שואל ומשיב/א/א/קיא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קיא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין גזירה שמא יעבירנו.

הנה הר"ן הקשה ריש פ"ד דר"ה למה לא גזרו גבי מילה שמא יעבירנו וכתב כיון דכ"ע לא טרידי שוב יזכירהו האחר וע"ז הקשה דאם כן גבי הזאה דאינו דוחה בשבת ע"פ דאמרו בפסחים דף ס"ט דהוא משום גזירה והא כ"ע לא טרידי וכתב דטרידי בפסח עצמו ושאל אותי אחד מהתלמידים דא"כ מילה ע"פ שחל להיות בשבת לא יהיה דוחה וזה לא מצינו והנה רציתי להשיב דמילה מצותו בבקר ואז לא טרידי כל כך בפסח דהא אין זמנו להקריב אז מה שא"כ בהזאה דשייך כל היום ושפיר גזרו ומילה מצותו בבקר כדיליף מאברהם דזריזין מקדימין למצות וע' פסחים דף ד' עוד נ"ל דבמילה דיוכל להיות בכל שבת א"כ בכ"ש תדחי וא"כ גם בע"פ שחל בשבת לא תקנו אבל הזא' דאינ' דוחה שבת אף בע"פ שחל בשבת אינו דוחה הן אמת דזה גופא קשה דלמה לא תדח' הזאה בכל שבת דהא לא שייך הגזירה דבשאר שבתות דעלמא לא טרידי וא"ל דבאמת דחי דהא בפסחים דף ס"ט אמרו דהזאה של תרומה אגמרי' ושם לא שייך הטרדא דפסח איברא דבאמת רש"י במשנה בפסחים דף ס"ה ע"ב כתב הטעם דהזאה לא דחי משום מתקן ובאמת שהדבר תמוה דהא בדף ס"ט אמרו בהדיא הטעם משום גזירה וכבר תמהו בזה הקול הרמ"ז ועיין בצל"ח שם וכן מצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"ג סימן ג' שהאריך וכן כתב בזה בתשובה ובחידושים אמנם כעת נראה דבאמת מתקן לא שייך רק היכא שהתיקון בא מיד ולא כשבא לאחר כך וכמ"ש המרכבת המשנה בהלכות שבת פכ"ג ולפי זה בפסח דהתיקון אינו בא מיד רק שיוכל לאכול אחר כך בליל פסח לא מקרי תיקון והוצרך לטעם גזירה שמא יעבירנו אבל בשאר הזאת כמו בהזאה של תרומה דיוכל לאכול מיד שפיר אסור משום מתקן ומעתה רש"י קאי בהמשנה בכל הזאות דהוא שבות וביאר משום מתקן דל"ש שמא יעבירנו כמ"ש הר"ן אבל לענין פסח שייך שמא יעבירנו ולא שייך מתקן ולפ"ז שוב שפיר גזרו בהזאה דהרי בכל שבתות השנה אסור משום מתקן ובפסח שוב גזרו משום שמא יעבירנו ובזה מדוקדק היטב מה דפריך בש"ס בדף ס"ט והזאה גופא מאי טעמא לא דחי שבת מכדי טלטול בעלמא הוא תדחי שבת משום פסח ומשמע דהזאה דתרומה ניחא ליה וכל הזאות דעלמא ואף דבתרומה י"ל משום דתרומה גופא לא דחי שבת מ"מ קשה מכל הזאות דהוא במקום מצוה ולפמ"ש יש לומר דהזאה דעלמא ידע דהוא משום מתקן אבל בפסח דאין התיקון בא מיד שפיר פריך תדחה משום פסח וע"ז משני גזירה שמא יעבירנו ודו"ק היטב ועיין בשעה"מ הלכות שופר פ"ב מ"ש בזה על הר"ן ולפמ"ש מיושב וכמדומה שכבר הארכתי בזה במקום אחר ולא ידעתי מקומו כעת ועיין בחידושי ריטב"א בסוכה רפ"ד גבי הא דאמרו אינהו דידעי בקביעא דירחא ושם האריך הרחיב הדבור בזה דעיקר הטעם דגזרו הוא משום דלא ידעינן בקביעא דירחא ושופר אף בזמן המקדש לא ידעי בקביעא דירחא רק בבית הועד משום דהוה בן יומו ע"ש וכ"כ הר"ן בעצמו בסוכה שם ע"ש בבעה"מ ורמב"ן במלחמות מ"ש בזה והנה לשיטת הר"ן והריטב"א הנ"ל קשה לי טובא בהא דפריך הש"ס בתענית דף י"ד במאי אילימא בשופרות שופרות בשבת מי שרי וקשה הא כל הטעם דאסור לתקוע בשופר בשבת בר"ה היא רק מטעם גזירה שמא יעבירנו והיינו כיון דלא בקיאינן בקביעא דירחי והרי שם לענין מה דצריך לתקוע על כל צרה שלא תבא הוא מ"ע מן התורה כמ"ש הרמב"ם פ"א מתעניות ה"א והוא מקרא מפורש לענין מלחמה וה"ה לכל צרה שלא תבא כמ"ש הרמב"ם שם וא"כ שוב ל"ש קביע' דירחי בזה דאינו מיוחד בזמן וביום רק בעת שהיא הצרה וא"כ למה לא נתקע בשופרות והוא קושיא נפלאה לפע"ד והנראה לפע"ד בזה דהנה באמת המזרחי הקשה דאמאי לא גזרו בשופר משום שמא יתקן כלי שיר וכתב הט"ז סי' תקפ"ח דא"כ יתבטל המצוה לגמרי והרי התורה התירה בפירוש ע"ש וא"כ כאן שלא התירה בפירוש בשבת שוב לא שייך זאת וגם לפי תירוצו הראשון דשופר אינו רק למצוה ולא לשיר לכך לא גזרו א"כ בתעניות דבאמת המצוה היה בחצוצרות וכמה כרכורים כרכרו בזה הפוסקים הראב"ד והרשב"א והריטב"א והר"ן בתענית שם ובהה"מ פ"א מתעניות במה דנקט הש"ס שופרות והא עיקר המצוה היה בחצוצרות וכתבו דדוקא באיכא כנופיא המצוה בחצוצרות אבל בלי כנופיא יכול להיות בשופרות ג"כ ולכך נקט שופרות לפי שרגיל טפי עכ"פ כיון דחצוצרות נתנו במקדש לשיר ג"כ שוב שייך משום כלי שיר ועיין בלח"מ פ"א מתעניות וגם י"ל כיון דעכ"פ בשופרות אסור לתקוע בר"ה בשבת שוב משום לא פלוג אסרו חז"ל בכל שבת אף במקום דלא שייך הגזירה וזה דאמר שופרות בשבת מי שרי וז"ב ודו"ק היטב. והנה לכאורה רציתי לומר בפשיטות דלפמ"ש הפוסקים דלכך לא גזרו שמא יתקן כלי שיר דזה שייך גם ביו"ט והרי לא גזרו ביו"ט וע"כ דהגזירה הוא שמא יעבירנו אם כן זה בשופר של ר"ה אבל כאן באמת גזרו שמא יתקן כלי שיר ובאמת בשבת ויו"ט לא יתקעו כשיבוא חלילה עת צרה ר"ל אמנם באמת המג"א דחה זאת בסי' תקפ"ח דבאמת ביו"ט אין מקום לגזור כלל לפמ"ש הר"ן והרמב"ן הנ"ל דלא גזרו שמא יעבירנו רק משום דלא בקיאין בקביעא דירחי א"כ בשלמא בשבת שפיר יכולין לגזור אבל ביו"ט בחול א"כ ממנ"פ לא שייך הגזירה דאם חול הוא אין מקום לגזור ואם יו"ט הוא שוב מצוה לתקוע ואם כן שפיר נוכל לגזור משום תיקון כלי שיר ורק דבשחל בחול אין מקום לגזור אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת צריך להבין גוף דברי הר"ן שהוצרך לחדש משום דלא בקיאינן בקביעא דירחי ולולא זאת לא גזרו שמא יעבירנו וקשה הא על כל פנים ספק איסור הוא שמא יבא להעביר ד"א בר"ה והרי ספק איסור לחומרא לכ"ע עכ"פ מדרבנן ואם כן למה לא יוכלו לגזור משום חשש ספק איסור אמנם זה אינו כיון דיש לפנינו כעת מצוה ודאית וא"כ למה נחוש לספק איסור שיוכל להזדמן ונוציא מידי ודאי חיוב מצוה ולפ"ז שפיר כתבו הרמב"ן והר"ן דזה כשהיה ודאי אבל כשיש ספק שמא לא התחיל כאן מצוה כלל דשמא לא בקיאין בקביעא דירח' אם כן פשיטא דשפיר יכלו חז"ל לגזור בפרט בשב ואל תעשה דכשם דהאיסור הוא ספק גם המצוה היא ספק ושפיר חששו ע"ז דאידי ואידי ספק הוא וע"כ מנעו מפני ספק איסור בשב ואל תעשה ועדיף וז"ב ולפ"ז שוב גם ביו"ט יש לגזור משום תיקון כלי שיר וא"ל דממנ"פ אם יו"ט הוא לא גזרינן דזה אינו דבאמת ביו"ט גם כן כל שיש ספק איסור ראוי לחוש וא"ל דאינו מוציא מידי וודאי דזה אינו דכל שיש ספק שמא אין כאן מצוה אם כן שוב יש לחוש שמא באמת הוא יו"ט ואיכא איסור כנלפענ"ד מיהו ז"א דאכתי שייך ממנ"פ דאם יו"ט היא שוב איכא מצוה ואפשר כיון דאיכא חשש שמא יעבירנו שוב יש לחוש לזה וצ"ע. והנה בגוף דברי זקני הגאון מוהר"ם פדוואה הנ"ל באמת שכ"כ הפר"ח סי' תקפ"ח והוסיף ביאור דזה א"א לעקר מ"ע מה"ת לגמרי משום גזירה דרבנן ואם כן א"א לומר משום מתקן כלי שיר דאם כן אף ביו"ט נמי לתסר וזה א"א שאם כן תתעקר לגמרי וגם א"א לומר דבשבת עכ"פ ליתסר מטעם זה דתיקון כלי שיר ואינו עוקר המצוה לגמרי דז"א דאם כן יהיה מחזי כחוכא ואטלולא דהרי ביו"ט שייך גם כן החשש הלז ומכל מקום לא גזרו ובשבת גזרו וע"כ גזרו משום שמא יעבירנו ובאמת שהדברים אהובים וחביבים אמנם אכתי תמוה דל"ש מחזי כחוכא ואטלולא דהרי שבת יש איסור כרת דחמיר חששו יותר מאיסור לאו וכבר אמרו בכמה מקומות ומהם ביבמות פ' חרש שבת דאיסור סקילה גזרו יו"ט דאיסור לאו לא גזרו ועיין מלמ"ל פ"א מיו"ט ובמגיה שם מבואר כמה מקומות שנמצא בש"ס ופוסקים כן אמנם נלפע"ד דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש מהר"ש חיון הובא במ"א סי' תקפ"ד ס"ק וא"ו דבבהמ"ז אם נסתפק אם בירך דצריך לחזור ולברך אף ברכה רביעית דאינו רק מדרבנן משום דאל"כ אתי לזלזלי בדרבנן ע"ש ולפ"ז אם יחול ב' ימים של ר"ה בחול ושבת ביחד א"כ א"א לומר דניקל ביו"ט ולא נגזור על יו"ט שמא יתקן כלי שיר ובשבת נגזור דאז יהיה זלזול ליו"ט דכיון דאינו רק לאו בעלמא מקילין וא"כ בר"ה שחל בשבת שיש תמיד יו"ט עמו שהרי עושין שני ימים ולכך הוכרחו לגזור משום שמא יעבירנו דזה ל"ש ביו"ט ודו"ק היטב ובזה מיושב היטב קושית השעה"מ דא"כ לב"ש ור"ע דלא ס"ל מתוך אם כן גם ביו"ט אסור ההוצאה ואפ"ה לא גזרו ביו"ט משום הוצאה אם כן למה נחמיר בשבת והא יהיה חוכא ואטלולא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שאני שבת דהוה איסור סקילה וגזרו טפי מיו"ט וכאן לא שייך לומר דמ"מ הוה זלזול ליו"ט דז"א דבאמת כעת הוה לצורך ול"ש לגזור שמא יוציא שלא לצורך ול"ש מתוך דז"א דעכ"פ במה שמתירין ביו"ט לא מזלזלין דבאמת כל שלא גזרו ביו"ט שוב הותרה ההוצאה ומי ידע דזו ההוצאה שלא לצורך היה ול"ש זלזול כ"כ וראיתי בספר תמים דעים סי' ע"ו שכתב ג"כ דלכך לא גזרו במילה משום דלא תלוי בקביעא דירחא שהוא תמיד בשמיני ללידה וזה נכון אך מה שסיים דאי אפי' מייתי ליה לא הוה אסורא דאורייתא דמדאורייתא מכשירי מילה דוחה השבת דכתב ביה ביום דאפילו בשבת נפלאתי דזה דוקא לר"א אבל אנן קי"ל כחכמים דמכשירי מילה לא דחי שבת וגם מה צריך עוד לתרץ דהא כבר תירץ דל"ש כאן קביעא דרחא וצע"ג. ובגוף הדבר שגזרו שמא יעבירנו לכאורה תמוה דמה"ת נחוש לחששא רחוקה כזו שילך אצל בקי ללמוד ויוציא ד' אמות ברה"ר נלפע"ד דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הקדמונים בהא דאמרו סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך כו' דהענין הוא דבאמת בכל מקום אזלינן בתר רובא אך זהו כשאנו דנין על איש פרטי אזלינן בתר רוב אבל אם אנו עושין תקנה בשביל העולם ובכל העולם יש מיעוטים דלא בקיאים לכך אצרכו לומר בפ"נ כדי לתקן את המיעוט ג"כ ומעתה נלפע"ד דבדבר שהוא כולל כל אדם ויש בהם שאינם בקיאים וכל אחד צריך לשמוע קול שופר שפיר חשו חז"ל ועשו תקנה כוללת שלא לתקוע בשבת כדי שיתקנו את מי שאינו בקי בהלכה שיוציא ד' אמות ברה"ר וז"ב ובזה נלפע"ד מה שהחמירו במיני קטניות בפסח והרחיקו משום חשש שמא יתחלף בחמשת המינים משום דכיון דלכל מסור והוא מידי שנה בשנה ולכך חשו גם על המיעוט המצוי שאחד יכשל באיסור חמץ ולכך הרחיקו חז"ל שלא לאכול מיני קטניות אף שהוא חששה רחוקה כנלפע"ד. והנה בחולין דף פ"ד ע"ב בתוס' ד"ה תקיעת שופר הקשו דהא הטעם דאין ודאה דוחה שבת היא משום גזירה שמא יעבירנה א"כ למה לא יהיה ספיקא דוחה יו"ט דלא שייך הגזירה ביו"ט ולפענ"ד נראה דבאמת שייך שמא יתקן כלי שיר וע"כ צ"ל כמ"ש הפר"ח דא"כ נעקר כל המצוה ולא נתקע בשום פעם אף ביו"ט גרידא וזה לא נוכל לעקור המצוה מכל וכל ועיין שעה"מ שכתב שכן מבואר ביבמות דף כ' ע"ש ואני מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג שכתב כדברים האלו והביא ג"כ ראיה מיבמות הנ"ל ולפ"ז בספקה דהיינו ספק איש ספק אשה שוב מהראוי לגזור בשביל שמא יתקן ואפ"ה לא גזרו ולהס"ד דספק יו"ט ספק חול אף דל"ש בזה גזירה שמא יתקן הנה באמת ע"ז מקשה השתא ודאי יו"ט דוחה ספק מבעיא וזה קושיא טפי ולפי המסקנא ניחא ומה שהקשו האחרונים לשטת הרמב"ן והר"ן דלכך אין שופר דוחה משום דאף במקדש לא נודע בבקר אם יבאו עדים וא"כ איך קרי ליה ודאה ולפענ"ד דק"ל למה לא תקעו עכ"פ מן המנחה ולמעלה כשכבר באו עדים ואפ"ה לא תקעו במדינה דהיינו אף בירושלים לפירוש הרמב"ם ואמאי לא תקעו וע"כ דאינו דוחה שבת ודו"ק. והנה בענין הזאה שבות פירשו בפסחים ריש אלו דברים שכתב דמחזי כמתקן גברא ובדף ס"ט אמרו משום שמא יעבירנו והצל"ח חידש דהזאה ביום השלישי עוד לא מחזי כמתקן שעדיין לא נתקן עד שיזה עליו בשביעי ולכן אמרו בש"ס טעם חדש ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' קט"ז מ"ש בזה ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית התוס' במגלה דף כ' ד"ה והא שהקשו דהיאך משכחת לה הא דאמרו ביומא דף פ"ח הזב והזבה וטמא מת טבילתן ביום ר"י אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול ופשיטא דהיינו ביום שלאחר ההזאה דאי לפני ההזאה היאך מותר לטבול ביוה"כ אי משום דטבילה בזמנה מצוה מ"מ ההזאה הוה שבות ולפמ"ש א"ש דבאמת לרפרם דאמר אין עירוב והוצאה ליוה"כ אם כן ל"ש משום גזרה שמא יעבירנו ביוה"כ ומשום מתקן ליכא דעדן לא תקן דהא צריך טבילה אח"כ וכל שלא תקן בשעת הזאה ל"ש מתקן וכעין שכתבו התוס' בשבת דף ק"ו דבעינן שהתיקון יבא בשעת הקלקול ודו"ק. והא דאמרו ביומא דף ח' דהזאה אסור בשבת היינו שם דשבת אסור בהוצאה ושייך משום גזירה שמא יעבירנו ובמחכת"ה הנו"ב בתשובה הנ"ל שלא עמד בזה דהרי גם בכה"ג לעבודת יום הכיפורים ג"כ אסרו משום שבות וע"כ משום גזירה שמא יעבירנו וא"כ גם בפרה א"ש ועי' בשבת דף קמ"א ובתוס' ד"ה לא ס"ד ובמהרש"ל ובמהרש"א ומהר"ם לובלין שם ודו"ק.

והנה שח לי הרב המופלג מוה' פייביל שרגא נ"י מבוטשאטש שהקשה להרב הגאון אבד"ק בוטשאטש מהר"א תאומים נ"י דבזה"ז לכאורה ל"ש גזירה שמא יעבירנו ומטעם דהא עכשיו ליכא ר"ה כלל ול"ש חשש תורה וא"ל דאף דבטל הטעם הו"ל דבר שבמנין דז"א לפמ"ש בתוספת שבת בסי' ש"ג ס"ק ל"ו דכל דבר דבשעת שתקנו חז"ל הגזירה היה מקומות שלא היה שייך החשש שוב גם בזה"ז בטל הגזירה וה"ה כאן. והשיב לו אבי מורי הגאון נ"י דמנ"ל שבזמן הש"ס לא היה הגזירה כוללת בכל מקום וע"ז הקשיתי לו דהרי בשופר כ"מ שהיה ב"ד לא גזרו והיו תוקעין א"כ ממילא בזה"ז מהראוי שיהיה כמו בזמן הש"ס במקום שהיה ב"ד ומידי דהוה אגלוי שכתב הפר"ח כיון דהיו מקומות שלא חשו לגלוי דלא היו נחשים ועקרבים לא גזרו כל שבטל הטעם הוה כאותן מקומות שלא גזרו וה"ה בזה ואף דיש לדחות דשאני התם דבאותן מקומות לא היה החשש כלל דליכא נחשים שם אבל כאן בשופר בכ"מ היה שייך הגזירה דרבה רק שבמקום ב"ד לא חשו דהב"ד מזכירו אבל כעת שבעוה"ר אין ב"ד סמוך בשום מקום וא"כ אדרבא אין מקום לההיתר כלל אבל מ"מ יש לומר כיון דעכ"פ לא היתה גזירה כוללת בכל מקום שפיר יש לומר דכל שבטל הטעם בטל הגזירה וכן קשה לי במגלה דגזרו משום שמא יעבירנו והא במוקפת חומה לא שייך ד' אמות בהעברה ברה"ר וכמ"ש התוס' והרא"ש ועיין במ"א סי' שס"ה ופסקי תוס' ובתשובה אחרת הארכתי בזה ואם כן שוב עכ"פ לענין מוקפין חומה בטל הטעם בזה"ז והיו מקומות שלא היה שייך החשש ולכאורה רציתי לומר דבר חדש עפ"י מה דחדשתי בילדותי דבר חדש דבזה"ז דתרומה דרבנן בכ"מ יהיה חמור מבזמן עזרא דהיו מקומות דנוהג תרומה מה"ת והטעם דבאמת הרמב"ם דעתו בספר המצות דכל איסורי דרבנן יש בהם משום לא תסור והרמב"ן הקשה דאם כן ילקה עליהם וכדומה וכתב די"ל שהיו ברשות חכמים עצמן כדי שיהיה הבדל בין איסורי תורה לדרבנן על כן נתנו גבול והבדל ולפי זה רציתי לומר דזה דוקא אם היה מקום שיהיה איסור תורה אם כן שוב איסור דרבנן יהיה דינו כדין תורה יחשבו שהוא ד"ת ממש ועובר בב"ת אבל תרומה בזה"ז דלא משכחת לה כלל ד"ת אם כן תרומה דרבנן דינו כשל תורה אמנם כעת אמרתי דיש לפקפק בזה כיון דעכ"פ בעת שנתקן האיסור דרבנן אז היה רק דרבנן כיון דהיה מקום שיהיה תרומה דאורייתא אם כן גם עכשיו לא נעשה ד"ת דהא היה עליו שם דרבנן ויש להאריך בזה דתרומה בימי עזרא לא היה ד"ת דבעי ביאת כלכם ועכ"פ יהיה איך שיהיה לפענ"ד נראה דבזה"ז דליכא רה"ר אם כן מהראוי שיהיה כמו איסור תורה ואף דבעת הגזירה הי' משכחת לה רה"ר ולא הוה רק דרבנן מכל מקום לענין שיתבטל עי"ז לגמרי ודאי לא מבטלין ודבריהם הוה כתורה מיהו לענין שופר ולולב ומגלה שיתבטל עי"ז מצות תורה וד"ק אפשר לומר שיתבטל ובזה יש לומר הא דנקט וה"ט דשופר וה"ט דמגלה ולא נקט הזאה וכבר נתקשה בזה בשו"ת בית יעקב ולפמ"ש יש לומר דלענין שופר ומגלה מהראוי היה לומר שלא יהיה שייך כלל הגזירה בזה"ז ולכך אמרו דה"ט דשופר והיינו כיון שתקנו בשאר מקומות דליכא ביטול מצוה בגזירה גם בזה הניחו הגזירה במקומה ודו"ק היטב.

והנה ער"ח טבת תרט"ז כה הראני הרב החריף ושנון מו"ה אורי וואלף נ"י דברי הרמב"ם פ"ו מק"פ ה"ו במ"ש רבינו והלא איסור הזיה משום שבות והפסח בכרת מפני שביום שהוא אסור בהזייה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבים בכרת והראב"ד השיג עליו דהטעם משום גזירה שמא יעשה לשנה הבאה בטומאה ויבא לידי כרת והכ"מ הליץ בעדו דבשביל זה לא גזרו עכשיו שמא יבא לידי כרת לשנה הבאה והראה הוא דברי הש"ס ביבמות דף צ' דבעי לאותיבינך ערל והזאה דשב ואל תעשה שאני ומבואר כדברי הראב"ד ולפענ"ד אין ראיה דאם כוונתו למה דפירש"י גזירה שמא יטמא לשנה הבאה זה מבואר בפסחים דף צ"ב דשם לא קאמר רק דיש כח ביד חז"ל לעקור משום גזירה עשה דיש בו כרת בשב ואל תעשה אבל הטעם שעקרו יוכל להיות כדברי הרמב"ם או כראב"ד אמנם בגוף הדבר מבואר בפסחים דף ס"ט ע"א דאמרו שם לר"א ה"מ היכא דחיובא רמי על גברא אבל כאן דלא חזי גברא לא רמי חיובא עליו ע"ש ברש"י ועיין בריטב"א ריש לולב וערבה ועיין בתדר"י ריש ברכות והדברים פשוטים.

והנה ראיתי בצל"ח פסחים דף פ' ד"ה דעביד בשביעי שכתב דבר חדש דביום טוב לא גזרו חז"ל על הזאה ע"ש והוא תמוה לפע"ד דהרי אמרו בעירובין דף ס"ו הזיה שבות ואמירה לעכו"ם שבות מה הזאה שבות ואינו דוחה שבת אף אמירה לעכו"ם שבות ואינו דוחה שבת ואם איתא הא הזאה אינו נוהג ביו"ט וא"כ גם אמירה לעכו"ם שבות לא יהיה שייך ביום טוב והרי אף בחוה"מ כל דבר שאסור לעשות אף על ידי עכו"ם אסור כדאמרו במ"ק דף י"ב ובש"ע או"ח סימן תקמ"ג איברא דלכאורה קשה הא בה"ש לא גזרו על שבות והרי בהזאה שייך שני שבותים משום מתקן ומשום שמא יעבירנו והרי בשני שבות אף בהשמ"ש אסור כמ"ש הברטנורא פ"ג דעירובין ואף לחלוקו של זקני בשער אפרים בשם זקני הגאון מו"ה העשיל ז"ל לא יועיל כלל דהרי חשש שמא יעבירנו הוא תיכף כשמוציאו ואחר כך כשהוא מזה הוא מתקן וצע"ג ועכ"פ על הצל"ח קשה ומ"ש דבהזאה שלישי ל"ש מתקן דעדיין חסר השביעי ועדן אינו מתוקן אמת כי מצינו כעין זה בכמה מקומות דכל שאין התיקון בא תיכף לא מקרי תיקון וכ"כ במרכבת המשנה ליישב דברי רבינו בזה והארכתי בזה בתשובה אבל כאן לפע"ד כל דבר שתלוי בימים משעה שהתחיל התיקון מקרי מתקן וע"כ צ"ע דבריו שם.

והנה בשנה הלז אור ליום וא"ו תשא י"ט אדר ראשון למדתי מס' מגלה ובדף כ' ע"א בתוספות ד"ה ולא טובלין ולא מזין הקשו בהא דאמרו הזב והזבה וט"מ טבילתן ביום וע"כ ביום שלאחר הזאה דאי קודם הזאה היאך מותר לטבול ביוה"כ אי משום דטבילה בזמנה מצוה הא הזאה הוה שבות והיאך יכול לעשות ונדחקו מאד ולפי דברי הצל"ח דביום טוב לא גזרו על הזאה מטעם שחייב אדם לטהר עצמו ברגל והרי ביוה"כ גם כן חייב עצמו לטהר כמו ברגל כמ"ש הרא"ש סוף יומא ואף דבשו"ת ש"א סי' ס"ז חולק על זה אבל מכל מקום הרא"ש כתב כן ולדעת רבינו סעדיא גאון חייב לברך על הטבילה ביום הכיפורים ואם כן משכחת לה לטבול ולהזות ביוה"כ דטבילה בזמנה מצוה וגם מה שחידש הצל"ח שם דבהזאה בשלשי כל שאינו מתקן מותר להזות בשבת אם כן לפמ"ש ר"ת דשני טבילות יש קודם הזאה ולאחר הזאה והכ"מ בפי"א מפרה הביא בשם הר"ש שכתב ג"כ כר"ת וביאר שם דבין בהזיית שלישי בין בהזיית שביעי טעון טבילה קודם ולפ"ז בהזאה שביעי משכחת לה דיזה ביום הכיפורים דאינו אסור משום מתקן מיהו יש לדחות דהא הטבילה דקודם הזאה כשר אף בלילה כמ"ש הר"ש שם אבל זה קשה וצ"ע.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף