שואל ומשיב/א/א/קמג

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קמג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי עכו"ם אחד בעל מלחמה הביא טלית ותפילין לישראל לקנותו ואמר שמצא זאת ואח"כ אמר שלקחו מבעל מלחמה אחד ולא ידע איך בא לידו ובא האיש ושאל אותי אם יוכל לברך ע"ז והנה אמרתי לרשום בקצרה מה שעלה על דעתי בזה והנה יש להסתפק אם מקרי יאוש כלל ועיין בחו"מ סימן שס"ט דגניבת עכו"ם הוה יאוש והש"ך חולק בזה אמנם כאן שהיה שעת חירום וחיל קיר"ה עברו בארץ עם חיל מלך רוסיא ובעת המלחמה בודאי לא יוכל להוציא מידם כי אז הותר הרצועה אחרי כי עוברים למלחמה ואין הזמן מסכים לעיין בזה כנודע ובלי ספק הוה יאוש ומטעם זה נ"ל דאף דמבואר במרדכי דבספרים לא שייך יאוש כיון דבודאי אינו ראוי רק לישראל לא נתייאש נלפע"ד דכאן שעברו ממדינה למדינה ומי יוכל לדעת באיזה מקום ימכרנו ובודאי נתייאש דמי יוכל לדון וגם במדינה עצמה בעת שמשובשת בגייסות פשיטא דנתיאש והנה יש בכאן יאוש ושינוי רשות אך עדיין יש לעיין כיון דצריך לברך מה יעשה בברכה והנה בסימן תרמ"ט באו"ח האריך המ"א דלא יוכל לברך אף דיש שינוי מעשה ע"ש ועיין חק יעקב בסי' תנ"ד שכתב דאין חילוק בין שינוי השם ובין שינוי מעשה ע"ש אך כאן דהוה יאוש ושינוי רשות נרא' לפע"ד דבודאי מברך כיון דליד האחר בא בהיתר וכן מבואר בסוגי' דאוונכרי דכל דיהיה יאוש ושינוי רשות בודאי מועיל ועיין ברש"י ומהרש"א ומלחמות שם ובמג"א שם ובלא"ה נראה לפע"ד דאף אם יש כאן ספק אי נתייאש הא כבר נודע מ"ש הש"ך בחו"מ סי' שנ"ח דאף שיאוש של"מ לא הוה יאוש מ"מ כל שנודע לנו שבודאי יתיאש אם יודע לו גם יאוש של"מ הוה יאוש א"כ כאן שאמרינן שניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממונו אם כן כל שיוודע לו להישראל שקנה ישראל בודאי ניחא ליה שזה קנהו ובפרט שאל"כ יש לחוש שהגוי יזלזל בהם ומה"ט יש לקנות מהעכו"ם טלית ותפילין כמבואר באו"ח סימן ל"ט וביו"ד סי' רפ"א ולפ"ז שוב בודאי יתייאש ומועיל אף קודם שנתייאש ועיין בשו"ת זקני הגאון בעל שער אפרים סימן ב' ובפרט שזה האיש קבל עליו שאם יוודע לו של מי הוא יחזיר לו א"כ בודאי ניחא ליה להנגזל בזה וגם כל שיש ספק אולי מצאו נראה מהמ"א סימן תרמ"ט דאין לחוש לגזילה מספק ואף דיש לדחות דדוקא בקרקע דאמרינן דעכו"ם גזלי ארעתא נינהו הוא דכתב המ"א דבספק אין לחוש והיינו בדבר שיוכל להיות שלהם מה"ת לחוש לגזילה אבל בטלית ותפילין מסתמא גזלו או גנבו מישראל ויש לתלות טפי מאבידה דל"ש בכ"ז יש להקל דאולי גזלו או גנבו ובאחד מהם הוה יאוש בעכו"ם ועיין בחו"מ סי' שס"ח ובש"ך שם ומכל אלו הטעמים סמכתי להתיר לו לברך ובפרט דיש לחוש שמא יזלזל העכו"ם בו. עוד נסתפקתי אם יעשה הישראל שינוי מעשה בטלית עד"מ אם יעשה כנפות אחרות וכדומה אם מועיל דאולי בעי שינוי מעשה בכל הכלי שהיא גזול וגנוב ולא סגי במקצת ועיין חו"מ סימן ש"ס שם תמצא בכל השינוי מעשה שחשב שכל הגזילה נשתנה עי"ז אבל לא במקצת הכלי וצ"ע בזה לעת הפנאי ולפע"ד ראיה מהך דטלה ונעשה איל עגל ונעשה שור דס"ד דהש"ס דחשיב שינוי מעשה אף דלא נשתנה בכלי דהיו גם בתחלה בהמה רק שהיו קטן והיה טלה ואחר כך נעשה איל או עגל ונעשה שור ועיין ש"ך חו"מ סימן שנ"ג ס"ק א' ובזה היה מקום ליישב קושיית המהרש"ל ע"ש ודו"ק.

והנה דרך אגב ארשום מה שנסתפקתי בגונב על מנת למיקט או על מנת לשלם ת"כ אם קאי ברשותא דנגזל או לא ומקור הספק דהנה מדברי הבעה"מ פרק שור שנגח גבי אנן יד עניי אנן נראה דגם בגזל גמור אם רצה להחזיר הגזילה שוב הו"ל תיכף ברשות הנגזל להקדישו והו"ל כמופקדין אבל במלחמות נראה שם דאינו מקרי ברשותן כל שכבר גזלו ולפ"ז זה בשגזלו ממש אבל אם היה גם בתחלת גזלתו נתכוין רק על מנת למיקט א"כ יש לומר דשוב הוא קאי ברשות הנגזל ועיין קצה"ח סימן שי"ח ס"ק א' שדעתו דגם בגנוב ע"מ למיקט ובדעתו להשיבו גם כן מקרי גנב ונסתפק שם אי חייב באחריות והביא דברי הש"ס בב"מ דמשמע דאינו חייב באחריות ע"ש ולפמ"ש דקאי ברשותא דנגזל ודאי דאינו חייב באחריות ובזה נלפע"ד דבר נחמד במ"ש התוס' בסוכה דף למ"ד ד"ה משום שהקשו למה לי קרא דלכם למעט הגזול ת"ל דהו"ל מצוה הבאה בעבירה ולפמ"ש אתי שפיר דמשכחת לה בגונב ע"מ למיקט דכל שדעתו להשיב א"כ לא עבר עבירה כיון דדעתו להשיב והתורה נתקו לעשה א"כ אינו מצוה הבאה בעבירה ופסול משום דלא מקרי לכם דהוא ברשותו דנגזל וז"ב ובזה יש לי לומר דלזה כוון הש"ס בהא דאמר ריב"נ בשם שמואל דביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ואינו מובן דסוף סוף הוא גזלו ודברי הפ"י שכתב דלא מקרי מצוה הבאה בעבירה משום דיכול לשאלו ודומה לאשירה שכתבו התוס' דלא הוה מצוה הבאה בעבירה דאטו ע"י עבודתו נפיק בי' כ"כ במק"א שאין מובן לדבריו דהא כעת הוא גזול ומה מועיל דיכול לשאלו הא בידו של זה תלוי אם ירצה לשאלו לו ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דיוצא בשאול א"כ בכה"ג לא מקרי מהב"ע דהא בידו להיות בדעתו שיחזיר לו ואז שוב לא יעבור דהכתוב נתקו לעשה וא"ל דשוב לא יהיה ברשותו דז"א דביו"ט שני אף שאינו שלו כל שהוא שאול יוצא וא"כ אף בדעתו להחזיר מ"מ מועיל איברא דמ"ש דכל דיכול להחזיר ודעתו להחזיר אינו עובר לפע"ד אינו נראה דבשלמא בשאר גזילות כל שדעתו להחזיר אינו עובר אבל כאן הא צריך לו להנגזל לעשות מצותו וכל שלא יכול לקיים המצוה דהא לא היה בידו שוב הו"ל גזל והרי גדולה מזו מצינו דדעת הבעה"ע בסימן תרמ"ח דבמתנה ע"מ להחזיר לא מועיל החזרת דמים משום דצריך לו לאתרוג גופא אמנם נראה די"ל דזה דוקא ביו"ט ראשון ומשום לכם אבל ביו"ט שני דמועיל שאלה אם כן מועיל ג"כ החזרת דמים ומכל שכן החזרת האתרוג עצמו לאחר שיצא בו ושוב לא הוה מצוה הבאה בעבירה ומיושב היטב קושית התוס' ודברי הש"ס מתוך שיצא בשאול איברא דלפ"ז צ"ב הא דפריך על ריב"נ בשם שמואל מהמשנה דגזול אין שאול לא וע"כ ביו"ט שני ומה קושיא דלמא הא דפסול בגזול היא כשאינו רוצה להחזיר דאז הוא גזל ממש אבל בדעתו להחזיר לא פסול גזול דהו"ל כשאול אך לפמ"ש דאף שדעתו שלא להחזיר כל שיכול להחזיר שוב לא הוה מצוה הבאה בעבירה דאין העבירה עושית פעולה להמצוה א"כ גם כאן אתי שפיר ודו"ק ועכ"פ החזרת דמים ביו"ט שני במעמ"ל ודאי מועיל וכמ"ש וגם גזל עכו"ם ביו"ט שני ודאי מועיל אף להיראים דעכ"פ לכם לא מקרי מ"מ ביו"ט שני לא בעי לכם והיה מקום לומר דבכה"ג מיירי ריב"נ בשם שמואל ולא בא לומר דבכ"מ גזול כשר ביו"ט שני רק דעכ"פ המשנה לא מלתא פסיקתא נקט דיהיה כל גזול פסול ביו"ט שני דז"א דעכ"פ משכחת לה גזול דיהיה כשר ביו"ט שני והיינו בגזול מעכו"ם או במעמ"ל והחזרת דמים ודו"ק. ובמה דמשני הש"ס דסד"א דגזול כיון דהיה יאוש בעלים כדידיה דמי הקשה אותי אחד מהתלמידים דהא רבא ס"ל בב"ק דף ס"ז דיאוש לא קני והשבתי דשם קאמר דרבא חזר בו שם ועוד דעכ"פ ה"א דיאוש קני קמ"ל דיאוש לא קני ודו"ק.

והנה במה דהקשו בתוס' מלולב של אשרה דהו"ל מצוה הבאה בעבירה לכאורה לפמ"ש הט"ז באו"ח סי' י"א דכל דהוא לא עשה העבירה לא שייך מצוה הבאה בעבירה א"כ מכ"ש כאן ועיין במגן גבורים בסי' י"א שם באלף המגן אמנם י"ל דכוונת התוס' דאכתי יקשה המשנה למאן דס"ל מצות להנות נתנו אם כן שוב עושה עבירה גם במה שיוצא ידי המצוה דהא אסור להנות מעיר הנדחת ואשרה ובפרט לשטת הרז"ה דבמצות דרבנן מצוה להנות נתנו וכאן המשנה מיירי גם ביו"ט שני כמ"ש התוס' לקמן דף ל"ב ע"ש ובזה מיושב קושית הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהקשה למה לא הקשו התוס' מקרבן שנעבד לע"ז דלמה לי קרא ת"ל דהו"ל מצוה הבאה בעבירה ולפמ"ש אתי שפיר דשם ל"ק דהא הוא לא עשה העבירה אבל באשרה ועיר הנדחת דעושה העבירה כעת שפיר קרי לי' מצוה הבאה בעבירה וע"ז חדשו התוס' דהעבירה לא עשה הפעולה בהמצוה וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקשו בתוס' דלמה לי קרא למעט מצה של טבל ת"ל דהו"ל מהב"ע והקשה המהרש"א דקרא אצטריך דהא מצוה הבב"ע אינו רק מדרבנן כמ"ש התוס' בסוכה דף ט' דאם לא כן למה לי קרא למעט סוכה גזולה דהא הוה ליה מצוה הבאה בעבירה וע"כ דאינו רק מדרבנן וה"ה בזה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבסוכה י"ל דמיירי שהסוכה גזולה רק שהוא לא גזלה רק האחר גזלה והוא ישב בתוכה דכבר הוכיח הקצה"ח סי' ל"ד דבכה"ג דגזל ובא אחר וגזל ממנו דלא מקרי גזלן כל דלא גזל מהבעלים רק דחייב בשביל שהפסיד להבעלים ע"ש ובתשובה הארכתי בדבריו ואם כן לא מקרי מצוה הבאה בעבירה אבל בטבל דמה דאכל ונהנה מהטבל בזה שעושה העבירה שוב הו"ל מצוה הבאה בעבירה ושפיר הקשה ובזה יש ליישב קושית התוס' דלמה לי קרא למעט בלולב גזול ת"ל משום מצוה הבאה בעבירה די"ל דממעט באם אחד גזל לולב ובא אחר וגזלו ממנו דעכ"פ האחר לא מקרי גזלן ושפיר לא שייך מצוה הבאה בעבירה דהא הוא לא עשה העבירה רק דעכ"פ כיון שהבעלים רמ"ג ורמ"ג לא מקרי שלכם עכ"פ ושפיר צריך קרא דלכם ודו"ק. ובזה מיושב מה דאמרו מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול והיינו כיון דיכול לצאת בשאול שוב בכה"ג שגזל משל אחר שוב לא מקרי מצוה הב"ע ודו"ק היטב. ועכ"פ לא צריך למ"ש התוס' דדוקא בדרבנן לא חשש שמואל למצוה הב"ע ולפמ"ש אף בדאורייתא ל"ש לחוש בזה. והנה בגוף קושית התוס' שהקשו מטבל לכאורה י"ל לפמ"ש התוס' בסוכה דף ל"ה דמיירי ע"כ שאכל יותר מהשיעור דאל"כ בלא"ה לא מקרי שלכם דהא אין בו כשיעור מצה מבלעדי הטבל ע"ש וא"כ שוב ל"ש מצוה הב"ע דהא מה פעולה עושה העבירה להמצוה אף אם היה נוטל הטבל היה יכול לקיים המצוה אך נראה דטבל כ"ז שלא נטלה חלתו ותרומתו הכל מקרי טבל ול"ש לומר דלא עשה פעולה דכל מה שאוכל הכל מקרי טבל וז"ב ופשוט. וראיתי בשו"ת שאגת ארי' סי' צ"ו שהאריך להוכיח דמצוה הבאה בעבירה לאו מה"ת דאם לא כן למה לי קרא דא"י מצה בטבל דע"כ מיירי שאכל יותר מכזית דאל"כ הא עשה דוחה ל"ת במ"ע דהוה ג"כ טבל וע"כ דמיירי ביותר ועל דיעבד איצטריך קרא ע"ש ונפלאת הוא בעיני דלמה לו כל אריכות דברים הא זהו קושית התוס' כאן ודבריו אינם מוכרחים די"ל דאצטריך הכתוב לטבל שיש בו מיתה ועשה אינו דוחה לל"ת שיש בו מיתה דחמיר וגם אם התורה מיעטה שא"י בזה ידי חובת מצה ל"ש בזה עשה דוחה ל"ת דבזה הענין ל"ש להעשה כלל ויש לי אריכות דברים בזה ואכ"מ.

והנה במה שנסתפקתי למעלה אי שינוי מעשה צריך שישתנה בכלי או סגי במקצת הכלי והבאתי ראיה מגזל טלה ונעשה איל דלא נשתנה רק במקצת הנה בזמן רב אחר שכתבתי זאת בשנת תרי"ד כ"ד שבט ד' משפטים למדתי ב"ק ובהגיעי בדף צ"ו ע"ב ראיתי שהדבר מפורש דאמרו שם אמר ר"פ לא הזקינה הזקינה ממש אלא אפילו כחשה ופירש"י דלא הוה שינוי כולי האי דלא אשתני כולא גופא הנה מבואר בהדיא דאף שינוי במקצת מקרי שינוי וע"ז מביא ראיה דאר"י אפילו גנב טלה ונעשה איל הוה שינוי בידו והיינו משום דלא נשתנה כלו רק במקצת הרי בהדיא כמ"ש ות"ל כי כוונתי לסברת הש"ס ובזה נלפע"ד דלכך דחו הפוסקים הטעם בטלה ונעשה איל משום דהוה שינוי מעשה רק משום דהוה שינוי השם והמהרש"ל תמה בזה ועיין ש"ך סי' שנ"ג ס"ק א' ולפמ"ש א"ש דבאמת שינוי מעשה לא מקרי רק משום שינוי השם וראיה ברורה נראה לפע"ד מהא דמשני הש"ס האי משמיה דר' אלעי אתמר והיינו דבאמת לא קיימא לן כן דלא מסתבר דיהיה מקרי שינוי השם ולכך לא פסקו כר"א. ושבתי וראיתי דרש"י בדף ס"ה ובדף צ"ו פירש גם דברי ר' אלעי דלא לענין שתהיה שינוי קונה רק דלא יצטרך לשלם ד' וה' והתוס' יו"ט והפ"י האריכו בזה דמנ"ל לרש"י כן ולפמ"ש אתי שפיר דלא מסתבר שיקנה לו מדי דלא נשתנה בכלו רק לענין ד' וה' דעכ"פ על אותו מקצת א"צ לשלם דד' וה' משלם כשעת העמדה בדין והרי נשתנה עכ"פ וא"כ לכך מקרי שינוי וגם הש"ס לא מדמה רק לענין דלא יוכל לומר הרי שלך לפניך דמ"מ נשתנה במקצת ואינו כמו שהיו ודו"ק היטב כי ת"ל אנהרינהו לעיינין במלתא חדתא ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף