שואל ומשיב/א/א/קכט

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קכט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין חפיפה סמוך לטבילה.

בנדה דף ס"ח איבעיא להו אשה מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה וכו' ופירש"י דשייך החשש משום דמהומה לביתה אח"כ מביא הש"ס והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא ל"ק הא דאפשר הא דלא אפשר ושיטת רש"י דתוכל לחוף בלילה גם כן רק שהיכא שאפשר מוטב יותר לחוף ביום משום דבליל הטבילה יש חשש שמהומה לביתה והתוס' כתבו בשם השאלתות דאדרבא בלילה מוטב יותר לחוף שלא תרחיק הטבילה מהחפיפה רק דהיכא דלא אפשר בלילה מוטב יותר ביום ולפע"ד מבואר הדבר בירושלמי כשיטת רש"י דבירושלמי פ"ד דמגילה ה"א אמר דאחד מתקנת עזרא שתהא חופפת וסורקת קודם לטהרתה ג' ימים ר"י וכו' כדי לשבת ולשני יו"ט של גליות ר"ז בשם ר"י והוא שהגיעה זמנה לטבול בנתים ר"ב בשם ר"י ואפילו הגיע זמנה בסוף והוה ר"ז מסתכל בי' א"ל מה את מסתכל בי מה ידעת ולא נדע וכו' את אר"א בשם רבי תנחום בי ר"ח ואמר טעמא ואפילו הגיע זמנה לטבול בסוף אני אומר שמא מעיינה רחוק והיא מתעצלת ואינה טהורה וע"ש במפרש שאף ביו"ט שני של גליות והגיע זמנה לטבול בלילה אפ"ה לא תחוף בלילה שמא מעיינה רחוק והיינו בית הטבילה רחוק דיש לחוש שמא תהיה מתעצלת ותהי' מהומה לביתה הרי מבואר דמוטב יותר שתחוף ביום וכדברי רש"י והדבר יפלא על כלם שלא הביאו דברי הירושלמי הן אמת דבש"ס דילן לא קי"ל כן דתהיה חופפת מע"ש כשיש שני ימים טובים של גליות אח"כ או להיפך דהיינו הרחקת ד' ימים אבל מ"מ מבואר דקיימא לן כשיטת רש"י דהחפיפה מהראוי שתהיה עיקר ביום והנה במה דנקט הירושלמי דעזרא תיקן שתהי' חופפת וסורקת ג' ימים קודם טהרתה כדי לשבת ושני ימים טובים של גליות היא תימה דבש"ס דילן לא נקט רק ר"ה ולא של גליות וכתב ב"י בסי' קצ"ט משום דלדידהו לא משכחת שני יו"ט של גליות דהוי מקדשי עפ"י הראיה ולא משכחת רק שני יו"ט של ר"ה דהוה כיומא אריכתא ולפ"ז הירושלמי דהי' מקודם להבבלי הרבה שנים בערך היאך אסרו בשני יו"ט של גליות ומה גם דעזרא תיקן כן ובימי עזרא ודאי קדשו עפ"י הראיה ואולי עזרא תקן התקנות בעוד שהיה בגולה והיו שני יו"ט אבל זה דחוק ומה גם דהדבר תמוה בלא"ה דהא בימי עזרא עצמו היה אלול מעובר והיו ר"ה שני ימים כמ"ש התוס' בר"ה דף י"ט ואם כן שוב היה יכול לומר משום שני יו"ט של ר"ה ואף דדברי התוס' תמוהים ועיין בברכי יוסף סי' תצ"ד שכתב שנעלם מהם דברי הירושלמי בע"ז שלמד מזה דאסרו חג הוא בר"ה דמועדא ועיין מלמ"ל פ"ז מכלי המקדש שלא זכר ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל וכתב כן מדעתי' דנפשי' וזכורני שגם בתולדת אדם להגאון הצדיק מוהר"ז מווילנא זצ"ל תמה גם כן על המלמ"ל ועיין פ"י ריש פרק שני דביצה מ"ש בזה ועכ"פ הי' לו לפרש מפני ר"ה ובלא"ה לפע"ד דברי הב"י תמוהים דגם בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראייה היו שני יו"ט של גליות ואדרבא אז היה מפני הספק ועכשיו אינו אלא מנהג בעלמא כמ"ש הרמב"ם פ"ו מיו"ט הי"ד ובזה נלפע"ד בהא דאמרו בשמיני עצרת מתיב יתבינן ברוכי לא מברכינן היינו דוקא בזמניהם שקדשו עפ"י הראיה אבל לדידן דאינו רק מנהג א"צ להחמיר כ"כ לישב בסוכה בשמיני דמזלזלין ביו"ט ודאי של שמיני ויש להאריך שם ואכ"מ ובתשובה כתבתי באורך ועכ"פ דברי הב"י תמוהין וראיתי בסדרי טהרה סי' קצ"ט ס"ק ח"י שכ' דלכך נקט ר"ה דוקא משום שקאי טל תקנת עזרא ואז לא היו שני יו"ט של גליות והיא תימה לפע"ד דמלבד שמשכחת לה גם אז שני יו"ט של גליות במקום שלא הגיעו השלוחין אף גם דבירושלמי מבואר בהדיא דמשום שני יו"ט של גליות עשו כן וצ"ע ולפענ"ד היה נראה דלכך נקט יו"ט של ר"ה דיו"ט שני של גליות הי' מותר ביו"ט שני של גליות וכעין שכתב הרמב"ם לענין מילה דדוחה יו"ט שני של גליות ודוקא ר"ה אינו דוחה והוא הדין בזה. ובפרט לשיטת הראב"ד בבעל הנפש דמטעם טבילה בזמנה מצוה אתינן עלה ועיין בב"י סי' קצ"ט ועכ"פ מהירושלמי מבואר דאף יו"ט שני של גליות יש לו דין ר"ה ומזה ראיה לדעת הרא"ש בש"ע יו"ד סי' רס"ו ס"ח וע"ש בחבורי מ"ש בזה.

והנה לפענ"ד נראה להביא עוד ראיה לשיטת רש"י דעיקר המצוה שתחוף ביום דהרי באמת התירו בלא אפשר שתרחיק החפיפה מהטבילה וקי"ל דאשה שהגיע טבילתה בליל שבת תחוף בד' כשיש שני יו"ט קודם השבת וקשה הא מבואר בסי' קצ"ט סעיף יו"ד אם מרחקת החפיפה מטבילה צריכה לעיין בראשה וגופה בעת טבילתה וכן בימים שבנתי' תזהר שלא תגע בדבר המטונף והמודבק בידה כמ"ש רמ"א שם וקשה למה לא נחוש שמא תשכח ולא תזהר בזה ולא תעיין ותעשה איסור וצ"ל דמכאן ראיה לשיטת הגאונים דכל דבדיעבד כשר אף שלא תעשה נוכל לסמוך על זה שיבדוק אח"כ כמבואר שם סימן א' בשם הגאונים לענין שחיטה וה"ה כאן דבדיעבד כשר ואף דאם לא נזהרה להתעסק בדבר החוצץ לא עלתה לה טבילה כמ"ש הטור היינו אם נתעסקה בדבר החוצץ בודאי אבל בדבר שאינו חוצץ בודאי ויוכל להיות שלא נדבק בה כלל אינו מעכב בדיעבד ולכך סמכינן לכתחילה על זה וז"ב והנה הט"ז בסימן צ"א כתב דדווקא כל שאין איסור ברור לפניו הוא דסמכינן על מה שיבדוק אח"כ אבל אם כעת יש איסור ברור רק שיש לו תקנה בהדחה וכדומה אז לא נוכל לסמוך על זה ע"ש ולפי זה יקשה דלמה יסמוך על זה והא כעת יש איסור ברור שהרי עיקר החפיפה נתקן בסמוך לטבילה וכל מה שחופף מקודם אינו רק בשביל שהיא בשעת הדחק דא"א שתחוף ביו"ט ולפי זה יקשה היאך רשאי לסמוך על זה הא כעת אינה עושית כדין ושמא לא תבדוק אחר כך ויהיה איסור אמנם באמת יש לדחות דכל שתקנו דבמקום שא"א שתחוף בלילה חופפת ביום אם כן שוב הוה כעת החפיפה כדין ובודאי תבדוק אח"כ ובלא"ה נלפע"ד כיון דלהשאלתות עיקר החפיפה בלילה אם כן בכל טבילה דרכה לחפוף ולסרוק בלילה אם כן פשיטא דלא חיישינן שמא תשכח דהא סרכא נקטה ואזלה ועיין ט"ז ביו"ד סי' ס"ט דסמך ע"ז באשה ששכחה אם הדיחה קודם המליחה ומכ"ש שלא חיישינן שמא תשכח ועכ"פ לשיטת רש"י ודאי אתי שפיר ובזה נלפע"ד הא דאמר ר"ה אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת שכן אשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי שבת וכו' והיא תימא דניהו דחופפת בע"ש וטובלת במו"ש דאינו רק ב' ימים ולא מעל"ע וכאן יש שלשה ימים ואף אם תאמר דאין כאן רק שני ימים ודומה לזה אכתי מנ"ל לדמות דשם לא אפשר בע"א וכאן אפשר בע"א וא"ל דגם שם אפשר שתחוף בלילה דלשיטת רש"י עיקר המצוה ביום משא"כ בימות החול מצותו ביום שלפני הטבילה ומנ"ל להרחיק הטבילה ולפמ"ש יש לומר דבאמת להרחקת החפיפה לא חש ר"ה כיון דצריכה ליזהר בימים שבנתים מכל דבר החוצץ וגם בליל הטבילה תעיין ועיקר דקמ"ל היא דלא חיישינן שמא תשכח ולזה אמר כיון דאשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי שבת וע"כ דהחפיפה מצותו ביום וכל שלא אפשר ביום שלפני הטבילה מרחיקין ולא חיישינן שמא תשכח ואם כן לענין שלא תשכח אין נ"מ אם יו"ט ושבת מפסיקים או יום החול מפסיק וז"ב. ובזה י"ל הא דחולק ר"ח ואמר כלהו אמרינן שכן לא אמרינן היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר היינו דכיון דבמקום דלא אפשר נקרא דיעבד כמ"ש התה"ד וכן קיי"ל ועיין בתוס' פסחים דף למ"ד ואם כן באמת לכתחילה חיישינן שמא תשכח ורק בר"ה סמכינן דלכתחלה הוה כמו דיעבד דא"א בע"א ועיקר החפיפה מצותו ביום איברא דלשיטת רש"י דגם בלילה יכולה לחוף אם כן שוב לא מקרי לא אפשר דהא אפשר בלילה אמנם נראה כיון דלשטת רש"י עיקר המצוה ביום ורק דבדיעבד יכול להיות בלילה אם כן מה חזית דנחשב זאת כמו דיעבד מה דא"א לחוף ביום ונכשיר בלילה ואז לא תוכל לחוף ולהרחיק החפיפה מוטב דנחשב זאת לדיעבד מה דלא יכולה לחוף ביום סמוך לטבילה והוה דיעבד ואז מותרת לחוף מקודם ובזה נראה לפע"ד הכרעת רב יימר דאמר אפילו שכן נמי אמרינן לבר מאשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת דלמוצאי שני יו"ט של ר"ה שלאחר השבת ליתא דאפשר דתחוף בלילה וטובלת בלילה והדבר תמוה דאם כן גם בע"ש לא תטבול דאה"נ דתחוף בלילה כל שהוא חול ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש כאן לפנינו שני עניני' אי אפשר דחשוב דיעבד וכל אחת סותר חבירו וא"כ רואין ענין אי אפשר היותר נחשב לאי אפשר ולכך בהרחקת החפיפה מאחד בשבת עד חמישי דזה הרחקה גדולה לזה חשבינן א"א וכל דא"א ממילא מקרי זה א"א וחופפת בלילה ודו"ק כי קצרתי והוא נכון מאוד. עוד נראה לפענ"ד ראיה לשיטת רש"י דהנה באמת אמרו חכמים דבעי חפיפה סמוך לטבילה ובעינן תיכף לחפיפה טבילה ואם כן בשלמא לשיטת רש"י דהחפיפה צריך להיות מבעוד יום והטבילה א"א להיות ביום רק בלילה לא אכפת לן בחפיפה שמרוחקת מן הטבילה שכן מצוותה בכך וא"א בע"א מה שאין כן להשאלתות אסור שתהיה ביום דהא עיקר מצותה בלילה ואם כן אמאי מתיר באם א"א בע"א כגון שיו"ט או שבת סמוך לטבילתה ואף דיש לדחות דהיכא דא"א שאני וכמו דהתירו לרש"י היכא דא"א שתחוף בלילה מיהו ל"ד דלרש"י עכ"פ מקיימינן חד מנייהו דהיינו דעכ"פ החפיפה ביום כמצותו או שעכ"פ החפיפה והטבילה ביחד משא"כ כאן שאינו מקיים שום דבר דמרחיקין החפיפה מהטבילה וגם החפיפה אינו בלילה כמצותו ודו"ק ובזה נראה לפע"ד הא דשלח רבין באגרתי' אשה לא תחוף בע"ש ותטבול במו"ש ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעי סמוך לחפיפה טבילה וליכא ופירש"י שהרי בקושי התירו ולכאורה היה צריך לבאר דשם א"א משום דבלילה לא תחוף שפיר וזהו עיקר חידושו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בעינן חפיפה סמוך לטבילה וא"כ בשלמא בכל חפיפה א"א בכך וע"כ בהכי הכשירו אבל כאן לא הכשיר רחמנא בכך ויש להמתיק יותר דלפי מה דאמרו בזבחים דף י"ב דאין מחוסר זמן לבו ביום וגם אין מחוסר זמן בלילה אם כן מכ"ש כשחופפת סמוך לחשיכה וטובלת בלילה דל"ש מחוסר זמן דהא אינו מופסק כלל שום הפסק ועוסקת בחפיפה וטבילה בכל הזמן אבל בע"ש עד מוצאי שבת יש כאן הפסק יום שלם באמצע ואנן בעינן חפיפה וטבילה ביחד והרי יש כאן הפסק יום שלם בנתים ובזה נלפע"ד הא דפריך הלכתא אהלכתא ומשני כאן באפשר כאן בלא אפשר והיינו דבאפשר לחוף בלילה מהראוי שלא ירחיק החפיפה מהטבילה משום דעיקר חפיפה הוא מתקנת עזרא והטבילה הוא מן התורה ובכרת מהראוי שהחפיפה תהיה סמוך לטבילה דתורה משא"כ בלא אפשר וזהו לשיטת השאלתות ולרש"י הוא להיפך דבאפשר לחוף ביום אם כן הכשרו בכך וגם אין מחוסר זמן לבו ביום משא"כ בא"א בע"א כגון מוצאי יו"ט מהראוי שתדחה מצות החפיפה שהיא ביום ויהיה בלילה כדי להסמיכה להטבילה שהיא מן התורה ובפרט שהוא מחוסר יום שלם באמצע וז"ב. ולכאורה רציתי לומר לפמ"ש הר"ן בפ"ב דגיטין דכל שאינו מחוסר מעשה בגופו רק שמחוסר הקנאה לא מקרי מחוסר ולכך בכתב על עבדו לא מקרי מחוסר בין כתיבה לנתינה ולפ"ז גם כאן אטו מחוסר בעצם הטבילה רק שהיום אינו ראוי ואף אם נימא כיון דמ"מ אינה ראוי לטבילה מקרי מחוסר מכל מקום בלא אפשר בע"א בוודאי ל"ש מחוסר בכה"ג ודו"ק.

והנה ק"ל בהא דאמרו בברכות דף מ"ב ארבעה תכיפות למה לא חשיב גם סמוך לחפיפה טבילה אבל לא קשה מידי דמלבד דבמקום דלא אפשר לא קפדינן אסמיכה אף גם דכל החפיפות אינן סמוכים כ"כ שזה ביום וזה בלילה. והנה הש"ך חידש דרש"י ס"ל דאפשר ולא אפשר היינו ברחוק שלשה ימים בכה"ג מקרי לא אפשר ובאמת בירושלמי מבואר דאף בשלשה ימים תחוף ביום מקודם ומ"ש הש"ך דיש לה לחוף ביום וגם לחוף בליל טבילתה לפענ"ד אדרבא יש לחוש שעי"ז תסמוך בכל אחת מהחפיפות על החפיפה האחרת וא"כ לא תחוף היטב בשני החפיפות וגם יש לחוש שכיון שלא הוצרכנו זאת רק בא"א אם כן יש לחוש לסרך בתה שתמיד תחוף בלילה וכן להיפך ביום לשטת השאלתות והרי לא התרנו רק בא"א בע"א מיהו זה יש לדחות דהא בכל טבילה הוא נושאת המסרק וממשכת החפיפה עד הלילה וע"כ הדבר צ"ע וכמ"ש והנה בגוף הדבר המבואר בירושלמי באמת בש"ס דילן בב"ק דף פ"ב נזכר תקנת עזרא ונזכר התקנה בע"א ועכ"פ בירושלמי מבואר סברת רש"י וביראים סי' קצ"ב ראיתי דחפיפה סמוך לטבילה הוא בקבלה עד ג' שעות וצ"ע כי זה דבר חדש.

והנה בהא דכתבו התוס' דף ס"ח בד"ה כך להקשות דהא דפסקינן לעיל כר"ח לא קיימא לן כן דהא אמרינן דאינה חופפת ע"ש וטובלת למוצאי שבת וכתבו דיש לאוקמא פסק דלעיל שליל טבילתה במוצאי שבת והוא יו"ט אז וודאי תחוף מע"ש ושאל אותי החריף מו"ה מרדכי מיזיש ני' דהא הש"ס אמר דגם אשה חופפת וטובלת ברביעי שכן אשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי יו"ט שחל להיות אחר השבת ולכאורה רציתי לומר דלא קי"ל כר"ה אלא כר"ח וכדמתרץ רב יימר אבל ז"א דהא ניהו דשכן לא אמרי' אבל כלהו אמרינן וא"כ היכא מותרת הא קי"ל דלא תחוף כל שיכולה לחוף בלילה ורציתי לדחוק דמיירי במוצאי יו"ט של גליות ובמוצאי יו"ט ראשון ומכל מקום הוא יו"ט עדיין או שגם בחוה"מ עכ"פ אסורה לחוף ולסרוק אבל זה אינו במשמע וגם הדין ליתא וראיתי במהרש"א וכפי הנראה הרגיש בזה וכתב וזה לשונו ולאו ממש קאמר הלכתא כר"ח דהא ר"ח אפילו אם חל טבילתה בליל חול נמי קחמר אלא בהא הלכתא כרב בכה"ג אם חל ליל טבילתה ביו"ט או בשבת דהשתא ע"כ כדמתרץ רב יימר דג' ימים הרחקה לא מצינו לאשכוחי בשחל ליל טבילתה ביו"ט או בשבת ע"ש ולפענ"ד קצת ט"ס במ"ש בהא הלכתא כרב וצ"ל רב חסדא והנה אף שלשון הלכה כר"ח וכדמתרץ רב יימר יש לדחוק כמ"ש מהרש"א אבל תמיהני דאיך אפשר ליישב כן שיטת רש"י והא רש"י בעצמו בד"ה והלכתא כר"ח משמע דפירש כפשוטו דכלהו אמרינן שכן לא אמרינן ורק בהא ס"ל כרב יימר בהרחקת שלשה ימים לא ס"ל כר"ח רק כרב יימר וא"כ קשה מה שהקשיתי אבל בב"י סי' קצ"ט מצאתי שהביא דברי התוס' וכתב וז"ל ואע"ג דהתוס' לא אמרו להרחיק חפיפה מן הבעלים בין לדעת השאלתות בין לדעת רש"י אלא כשאין מפסיק בין יום דחפיפה ליום דטבילה אלא יום אחד בלבד אבל כשמפסיק ב' ימים כגון שחלו שני יו"ט ביום חמישי וששי וטבילתה בליל שבת אין מתירין לה לחוף ביום ד' דאם כן נמצאת חפיפה מרוחקת מטבילה טובא מ"מ מאחר שתלו טעמם בשלא יסתר פסקא דלעיל כיון דלההיא פסקא כל שהטבילה בליל יום טוב או שבת אפילו מפסיק בין יום הטבילה לחפיפה שני ימים שפיר דמי כגון שחלו שני ימים טובים בחמישי וששי וליל טבילה בשבת חופפת בד' וכן אם חלו ב' יו"ט בראשון ושני וליל טבילה ליל שני חופפת בע"ש הנה ראו עיני ושמחו דכפי הנראה פירש מ"ש ר"ה במוצאי יו"ט שחל להיות אחר השבת היינו של גליות אף דעדיין יום שני ולכך נקט אחר כך ביו"ט של ר"ה דשם ל"ש מוצאי יו"ט ראשון דב' ימים יומא אריכתא ואדרבא יום שני עיקר ועבב"י סי' תרל"ו שם שכתב שם דהיו השני ימים טובים בזמן הראיה ואף אח"כ לדעת הרבה פוסקים ועיין בב"י או"ח סי' תר"א שהאריך בזה ובזה מיושב מה שהקשיתי למעלה דבירושלמי נקט ביו"ט של גליות ורב הונא לא נקט רק ב' ימים טובים של ר"ה והוא תימא ולפמ"ש א"ש דר"ה אמר דבשני ימים טובים של גליות מותרת לטבול בליל יו"ט שני ואף בשני ימים של ר"ה ג"כ מותרת לטבול אח"כ דהיינו בחול וע"ז פליג ר"ח דשכן לא אמרינן ורב יימר אמר דבר"ה לא דכיון שהוא חול אסורה וז"ב כשמש וזה ראיה ברורה לשיטת רש"י ודו"ק היטב.

והנה הרמב"ם דייק מהך דנקט פרק ר"א דמילה דשני ימים טובים של ר"ה נימול לי"ב ומדלא נקט שני ימים טובים של גליות ש"מ דיו"ט של גליות הי' דוחה ע"ש והרא"ש לא כתב כן ועיין בטוש"ע יו"ד סי' רס"ו ובחבורי יד שאול סי' רס"ו מ"ש בזה ובשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ד חולק על הרמב"ם וכתב דכשם דלענין לחה"פ נקט התנא שני ימים טובים של ר"ה ולכך נקט גם כאן ובאמת שאין ראיה דשם א"א לנקוט שני ימים טובים של גליות כמ"ש רש"י בפסחים דף מ"ז דבזמן לחה"פ לא הי' שני י"ט של גליות וא"כ אין ראיה משם אמת דדברי רש"י תמוהים שם כמ"ש בצל"ח דאף אם הי' משכחת לה שני ימים טובים אבל בירושלים מקום שהיו אופים לחם הפנים ל"ש שני ימים טובים של גליות והניח בקושיא ובשו"ת חתם סופר סי' רנ"ב האריך ליישב וכתב שאמרו בפני הצל"ח בעצמו ואמר קאלוס אבל לאחר כל הקילוס הוא דוחק גדול אך לפע"ד הי' נראה דבר חדש לפמ"ש התוס' בפסחים דף י"ד ד"ה שתי דבירושלים כיון שמתקבצים שם מכל המקומות מחויבים לנהוג איסור כמו שנהגו באותן המקומות שבאו משם וכ"כ להלכה בפר"ח סי' תס"ח סוף סי' ג' ובסי' תס"ז וא"כ אם הי' אז נוהג שני ימים טובים של גליות היו צריכים גם בירושלים לנהוג איתור כיון שמתקבצים שם מכל המקומות ולכך כתב רש"י שלא הי' אז שני ימים טובים של גליות ועכ"פ אין ראיית התשב"ץ מהך דהתם ראיה וע"ש בצל"ח מה שהאריך דאף דאין נפדין כל שראוי למזבח מ"מ היו פודין החלות והיו אופין בע"ש שנית ודלא כאור חדש וכן מבואר בשו"ת תשב"ץ שם באורך ולא הזכיר כלל מדברי התוס' בפסחים ומנחות שם יעו"ש והנה לכאורה קשיא לי בהא דפריך הש"ס ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביום טוב אמאי לא דחו יו"ט וקשה הא ראש השנה יש דעות הגאונים דמתענים כמבואר בטור אורח חיים סי' תקצ"ז ואם כן לא שייך דצורכי שבת נעשין ביום טוב וכמבואר במהרי"ק הובא במ"א מי שמתענה בר"ה ע"ש וצ"ל דקושית הש"ס מהך דתני דאין דוחה יו"ט אך אכתי קשה דרשב"ג דאמר דאינו דוחה את הצום אבל דוחה את יו"ט וא"כ מבואר דאף ר"ה דוחה ומבואר דר"ה הו"ל אוכל נפש דשרי וש"מ דאין רשאי להתענות וצע"ג והנה אף שבחבורי יד שאול סימן רס"ו הבאתי דברי הרשב"א והריטב"א יבמות דף מ"ו דמתירין ביו"ט של גליות דהיינו יום השני של גליות למול אף בעבר זמנו בודאי מ"מ לא מלאני לבי במה שאירע בשנת תרט"ו ביו"ט אחרון של פסח שהי' מילה שלא בזמנה שהיה התינוק חלוש ולא הי' ראוי למול ולא מלאני לבי כיון דהתשב"ץ החזיק בדברי הרא"ש ובפרט שדברי הש"ך דחיתי היטב ביד שאול שם ובשו"ת חתם סופר גם כן לא רצה להקל ובסידור הגאון מליסא ז"ל כתב בפשיטות להתיר במילה שלא בזמנה ביום טוב שני של גליות ותמהני דכתב כך בפשיטות נגד הש"ע ואף שהש"ך הכריע כהרמב"ם באמת גם הנו"ב סימן למ"ד בזה שהוא ודאי שלא בזמנו לא מלאו לבו להקל כי אם מי שרוצה לסמוך על הש"ך אין הפסד אבל לא סמך על זה ודו"ק.

והנה הרמב"ם פ"א ממילה כתב בהלכה ט"ו וכן מילה שלא בזמנה אינו דוחה שני ימים טובי' של ר"ה ותמה הכ"מ מהלשון וכן הא מזה נלמד כל הדין והנני אוסיף להפליא דאדרבא זה כ"ש דאם ספק מילה שלא בזמנה אינו דוחה יום שני של ר"ה מכ"ש מילה ודאי שלא בזמנה דאינו דוחה ועיין שו"ת נו"ב דהאריך דבספק מילה שלא בזמנה ודאי מהראוי שתדחה והנראה בזה דשיטת רבינו הוא איפכא דאדרבא בספק מילה שלא בזמנה שיש לומר דלמא היו אתמול הזמן וקודם אתמול ואם כן אלו יבא אליהו ויאמר דאתמול היה זמנו והו"ל אפשר לעשותו מאתמול ומצוה לעשותו מאתמול וחיוב כרת אם לא מל בזמנו לשיטת הרמב"ם א"כ פשיטא דאינו דוחה יום שני של ר"ה דלמא אתמול זמנה היה וא"כ אסור למול כעת דדלמא היום ר"ה ובוודאי אסור למולו דמילה שלא בזמנה אינה דוחה והו"ל ס"ס להחמיר ספק שמא אתמול זמנה ודלמא היום ר"ה ואף דהו"ל רק שם אונס חד הוא דאם אין היום ר"ה ודאי מותר אף שעבר ולא מל ומצוה למול ועיקר הספק היא שמא היום ר"ה וגם אינו מתהפך דאם נימא שאינו ר"ה שוב אין לך מה להסתפק מ"מ הוי כעין ס"ס להחמיר וגם כיון דחז"ל עכ"פ עשו כיומא אריכתא אם כן מדרבנן בודאי יש ס"ס להחמיר מה גם שאינו רק ספק אחד דשמא היה זמנה אתמול ואסור היום וא"כ אסור אלא אף אם בוודאי שלא בזמנה כגון שלא היה אפשר למולו עד היום שהיה חולה וא"א למולו א"כ בזה ה"א שיוכל למולו ביום שני של ר"ה וע"ז כתב רבינו דגם בזה אין למולו ביום שני של ר"ה ולמדו ממה דאמרו ב' ימים של ר"ה נימול לי"ב ושם ביום א' של ר"ה לא היה אפשר למולו דהא ביום א' ג"כ הי' בודאי שלא בזמנה וא"כ לא היה אפשר למולו מאתמול ואפ"ה אסור למולו ביום שני של ר"ה וז"ב כשמש ובזה יש לי לומר דזה טעמו של הרא"ש דמה דנקט בר"ה דוקא היא לפי דאדרבא בר"ה יותר רבותא דבר"ה בודאי לא היה אפשר למולו אתמול ביום א' של ר"ה דיום א' וב' היא קדושה אריכתא וכחד יומא חשבינן אבל בשאר יו"ט של גליות אינו רק ספק ושמא יום ראשון הוא חול והיה אפשר למולו מאתמול וא"כ שפיר אסור ביום ב' מיהו לפ"ז בזה"ז דעיקר היא היום הראשון דבקיאין בקביעא דירחא רק שמנהג אבותינו בידינו היה אפשר להקל ביו"ט שני של גליות ודו"ק היטב כי נכון הוא לפענ"ד. והנה באמת לענין אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים נקט נמי כדי לשבת ולשני ימים של ר"ה ושם בודאי ל"ש שני יו"ט של גליות והנה במנחות דף מ"ט ע"ב אמרו והא איכא צפרא דתלתא ורש"י גרס הא איכא צפרא דחד בשבתא ולפע"ד רש"י לשיטתו בפסחים דף נ"ח דגם בזמן שמקדשין עפ"י הראיה היו נזהרים שלא יחול ר"ה באד"ו ופסח בבד"ו וא"כ ל"ש למינקט דר"ה בחד בשבתא דלא אד"ו ראש ועכ"פ ל"ש היא וע"כ נקט בחד בשבתא אבל התוס' בערכין דף י"ג גרסו כגירסא דילן וגם במנחות ה' אית דגרסי מביאין שתי הגירסאות דאנהו לשיטת הך דפסחים שם דבזמן שקדשו עפ"י הראיה היו יכול לחול בחד בשבתא ר"ה ע"ש ועי' בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ה וצ"ע דלא הרגיש מכאן ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף