שואל ומשיב/א/א/נט

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן נט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בב' חזקות שחידש הריב"ש דעדיף מרוב נעתיק כאן מ"ש בתשובה בשנת תרכ"ה להרב המופלג בתורה חריף ובקי מוה' אבא יעקב בהרב מוה' שלמה מ"ק קאונא במדינת ליטא וז"ל ב"ה מוצאי יו"ט פסח אסרו חג תרכ"ה מכתבו הגיעני בשביעי של פסח מגלה עפה והנה אם כי אני טרוד בשאלותי וגם יבאו אלי אנשים לשמוע תורה ולקבל פני ברגל בכ"ז למען כבודו ולמען למודו נתתי עיני ולבי והיום אמרתי להשיב בדבר אחד ששמו מרדכי בר' חיים שראהו כשנפל במים שאין לו סוף ביום ב' וא"ו שבט ורבים ראו זאת ולפי הגב"ע לא שהו עד שתצא נפשו וביום א' ט' שבט מצאוהו שני אנשים והכירוהו מיד שהעלוהו מן המים שהוא מרדכי בר' חיים וכמה אנשים שהלכו לראותו הכירוהו ואמרו שהוא מרדכי בר' חיים ומצאו כל גופו שלם והכירו בפרצוף פנים ופדחתו ולחייו רק חוטמו לא היה לו והיו בו סימנים כי יש לו ששה אצבעות וגם יש לו רגל עמקוה וגם הכירו בסימני בגדיו אשר עליו בט"ע וגם אמרה האשה כי הבגד נתפר בחוטין צבועים רק מקום אחד מהפאלב נתפר בחוט שאינו צבוע וגם אמרה האשה כי הכתונת שלו הי' מסומן בס"ת שמו מרדכי בר' חיים וע"ז האריך מעלתו להתיר והנה אף כי הדברים פשוטים להתיר כאשר יבואר מעלתו שדר לן חורפיה והאריך בדברי הריב"ש סי' שע"ט שחידש בהך דר"א בן פרטא מה שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים דהוא מה"ת דאף דרובן לאבד מ"מ יש ב' חזקות נגדה חזקת חיים של האיש וחזקת א"א של האשה וב' חזקות עדיף מרוב ול"ד למים שאל"ס שאם נשאת לא תצא דטבע במים שאל"ס מעיד שטבע ושהה שיעור שתצא נפשו וגם הצלה ע"י מחילה היא מיעוטא דמיעוטא ולא שכיח ע"ש וע"ז האריך מעלתו ובנה והקיף קושיות והויות רבות מש"ס ופוסקים שהן סותרין לדברי הריב"ש וגם הביא ספרן של אחרונים מראות הצובאות ושו"ת רע"ק וחמדת שלמה שהאריכו בזה והנה באמת כבר האריכו בזה בספרי אחרונים אשר לא ראה מעלתו וגם אני הכינותי תשובה בזה ובענין תרי רוב' שחדש בבית יעקב שמועיל בעגונה והבאתי שם דברי הריב"ש ומה שהקשו עליו האחרונים ומ"ש בזה וכעת חדשות אני מגיד והנה לפע"ד סברת הריב"ש דמים שאין להם סוף כיון ששהה שיעור שתצא נפשו א"כ הרוב מעיד שכבר נטבעו ומתו א"כ מה מועיל שתי חזקות חזקת חיים של האיש וחזקת א"א כיון דאחת הן והרוב מעיד שנפקעו החזקות והמיעוט דניצולו דהיינו ע"י מחילה או מקום רחוק זה מיעוטא דמיעוטא אבל כאן ניהו דרובן לאבד אבל לא מעיד שכבר מתו רק דסופן לאבד וא"כ כל שיש עדן השתי חזקות א"כ עדיפי מרוב דהרוב אינו מעיד שכבר אבדו רק שסופן לאבד והחזקות שתיהן הן קדומות וא"כ שוב לא מועיל הרוב ואם כנים הדברים שוב לא קשה קושית הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג מפרה אדומה דיש שתי חזקות וגם משחיטה דיש חזקה קמייתא דלא נולד מומחה וגם חזקה שאינו זביחה ואפ"ה הרוב עדיף ולפמ"ש א"ש דבאמת הרוב שמעיד שנפקעו החזקות כבר בודאי עדיף מתרי חזקות אבל כאן הרוב מעיד שסופן לאבד וא"כ עדן לא נסתרו החזקות וא"כ החזקות קודמות שוב ל"מ הרוב שאח"כ לסתור החזקות ובזה מיושב הרבה קושיות של מעלתו מגיטין דף פ' בהלכו הצרות ונשאו לאחר וכו' והרי שם יש שתי חזקות ואיך נשאו לאחר וכ"ת באיסור הא ביבמות אמרו בדף צ"א מה הוה לה למעבד ולפמ"ש א"ש ובלא"ה יש לסתור ראייתו ואכ"מ להאריך. ובזה מיושב הרבה קושיות של מעלתו והנה הנו"ב כתב דשתי חזקות הן משולבות דא"א לחזקת א"א בלי חזקת חיים ונחשבו לחזקה אחת ולפע"ד יש לומר דאם נימא כשיטת הפוסקים דמחזקינן מאיסור לאיסור ומחזיקין מחזקת א"א לחזקת יבום וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' פ"ב א"כ משכחת לה חזקת א"א אף לאחר שמת ושוב מקרי תמיד שתי חזקות אף במקום שיש להם בנים דמ"מ כל שמשכחת לה חזקת א"א בלי החזקת חיים דהיינו אף שמת שוב מקרי שתי חזקות ובזה אני אומר דדוקא כששתי החזקות מעידין על ענין אחד כמו הכא שזה חי בזה יש עדיפות לחזקות שתים נגד הרוב אבל שתי חזקות נפרדות אינן מעלות נגד הרוב דהרי לכל אחד מהחזקות הרוב עדיף וכל שלא יצדק בנפרד לא יצדק במחובר אבל כאן השתי חזקות מעידות נגד הרוב והן משולבות א"כ שוב עדיפי מהרוב וז"ב כשמש ובזה מיושב קושית הנו"ב מפרה אדומה ומשחיטה וגם הרבה קושיות של מעלתו וזה כלל גדול בדין והנו"ב האריך להיפך דכל דשתי חזקות נפרדות ואינן משולבות עדיף ולפע"ד אדרבא אם השתי חזקות נפרדות א"כ נגד כל חזקה בפ"ע הרוב עדיף ומה יועילו שני חזקות אבל כל שהן משולבות קיימי החזקות שתיהן גם יחד נגד הרוב ולא יוכל הרוב לסתור אותן כנ"ל ברור ולפמ"ש מה שהביא הפ"י ראיה מעירובין דף ל"ו התם תרי חזקות הכא חד חזקה ולפמ"ש שם החזקות נפרדות ולא עדיפי מרוב אבל שם אמרו דשתי חזקות עדיפי מחדא חזקה אבל לא נגד הרוב ודו"ק והנה מעלתו כתב דמדברי התוס' ביבמות דף ל"ו מבואר דלא כהריב"ש שהרי התוס' כתבו דהחמירו בשביל שהיא מיעוט המצוי כמו שהחמירו במים שאל"ס א"כ משמע דס"ל דמים שאל"ס הוה מיעוט המצוי וזה דלא כהריב"ש והנה אף שבדברי התוס' אינו מבואר דהוה מיעוט המצוי רק דמחמרינן כמו דמחמרינן במים שאל"ס ויוכל להיות דמשום חומר ערוה מחמרינן ובאמת בבכורות כתבו התוס' בדף כ"א דמים שאל"ס הוה מיעוט דל"ש א"כ אף אם נימא דס"ל דמים שאל"ס הוה מיעוט המצוי וכמו שנראה מהמרדכי שם מ"מ נראה דהתוס' אפשר דס"ל דאף בלא שהה כשיעור שתצא נפשו גם כן אם נשאת לא תצא ולכתחל' מחמרינן ובזה הוה מיעוט המצוי שיכול להיות שנצלו אבל כל ששהא עד שתצא נפשו אח"כ שוב הוה מיעוט שאינו מצוי וא"כ אינו סותר להריב"ש ובאמת לפמ"ש בשטת הריב"ש וסברתו כל שלא שהה עד שתצא נפשו שוב הוה שתי חזקות נגדו טרם שיש רוב והוה כמו ספינה שרובן לאבד ודו"ק היטב. והנה ראיתי בדברי מעלתו שהקשה בהא דאמרו בחולין דף י"א לר"מ היכי אכיל בישרא וכ"ת דלא אכל בישרא פסח וקדשים מאי איכא למימר וע"ז הקשה מעלתו דגם לרבנן דר"מ קשה הא באמת יש שתי חזקות חזקת אבמה"ח וחזקת אינו זבוחה ואף לרש"י דס"ל כהריצב"א בשבועות דף כ"ז דאינו זבוח לא חשיב חזקה בפ"ע רק הוא להפקעת איסורא אבמה"ח זה דוקא בחולין אבל קדשים דמתעסק פסול וכדומה אינו מחמת הפקעת איסור בלבד רק מצוה גמורה בפ"ע לזבוח שוב חזקת אינו זבוח הוא בפ"ע וא"כ הו"ל שתי חזקות ושתי חזקות עדיפי מרוב כמ"ש הריב"ש וזה הערה וקושיא מושכלת ולפע"ד נראה דהנה התוס' בחולין דף כ"ח הקשו דמה פריך לר"מ היכי אכיל בישרא והא יש לושט בדיקה מבחוץ וכתבו דפסח וקדשים א"א לבדקו דהו"ל מום ע"ש ומעתה לפמ"ש דבעי שיהי' שתי החזקות משולבות יחד ולפ"ז לענין חזקת אבמה"ח טרם שהוקדשה הוה חזקה גריעה דהא אפשר למבדקה מבחוץ ורק דבקדשים א"א לבדקו וא"כ שוב נגד חזקה אחת הרוב עדיף ודוקא כשבאו באחת הוא דאינו מועיל הרוב אבל כל שבאו בפ"ע ונגד חזקת אבמה"ח הי' הרוב מעיד שאינו אבמה"ח כשישחוט ונגד החזקה דאינו זבוחה בודאי מועיל הרוב ולא הוה שני חזקות ודו"ק היטב. ובזה מיושב מה שנתקשה מעלתו בהא דאמר וכ"ת דלא אכל דהרי זה קאי להחזיק ראיית רב אשי והאיך אמר דלא אכל והרי התורה אמרה שחוט ואכול ולפמ"ש א"ש דהרי ה"פ דלא אכל בשרא בלא בדיקה וא"כ נתקיים כוונת התורה דשחוט ואכול והיינו ע"י בדיקה כמ"ש התוס' שם וע"ז אמר פסח וקדשים מא"ל ודוק ובזה מיושב קושית התוס' דלמה לא הביא ראיה מבשר תאוה ולפמ"ש א"ש דהי' משכחת ע"י בדיקה וכמ"ש ודו"ק ועכ"פ כ"כ דדברי הריב"ש נכונים ומיושבים כמעט כל הקושיות של הנו"ב והאחרונים וגם קושית מעלתו ולא נפניתי להאריך. עתה נבא לענין דינא והנה מעלתו חידש דבשני עדים ל"ח לשאלה דבאמת כתבו הרבה מהראשונים דל"ח לשאלה רק דטעמן של החוששין כתב מעלתו דבע"א דא"נ רק ע"פ דהוה מלתא דעבידא לגלויי וא"כ כל שמעיד על סימני בגדים ויש לחוש לשאלה יוכל להתנצל דהוא חשב שזה הוא ולא עלה בדעתו שהשאיל לאחרים ושוב אינו עביד לגלויי ולא מהימן ע"א ולפ"ז זהו בע"א אבל בשני עדים ל"ש זאת והמה נאמנים מצד עצמם וא"כ ל"ח לשאלה והנה לכאורה דפח"ח וכ"כ שחידש כן הגאון מוהר"א מווילנא ז"ל ובאמת י"ל בפשיטות דלפמ"ש הפוסקים דבע"א הוא דחיישינן לבדדמי משא"כ שני עדים א"כ בע"א חיישינן בדדמי משא"כ בשני עדים ל"ח לבדדמי ולכך ל"ח לשאלה אמנם לכאורה קשה דא"כ מ"פ הש"ס ביבמות ק"כ וב"מ כ"ז חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן ונחוש לשאלה ומה קושיא דוקא בע"א חיישינן לשאלה אבל חמור בסימני אוכף שפיר מהדרינן ובפרט באבידה ליכא חזקת ממון ולמה נחוש למשקר ועכ"פ אם נדחוק דהש"ס מקשה דנחוש לשאלה דשמא משקר וחיישינן ובזה יש ליישב מה דמשני בעידי אוכף ובשו"ת נו"ב מהד"ק חאהע"ז סי' ל"ב הקשה דלשטת הב"י דס"ל דאף בכלים דלא מושלי אינשי או סימן דרבנן חיישינן מ"מ לשאלה דעכ"פ סימן מובהק אינו וא"כ מה מועיל עדי אוכף לענין החמור דנחוש לשאלה והחמיר מאד בקושיא זו ולפמ"ש י"ל דכל שיש עידי אוכף והיינו שני עדים א"כ שוב לא חיישינן לשאלה ורק בע"א חיישינן לשאלה משא"כ בשני עדים אמנם כ"ז לפלפולא אבל לדינא צ"ע דגם בשני עדים חיישינן לשאלה וראיה ברורה דא"כ אם נימא דע"א נאמן משום דדייקא ומנסבא שוב לא נחוש לשאלה אף בע"א וא"כ למה לא אמר נ"מ זו וביבמות דף קט"ז אבעי' להו בע"א בקטטה מהו וסלקא בתיקו ולמה לא מבעיא להו לענין סימני בגדים וע"כ דז"א דבכל ענין חיישינן לשאלה ואף בשני עדים כל דחיישינן לשאלה ומיהו בנ"ד יש סימנים מובהקים דששה אצבעות וגם מה שחתם שמו וגם החוט שאינו צבוע דאף דחוורי וסומקי אינו סימן אבל זה הוה סימן שהי' מקום אחד אינו צבוע זהו הוה סימן מובהק וכמ"ש מעלתו וע"כ לענין דינא הדבר ברור דהאשה אשת מרדכי בר' שלמה מותר' ובזה אצא ואומר שלום ולדבר הזה יסלח שלא הארכתי בזה כי אני טרוד מאד ובדברי מעלתו ראיתי כמה דברים טובים ונכונים אבל אין הזמן גרמא וישגה שלותו וישב על מי מנוחות ברב ברכות והצלחות כנפשו ומצאתי בשו"ת בית אפרים חאהע"ז סי' ל"ו דף פ"ה שהביא בשם עצי ארזים שכתב סברא זו דבב' עדים ל"ש שאלה והוא כתב שמהפוסקים לא משמע כן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף