישו בבקשה תדע שהרי על צדקיהו מקשה הש"ס בשבת מה הו"ל למעבד ואם כן אין מזה קושיא וא"כ גם מה שהקשיתי ל"ק דגם הפתוי שהטעהו באמת אפשר היו עפ"י דין שהרי הרגו לנבות ובדין היו שיפתהו שיפול ברמות גלעד אמנם בגוף דבריו לפע"ד לא משמע כן בסנהדרין דף ק"ד שהרי אמרו שם בשם ר' יהודה אמר רב דאמר ר"י אמר רב אלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות של לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו ופירש"י שנענש והרי יהונתן לא הטעה כלל רק שע"י שגגתו שלא הלוהו נענש כפירש"י שם וא"כ אין מקום לחילוק מעלתו. ומן האמור תשובה מוצאת למ"ש הנו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' ל"ד דהיכא שזה התחיל לבקש שישלחהו לכך לא שייך להענישו ומביא ראיה מדלא אמר על ידך נהרג אבנר ע"ש ולפ"ז יקשה מדוע נענש יהונתן שהוא לא סיבב ולא התחיל עם דוד הן אמת שבגוף הדבר אין ראיה מיהונתן ששם אף שהיה שוגג שגגת ת"ח עולה זדון כדאמרו ששגגת תלמוד עולה זדון ועיין בב"מ דף ל"ג תדע שגם שאול נענש בשביל נוב עיר הכהנים כדאמרו ביבמות דף ע"ח קתבע לשאול על שלא נספד כהלכה וקתבע על אשר המית את הגבעונים והיינו שהרג נוב עיר הכהנים הרי דחזינן דנענש על גרמא בעלמא שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן וחזינן דגם על גרמא בעלמא נענש שאול ובאמת במה שהרג נוב עיר הכהנים אפשר דמצד הדין הוא רשות ביד המלך להרגו שמסר לחם וחרב ביד שונא המלך והמלך יש לו רשות להרוג בחרב אף אותם שאינם חייבים מיתה בב"ד כל שהוא לתקנת עולם ולהנהגת מלכותו ועיין ברמב"ם פ"ג מרוצח ה"ד ואפ"ה כיון שאחימלך שוגג היה ולא ידע מזה נענש שאול עבור זה מכ"ש בזה ובאמת שלכאורה אין מקום להספיד לשאול דהרי שאול היה מאבד עצמו לדעת וכמבואר במקרא והרי המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בשום דבר וכמבואר ביו"ד סי' שמ"ה וא"כ אין מקום להספידו אמנם באמת אמרו במדרש ב"ר אך בשר בנפשו להביא ההורג עצמו לדעת יכול כשאול ת"ל אך והטעם משום דבלא"ה כבר אמר לו שמואל למחר אתה ובניך עמי במחיצתי וכן מצאתי ביפ"ת שם שכתב כן ואני המתקתי הדברים לפי מה שכתב בחוה"ל בטעם דמאבד עצמו לדעת דאין לו חלק לעוה"ב דהוה כמו מלך שמצוה לעבדו שישמור פקדונו עד יום פקדו והעבד לא חש לזה והשליך פקדונו מידו טרם בא המלך וה"ה בזה הקב"ה צוהו שישמור גופו ונשמתו עד יום פקדו ויקח מידו נשמתו והוא אבד עצמו טרם המועד ולפ"ז כאן שבלא"ה הגיע המועד שהרי א"ל מחר אתה ובניך עמי במחיצתי א"כ כבר הגיע המועד והיה מותר לקחת נפשו בעצמו שלא יתעללו בו הגוים ובזה מובן היטב קושית הש"ס שם ביבמות ותירוצו שאין לו מובן דמה קושיא אף שתבע לשאול שלא נספד כהלכה מ"מ ביקש על שהרג הגבעונים דהרי כתיב ולא יקח שוחד ודרשו במדרש שאין הקב"ה לוקח שוחד מצות ששביל עבירות ועל המצות נותן שכר ועל עבירות מעניש וגם התירוץ באשר משפטו פעלו אין לו מובן ועיין ברש"י ובח"א במהרש"א ובחידושי על עין יעקב הארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דהכי מקשה מדתבע לשאול על שלא נספד כהלכה ע"כ דאין לו דין מאבד עצמו לדעת ומטעם שכתבתי דכבר הגיע יומו למות כמו שא"ל מחר אתה ובניך במחיצתי וכמ"ש והרי נענש על שהרג נוב עיר הכהנים ומשמע דזו סיבת מיתתו וכדאמרו על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו וכפירש"י שנהרגו בחטא זה אלמא דלולא שהרג לא היה מגיע זמנו למות ושוב מקרי מאבד עצמו לדעת דהרי עוד לא הגיע זמנו ובחטאו מת וע"ז משני באשר משפטו פעלו והיינו ע"פ שאמרו לפום גמלא שיחנא והיינו דבאמת אין עליו חטא במה שהרג לנוב דהא בדין הרגם רק שכפי גודל צדקתו שגגת ת"ח עולה זדון ויחשב לו קצת לחטא וע"כ אמר באשר משפטו פעלו ועיין רש"י במקום שדנין האדם שם מזכירין פועל צדקותיו ולכך נחשב לו יותר לחטא שהרג הגבעונים וכדרשו שהרג נוב עיר הכהנים שהיה מספיקין להם מים ומזון ולכאורה הא זהו סבה רחוקה מאד ולמה לא חשיב מה שהרג נוב עיר הכהנים ולפמ"ש י"ל דבאמת זה אינו רק חטא קצת שבדין הרגם שהיו מורדי במלך לפי מה שאמרו לו רק מה שגרם להמית הגבעונים נחשב לו יותר לחטא ודו"ק ובדרוש והספד שהספדתי להר' הצדיק מו' שואל לאנדא ז"ל בקראקא הארכתי בזה בדרך אחר עכ"פ נתבאר דמי שגורם שיהרג חברו אף דסבה רחוקה נענש עבור זה ועיין במכות דף י"א שאכל ארי' לגברא ברחוק תלת מאה פרסי מריב"ל ולא אשתעי אלי' עמיה הרי חזינן שאף גרמא בעלמא בש"ד קשה מאד והן נסתר מחמתו מ"ש מעלתו דהוה כאן אונס ואף בשוגג קרוב לאונס קי"ל דפטור ממיתה כמבואר פ"ו מרוצח ואף בד"ש פטור כי אין עניינו לזה ודינא רבה ודינא זוטא א"ב כי באמת אינו נענש כאלו המיתו רק שנחשב לגורם קצת ועיין בשו"ת זקני הרמ"א ז"ל סי' ל"ו ובשו"ת משאת בנימן סי' כ"ו שכתבו בהדיא דאף בשוגג ואונס גמור שאין עליו שום חיוב מיתה אפ"ה בש"ד החמירו הרבה שצריך כפרה והביא מהך דדוד שהיה סבה רחוקה בהריגת נוב עיר הכהנים ואפ"ה נענש ע"ז וע"כ לפטור מכלום א"א ואף כי תשובות הרוקח אין לנו לדון בזה כמ"ש זקני הרמ"א והמ"ב שם שהרוקח לא דיבר אלא במורדים ופושעים לא בשוגג ואונס מ"מ צריכין כפרה ותשובה שאולי בסיבתם גרמו שימות זה הילד ועיי' ברמב"ם פ"ד מרוצח ה"ט שכתב שאף שיש עונות שחמורים מש"ד מ"מ בזה יש בו משום השחתת ישובו של עולם וע"ש שהביא ראיה מאחאב שהיה בידו כמה עבירות חמורות וכשנסדרו עונותיו לפני אלקי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה וכו' אלא דמי נבות וכו' והרי הוא לא הרג בידו אלא סבב ע"ש שהאריך הרי שאפילו המסבב נענש. והנה בנדון זה יש לדון על הבעל ועל האשה לחייב שניהם כפרה שאולי שניהם סבבו לו המיתה כמ"ש מעלתו והנה בב"ק דף מ"ם מבעיא ליה שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר משלם האי כופר והאי כופר כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין והוא בעיא דלא אפשטא והרמב"ם פסק פ"י מנ"מ שכל אחד משלם כופר שלם שהרי כל אחד מהם צריך כפרה גמורה וכתב הה"מ כיון דכופרא כפרה לא מקרי ספק ממון לקולא. רק ספק כפרה והולכין בה להחמיר וא"כ ה"ה כאן שניהם צריכין כפרה ובלא"ה לפמ"ש בתוס' שם ד"ה כופר אחד דכל דהוא לגבוה לא אכפת לן אם מחוייבין שתי חטאות ועיקר האבעיא הוא במה שנותנין לאדם דלמה ירויח זה האיש שני כופרות א"כ בכפרת הנפש פשיטא דמחויבין שניהם ובזה יש ליישב דהשני האיבעיות בש"ס הן מקושרות ביחד דעיקר האבעיא היא רק בשביל שנותן לחברו ולכך מבעיא ליה ג"כ אי ממשכנין בזה ודו"ק עכ"פ כאן מחוייבין שניהם בכפרה והנה מהות הכפרה כיון שהזכיר מעלתו שהיא חלושה וגם יש לה צער גידול בנים א"כ א"א לגזור תעניתים וסגופים וגם עליו א"א לגזור כי הדורות חלושות בעוה"ר ולפדות במחיר ג"כ אין לאל ידם כמ"ש מעלתו אמנם בכ"ז יעשו כן בכל ימי משך השנה תורד עדיה מעליה אם יש לה עדי של כסף וזהב תורד מעליה מלבד בשבתות ויו"ט וגם הבעל יתן צדקה כפי כחו משך שנה תמימה ולא יבא לסעודת מריעות וכדומה וגם לסעודת מצוה כל שאינו מקרוביו לא ילך ומה טוב שיתן איזה דבר על ת"ת אם יש שם חברת ת"ת לתת איזה סך אף פחות שבערכין לגדל ילדי בני ישראל לתורה ולעבודה ובכלות השנה אם יגיע היא"צ ירשמו בפנקס מתי זמן היא"צ ויקבעו ימי צום לדורות באותו יום ויתודו וישובו אל ד' ואם יקשה עליהם יוכלו לפדות באיזה סך מועט כפי כוחם והונם ועיקר הוא בוידוי ותחנונים וצדקה ובמנחת עני כתוב נפש שנפשו הוא מקריב כדרשת חז"ל במנחות ומה טוב אם יתענה הבעל ער"ח במשך השנה הלז עכ"פ והיא גם היא אף כי קשה לאשה להתענות בפרט בימי הקיץ תתן איזה סך לצדקה כפי כחה ואם הבעל ירצה לפדות עצמו כי יקשה עליו התענית יפדה ג"כ באיזה סך שיוכל ובלבד שיבכה בדמעות ותחנונים ויסדר יוה"כ קטן כנהוג ותהיה חטאתם לנגדם תמיד ובזה יכופר עונם כי לא במרד ובמעל עשו זאת והשינה חטפתם. אמנם בניהם אשר נולד להם ואשר יולדו יראו לגדלם על דרכי התורה והיראה כאשר יהיה לאל ידם כי זה כל האדם ואין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ותכלית תורה תשובה ומע"ט וע"כ בזאת יכופר עוונתם והיה כאשר יתנהגו כן לא ידאגו כי הקב"ה מקבל ופותח יד לקבל תשובת רשעים אף כי אשר בשגגה ובאונס היה וד' אנה לידם וחבל מעשה ידם. ובגוף הדין שלמדו מהך דאמרו לו לדוד על ידך נהרג נוב עיר הכהנים וכו' לדעתי מקרא מלא הוא שמואל א' כ"ב שאמר דוד לאביתר ידעתי כי שם דואג האדומי כי הגד יגיד לשאול אנכי סבותי בכל נפש בית אביך הרי שדוד עצמו ידע כי הוא היה הגורם שהרי ידע שדואג יגיד לשאול ואפ"ה אמר לו לאחימלך אמנם עיקר ראיית הפוסקים דעכ"פ הוא לא הרג בידים וגם לא צוה ע"י שליח להרגם רק שהיה המסבב ומזה למדו שכל מי שהיה מסבב להריגה אם סבה קרובה או רחוקה הרי זה נענש על ידו וז"ב ופשוט ודו"ק היטב. ועיין ברכות דף ז' בפ"ק שרי ב"ל סבר למלטי' לההוא צדוקי וכדמטי להאי שעתא נתנמנם ואמר ש"מ לאו אורח ארעא הוא הרי דכל שהוא גורם קצת אין להתפלל עליו שימות ולא ללטותו ועיין בתוס' שם דבידי שמים חמור יותר מבידי אדם ושם היה צדוקי ומהמורידים ולא מעלים אף כי בנפש כשר ועיין ברכות דף י' גבי ברוריא דאמרה יתמו חטאים כתיב ע"ש ודו"ק. אחר שכתבתי כ"ז הגיע לידי שו"ת צ"צ ועיינתי בו בסי' וא"ו ומצאתי שכעין זה השיג עליו בשו"ת צ"ץ כעין חלוקו של מעלתו אלא שמעלתו עדיף מיניה מחלק בין כשהיא מטעה אותו. והנה חטפתו שינה ודאי מקרי אונס גדול והרי מבואר בחו"מ סי' תכ"א ס"ד דאף דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן הוא דוקא כשישנו שניהם אבל אחד שהי' ישן ובא חברו ושכב בצדו אם הראשון הזיקו פטור איברא דקשה הא בניזק חייב אף באונס כמ"ש שם ס"ג וצ"ל דזה דוקא באונס סתם אבל באונס גדול פטור כמ"ש ברמ"א ס"ה שכל אונס גדול פטור המזיק ועיין בב"ח בחו"מ סי' שע"ח ובצ"ץ סי' צ"ג ובזה מבואר היטב החילוק שבין נזק צער ריפוי ושבת דבנזק חייב אף באונס והיינו באונס סתם ובצער ריפוי ושבת אינו חייב באונס רק בשוגג קרוב למזיד אבל בשוגג קרוב לאונס פטור ובנזק חייב בשוגג קרוב לאונס דהיינו שעכ"פ אינו אונס גדול ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י בב"ק דף כ"ז דשוגג פטור בד' דברים היינו שוגג קרוב לאונס דבזה חלוק נזק משאר דברים וזה רבות בשנים הקשה אותי אחד מלומדי למד במ"ש התוס' בב"ק דף ה' ד"ה המטמא וז"ל דהומ"ל דלא תנא להו משום דלא מחייב בשוגג ושאל אותי דהא קתני ד' דברים והרי בד' דברים פטור ג"כ בשוגג מלבד בנזק ולפמ"ש א"ש דהרי בשוגג קרוב למזיד חייב וא"כ עכ"פ שם שוגג חייב משא"כ בהמדמע ומטמא דכל שהיה שוגג אף שהוא קרוב למזיד פטור ועיין במנחות דף כ"ט דמוקי הך דהכהנים שפגלו במקדש דמזידין חייבין דמיירי באומר מותר דאל"כ הוה עקירה בטעות והרי לרבא במכות דף ט' אומר מותר קרוב למזיד ואפ"ה מקרי שוגג ופטור אלמא דגם שוגג קרוב למזיד פטור בהמטמא ומדמע וא"ל דאביי לשיטתיה דס"ל דאומר מותר אונס הוא דז"א דהרי משני כן לרבא ואף לפמ"ש הצ"ק דגרסינן רבה מ"מ אנן קי"ל כרב' בזה והרי אנן קי"ל דאומר מותר קרוב למזיד הוא ואפ"ה פטור ועיין כ"מ פט"ו מפה"ק דגרס רבא והבה"ז תמה עליו ולכאורה היה מקום לומר דע"כ גריס רבה דהא לרבא אומר מותר שוגג קרוב למזיד הוא ולפמ"ש גם בזה פטור המטמא והמדמע וא"כ דברי התוס' נכונים ועיין שיטה מקובצת ב"ק שם שהקשה דא"כ היאך קתני בושת והא בושת צריך שיתכוין לבייש וכתב כיון דמצינו שם בושת שמתחייב כגון נתכוין לבייש את זה ובייש זה משא"כ במטמא ומדמע ע"ש ולפ"ז מכ"ש בשוגג דכיון דשוגג קרוב למזיד חייב משכחת לה עכ"פ שוגג דחייב וז"ב כשמש ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף