שואל ומשיב/א/א/קע

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קע   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרי"ז הגיעני מכתב מש"ב הרב החריף מוה' יצחק חיים וואליר שטיין נ"י נכד הרב הגאון מוה' יחזקאל ז"ל אבד"ק רישא ושאל בדברי התוס' נדה דף ז' ד"ה ומקפת שכתבו וצ"ע אי חשוב מוקף בנגיעה לחוד בלי צירוף הכלי או בלא נשיכה דנותן פחות מכביצה באמצע י"ל דאיירי בנשיכה וע"ז הקשה דאיך אפשר שמיירי בנשיכה הא שם מבואר בפ"א דטהרות משנה י"ז דמקרצות הנושכות זו בזו הוה חיבור לטומאה והרי שם מבואר דהיה פחות מכביצה כדי שלא יטמא והנה מה דרצה מתחלה לומר החיבור הוא דנחשב נשיכה חיבור אבל מה שמניח אח"כ באמצע ל"ח חיבור לא נהירא דמה נ"מ סוף סוף כל שנשך הוה חיבור גם מ"ש ע"פ דברי הרא"ש פ"א מטבול יום דכל שדעתו להפרידם לא הוה חיבור לטומאה וביאר הרי"ט אלגזי בהלכות חלה דכל שדעתו בהדיא להפרידם לא הוה חיבור וא"כ יש לומר דמיירי שפירש בפירוש שדעתו להפרידם גם כתב שי"ל דמיירי שנתחבר במי פירות דאינו חיבור כלל ודבריו תמוהים דא"כ אף בכביצה נמי ואמאי אמרו במשנה פחות מכביצה ובברייתא תני בכביצה ומפרש בסוטה דנחלקו אי שני עושה שלישי בחולין או שמותר לגרום טומאה ואי מיירי בכה"ג שאינו חיבור לטומאה אף בכביצה נמי ובגוף הקושיא הנה מצאתי בנקה"כ ביו"ד סי' שכ"ו שכתב בהדיא דהך משנה דפחות מכביצה באמצע ע"כ מיירי בלא נשיכה ורמז לסוטה דף למ"ד הנ"ל וכוונתו לומר דאל"כ היה חיבור לטומאה ומהתימה עליו שלא הרגיש בדברי התוס' בנדה הנ"ל שבדבריהם מבואר להיפך שוב מצאתי בחלת לחם שנדפס מחדש בסי' ה' ס"ק כ"ב שהרגיש בזה וגם הוא כתב ליישב כמ"ש מעלתו ודבריו תמוהים כמ"ש וצ"ע בזה.

והגיעני ביום ד' שמות תרי"ז תשובה מהרב הנ"ל ורצה להצדיק דבריו דאף דאינו מקרי נשיכה חיבור לטומאה בכה"ג שדעתו להפרידם מ"מ הוה חיבור לחלה כמ"ש בירושלמי שניא בין טומאה לחלה וא"כ באמת מיירי בנשיכה רק שדעתו להפרידם ואינו חיבור לטומאה ומ"מ נגיעה מקרי ובזה נחלקו בסוטה דף למ"ד אי מטמא בנגיעה הנה מלבד דמ"ש ליישב דמיירי במי פירות זה ודאי טעות דא"כ איך מנו בו ראשון ושני כמ"ש מעלתו בעצמו כעת אמנם גם מ"ש בראשונה היא תמוה דאם נשיכה דהוה חיבור אף לטומאה כל שדעתו להפרידם לא מקרי חיבור מכ"ש נגיעה דלא הוה חיבור בכה"ג ואף שנגע כמאן דמפרש דמי כיון שלא ניחא ליה בנגיעה זו ואף דיש לומר דמ"מ הא נגע מ"מ נראה דבכה"ג אין מונין בו ראשון ושני והרי הש"ך אומר כן בפירוש ומעלתו רוצה לדחות דברי הש"ך אבל לא נהירא ועוד נראה דכל שדעתו להפרידן שוב גם לענין חלה לא הוה חיבור וז"ב.

והנה ביום ג' וארא תרי"ז כ"ג טבת הגיעני שלישית מהרב מוהר"ח הנ"ל דתמוה לו דברי הרמב"ם בחבורו הי"ד פ"ז מביכורים הי"ב בזה במ"ש שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלת שתיהן מעיסה שלא הורמה חלתה ונותנו באמצע סמוך לעיסת הטהורה ומושך מן הטמאה לטהורה כדי ביצה כדי לתרום מן המוקף וע"ז תמה דאם נותן כביצה באמת נטמאה העיסה השני רק החלה לא נטמאה כיון שנותנה סמוך לטהורה וא"כ קשה למה לי כלל הך נתינה כביצה באמצע הא כשיתן הטמאה ממילא כל הטהורה ג"כ תעשה שני ולא נטמא החלה וגם קשה כיון דהרמב"ם כתב דמושך מן הטמאה לטהורה כדי ביצה וע"ז הדרא קושיא לדוכתא דהוה חיבור כאילו הוא גוף אחד והוה כלה ראשון וכאן ל"ש התירוץ שכתב על התוס' נדה דמיירי בדעתו להפרישן שהרי הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח מטומאת אוכלים דאף בדעתו להפרישן הוה חיבור לשאר טומאות חוץ מטבול יום וחולק על פירוש הר"ש והרא"ש וגם קשה דכאן פסק כר"א ובפ"ה דביכורים פסק דאינה נטלת מן הטהור על הטמא לכתחילה וכתב הכ"מ דפסק כחכמים דפ"ב דחלה גם השגת הראב"ד פ"ז דחלה הוא תמיה דהוא מביא מהש"ס דנטמא החלה פחות מכביצה והלא לדברי הרמב"ם נטמאה כל העיסה גם דברי הכ"מ תמוהים דהוא מביא מערלה דאינו מטמא פחות מכביצה כי שם מבואר דלטמא אחרים בעי כביצה אבל להיות נטמא בכ"ש הוא והנה באמת שהתמיהות גדולות מכל צד ומה שחכם אחד רצה לומר דכוונת רבינו שנוטל מהטהורה כביצה ויפה כתב מעלתו שזה טעות גדול הנה אף דבש"ס אמרו ג"כ כביצה ל"ק דאפשר לומר דמן העיסה הטהורה נותן כביצה באמצע וא"כ הכביצה היא שני ואינו מטמא החלה אבל להרמב"ם דמפרש דמושך מן הטמאה כביצה א"כ מה נ"מ במה שנותן כדי חלה באמצע והא כביצה מטמא העיסה כלה. והנה בספר חלת לחם הנ"ל הרגיש ג"כ בזה וכתב בזה ליישב ולא ידעתי כוונתו כלל ומה שנראה לי בזה דהנה הטעם דאין נטלין מן הטהור על הטמא לכתחלה כמ"ש רבינו פ"ה מביכורים הי"ד נלפע"ד דהנה זה רבות בשנים אשר הראתי מדברי רש"י בנדרים דף מ"ד דמה דאין תורמין מהפטור על החיוב הוא משום דנראה כפודה הקדשו במעות ותרומה ומעשרות אין להם פדיון ולכך גם מהחיוב על החיוב צריך להיות מן המוקף ע"ש ולפ"ז נלפע"ד דלכך מן הטהור על הטמא אין נוטלין חלה דנראה בשביל דהוא טמא ואינו ראוי לאכילה פודהו בטהור וכמו שפודין פסולי המוקדשין ולפ"ז כאן דנוטל כדי חלת שתיהן מן העיסה שלא הורמה חלתה ונותנו באמצע סמוך לטהורה ועכשיו לא יאמרו שפודה הטמאה דהרי פודה גם הטהורה ונוטל חלה מעיסה חדשה שלא הורמה חלתה ואדרבא מונח באמצע סמוך לטהורה ולכך מושך הטמאה לטהורה שלא יהיו נראה כחלוקה ויטעו שלוקח רק עבור הטמאה לבד לכך מושך מן הטמאה לטהורה שיהיה מן המוקף וזהו עיסה אחת וא"כ שוב הוא נוטל על הטהורה ג"כ ואין שום חשש אמנם מה שהקשה דאם נותן כביצה נטמא כל העיסה והוה חיבור ול"ש תירוצו נלפע"ד פשוט דהרמב"ם ס"ל דנגיעה סגי ולא בעי נשיכה ואף דרש"י ותוס' נחלקו אי בנגיעה מצטרף לטומאה ושיטת התוס' דבעי מחובר הנה בזה שמושך מן הטמאה על הטהורה חשוב חיבור אך לפי מה שנראה מהתוס' חולין דף קי"ח דכל שמחובר קצת אף שהיה ניתק אם היו מגביהין האחרת חשיב חיבור עיין מלמ"ל פ"ד מט"א ה"ג היינו דוקא מה שהוא מחובר חשיב חיבור אבל כל העיסה שאינו מחובר ובודאי אם היה ניתק הטהורה היה ניתק גם הכזית המחובר פשיטא שכל שאר העיסה שאינו מחובר ל"ח חיבור כלל ונשארה טהורה ומ"מ מוקף מקרי כיון שעכ"פ כזית מחובר להטהורה ודו"ק.

ובזה מיושב כל קושיות מעלתו על הרמב"ם ומה שהקשה על הראב"ד ל"ק דהראב"ד מקשה מכח כ"ש דאם חכמים אסרו לטמא אף פחות מכביצה מכ"ש כביצה ומכ"ש לשיטת מעלתו שכל העיסה טמאה ודאי יותר קשה ומ"ש לתמוה על הכ"מ ל"ק דעיקר קושית הראב"ד היו דפחות מכביצה מטמא להחלה ולזה אמר דלטמא להחלה צריך שיהי' כזית וז"פ וברור והכ"מ מקשה על הראב"ד דכתב דחכמים אסרו אף בפחות מכזית שמונח באמצע שלא יטמא החלה ולזה אמר דפחות מכביצה אינו מטמא אחרים ובאמת לפמ"ש ל"ק על רבינו השגת הראב"ד דבאמת החלה מונח אצל העיסה הטהורה והרי כל העיסה הטהורה נשארה בטהרתה כל שאינו מונח אצל הכזית שמוקף להטמאה ואם כן נשארה בטהרתה שהטמאה לא נגע בהטהורה רק בכזית המוקף וכל העיסה הטהורה נשארה בטהרתה וממילא החלה שנגע בה נשארה בטהרתה וז"ב ונכון ועיי' בר"ש פ"ב דתרומות בטעם דאין תורמין מטהור על הטמא משום דבעי מן המוקף והרי מסתפי להקיף שלא יטמא עי"ז והיינו מדרבנן ולפע"ד מ"ש נראה יותר נכון אלא שבטמא על הטהור נצרך לחדש גם סברת הירושלמי דמסתפי להקיף והנה לכאורה קשה אף אם נימא דהקפה אינו חיבור מ"מ כיון דחשוב חיבור לענין שתהי' נקראת מוקף ה"ה לענין טומאה דחשיב חיבור וכעין מ"ש הגהת מרדכי פ"ק דחולין לענין קשר של תפילין דמיגו דחשוב קשר לענין תפילין חשוב קשר לענין שבת וה"ה בזה ולפמ"ש למעלה א"ש דבאמת העיסות הם מוקפות בכזית אבל כל העיסה לא נתחבר ע"י כזית זה ול"ח חיבור ושוב ל"ש חיבור לטומאה ע"י ההקפה שגם כל העיסה לא נתחבר עוד ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף