שואל ומשיב/א/א/קס
שואל ומשיב 
א א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ביום ג' וארא שנת כת"ר הגיעני תשובה מהרב הגדול החריף מו"ה נתן נ"י[1] אבד"ק קילקיב[2] באשה אחת שיש לה וסת קבוע וזה ימים אשר נולד חולי בבטנה והיא מרגשת כאב בעת הטלת מ"ר ולפעמים מרגשת כאב יותר בעת הטלת מ"ר ואז היא מוצאת בבדיקה שלאחר ההטלה דם על העד וגם איזה טיפי דמים יורדת אז לאחר ההטלה ובגלל זה א"א לטהר לבעלה ושאלה לרופאים ואמרו שהוא חולי הבא מכיס השתן שלה שהדם בא ממנו וצוה מעלתו לעשות בדיקת מהרי"א ומהרי"ו בכל עת הטלת מ"ר עד שתזדמן שתראה דם בעד הקנוח והעד הפנימית היו נקי ועשתה כן ועלה לה דהיינו שביום וא"ו ללבונה הכניסה סמרטוט רחבה לעומק הרחם באופן שתתמלא כל החלל בפנים ולאחר ההטלה שהיתה מרגשת כאב מצויה דם בעד שקנחה עצמה וגם היה יורד איזה טפים ובהסמרטוט שבפנים מצאה נקי לגמרי והנו"ב חידש דסגי בבדיקה פ"א וכאן לא היו רק פ"א דהבדיקה שעשתה מקודם כיון שלא היו דם לא בפנימי ולא בחיצון אין שום ראיה למה שתראה שהוא שלא מן המקור והנה מעלתו שאל אחת שהוא שתים אם לסמוך על הנו"ב דלא כרמ"א וגם לדברי הנו"ב מה יהיו משפטה בהפסק טהרתה ובבדיקות ימי לבונה מכאן ולהבא ובהכתמים שתמצא והאריך מעלתו בזה והנה במה שחידש הנו"ב דסגי בבדיקה פ"א כמ"ש בדג"מ ובנו"ב מהד"ק חיו"ד סימן מ"ח הנה הא"מ בתשובה סימן כ"ג היטב אשר דיבר דזה דוקא לאותו דם שראתה על העד הקנוח ועל המוך לא ראתה הר"ז מופת חותך שבא מהצדדים אבל להחזיקה להבא שכל הדמים שתראה תהיו מן הצדדים זה א"א שהרי רוב דמים מן המקור וכל הנשים רואות לפעמים מהצדדים ואפ"ה רובם מן המקור וה"ה כאן בעי חזקת ג"פ ומרגשת כאב יש ראיה שבא מהצדדים יעו"ש אך נראה דמה שחזקת דמים שבא מן המקור הוא בשעה ווסתה אבל שלא בשעת ווסתה אינה עלולה לראות דם ואם כן אדרבא מהראוי לומר שאינו בא מן המקור וצדקו דברי הנו"ב אך נראה דזה דוקא למ"ד ווסתות דאורייתא אז שייך לחלק דשלא בשטח ווסתה לא עלולה לראות אבל למ"ד ווסתות דרבנן ומה"ת לא... בטומאה אם כן אין נ"מ בין שעת ווסתה לשלא בשעת ווסתה ומהראוי תמיד לומר דכל שראתה דם חזקת דמים שבא מן המקור ושלא בשעת ווסתה שוה לשעת ווסתה ולפ"ז לדידן לא סגי בלי בדיקה ג"פ אך הנו"ב לשיטתו שחידש במהד"ק סימן נ"ו נ"ז דאף לדידן דווסתות דרבנן היינו לחוש לשמא ראתה ל"ח דהוא נגד חזקת טהרה אבל לחוש שמא תראה זה חיישינן דהוה כשמא ימות דחיישינן ולפ"ז שפיר כתב דסגי בבדיקה אחת דלאותו דם הוה מופת חותך דאינו מן המקור מה אמרת לחוש להבא שמא תראה מהמקור דרוב דמים מן המקור הא על להבא מחזקינן שודאי תראה ולזה וסתות דאורייתא ושוב אמרינן דשלא בשעת וסתה לא תראה דתלינן דהוא מן הצדדים ובזה נלפע"ד ליישב דברי המרדכי שפירש מה דאמרו בנדה דף ס"ו ואם יש לה ווסת שתולין לומר כל שלא הגיע ווסתה שאינו בא מן המקור וכלם תמהו בזה ולפמ"ש א"ש דקאי על למעלה במה דאמרו דאם יש לה מכה תולה במכתה וע"ז אמר דהיינו דוקא אם יש לה ווסת דאז שלא בשעת ווסתה היא בחזקת טהרה ויכולה לתלות דבא מחמת מכה וכמ"ש אך באמת ז"א דהרי בדף ט"ז מסקינן דכ"ע ווסתות דרבנן. והיינו בין רשב"ג ובין רבי וא"כ למ"ד ווסתות דרבנן ל"ש זאת וגם להס"ד עכ"פ רשב"ג ס"ל דווסתות דרבנן וכאן כל הרישא כרשב"ג כמ"ש רש"י ועיין תוס' שם ד"ה דנאמנת ואף דלמפ"ש הנו"ב י"ל להחזיקה להבא כ"ע מודה דהוא מה"ת ושוב סגי בבדיקת שפופרת בפ"א מה"ט הא באמת זה רק הנו"ב מחדש אבל אנן לא קי"ל כן ואדרבא כל הסוגיא בדף ט"ז מבואר דלמ"ד ווסתות דרבנן מקלינן טפי וכ"כ מההרי"ל סי' כ"ה הובא בט"ז סי' קפ"ז ועכו"פ שם וכל האחרונים וא"כ מבואר דלמ"ד ווסתות דרבנן מקלינן טפי וע"כ נלפע"ד באופן אחר דבאמת ניהו דחזקת דמים מן המקור אבל נגד זה י"ל דחזקת דמים שבא בהרגשה ומדלא ארגשה ודאי לא בא מן המקור ורק דיש לומר אימר הרגשת שמש או מ"ר היה וארגשה ולאו אדעתה ולפ"ז זהו בשעת וסתה אבל שלא בשעת ווסתה מהראוי לומר מדלא ארגשה ודאי דאינו בא מן המקור ומה"ת לומר דהיתה מרגשת וחשבה שמ"ר הי' או הרגשת שמש הי' וכדומה ולפ"ז נ"ל דזה דוקא על לעבר אמרינן מדלא ארגשה ודאי דבא מן הצדדים אבל לחוש להבא אמרינן דבודאי תרגיש ולא תתלה במ"ר וכדומה וא"כ שוב סגי בבדיקה אחת על כעת ועל להבא אמרינן שבודאי תרגש ושוב בכל שיבא שלא בהרגשה ודאי יבא מן הצדדים ודו"ק היטב. והנה לכאורה רציתי לומר דבין עונה לעונה ודאי דיש לחוש דהרי הי' לה חזקת טומאה וצריך בירור אם יצאת מחזקתה אך נראה דזה דוקא למ"ד וסתות דאורייתא יש לה חזקה מבוררת אבל למ"ד וסתות דרבנן אם כן הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה דהא אינו ברור שתבא ושוב לא מקרי חזקת טומאה ובזה יש ליישב דברי המהרי"ל שכתב דבין עונה לעונה יש לטהר למ"ד וסתות דרבנן ובתשו' האחרונים משמע דאדרבא למ"ד דאורייתא ודאי יש להתירה דחזקה אלימא דאורח בזמנו בא ולמ"ש א"ש דלמ"ד דרבנן שוב אין לה חזקה ברורה ושוב לא מקרי חזקת טומאה ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ וע"כ נראה דבשעת הדחק נוכל לסמוך על הנו"ב בזה כיון דחזקת דמים בהרגשה וכל שלא הרגישה מה"ת לחוש שתראה בלא הרגשה ותחשוב שהרגשת מ"ר היא וכדומה אך לענין הפסקת טהרה הנה פשיטא דסגי בבדיקת חורין וסדקים ככל הנשים ואף שהא"מ החמיר היינו שם שפסקה ווסתה לגמרי ולא ראתה כלל אז אין ראיה ממה שלא מצאה בחורין ובסדקין כיון שהוחזקה לראות ע"י מ"ר וא"כ צריכה לבדיקת מהרי"ל ומהרי"ו לראות שהמקור לא יצא ורק ע"י מ"ר אבל באשה שיש לה ווסת סני בבדיקת חורין וסדקים ככל הנשים וכ"כ בשו"ת חתם סופר סי' קע"ג להגאון מוהרש"ן ז"ל שאין ענין נדון דידיה שהיה לה ווסת לנדון הא"מ וכמ"ש ודו"ק היטב.
- ↑ אודותיו ראו: רבי נתן רוזנפלד, אב"ד קילקוב. בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
- ↑ קישורים למידע על קוליקיב: ויקיפדיה, המכלול.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |