שואל ומשיב/א/א/עא

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן עא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום אל כבוד הרב החריף מו"ה אשר זאלקא נ"י.

מכתבו מיום ה' ויצא הגיעני ויאמין לי כי אז הביאה הב"ד כמה שאלות הנחוצים להלכה ולמעשה גם בש"ק הי' לי כמה מכתבים ובכ"ז אמרתי לרשום בקצרה. והנה מה שהאריך במה שהקשו בירושלמי האיך אכלו מצה הא הי' איסור חדש וע"ז חידש עפמ"ש ביד שאול דבערלה ל"א טעכ"ע וה"ה בחדש והאריך בפלפול גדול ושמחתי בפלפולם אף שלפי האמת דחיתי שם סברא זו לענין ערלה וה"ה לענין חדש אך מ"ש לפמ"ש הרמב"ן בהך דעשה עיסה מחטים ומאורז דיצא ידי מצה שהחטה גורר האורז וע"ז הקשה דא"כ היו יכולים לקיים מצות מצה ע"י שיערבו חטה עם אורז דלענין מצה יצא ומצד חדש פשיטא דלא אמרינן שגורר והנה גוף דברי הרמב"ן צ"ב וכבר ישב על מדוכה זו מהרי"ט אלגזי שהאריך לבאר דבריו ואין פנאי לעיין בדבריו אמנם גם בפשיטות ל"ק כיון דהחטים גוררין את האורז להיות כמו שהיא חטים כולו כמ"ש המהרי"ט באורך אם כן גם לענין חדש נעשה כאלו כלו חטים חדשים ובלא"ה נלפע"ד דל"ק דע"כ ל"א דגורר רק בסתם חטים הכשירים אבל כל שהיא חדש ואסורים האיך אפשר דגורר גם האורז להיות כחטה וכבר הורנו הר"ן באלפסי סוף ע"ז דהיתר גורר האיסור ולא האיסור גורר ההיתר ולכך איסור בטל ברוב ולא היתר נהפך להיות איסור וכ"כ הרמב"ן בחדושיו ועי' שם אם כן ה"ה כאן כל דהיא חדש פשיטא דאינו גורר האורז ולא יצא י"ח מצה וז"ב.

ומ"ש דלמה לא נימא ביבמה דבעי כוונת המצוה כמו בכל מצות דבעי כוונה והח"ץ סי' א' כתב דבחליצה צריך כוונת המצוה א"כ למה בבא על יבמתו בשוגג קנה לפע"ד ל"ק דניהו דבעי כוונה אבל מ"מ אי עבר ולא כוון או בשוגג שלא כוון וא"א לקיים עוד המצוה שפיר קנה וכאן המצות יבום אינו אלא ביאה ראשונה ואח"כ יכול לגרשה אם כן כל שבא בשוגג בודאי קנה אותה ושאני שאר מצות דיכול לקיים שנית בכוונה וכאן כבר עבר והרי נעשה אשתו בביאה א'. עוד נ"ל כיון דמצות יבום להקים לאחיו שם בישראל וא"כ אינו רק השלמת המצוה וקיי"ל בזבחים דכל העושה על דעת הא' עושה ע"ש דמ"א ב' א"כ כאן כיון שאם קידש וקיים בכוונה מה שהאח משלים ע"ד הראשונה הוא עושה ואף דלכתחילה צריך כוונה בפ"ע אבל כל שעבר ובא בלי כוונה ומכל שכן בשוגג קנה והשלים ע"ד הראשונה ודו"ק.

מ"ש בתוס' חולין ק"מ במ"ש בבהמות עיר הנדחת אם היא כשירה לקרבן מש"ס סנהדרין קי"ב כבר קדמו בשו"ת תפארת צבי להגאון מוהר"צ מהמבורג ז"ל עם הגאון מו"ה שמחה ווייל ז"ל וכ"כ בזה המה ענינים וגם מזיקוב בני הרב החסיד הקשו אותי כזאת והשבתי להם הלא הם בכתובים עמדי וקשה עלי לחפש.

ומ"ש לתמוה בהא דכתבו התוס' בקידושין כ"ג ב' דנ"מ אי שלוחא דידן נמי הוא ונ"מ אי כהן הקריב שלא מדעת בעלים דאם שלוחא דרחמנא נמי הוא הקרבן כשר ע"ש וע"ז הקשה דהרי כתבו התוס' בגיטין דמודר הנאה שרי לומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום דאינו מצוה בפ"ע אם כן אכתי מאי נ"מ כיון דמקריב שלא מדעת בעלים פשיטא דמותר במודר הנאה ולק"מ דשם עכ"פ גלה דעתו דרוצה שיתרמו אבל כל דמקריב שלא מדעת בעלים אי הוי רק שלוחי דידן ודאי לא מועיל במודר הנאה דהא לא גילה דעת כלל ועיקר מה שמהני במקריב שלא מדעת בעלים הוא לפי שהוא שלוחי דרחמנא נמי וליכא הנאה אבל אי שלוחי דידן אסור להקריב שלא מדעת בעלים ובמודר הנאה היה אסור דמהני ליה אם היה מועיל וז"פ וברור.

מ"ש בהא דאמרו טבל מוכן הוא משום דאם עבר ותקנו מתוקן ולמה לי זאת והא בלא"ה לשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן אפי' לספו' בידים א"כ למ"ד מופלא הסמוך לאיש הקדשו הקדש אם כן יכול להפריש ע"י קטן כזה וא"ל דאין שליחות לקטן הא כתבו התוס' בגיטין ס"ד דכל היכא דאיתא בדנפשי' מועיל שליחות לקטן וא"ל דהוה שבות כמו אמירה לנכרי דז"א דהא הוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה ולפענ"ד לק"מ ולדבריו למה לא מקשה טפי דלמה הוי מוקצה הא חזי לקטנים דמותר לספות בידים והרי אין מערבין בטבל אף דחזי לקטנים וכבר הקשה הרשב"א ביבמות קי"ד שם דמ"ש מיוה"כ דמערבין לגדול ביוה"כ הואיל וחזי לקטנים וכתב דטבל שאני דהיא איסור מצד עצמו וכל דלא מחזי לגדולים אין מערבין אף דחזי לקטנים וא"כ גם כאן מוקצה הוי דלא חזי רק ע"י שיפריש הקטן וא"כ עכ"פ מוקצה הוא לגדולים ואדרבה הוי מוקצה גמור דהקטן לדידי' שיאכל הקטן א"צ להפריש ויכול לאכול אף בלי הפרשה לשיטת הרשב"א דמותר לספות בידים ולמה יפריש ולהגדול אסור דמ"מ הוה מוקצה לדידי' ולא הוה שבות דשבות במקום מצוה דמה מצוה איכא דהא להקטן מותר אף בלי הפרשה ולהתירו לגדולים הא לגדול לא חזי דהרי הקצה אותו דהרי לא הפרישו קודם שבת ולא הוה דעתו שיפריש הקטן דלמה יפריש הא לקטן לא צריך הפרשה כלל ושיעשה הקטן רק בשביל גדול זה ודאי לא הותר וז"ב ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף