שואל ומשיב/א/א/קכד

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קכד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין סוכה ברשות הרבים אם יוצאין בה המ"א סי' תרל"ז ס"ק ג' האריך במה שנהגו לעשות סוכה ברה"ר והי' סוכה גזולה וא"ל דבני העיר מוחלין להם דהרי ברה"ר יש חלק לכל העולם ואת"ל דכל ישראל מוחלין מכל מקום הא יש לעכו"ם חלק בהם ע"ש שהאריך והנה טרם יהיה כל שיח הנה לכאורה הדבר מבואר מקרא מפורש בנחמי' ח' דכתיב שם ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית אלקים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים הרי מפורש דעשו סוכות ברחובות שער אפרים ושער המים שהיו שערי רבים ורה"ר וע"כ צ"ל דכל ישראל מחלו ואף דנכרים היו שם והי' להם גם כן חלק בירושלים ועכ"פ ברה"ר הי' להם חלק אפ"ה הי' מועיל מחילה של ישראל וצריך להבין באמת מ"ט דאף דכורש הרשה להם לבנות הסוכה מ"מ כיון שעכ"פ הגוים דרו שם והי' להם חלק ברה"ר מי מחל להם ועיין תוס' ר"ה דף י"ג דכתבו דאף דא"י ירושה להם מאבותיהם מכל מקום יש להם חלק במה שזרע ע"ש ואם כן עכ"פ הי' להנכרים חלק ברה"ר שהרי דרו שם והיו צריכין לעבור שם אמנם באמת המעיין במקרא ימצא כי קדשו את החומה ולא היה דר שם שום עכו"ם בירושלים ואם כן היו שלהם והיו יכולים לעשות להם סוכות והרי סגרו דלתי ירושלים כל יום השבת כמבואר בנחמי' סי' י"ג הרי שהיה כלו שלהם ברשיון המלך כורש ואם כן לא היו חלק להנכרי רק להישראל וישראל מחלו ודינו של המ"א מבואר ובזה נלפע"ד ליישב הא דאמרו בערכין דף ל"ב מ"ט דמ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא דכתיב ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושוע בן נון בני ישראל ותהי שמחה גדולה מאד אפשר בא דוד ולא עשה סוכות עד שבא עזרא אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושוע וכו' ופירש"י דהך כי לא עשו לאו אסוכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושוע ומה ניהו קדושת הארץ והוא תימה גדולה שהרי פשטת המקרא קאי על הסוכות שעשו והיאך יוציא המקרא מידי פשוטו לגמרי וכמעט כמו זר נחשב וגם קושית הש"ס אפשר דבא דוד ולא עשו סוכות הוא תימה דאמאי נקט דוד דוקא (בע"י הגירסא גם שלמה וכן הוא בילקוט פ' נצבים) ולא נקט זקנים ושמואל ושאול וכל השופטים ומצאתי במהרש"א בח"א שהתעורר בזה ונדחק מאד דעד דוד היו טרודים במלחמה והטרוד פטור מן הסוכה עד שבא דוד והיו לו מנוחה ע"ש וזה דחוק מאוד אמנם לפמ"ש יש לומר דהנה י"ל דמ"ש כי לא עשו מימי יהושוע בן נון קאי על שעשו סוכות ברחובות ובשווקים וזה לא יכלו לעשות מימי יהושוע בן נון שהרי היבוסי היה דר בירושלים וא"כ היו לנכרים חלק בירושלים ברה"ר ואם כן לא הי' אפשר לעשות סוכות ברחובות ומעתה ז"ש אפשר בא דוד שהרי בימי דוד לכד את מצודת ציון וגרש את היבוסי ונעשה ירושלים עיר הקודש ואם כן שוב היו יכולין לעשות סוכות ברחובות ושפיר פריך אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא ועל זה משני דקאי על קדושת הארץ והוא דהנה הגאון ש"ב בעל מק"ח בהגהותיו על המ"א סי' תרל"ז שם כתב על דברת המ"א הנ"ל שמצא בתוספתא פ"ו דב"ק כגון אלו שמסככין חניותיהן ברה"ר בחג אעפ"י שיש להן רשות ובא אחר והוזק בהם חייב. וכתב המ"א בפירושו להתוספתא הטעם דלב ב"ד מתנה עליהן ומכאן יש ללמוד היתר לאותן העושים סוכה ברה"ר והרי שסותר דברי עצמו וכתב דדוקא סמוך לפתחי חניותיהן או סמוך לביתו שאינו מזיק כ"כ בני רה"ר והוה כמו צידי רה"ר בזה לב ב"ד מתנה אבל ברה"ר גמור שמזיק רבים לא מהני ולפ"ז בזמן שהיו ישראל יושבין על אדמתן והיו להם בתים שם אז היו יכולין לעשות בסמוך לבתיהם והי' לב ב"ד מתנה עליהם אבל אח"כ כשעלו מן הגולה ולא היה להם בתים אז היה חידוש מה שעשו סוכות אבל אכתי קשה דהא אדרבא בזה שייך יותר לב ב"ד מתנה עליהם אמנם נראה דלב ב"ד מתנה ל"ש רק בהיותן שרויים על אדמתן אם כן היה לב ב"ד מתנה עליהם אבל בזה"ז שבטלה קדושת הארץ לא מצי ב"ד מתנים על גוים ובאמת בזה מיושב קושית מק"ח על המ"א דלב ב"ד לא שייך היום שאנו בגלות בעוה"ר ויד נכרי באמצע מה מועיל לב ב"ד מתנה ודוקא בא"י שייך לב בית דין ולפי זה למאן דאמר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא אם כן נתבטל הקדושה בחורבנה והוצרכו שנית לקדשה ע"כ הוצרכו לב ב"ד וז"ש כי לא נעשה כן מימי יהושוע דהיינו שבימי יהושוע דהיה קדושה ראשונה ולא קדשה רק לשעתה לא היה מועיל לב ב"ד מתנה ע"ז שהרי בחורבנה היה בטל הקדושה לענין שמיטין ויובלות ואם כן הוצרך עזרא לקדשה שנית ושוב היה מתנה עלי' שיהיו מותרין לעשות סוכה בכל מקום ואם כן באמת קאי על ענין סוכות רק שהסוכות עשו ע"י שקדשו שנית והתנו עלי' כי לא היה מועיל מה שהתנה מקודם הב"ד דהא בטלה הקדושה ויתכן עוד יותר דהנה הרמב"ם פ"ו מבית הבחירה הט"ו ט"ז כתב דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא לענין מקדש וירושלים שיהיו מקריבים קרבנות ואוכלין בכל ירושלים אבל לענין שמיטין ויובלות ומעשרות בטל וכתב הטעם שקדושת המקדש מפני השכינה ושכינה לא בטלה אבל למעשרות ושביעית אינה רק מפני שהוא כיבוש רבים וכל שנלקחה הארץ מידינו בטל הכיבוש דכשעלה עזרא לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה והכ"מ תמה מה כח חזקה יותר גדול מכיבוש וחזקה שהיה בימי יהושוע וכתבו האחרונים ביאור הדבר דבשלמא אז לא הרשו לנו העכו"ם רק שלקחנו בחזקה ולא היה דעת אחרת מקנה לא היה מועיל החזקה רק מכח כיבוש לבד אם כן כל שנלקח מידינו שוב חזר למה שהיה מקודם אבל בימי עזרא שכורש נתן רשות לעשות אם כן היה דעת אחרת מקנה ע"י חזקה לכך הועיל החזקה אף לעתיד לבא ולפי זה בימי יהושוע לא מועיל החזקה ולא היה רק ככבוש אם כן כל שהיה נכרי דר שם לא היה מועיל נתינת הרשות דעכ"פ היה להעכו"ם חלק ברה"ר אבל בימי עזרא שזכינו בחזקה שוב לא היה לעכו"ם חלק ולכך עשו סוכות ברחובות ושוקים ודו"ק היטב. ולכאורה קשה לפמ"ש המ"א דהיה לב ב"ד מתנה ע"ז למה לא נמנה באותן התקנות המבואר בב"ק שתקן יהושוע וא"ל דיהושוע לא תקנום דלמה באמת לא התנה בזה שיהיו יכולים לעשות סוכה וצ"ל דבימי יהושוע וגם אח"כ בעוד ישראל יושבין על אדמתן לא צריך להתקנה הלז שכל אחד היה יכול לעשות סוכה בביתו וברשותו אבל אח"כ שבאו מהגולה ולא היה להם מקום אז היה צריך לב ב"ד מתנה עליה להתנות ע"ז והנה בהך תקנות שתיקן יהושע ק"ל בהא דאמרו בב"ק דף פ"א ותו ליכא והאיכא הא דר"י אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו וכו' שעל מנת כן הנחיל להם יהושוע את הארץ והא איכא דריב"ב תנאי ב"ד הוא שיהא היורד לתוך שדה חבירו וכו' שעל מנת כן הנחיל יהושוע לישראל את הארץ ומשני כיחידאי לא קאמרינן ומה פריך והרי הם אמרו שעל מנת כן הנחיל יהושוע את הארץ ואם כן היינו דוקא בא"י שהנחיל את הארץ ולא בח"ל והרי באותן עשרה תקנות שתקן יהושוע הם נוהגות אף בח"ל כדס"ל לשמואל שם וכן קי"ל ברמב"ם פ"ה מה"מ ובטור סי' ער"ד ואם כן י"ל דלכך לא קחשיב בהדי הנך תקנות דתקן יהושוע והיא קושיא גדולה לפענ"ד וצ"ל דבאמת הש"ס מקשה אם נימא דיהושוע התנה אף בח"ל אם כן למה לא התנה על הך דר"י וריב"ב גם כן אף בחו"ל ולמה אמר בזה שעל מנת כן הנחיל יהושוע את הארץ דמשמע בארץ דוקא ועל זה משני כיחידאי לא אמרינן דבאמת התקנה גופא לא ס"ל רק ליחידאי ואם כן די שהתנה כן בא"י דווקא ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ פ"ה מה"מ ה"ג בהא דהביא רבינו בפ"ב מביכורים הי"א דמביאין ביכורים מאילן סמוך למיצר חבירו שעל מנת כן הנחיל יהושוע את הארץ והרי הש"ס מקשה על זה דלמה לא חשבה בהנך תקנות ואמרו דריב"ל לא ס"ל ואם כן רבינו דחשב בפ"ב מנ"מ עשרה תקנות ע"כ דלא ס"ל להך תקנה ואם כן למה הביאה בפרק ב' מביכורים והיא תימה רבא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אותן עשרה תקנות נוהג אף בחו"ל ואם כן לכך לא חשבה ושם לא היה רק בא"י ולכך חשבה והא דפריך הש"ס מזה הוא לאחר דמשני דיחידאי לא חשיב ולא משני שלא חשיב הך דאינו נוהג בחו"ל לכך פריך הש"ס שפיר וגם יש לומר דהש"ס פריך למה לא התנה גם בחו"ל ולמאן דאמר דמביאין ביכורים אף מעבר הירדן אבל רבינו דפסק שם דאין מביאין ביכורים מחו"ל שפיר פריך להך דתנאי שהתנה יהושוע דלא היה לו להתנות על חו"ל וגם על עבר הירדן אין מביאין רק מדרבנן כמ"ש שם בה"ב ע"ש ודו"ק. אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש בשטה מקובצת שם בשם הראב"ד דהך מפסג ועולה היינו בנותן דמים דדווקא בחנם אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל ע"מ שיתן דמים מותר שאין לך דבר העומד בפני פ"נ וע"ז השיג הרשב"א שכל אלו התקנות היא בלי נתינת דמים דאילו בנתינת דמים למה לי תקנת יהושוע ועוד שכל אותן שנותן דמים בהדיא תני לה קוצץ סוכו של חבירו וכו' ונותן לו דמים ואם כן גם במפסג היה לו לומר ונותן דמים ע"ש והדבר תמוה דאם כן מה פריך הש"ס למה לא חשיב הך דריב"ב הא שם קתני ונותן לו דמים והך דתקנת יהושוע היה אף בלי דמים והיא תימה גדולה לפע"ד ולחומר הנושא צ"ל דהש"ס פריך דעכ"פ התקנה היה לו למחשב ובזה יש ליישב הא דפסיק הרמב"ם הך דר"י בפי"ג מה"מ ולא הך דריב"ב דדחה לה משום דכיון דנותן דמים ע"כ דאינו מתקנת יהושוע וכמ"ש הרשב"א ובאמת בגוף קושית הרשב"א לפע"ד תמוה דהא גם כשנותן דמים צריך להתקנה דאל"כ אדם רוצה בקב שלו ואינו רוצה בנתינת דמיו וכן מצאתי בהדיא במאירי שביאר כן והובא בשטמ"ק בב"ק דף קי"ד על הך דריב"ב דגם בנתינת דמים בעי רשות כל שהוא להצלת ממונו וכפי הנראה עיקר קושית הרשב"א במפסג ועולה דהיא אבידת גופו ובזה א"צ רשות כלל כל שמשלם כמ"ש המאירי שם ומכל מקום אפשר דלכך תיקן יהושוע כן כדי שלא יחמיר האדם על עצמו כמו ר"י בן קנוסאי שהחמיר על עצמו וגם תמיה לפע"ד דהרי מבואר בב"ק דף סמ"ך דאמרו אסור להציל עצמו בממון חבירו והיינו דאבעיא ליה אי חייב לשלם כשהציל עצמו בשביל פקוח נפשו וא"כ שוב היה צריך תקנה והרשב"א ע"כ צריך לפרשם עיקר האבעיא היה על התשלומין אם חייב לשלם אבל גוף הדבר מותר לעשות מפני הסכנה אך באמת מצאתי בשטמ"ק ב"ק דף פ' בהך מעשה דחסיד דאף שבמקום פיקוח נפש הותרו האיסורין להתרפאות דבר שנאסר מתקנת ופסידת אחרים צריך להחמיר ביותר אם כן שוב היה צריך לתקנה של יהושוע בזה ואם כן דברי הראב"ד נכונים ודברי הרשב"א צע"ג נחזור לענינינו דדברי המג"א מבואר במקרא דעכ"פ בישראל ודאי מחלו ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דלפמ"ש בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ז דאותן בני אדם שחוטפים זה מזה בפורים משום שמחה אין בזה משום לא תגזול ומזה למד לענין שמותר ללבוש בפרצופין בפורים והד"מ חולק בזה וכתב דשאני לא תגזול שהיא בממון ושייך בזה הפקר ב"ד הפקר ואם כן גם כאן כיון שכתוב שם ותהי שמחה גדולה מאוד אם כן מחמת שמחה ל"ש גזילה אמנם זה אינו דהרי היראים כתב והובא במ"א שם דאף שגזל עכו"ם מותר מ"מ אינו שלכם וא"כ ל"מ בסוכה וגם ל"ש הפקר ב"ד הפקר בדבר שאח"כ יהיה שלו כמ"ש התוס' ביבמות דף ס"ט וגם הפקר ב"ד הפקר אינו עושה קנין ועדיין אינו שלכם מקרי ובזה לפע"ד צ"ע על המ"א שם שכתב דלב ב"ד מתנה ע"ז והרי לב ב"ד מתנה היינו מתורת הפקר ב"ד וזה לא שייך לענין סוכה וצ"ע והנה המ"א כתב דהישראל מוחלין ולכאורה צ"ע דהרי מחילה לא עדיף מיאוש דאינו מועיל בקרקע וכאן אינו רק מדשתקי מחלי וא"ל דיאוש שאני דל"מ בקרקע דהארץ לעולם עומדת ועתידים בעלי זרוע שיפול משא"כ כאן דמחלי בלב שלם למה לא יועיל ובזה מיושב מה שהארכתי בזה בתשובה בהך דב"ב דף ק' במיצר שהחזיקו בה רבים דכתב הרשב"ם דמדשתק מחל להם והקשיתי הא יאוש ל"מ בקרקע ולפמ"ש אתי שפיר דמחילה עדיף דהרי מחל בלב שלם אך אי קשיא הא קשיא דהא מבואר בחו"מ סי' ע"ג וסימן רמ"א דבדבר שהוא בעין ל"ש לשון מחילה רק לשון מתנה ואף בנפקד אף דמותר להשתמש בו דעת אא"ז הח"ץ בהגהותיו לט"ז סי' ע"ג דל"ש ענין מחילה דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא והרי הוא בעין ואם כן בקרקע דהארץ לעולם עומדת איך מועיל מחילה דהיא אבעיין וצע"ג ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא בהך דעשו סוכות ברחובות ושווקים ניהו דהיה של ישראל לבד הא לא היה מועיל מחילה אך לפענ"ד נראה דבר חדש דלפי מה שאמרו בב"ק דף פ"ב דירושלים לא נחלקה לשבטים ועיין בתוס' שם ד"ה ואין ובמהרש"א ופ"י שם ואני כתבתי על הגליון של הפ"י שנעלם מהם מקורו של התוס' שהוא בילקוט פרשה וזאת הברכה ובאדר"נ פל"ה דמבואר בהדיא כן ע"ש ולפ"ז כיון שהיו לכל ישראל שותפות בירושלים אם כן הוה סוכת השותפין דאדם יוצא בה ידי חובתו כמבואר בשו"ת הריב"ש סי' שנ"ז וכן הוא בשו"ע א"ח סימן תרל"ז ס"ב וה"ה בזה ומזה ראיה ברורה דשותפות כשר ובזה נראה לפענ"ד היתר חדש לרה"ר דאף שכל בני העיר משותפים ברה"ר מכל מקום הוה כסוכת השותפין שחצי' שלו וחצי' שאולה בידו וכמ"ש הריב"ש שם ובשעה שהוא משתמש היא כלה שלו ואם כן הוה היתר פשוט ודו"ק היטב כי לפענ"ד הוא הערה חדשה ובזה מיושב הא דכתבתי בגליון הש"ע סימן תרל"ז לתמוה על המג"א מהא דאמרו בסוכה וכן לענין שבת ופירש"י אם עשה סוכה ברה"ר סמוך לפתחו וקשה הא אסור לעשות סוכה ברה"ר ולפמ"ש אתי שפיר דהו"ל סוכת שותפין אמנם לפמ"ש המק"ח דסמוך לפתחו הוא דשרי א"כ מדוקדקים דברי רש"י שכתב בר"ה סמוך לפתחו ודו"ק איברא דלפ"ז לר"א דס"ל בסוכה דף כ"ד דאין אדם יוצא בסוכה של חבירו לא בשאול ולא בגזול ולדידיה גם בשל שותפות לא יצא ואם כן לדידיה שוב יקשה הך דסוכה של אנשי הגולה השבים לירושלים אמנם נראה דבאמת לדידיה משכחת ליה דמחלו וכמ"ש המג"א וא"ל דל"מ מחילה דהא קרקע ברשותא דמרייהו קיימא והוה כמו פקדון אף שמותר להשתמש בו הו"ל ברשותא דמרא וכמ"ש זקני הח"ץ ז"ל דזה אינו דהרי ר"א לשטתו דס"ל דקרקע נגזלת בב"ק דף קט"ז ואם כן יצאת מחזקת בעליה ושוב מועיל מחילה ולא מקרי בעינא ולפ"ז יצא לנו דין חדש דאם קרקע נגזלת עדיף יותר לר"א מאם אינה נגזלת דאם אינה נגזלת אז בודאי ל"מ מחילה וגם של שותפין פסולה לר"א ובזה אמרתי דבר נחמד במה דאמרו בסוכה דף ל"א דלר"א המסכך בר"ה פסול דאי קרקע נגזלת קרקע גזולה ואי אינה נגזלת שאולה היא והקשו רש"י ותוספ' דלאיזה צורך אמר דאי אינה נגזלת דהא ר"א ס"ל דנגזלת והו"ל קרקע גזולה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר"א דקרקע נגזלת אם כן ע"כ מסכך בר"ה דפסולה היינו בקרקע שיד נכרי באמצע דל"ש מחילה ואם כן אמר הש"ס אי קרקע אינה נגזלת פסול משום שאולה לר"א ונ"מ אף בהוא של ישראל דמחלי מ"מ ל"ש מחילה ודו"ק היטב כי קצרתי. ועיקר מה דאשמעינן בש"ס הוא דלר"א אם קרקע אינה נגזלת היא גרע יותר משום דלדידי' ל"מ שותפות והנה במ"ש למעלה להקשות למה לא מוזכר הך דתקנו שיהיו מסככין חניותיהן ברה"ר בתוך התקנות שתקן יהושוע היה אפשר לומר לפמ"ש למעלה דמה דלא תיקן רק בא"י לא נזכר וא"כ גם בזה הא בח"ל ל"ש מחילה דאיכא נכרים דלא מחלי אבל לפמ"ש דהוה סוכת השותפין צ"ל כמ"ש למעלה ועיין בפ"ה מה"מ שכתב רבינו דשלמה תקן בשבילי הרשו' והה"מ לא הערה מקורו ותמהני דכן אמרו בהדיא בש"ס שם על מה דפריך די"א תקנות הן ומשני דשבילי הרשות שלמה תקן ודו"ק ועיין בטור חו"מ סימן רע"ד דכתב דתועה בין הכרמים מפסג ועולה ומשלם לו הפסדו. ותמהני דמאין לו זאת דהרי הרשב"א חלק על הראב"ד והרי"ף והרא"ש לא כתבו כן וצ"ע ולא מצאתי מי שיעורר בזה וגם ביש"ש פ' מרובה שם לא מצאתי דבר בזה וגם בפרישה וב"ח שם לא מצאתי דבר מזה אמנם מצאתי בפרישה שנרגש קצת ממ"ש למעלה להקשות דלמא לא חשיב בתקנות רק מה שנוהג גם בחוץ לארץ ונהניתי שכוונתי בראשית ההשקפה וע"ש מ"ש בזה שנדחק ועיין בב"ח שם שעל פי דרכו יש ליישב באופן אחר ואין להאריך אחר שכתבתי זאת מצאתי בכפת תמרים למהרמב"ח שכתב בחידושיו לסוכת דף ל"א דמסכך בר"ה הו"ל סוכת שותפין וכמ"ש הריב"ש ולא מנעתי לבי מכל שמחה שזכיתי לכוין לדעתו הגדולה ואני אמרתי כן בראשית ההשקפה ת"ל. והנה בקצה"ח סימן ל"ד חידש דגונב מן הגנב או מן הגזלן אינו עובר בלא תגזול כיון דכבר נגנב מכמה בעלים ויצא מרשותן ולכאורה הוה ק"ל מהך דאוונכרי דאף דכבר גזלו העכו"ם השדה אמרינן דשייך גזירה אבל זה אינו דכיון דקרקע אינה נגזלת אם כן הוה הקרקע עדיין ברשות בעלים הראשונים ומזה מבואר דל"ש יאוש בקרקע דא"ל כמו שרצו התוס' לפלפל דיאוש שייך בקרקע רק שינוי רשות ל"ש בקרקע דא"כ כבר יצא הקרקע מרשות הבעלים ע"י יאוש מיהו זה אינו דעכ"פ ל"ש שינוי רשות בקרקע אמנם אי קשיא הא קשיא דלפי מ"ש ש"ב הגאון בנתיבות המשפט שם דאם עשה השני שינוי אז בזה נקרא גזלן דהא הראשון לא הוציאו מהבעלים שיהי' נקרא אינו שלהם רק שהיו אינם ברשותם וכעת קנהו הגזלן השני וע"ז מקרי גזלן א"כ מאי פריך הש"ס ולקנניהו בשינוי מעשה הא אדרבא עי"ז הוה המצוה הבאה בעבירה דעי"ז נקרא גזלן דהא עד שקנהו בשינוי מעשה עכ"פ היו של בעלים הראשונים אף הפירות התלושים שנגזלים וע"י שקנהו בשינוי מעשה הוא נקרא גזלן ואם כן הוה מצוה הבאה בעבירה עי"ז ועיין מהרש"א במ"ש דלא הוה מצוה הבאה בעבירה שהעבירה כבר נעשית ולפמ"ש אדרבא הקנין מסייע להעבירה ועיקר העבירה הנעשית עי"ז והוא קושיא נפלאה ובאמת לפמ"ש הרמב"ן דמצד גזל עכו"ם אתאן עלה דדוקא ארעתא דעכו"ם הוא ולא ישראל דל"ש א"כ ל"ש מצוה הבאה בעבירה דכבר הארכתי בתשובה בדברי אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ז דגזל עכו"ם דאסרה תורה היא לא בשביל העכו"ם רק לנקות עצמינו מפעולות זרות שלא להתאכזר לגזול ולגנוב ע"ש אם כן שפיר פריך וליקניהו בשינוי מעשה דל"ש לומר דהוה מצוה הבאה בעבירה דהא עי"ז שקנהו בשינוי מעשה בזה נעשה גזלן דזה אינו דבעכו"ם לא הקפידה תורה על מה שאנו מוציאין הגזילה מרשות הבעלים דלא איכפת לן בזה רק במה שגזל ואם כן כל שקנהו שוב לא שייך מצוה הבאה בעבירה ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ן במלחמות שכתב דלכך ל"ש מצוה הבאה בעבירה משום דבעכו"ם איירי ורק דבעי יאוש ושינוי רשות משום דבעינן לכם ול"ש מצוה הבאה בעבירה ותמהתי בתשובה אחת דלמה לא כתב דלא הוה מצוה הבאה בעבירה משום דהמצוה נעשה בשעה שכבר עבר על עבירה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אדרבא ע"י קנין נעשה העבירה ורק בעכו"ם דל"ש זאת וכמ"ש ודו"ק. ובחידושי אמרתי ראיה להנתיבות דלא כהקצה"ח במשובב שכתב שלא נעשה גזלן ע"י השינוי רק דקושית הש"ס היא על הגזילה דקנה ע"י השינוי הא הוה מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ע"ש שהאריך ולפע"ד ראיה דלא כדברי המשובב דהרי באמת צ"ב קושית הש"ס והרי גזלן והא לפמ"ש המהרי"ט בתשובה סי' ס"ט בראשונות דדוקא אם נימא דלא מהני מתקן האיסור שייך לומר דל"מ אבל אם עבר על הלאו ולא מתקן ל"ש דל"מ א"כ מה ק"ל מגזילה דגם אם נימא דלא מהני ולא קנהו בשינוי אבל לא תגזול עבר אף דלא קנהו בשינוי וכל גזלן עובר בלא תגזול בעת שגזלו ומ"פ הש"ס ולפמ"ש יש לומר דקושית הש"ס דא"כ היכא דאחר בא ועשה שינוי דגם כן קנה דסתמא קתני דאם עשאן בגדים קני והא שם עי"ז עובר בלאו דגזילה ואמאי יקנה וגם י"ל דהוא עצמו עובר בלא תגזול מחדש בשעה שעשה שינוי דמתחלה לא הוציאו רק מרשות הבעלים ואח"כ בשעת שעשה שינוי קנהו והוציאו דאינו מקרי של בעלים כלל ואם כן עי"ז עובר על לאו חדש והא בזה שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מיהו לפ"ז יצמח דין חדש דמהראוי שילקה בעשה שינוי ואף דמשלם והוה לאו הניתק לתשלומין דאינו לוקה מ"מ הא התשלומין נתחייב בשביל הגזילה וע"י השינוי עבר בלא תגזול מחדש והוא קושיא נפלאה ובזה נלפע"ד לבאר דברי הכ"מ פח"י מסנהדרין על דברת הרמב"ם דלאו שניתק לתשלומין כגון גנב וגזלן אין לוקין עליו וע"ז כתב הכ"מ דכן אמרו במכות דף ט"ז והקשה הכ"מ דהרי ר"י ס"ל דלוקה ואינו משלם ודבריו תמוהים דהרי התוס' הרגישו שם וכתבו דכאן התורה נתקו לתשלומין ובהגה בכ"מ שם הרגיש בזה ועיין שעה"מ פ"ג מחמץ שהאריך בזה ולפמ"ש יש לומר דהכי קא קשיא ליה דניהו דנתקו לתשלומין היינו בגוף הגזילה אבל היכא דעשה שינוי דגזלו מחדש אם כן שוב מהראוי שילקה ולא יפטרו התשלומין אמנם לפע"ד נראה דלק"מ דבאמת בתחלת הגזילה נתחייב להחזיר גוף הדבר ול"מ חזרת דמים ואח"כ בעת השינוי נותן דמים וא"כ שוב הוה לאו הניתק לעשה ולאו הניתק לתשלומין ובזה מיושב מ"ש הרמב"ם פ"א מגזילה דלכך לא לקי דהוה לאו הניתק לעשה ואף אם שרף הגזילה לוקה שהרי חייב לשלם דמים והדבר תמוה דלמה לי' לטעם דהוה לאו הניתק לעשה ת"ל דהו"ל לאו הניתק לתשלומין ועיין שעה"מ שהאריך בזה ולפמ"ש אתי שפיר דאל"כ היה מהראוי ללקות בעת שעשה שינוי ודו"ק היטב אך כ"ז כתבתי לחבת הקודש הקצה"ח והנתיבות אבל כבר הארכתי בזה בתשובה דהדבר ברור דגם השני נקרא גזלן כמבואר בריש הגוזל ומאכיל אך בגזל עכו"ם נלפע"ד דודאי השני לא עובר על לא תגזול דהא השני לא גזל מיד הבעלים הראשונים ומה אכפת ליה להבעלים הראשונים ביד מי הוא הגזילה ואם כן בכהאי גונא לא גזל מיד העכו"ם רק קנאו מה בכך דהעכו"ם גזלו ול"ש בכה"ג גזל העכו"ם וכמ"ש הח"ץ וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת דמצד גזל העכו"ם ל"ש בזה אמנם כעת אני מוסיף דגם מצד גזל מהבעלים הראשונים לא אכפת לן בזה וכמ"ש ודו"ק היטב והנה במ"ש למעלה בהך דלא עשו מימי יהושוע משום דהו"ל יד נכרי באמצע וצריך עוד להוסיף דבימי דוד ואח"כ שלא היו יד גוי אפילו הכי לא היו רשאין לעשות כן כיון דהיו יושבין על אדמתן שוב לא היו רשאין לעשות כי אם סמוך לבתיהם אבל אחר ששבו מהגולה ולא היו להם בתים לשבת וז"ש וישבו בסוכות היינו שישיבתם היו בסוכות ועיין במצודות שם שנדחק בהך דוישבו בסוכות ולפמ"ש אתי שפיר ואם כן שוב הי' לב ב"ד מתנה ע"ז שיעשו ברה"ר ודו"ק. ובגוף הקושיא שהקשיתי על הא דפריך ולקני' בשינוי מעשה דהא ע"י זה הוה ליה מצוה הבאה בעבירה לפענ"ד נראה דגם הס"ד ידע דהו"ל שינוי החוזר לברייתו רק דס"ל דעכ"פ מדרבנן קני וכבר נודע דבעבירה דרבנן לא אמרינן מצוה הבאה בעבירה ולפ"ז כאן העבירה אינו אלא דרבנן דמה שגז' ע"י הקנין אינו אלא דרבנן ובזה מיושב שפיר דהו"ל שינוי החוזר לברייתו והקשו התוס' דעכ"פ מדרבנן קני וכמו בהך דסבתא ולפמ"ש אתי שפיר דממנ"פ אם נימא דנעשה קנין תורה שוב הו"ל מצוה הבאה בעבירה מדאורייתא ואסור משא"כ בהך דסבתא דכל דאין לו אלא דמי עצים שוב לא היה מצוה הבאה בעבירה דאינו קנין רק מפני תקנת השבים עשו כן אבל לא הוה קנין ובזה מבואר היטב דברי התוס' שכתבו דהתם מפני תקנת השבים ודקדקתי בתשובה אחת דמ"מ לא הוה רק מדרבנן ומה מועיל להיות דאורייתא ולפמ"ש אתי שפיר דכל דעשו מתקנת השבים אינו קנין רק דחז"ל תקנו שלא יצטרך להחזיר וא"כ עכ"פ מצוה הבאה בעבירה לא הוה ודו"ק היטב כי נעים הוא ובזה מבואר לפענ"ד שטת בעל עיטור הובא בטור סי' הרל"ז דאם אינו רוצה שיתן דמים הו"ל גזילה והב"י תמה דמ"מ קני גוף המריש רק דדמים הוא חייב לו ולפמ"ש אתי שפיר דס"ל דזה אינו קנין רק שעשו תקנת השבים ואם כן כל שלא רצה לא עשו תקנה ואינו קונה והו"ל גזילה מדאורייתא ובזה יש ליישב מ"ש בתשובה אחת בשם הגאון מוהר"נ ז"ל להקשות דאיך כתבו התוס' דכאן לא שייך תקנת השבים והרי כאן א"י למי ישלם וא"כ ל"מ כלל ולפמ"ש אתי שפיר דטעמו של בעל העיטור דאינו רק תקנה ולא קנין וא"כ כל שא"י למי ישלם פשיטא דשייך התקנה אף דלא יחזיר דמים ובזה מיושב היטב הא דאר"נ פעיתא היא דא אין לה אלא דמי עצים דהיינו דל"ת דהוה קנין רק תקנה בלבד היא ולא שייך מצוה הבאה בעבירה וכמ"ש ודו"ק כי קצרתי בדרך שקוצרין בחוה"מ והא דאמר שינוי החוזר לברייתו הוא נלפע"ד דהכוונה למ"ש התוס' ביבמות דף פ"ט דהפקר ב"ד הפקר ל"ש בזה"ז שיחזיר אח"כ לרשותו ולפ"ז כל שהוה שינוי החוזר לברייתו וכשהבעלים ירדפו אחריו ישיגוהו כמו שהיה כמ"ש הרמב"ן ואם כן ל"ש הפקר ב"ד דהא יחזיר למה שהיה ודו"ק היטב כי קצרתי. ובזה מיושב הא דאמרו בש"ס האי כשורא דמטללתא וכו' ופריך פשיטא מ"ש מעצים והקשה בכ"ת דלמא שאני עצים דהו"ל שינוי מעשה עם שינוי השם ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא אם היה שינוי מעשה אסור דהו"ל מצוה הבאה בעבירה דעבר על לא תגזול וע"כ רק משום תקנת השבים אתינן עלה ודו"ק. והנה במ"ש למעלה להקשות בהא דפריך הש"ס בתמורה בהא דקונה בשינוי והא הו"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד והקשיתי דהא לא נתקן האיסור אם נימא דל"מ מ"מ גזל ועבר לכאורה יש ליישב דמ"מ אם נימא דלא קני יהקו את האיסור ע"י שישיב הגזילה ואם שינוי קונה אינו מתקן העשה ונשאר הלאו בתוכו אבל זה אינו דמלבד דאכתי מקיים העשה ע"י תשלומין וכמ"ש הרמב"ם דהו"ל לאו הניתק לתשלומין אלא אף אם נימא דעיקר המצוה בחזרת גוף הגזילה היינו כשלא נשתנה אבל כל שנשתנית אף דהיתר משתנה מאליה אף אם נימא דשינוי מאלי' לא חשיב שינוי מ"מ בזה פשיטא דחזרת דמים הוא מקיים המצוה ולמה לא יקנה בשינוי ודו"ק היטב. והנה הרב מו"ה אהרן ראבד"ק סטרעליסק ני' הקשה אותי לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ב דב"מ דלכך בנטלה ע"מ לגזלה לוקה ואינו מועיל השבה משום דאבידת הוא ונקנית ביאוש ולא נעשה שומר דבעלים א"כ כאן בעכו"ם דל"ש שומרים בעכו"ם לא הם לדידן ולא אנחנו להם אם כן מהראוי שיקנה ביאוש לבד ולק"מ דהרמב"ן לא קאמר רק באבידה דנקנה ביאוש כל שלא נעשה שומר שלהם אבל לא בגזילה דלא נקנה ביאוש דבאסורא אתא לידיה ודו"ק והנה בהא דאמרו בקידושין דף י"ז דעכו"ם יורש את אביו ד"ת הקשה הריטב"א דמה נ"מ במה שיורש את אביו וכתב דנ"מ לפי דגזל עכו"ם אסור מן התורה דאסור לגזלו ממנו דאל"כ היה הפקר וצ"ב דא"כ למ"ד גזל עכו"ם מותר מן התורה מה נ"מ ולמה צריך קרא דיורש ונשאלתי בזה ואמרתי דנ"מ לענין אתרוג דבעי שלכם דאף למ"ד גזל עכו"ם מותר מ"מ לא חשיב שלכם וכמ"ש היראים וא"כ אם לא היה יורש הי' הפקר ובלא"ה יש לומר דנ"מ לענין גר ועכו"ם דירשו אביהם עכו"ם דאם לא היה יורש לא היה חליפי ע"ז משא"כ כל שיורש שייך ענין ברירה וז"ב אחר זמן רב הראוני דבק"א לספר המקנה סי' כ"ח הקשה במה דפריך הש"ס בתמורה מגזל צמר ועשאן בגדים הא מ"מ עבר משום לא תגזול וחידש דאח"כ עובר משום לא תחמוד ע"ש ולפענ"ד כמ"ש הוא העיקר.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף