שואל ומשיב/א/א/קלד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קלד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה בשנת תרי"ב כ"ד מנחם אב הגיעני תשובה בעסק נדונית חתנים מחראסקיב מהרב האב"ד דשם ואמרתי לסמכו פה וז"ל תשובתי שלום וכו' אל כבוד הרב המופלג החריף מוה' יצחק נ"י באבד האבד"ק חראסקיב מכתבו מט"ו דנא הגיעני היום כי אני באתי לביתי על ש"ק וזה שנשלח לו לא מסר הדברים לי עד היום והנה שאלתו באחד שנשא אשה מ"ק הוסאטין ובעת הנישואין כתב כתובה דאורייתא כנהוג ואחר משך שני שנים נפטר אבי האשה ולא הניח בנים רק בנות והגיע לחלק האשה על פי צוואתו סך שני אלפים ושני מאות רייניש כסף וחלק חנות שוה לערך ד' מאות רייניש כסף ומקומות בבכה"נ שוה לערך מאה ר"כ ובעת פטירתו היה העזבון המגיע לחלקה אצל אדונים בהלוואה ומחמת אשר האשה לא מלאו שנותיה לפי נימוסי קיר"ה צוה אשר בעת יבא המעות ליד גוביינא ינתן המעות לידי אפוטרופוס עד מלאת לה השנים אזי ינתן לידה ואחר איזה זמן רצה בעל האשה הנ"ל לעקור דירתו משם לחראסקיב והאשה לא רצתה ללכת אחריו כי אם יתן לה קאמפראמיס על הנדוניא מסך ארבעה מאות רו"ח ותוס' שליש ונכתב בהקאמפראמיס אשר אחר פטירתה הבעל מחויב להחזיר הסך ששה מאות רו"ח ליורשיה וחלק ירושתה לא נזכר בהקאמפראמיס ובשעת נתינת הקאמפראמיס לא הגיע הנדוניא ליד הבעל כי היה מושלש בהוסאטין ולא הגיע זמ"פ ואחר כלות חמשה שנים אחר הנישואין נפטרה האשה בלא בנים ועתה בא האפטרופס מיורשה ורצה בתחלה לתבוע מהבעל כל הסך כפי הקאמפראמיס ולבסוף הודה בעצמו שבאמת לא בא ליד הבעל ממעות הנדוניא רק סך מאה וששים רו"ח ורצה שיחזיר הבעל עכ"פ הסך הנ"ל גם מלבושים שלה שנשארו ביד הבעל ובקאפראמיס נכתב להחזיר והבעל טוען שלא בא לידו מנדוניתא אפילו פ"א וגם טוען שיתנו לו סך ירושתה וכל הנשאר על חלקם וגם תובע מזונות שני שנים שנתחייב לו חותנו והבוררים משני הצדדים נתווכחו הנברר מצד האפוטרוס טוען שהבעל מחייב לשלם כפי הקאמפראמיס עכ"פ ערך הסך שטוען האפוטרופס שהגיע לידו היינו סך מאה וששים רו"ח וחלק הירושה טוען הנברר שאין מגיע להבעל כמבואר בש"ע אהע"ז סימן נ"ב נ"ג כיון שלא בא לידו ומה גם שגם ליד האשה לא הגיע כי הירושה היה בהלואה בשעת פטירת האב ומעולם לא בא לידו הוה ראוי והבעל אינו יורש בראוי ואף שבא להאפטרופס אחר כך הא לא עכב בידו רק מסר תיכף להדיפיזיטין ועוד טוען שאביה צוה בפירוש שלא ינתן לידה עד מלאת לה שנותיה כפי נימוסי הקיר"ה ודמי להך דסי' ק' ס"א בהגה"ה אב שצוה והוה ראוי לגבי כתובה כמו כן לגבי הבעל וגם טוען שאף אם יברר הבעל שנתמלאה שנותיה קודם פטירתה מ"מ כיון שהיה בהלואה ביד אדונים ואחר כך ביד הדיפזיטין הוה ראוי והבורר מצד הבעל טוען דל"ד לנדוניית חתנים דדוקא בנדוניא משום עגמת נפש ובודאי לא נתן רק אדעת שתהנה בתו ממנו אבל בירושה ל"ש זה ואף דלא נזכר בב"ש רק אם נפל לה ירושה הוא הדין בירושה שירשה מאביה דזיל בתר טעמא וגם ראוי לא מקרי הואיל שנפל לה אחר הנישואין ואף דהי' בהלואה מ"מ זכתה בו והוה כהלואה לאחר נישואין וגם אם נימא דמקרי ראוי מ"מ הגיע ליד האפטרופס בחי' ואף שנתן להדיפזיטין לא הוה ראוי ואף שאביה צוה שלא ליתן לה רק לאחר מלאת השנים אפשר דיש לחלק בין כתובה לירושת הבעל ועוד שם הטעם משום מצוה לקיים דברי המת וגם זה ל"ש רק בהושלש לשם כך ועוד אומדנא הוא דמ"ש האב כך היא משום שבדיניהם בלא"ה לא יתנו כ"ז שלא ימלאו שנותיה אבל באמת רצה ליתן תיכף לידה כמו שנתן לשאר הבנות וגם התביעה מסך מאה וששים רו"ח מלבד שטוען הבעל שלא הגיע לידו אף פ"א אף גם באם היה מגיע לידו אומדנא דמוכח שלא רצה להתחייב רק באם היה מגיע לידו כל הסך הנדוניא לידו אבל בהגיע דבר מועט לא רצה להתחייב כלל גם בחיוב שאדם מתחייב אינו חל רק בקנין וכאן לא היה קנין וגם לא התחייב עצמו באופן שיתחייב ע"פ דתה"ק רק כפי נוסח הקאמפראמיס שטופס שטרותיהן הוא כן ואינו מחויב להחזיר זה תורף מחלוקתם ועתה שואל מעלתו המשפט עם מי זה החלי בעזר צורי וגואלי וד' יהיה בעזרי שלא אכשל בדבר הלכה והנה מ"ש הבורר מצד הבעל דל"ד לנדונית חתנים דבירושה ל"ש זה ודוקא בנדוניא משום עגמת נפש אומדנ' שאדעת' דהכי לא נתן שלא תהנה בתו הנה באמת נדונית חתני' לא מטע' עגמת נפש הוא דדוקא מה שמחזיר הבעל בשנה ראשונה הוא דתיקן ר"ת משום עגמת נפש ובזה אפילו כבר זכה הבעל תיקן ר"ת שיחזור אבל מה שאינו יורש כל שלא הגיע לידו זהו מכח פירוש ר"ת הסוגיא דכ' לה פירות כסות וכלים ועיין תוס' כתובות דף מ"ז ד"ה כתב לה ובטור סימן נ"ה ובשו"ע סי' נ"ג וימצא הדברים ברורים ופשוטים והב"ש שם ס"ק יו"ד ביאר דכל מה שנותן האב אף מתנות לכבוד חתן וכלה דומה לנדוניא משא"כ ירושה שנפל לה מאחרים או מתנה מאחרים ליכא אומדנא וזוכה הבעל ע"ש א"כ ממילא ירושה שנפל לה מהאב שייך אומדנא ולא זכה להירושה רק אדעתא שתהנה בתו כנלפע"ד בפשיטות ולכאורה רציתי לומר דדוקא כ"ז שהאב חי היא דאמרינן דאינו חייב לתת להבעל כ"ז שלא זכה הבעל בהן אבל כל שמת האב זכה הבעל ובאמת לשון ר"ת והטור וש"ע הכל מיירי בחיי האב וכאן הא מת האב אבל באמת א"א לומר כן דהא באמת ז"א מטעם עגמת נפש רק מטעם אומדנא שלא כתב לה אם לא תהנה בתו וא"כ זה שייך אף כשמת האב ותדע דאל"כ היה להם להתוס' לשנויי כל הקושיות לר"ת דר"ת מחלק בין כשהאב חי אחר מיתת בתו או לא וע"כ דאין חילוק בזה וא"כ ממילא גם ירושה של האב הכל בכלל נדונית חתנים ומ"ש דלא מקרי ראוי כיון שנפל לאחר הנישואין והוה כהלוה לאחר נישואין הנה לא צדקו דבריו בזה שמה שכתב שכן מבואר בסימן צ' סוף סעי' א' בהגה"ה. הנה צדיק הראשון בריבו עמו דשם מבואר דכל שהניח המורש הנכסים בעין אף שלא גבתה הבת מחיים שפיר זכתה ולא מקרי ראוי אבל כל שהניחו המורשים הלואה ולא בא לידי גוביינא פשיטא דמקרי ראוי וז"פ וא"צ לאריכות ואף שבא אח"כ ליד האפטרופס וזכתה בהם הא האב צוה שלא יתנו לה עד מלאת שנותיה ושפיר דמי להך דסימן ק' ומ"ש דיש לחלק בין ראוי דכתובה לראוי דירושת הבעל באמת איפכא שמענו דכתובה קיל כמו דהקלו לענין מלוה שחייבים לבעל דמקריא מוחזקת אף דלגבי ירושת הבעל הוי ראוי כמבואר בסי' ק' ס"ב ועיין ח"מ ס"ק י"ט וב"ש שם ס"ק י"ז ובב"י שם ועכ"פ כתובה יותר מקרי מוחזק מירושת הבעל ומ"ש דדברי הג"ה בסי' ק' באב שצוה הוא מתורת מצוה לקיים דברי המת וזה דוקא בהושלש מתחלה לכך הנה כל שצוה ליורשיו ליתן שייך מצוה לקיים דברי המת אף בלא הושלש לשם כך ועיין בסימן רנ"ב בש"ך ס"ק ז' ובלא"ה המעיין בסי' ק' ימצא דמטעם ראוי קאתי עלה ולא משום מצוה לקיים דברי המת גם מ"ש שלכך צוה משום שעפ"י נימוסיהם בלא"ה לא יתנו לה הנה זה יצדק אם משום מצוה לקיים דברי המת אתינן עלה אמרינן דבודאי רצון המת היה ליתן אבל אנן מטעם ראוי קאתינן ומ"מ ראוי הוא ואדרבא אם בנימוסיהם לא היו נותנים לה בודאי לא זכתה ומקרי ראוי כיון שעשה צוואה בנימוסיהן וז"פ וברור אמנם במה שתובעים הנברר מצד האפוטרופס הקאמפראמיס שהתחייב הבעל הנה מלבד שיפה השיבו הנברר מצד הבעל שלא קיבל וגם איכא אומדנא ולא היה קנין וכדומה לפע"ד נראה דבר חדש כיון דמבואר בסימן נ"ג שאם תפס החתן לא מפקינן מיניה דיכול לומר קים לי כסברא הראשונה דהבעל יורש נדונית חתנים אף שלא בא לידו א"כ גם כאן עכ"פ מה שחייב להחזיר מצד הקאמפראמיס בזה יכול לומר קים לי ואף דהש"ך בספרו תקפו כהן דעתו דכל היכא דיש לזה שטר לא מהני לזה תפיסה במעות שח"ל אם אין הספק בגוף השטר ולא יוכל לתפוס בשביל ספיקא דדינא שיש לו ממקום אחר ע"ש הנה באמת יש כאן ספיקות בגוף החיוב כמ"ש הנברר מצד הבעל ובלא"ה האריך הגאון בנו"ב מהד"ק חלק חו"מ סימן ה' לחלוק על הש"ך הנ"ל ע"ש וכל טעמיו שייכים בנ"ד ביתר שאת וביתר עוז אמנם עדיין יש מקום לפקפק בנ"ד דניהו דמכח נדונית חתנים יכול לתפוס מספק ויכול לטעון קים לי מכל מקום הוה ראוי ואין הבעל יורש בראוי וא"כ שפיר אין יכול לתפוס בשביל זה מכל מקום כיון דגם בזה יש ספק בלשון החיוב כמ"ש הנברר מצד הבעל ולכך עכ"פ אין חייב להחזיר כנלפע"ד ברור ומכ"ש באם יברר שהגיע כבר מלאת השנים בחייה אף שמונח ביד הדיפיזיטין ולא הגיע לידה ממש מכל מקום כיון שהיתה יכולה לגבות בלי דיחוי לא מקרי ראוי אך אף אם לא יברר כיון שיש ספק בגוף הקאמפראמיש זכה הבעל וא"י להוציא מידו כלום לא המעות ולא הבגדים ולפ"ז אם ירצו היורשים לוותר קצת גם מירושתה שלא יהיה הבעל הולך ערטילאי לגמרי מנכסיה למצוה יחשב וגם הר"ת לא אמר כי אם שאינו מחוייב לתת אבל ראוי ונכון לוותר קצת ויבצעו תמימים וראיתי לבעל עצי ארזים סי' נ"ג שדקדק מלשון שו"ת מיימוני הלכות אישות סי' ל"ה שדינו של ר"ת כשלא הגיע ליד הבעל הוא דוקא באין לה זרע ובמחכ"ת עיינתי בסי' ל"ה שם שמבואר להיפך דתקנת הקהלות בשנה שניה וגם תקנת ר"ת בשנה ראשונה שהיא אפילו בשהגיע ליד הבעל זה ולא היה רק באין לה זרע אבל בלא הגיע ליד הבעל שזה מצד הדין לר"ת אף ביש לה זרע לא יתנו להבעל ומ"ש שם דבשנה ראשונה ולא הגיע ליד הבעל לא תדוק דוקא בשאין לה זרע רק משום דהמעשה שם כך היה אבל הדין ברור אף שהיה לה זרע וז"ב ופשוט.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף