שואל ומשיב/א/א/מז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן מז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין מילי לא ממסרי לשליח.

הנה בביאור ענין מילי לא ממסרן לשליח ביארתי בתשובה אחת באורך וכעת אביא אומר מן החדש הנה מצאתי בשו"ת הריב"ש סי' רכ"ח דברים חדשים בענין שליח עושה שליח שהקשה דהמעיין בקידושין דף מ"א ימצא דלא מרבינן שליח עושה שליח רק בגט ומנ"ל בשאר דברים וכ"ת נילף מינה הא פרכינן מה לגירושין שכן בע"כ וכתב הוא דבשלמא גוף ענין שליחות סד"א דדוקא בגירושין ולא בשאר מילי אבל אחרי שכבר למדנו שליחות מקרא תו אין סברא לחלק בין גירושין לשאר דבר לענין שליח עושה שליח עוד כתב דבשאר מקומות דילפינן דשליח של אדם כמותו כדיליף מפסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל א"כ ממילא גם שליח עושה שליח אבל בגט דלא ילפינן רק דיכולין לעשות שליח הבעל והאשה וא"כ כל דאינו רק שליח הו"א דלא יהי' שליח עושה שליח לכך צריך קרא ולכך לא אצריך קרא דהשני יכול לעשות שליח שלישי משום דבזה שוב אין סברא לחלק ובאמת שדפח"ח והנה דבר גדול דיבר הרב בזה ולפע"ד נראה לבאר בזה הסוגיא שם דבתחלה פריך הש"ס וכ"ת דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנה בע"כ ואח"כ דפריך דמנ"ל בתרומה אמר מה לגירושין שכן ישנה חול ועיין בתוס' שם ולפמ"ש יש לומר דבר נחמד דהנה כבר נודע מ"ש הקדוש מרדיש הובא בש"ע אהע"ז סי' ל"ה דבקידושין שייך ענין מילי לא ממסרי לשליח דאינו בע"כ משא"כ בגירושין דאיתא בע"כ לא הוה מילי ולפ"ז כשרצה הש"ס ללמוד קידושין מגירושין והרי בגירושין לא ידענו רק דיעשה שליח ולא דנעשה כמותו ולפ"ז מה דהשליח עושה שליח הוה לכאורה מילי וצ"ל דאיתא בע"כ ולא חשיב מילי ולפ"ז בקידושין שוב לא ידענו דשם ע"כ אם נימא דהשליח עושה שליח הו"ל מילי וז"ש מה לגירושין שכן ישנה בע"כ וע"ז אמר דיליף מויצאה והיתה דעכ"פ עושה שליח בקידושין וממילא שוה לגירושין ולא שייך מילי דמ"מ מקיש קדושין לגירושין כיון שיש קרא לכך ע"כ דלא כסברת הקדוש מרדיש ולפ"ז זהו בקידושין אבל לגבי תרומה דילפינן מאתם גם אתם והיינו דנעשה כמותו א"כ לכאורה א"א למילף כלל מגירושין דהא בגירושין לא הוה רק שליח וכאן הוה כמותו ולכך לא פריך שכן ישנה בע"כ דזה אינו קושיא רק על שליח השני והוא פריך גם על הראשון וע"ז אמר שכן ישנו חול והיינו דשם לא נעשה רק שליח והיינו דבחול סגי כשאינו רק שליח אבל בתרומה דבעי שיהי' כמותו מנ"ל ויתכן עוד יותר דבאמת יש ליישב גוף קושית הריב"ש שהקשה דלמה אצטריך בגירושין קרא על זה דשליח עושה שליח ולפמ"ש יש לומר דבאמת בש"ך הוה מילי ולכאורה צ"ב היאך שליח עושה שליח ועיין בפ"י בגיטין דף כ"ט שנתקשה בזה ובתשובה הנ"ל הארכתי בזה אמנם לפמ"ש יש לומר דענין מילי לא ממסרי לשליח נלפע"ד דתלוי בזה דאם השליח נעשה כמותו ל"ש ענין מילי לא ממסרן לשליח דזה דוקא בשליח שני וכיון דילפינן דשליח של אדם כמותו א"כ ממילא נעשה שלוחו כמותו וא"כ גם השליח השני דעשה מהבעלים דהראשון הוה כבעלים וכן לעולם וזהו לפע"ד מה דגוף ענין מילי לא ממסרי לשליח לא מוזכר רק בגט ומתנה משום דבגט לא מצינו רק דעושה שליח אבל לא דנעשה כמותו לכך לא מסתבר שיעשה שליח שני ואף דמרבינן בגט שהשליח הראשון עושה שליח היינו במעשה דוקא ולא במילי ויתכן עוד בהעמיק יותר דכבר נודע דברי הרא"ש דבמידי דממילא ל"ש שליחות ולפ"ז בגט דלא הוה השליח כמותו רק בתורת שליח והרי במידי דממילא ל"ש שליחות ולכך לא מסתבר במילי דאינו רק מידי דממילא ואינו ענין מעשה ל"ש שהשליח יעשה שליח וע"ז אמרו דכיון דישנה בע"כ והיינו בשליח הולכה א"כ בכל ענין מרבה התורה דשליח עושה שליח אף בשליח לקבלה דהא כתב ושלח ושלחה משא"כ בקידושין וע"ז משני דמקיש ויצאה והיתה ולכך בתרומה דצריך שיהיה השליח כמותו מקשה שפיר דלא יליף מגירושין דשם הוא חול וסגי בשיהי' רק שליח משא"כ בתרומה דצריך שיהיה כמותו ומנ"ל וע"ז משני מאתם גם אתם ובזה ניחא הא דפריך ונכתוב בתרומה ונגמרו מיניה וע"ז משני משום שכן ישנו במחשבה והדבר צ"ב דמה זו סברא שכן ישנו במחשבה ולפמ"ש א"ש דבאמת בתרומה הוה כמותו וממילא שליח עושה שליח משא"כ בגט דאינו רק שליח וע"ז אמר דאם נילף מתרומה נימא שכן ישנו במחשבה והיינו כיון דישנו במחשבה א"כ ל"ש לומר דאין שליח עושה שליח דמידי דממילא ל"ש שליחות דהא עכ"פ מידי מחשבה לא יצא וה"א דלכך שליח עושה שליח משא"כ בגט דאינו רק שליח ולכך קמ"ל אף בגט וע"ז מסיק דבקדשים ילפינן מושחטו אותו כל קהל עדת ישראל והיינו דשליח של אדם כמותו ובזה י"ל דלכך אמר הש"ס לר' יונתן דמפיק ליה שכל ישראל יוצאים בפסח אחד פריך הש"ס שליחות בקדשים מנ"ל וכ"ת דיליף מיניה ודלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגוה והקשו התוס' אמאי לא דחי לדריב"ק ג"כ כן ולפמ"ש י"ל דבשלמא לריב"ק דיליף דשלוחו של אדם כמותו מה נ"מ בין אית ליה שותפות לאין לו שותפות אבל לר' יונתן דלא נפיק ליה דנעשה כמותו רק דאית לי' שותפות א"כ זהו דפריך מנ"ל שליחות והיינו דנעשה כמותו ושאני פסח כיון דאית ליה שותפות הו"ל זה כזה דמה נ"מ בין זה לזה הא כלם הן שותפין אבל בשאר מקום דאין לו חלק מנ"ל דנעשה כמותו דלמא אינו רק שליח וא"כ צריך קרא דשליח נעשה שליח ובזה יש ליישב קו' התוס' על ריב"ק דלמה לא יליף מפרו של אהרן ולפמ"ש י"ל דאכתי לא ידעינן דהוה כמוהו דלמא לא הוי רק סתם שליח ולכך בעינן בעלים דוקא ובשאר מקום הוה שליח משא"כ מפסח יליף דנעשה כמוהו ויש ליישב בזה קושית הפנים מאירות דלמא שאני פרו של אהרן דהתורה אמרה דנעשה שותפין ולפמ"ש יש לומר דאין סברא כלל בשותפות דמ"מ לא שייך דנעשה כמוהו דבשלמא בשותפות באמת שייך הסברא שכתבתי משא"כ בזה שהתורה הפקירה לכל אחיו אבל אינו רק מקופיא ול"ש דנעשה כמוהו ודו"ק היטב ועכ"פ נתבאר היטב ענין מילי לא ממסרי לשליח דהרי כל שהוא מילי לא נעשה כמוהו דבדברים דהוה מידי דממילא ל"ש ענין שליחות דנעשה כמוהו דהא בדברים בעלמא לא נעשה כמוהו ורק דהוא שליח א"כ אין שליח עושה שליח וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ודו"ק ועוד לא נצרף אצלי בכור המבחן כי כתבתי כפי העולה על לוח לבי ומן האמור נלפע"ד ליישב דברי מהרי"ט בח"א סי' קכ"ז שדעתו דמילי לא ממסרי לשליח הוא אף לשליח ראשון והדבר תמוה דזה דוקא שליח ראשון לשליח שני לא בשליח ראשון וכבר תמהו בזה האחרונים ומכללן במחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ז' ולפמ"ש י"ל דעיקר סברתו דכשם דבשליח שני אמרינן דמילי לא ממסרי מטעם דכל דאי אפשר לומר דהוה כמותו לא מצינו שיהיה מקרי שליח והתורה לא רבתה שיהיה שליח רק כל שאפשר להיות כמותו ממש ולפ"ז גם שליח הראשון לא רבתה התורה שיהיה בגדר שליח רק שיהיה כמותו וכיון דבמילי א"א להיות כמותו גם שליח א"א להיות וז"ב ובזה נלפע"ד ליישב מה שתמהו כלם בהא דנחלקו ר' יאשיה ור' יונתן בהאומר לאפוטרופוס כל מה שתדור אשתי עד שאבא ממקום פלוני דר' יאשיה סבירא לי' דאשה יקימנו ואשה יפירנו ור"י ס"ל דמצינו בכל התורה שלוחו של אדם כמותו והרי שם הוה רק מילי ואפ"ה ס"ל דממסר לשליח ולפמ"ש א"ש דכיון דר' יונתן ע"כ ס"ל דבהפרה השליח נעשה כמותו דאל"כ הא כתיב אשה יפירנו ועיין ב"מ דף צ"ו וא"כ שוב מילי מימסר לשליח ודו"ק היטב ובזה מיושב דברי המהרי"ט שחידש בחלק חו"מ סי' כ"ג דהא דאמרו כל מלתא דל"מ עביד ל"מ משוי שליח הוא כל שלא עשאו בפירוש אבל יכול לעשות בפירוש שליח אף דל"מ עביד ותמה המל"מ והמח"א דא"כ מ"פ הש"ס בנזיר דף י"ב מהך דאפוטרופוס הא בעשאו בפירוש מצי משוי שליח ולפמ"ש א"ש דבאמת סברת המהרי"ט נלפע"ד דהוא כמ"ש דבאמת הא בעינן שהשליח יהיה כמותו וא"כ כל מלתא דל"מ עביד שוב לא יכול להיות כמותו וס"ל למהרי"ט דניהו דלא הוה כמותו עכ"פ בעשאו שליח נעשה שליח והוה בגדר שליח אף דאינו כמותו ומעתה באמת זה דמקשה הש"ס דלר' יאשיה דס"ל אשה יקימנו והיינו דלא הוה כמותו ממש אבל אי לא כתב ה"א דיכול לעשות שליח וקשה הא הוה מילי מאי אמרת דהוה כמותו הא אי לא כתב אשה יקימנו ה"א דעושה שליח והיינו אף דלא הוה כמותו ממש מ"מ הוה בגדר שליחות וא"כ שוב יקשה דהו"ל מילי ולא ממסר לשליח ובזה מדוקדק הא דהקשה הש"ס מר' יאשיה מדיוקא ולא הקשה מר' יונתן דס"ל בהדיא כן ועיין תוס' שם ולפמ"ש א"ש דר' יונתן דס"ל שלוחו של אדם כמותו גם בזה שוב ל"ק ועיקר הקושיא לר' יאשיה וכמ"ש דעכ"פ כמותו ודאי דלא ס"ל לר' יאשיה דמנ"ל זאת דהא באמת הוה מילי ול"ש דהוה כמותו ובזה מיושב דברי הרמב"ם דכתב משום אשה יקימנו ותמה הלח"מ דלמה צריך קרא ולפמ"ש א"ש די"ל דאי לאו אשה יקימנו ה"א כר' יונתן דהוה שלוחו כמותו משא"כ לר' יאשיה א"א לומר דהתורה מיעטה מהיפך להיפך דהא הוא לא ס"ל דהוה כמותו ודו"ק.

והנה בהא דאמרו בגיטין דף ס"ו שלחו לי' מבי רב לשמואל ילמדינו רבינו אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו שלח להו תצא והדבר צריך תלמוד מאי הדבר צ"ת אילימא משום דהו"ל מילי ומספקא להו אי מילי ממסרי לשליח והאמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא ממסרי לשליח אלא לשמואל הא קמבע"ל האי כתובו הוא כתב ידן או כתב הגט וכתב המהרש"א בתוס' ד"ה אמר דהא דלא מבעיא להו בשלשה שא"ל כתבו ותנו ואמרו לסופר משום דבשנים ע"כ הוה כאומר להם אמרו לאחר לכתוב או לחתום עמכם אבל באומר לג' כתבו ותנו לא אמרינן דהו"ל כאילו אומר אמרו לאחר אלא שאחד מהם יכתוב והשנים יחתמו משא"כ בשנים דס"ל לשמואל חתם סופר ועד פסול א"כ ע"כ הוה כאומר אמרו לאחר והנה הדברים אהובים וחביבים מצד הסברא אבל אכתי קשה דא"כ להס"ד דהאבעיא היא אי מילי ממסרי לשליח קשה מה נ"מ בין שנים לשלשה ולמה לא מבעיא בשלשה אם אמרו לסופר איך הדין והנלפע"ד בזה דהנה התוס' כתבו ד"ה והאמר דלכך לא פשיט מהמשנה ד"ל דטעמא משום בזיון דבעל ובחתימה קפיד טפי שמתפרסם יותר ומעתה נלפע"ד סברא נכונה דבג' שייך יותר בזיונא מבשנים דבשנים כיון דחתם סופר ועד פסול א"כ ע"כ צריך שיהיה אחד מן השוק עמהם וא"כ לא קפיד כ"כ אבל בשלשה דיכולין להיות אחד כותב ושנים חותמין א"כ ודאי קפיד משום בזיונא ולפ"ז בשנים יותר רבותא דבשלשה הייתי אומר דהפסול בשביל בזיונא ודו"ק. והנה התוספו' הקשו ד"ה הא האיך שייך מילי הא ר"מ ס"ל דאפילו מצאו באשפה כשר וכתבו דכל שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות צוויו ואפי' כתב ידן הוה כאילו צוה להדיא שיאמר לסופר שיכתוב ולכאורה צ"ב דקארי לה מה קארי לה הא זה פשיטא דכל שצוה להדיא ודאי פסול יותר מכשמצאו באשפה אמנם נראה דקושית התוס' הוא דענין מילי לא ממסרי לשליח הוא בשביל שאינו רק דברים בעלמא ואינו מוסר לו דבר ואין בו כלום לעשות דבר ועיין בש"ע אהע"ז סי' ל"ה דכל שנותן בידו כסף לא מיקרי מילי אף דאין בידו לקדשה ולפ"ז הכי מקשי התוס' דאם נימא כתובו כתב ידן הוא אבל כתב הגט בידם לצוות לאחר לכתוב וגם אם מצאו באשפה כשר א"כ שוב לא מקרי מילי דכל שמצאו באשפה הי' גם כן כשר והוה כנמסר בידם איזה כח שיוכלו לעשות ולא מקרי מילי ועל זה חדשו דאף בכה"ג אף שלא כוון רק על כתב ידם ולא על כתיבת הגט אפ"ה כל דאמר כתבו אמרינן דקפירש עכ"פ הסופר יכתוב ולא מצאו באשפה ושוב הוה רק מילי גרידא וז"ב ומעתה מיושב היטב קושית התוספות ותירוצם ודו"ק ובזה מיושב היטב קושית הפ"י דלמה המתינו בקושייתם עד לבסוף ולא הקשו בתחלת הסוגיא דמה מבעיא להו אי כתב ידן או כתיבת הגט ת"ל דע"כ כתיבת ידן דהא מצאו באשפה כשר ולפמ"ש א"ש שבתחלת הסוגיא דס"ד דפליגי במילי א"כ י"ל דזה פשוט לי' דכתיבו כיון לכתיבת הגט וא"כ אין מקום לקושייתם דכל דקפיד בפירוש על כתיבת הגט א"כ ודאי פסול מצאו באשפה ואם כן מקרי מילי אבל לאחר שמסיק דפליגי אי כוון לכתיבת הגט או רק לכתיבת ידן א"כ בזה האופן דלא כוון רק לכתיבת ידן שוב ס"ד דלא קפיד כלל על כתיבת הגט ושוב לא מקרי מילי כלל ושפיר מקשו התוספו' ודו"ק היטב כי נכון הוא ובזה יש לי לומר הא דאבעיא להו אי כתיבת ידן הוא או כתב הגט והדבר תמוה דאיך שייך לאבעיא כלל הא ב"כ וב"כ מילי הוא ועיין תוס' ד"ה כתב ידן ואף דהש"ס מקשה באמת כן מ"מ דקארי לה מה קארי לה ולפמ"ש י"ל דבהס"ד הוה ס"ל דאם נימא דכתב ידן הוא לא קפיד כלל על הגט בעצמו ושוב לא הוי מילי דהא מצאו באשפה כשר וע"ז מקשה הש"ס דכל דאמר כתבו אף דכתב ידן הוא מ"מ עכ"פ קפיד על כתיבת סופר והו"ל מילי ודו"ק ובזה מיושב מה שתמה הגאון באבן העוזר זלה"ה דאין מובן כלל סוגית הש"ס שהקשה בתחלה אילימא דהא קמיבעיא אי מילי ממסרי לשליח הא אמר שמואל וכו' אלא הא קמבעיא ליה משמע דתו לא קשיא מדשמואל והרי אח"כ פריך הש"ס מדשמואל דהא מילי לא ממסרי לשליח ע"ש שכתב שאין זה סוגית הש"ס כלל והיא תימה גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת להס"ד הוה ס"ל דל"ש כלל מילי דהא מצאו באשפה כשר וע"ז חידש הש"ס כיון דעכ"פ אמר כתבו שוב קפיד על כתיבת הסופר ושוב הו"ל מילי ודו"ק.

הנה בהא דכתבו התוס' בב"ב דף ע"ט דלכך אין מועילין במה שבתוכן דאין יד להקדש ולא אמרינן שיקנה חצר הקדש כמו של הדיוט דחצר משום יד אתרבי ואין יד להקדש ע"ש ובתוספות יו"ט פ"ג דמעילה משנה וא"ו הביא דברי התוס' אלו וכתב ותמהני דאף דחצר משום יד אתרבאי לא גרע משליחות ולמה לא יהיה שליח להקדש דהא הני כהני שלוחי השמים ננהו וכשהגזבר עומד בצד הני דהשתא הוה חצר המשתמרת תקני להקדש ודוחק לומר דגזבר גופיה שליח דהקדש הוא ואין שליח עושה שליח ע"ש ודבריו סתומים דלמה לא יהי' שליח עושה שליח בזה ולפענ"ד נראה דמכאן ראיה לדברי הריב"ש הנ"ל דבאמת שליח עושה שליח לא נתרבה רק בגירושין ורק דכיון דנתרבה מפסח שליח של אדם כמותו וכיון דהוה כבעלים אם כן גם השליח השני נעשה כבעלים אבל בגירושין דלא נתרבה שיהיה השליח כבעלים רק שהבעל יכול לגרש ע"י שליח צריך קרא שהשליח השני יהי' כראשון ע"ש והארכתי בזה למעלה ולפ"ז כאן שאין יד להקדש רק דחצר לא גרע משליחות ושייך שליחות א"כ כיון דרק מתורת שליחות אתאן עלה אבל ל"ש לומר שהחצר היא כבעלים עצמו שוב אין שליח עושה שליח וז"ב ובזה נלפע"ד ליישב מה שהקשה אותי החריף מו' משה זאב נ"י בהא דפריך הש"ס בב"מ דף י"א וכי ר"י ור"ע בצד שדהו של ר"ע היו עומדין ומשמע דאם היו עומדין בצד שדהו הי' מועיל והא חצר משום שליחות אתרבאי ואין שליח עושה שליח דהא ר"ע הוה שליח דעניים והאיך היה נקנה לו החצר והמטלטלין אשר בו הא אין שליח עושה שליח ולפמ"ש א"ש דשם דהוה ר"ע שליח של עניים והוה הבעלים עצמם אם כן שוב שליח עושה שליח ובלא"ה נלפע"ד דלק"מ דהה ר"ע יד עניים הוה ול"ש אין שליח עושה שליח דדוקא גבי הקדש דאין יד להקדש רק משום שליחות ואין שליח עושה שליח משא"כ בזה דהיד יוכל לעשות שליח וגם נלפע"ד דהא ר"ג הקנה לו החצר עם המטלטלין א"כ נעשה החצר שלוחו של המקנה להקנות לו המטלטלין שבה ור"ע זכה בחצר ובמטלטלין כאחד וא"כ ל"ש אין שליח עושה שליח דקנין המטלטלין ע"י החצר בא ע"י המקנה דהיינו שאמר חצרי יקנה לי ואף דמבואר בחו"מ סי' ר' ס"ב בהג"ה דאם אמר חצרי יקנה לפלוני לא מועיל היינו משום דזה לא משך ולא קנה אבל כאן שמקומו מושכר לו א"כ גוף החצר נקנה לו לר"ע ממילא הוה כחצר השותפין דהא גם של ר"ג היה החצר והיה יכול להקנות בשליחותו מיהו יש לפקפק בזה דהא חצר השותפין אין קונין זה מזה ואף אם נימא דבהקנהו בפירוש מועיל מ"מ פשטת הענין מורה דזה החצר נקנה לו מתורת שהיה שלוחו של ר"ע וע"כ מ"ש למעלה מחוור יותר. והנה המופלג מוהרמ"ז הנ"ל אמר שטעמו של התוספות יו"ט דהו"ל מילי ומילי לא ממסרי לשליח ולכך אין שליח עושה שליח דהוה ליה רק מילי בזה ובזה אמר דכאן דמקומו מושכר לו לא הוה מילי דנקנה לו על ידי שכר ואם כן שוב שליח עושה שליח ויישב בזה קושית התוספות דלכך אמר דמקומו מושכר לו ול"מ על ידי שאלה בלבד והן פטומי מילי דמה מועיל שהיה מקומו מושכר לו מכל מקום גוף השליחות שנעשה יד עניים היה רק מילי בעלמא וגם מה דהחצר נעשה שלוחו של ר"ע הי' מילי בעלמא דמה שנקנה לו המטלטלין בתורת שליחות של החצר זה לא הוה רק מילי בעלמא דמה מסר לו רק דברים בעלמא ולא היה שום מעשה ואף דגוף החצר נקנה ע"י שכירות אבל המטלטלין שבתוכו הוה רק מילי ואף דנימא דשכר מאתו המקום שיוכל להניח המטלטלין ולא הוה מילי מ"מ לפענ"ד גוף ענין מילי ל"ש בזה ועיין בקצה"ח סי' רמ"ד שהוכיח בראיות דחצר דשליח אף דחצרו משום שליחות אתרבאי ל"ש בזה מילי ואף דטעמו שכתב שם אינו נראה דהוא כתב דאין זכייה מטעם שליחות ול"ש מילי לא ממסרי לשליח באמת שאין בזה טעם וגם מה שכתב שבסי' רמ"ג ביאר זאת לא ידעתי מקומו וע"ש ס"ק ד' דמשמע להיפך דזכייה מטעם שליחות ועיין בקצה"ח סי' ק"ה שמפלפל בזה ומשם משמע דזכיה מתורת יד היא ולפ"ז בהקדש דאינו שייך יד בודאי הוה מתורת שליחות ושייך מילי ויהי' דברי התוס' יו"ט נכונים אבל באמת אם נימא במתנה מועיל אומר אמרו א"כ גם כאן הי' מועיל וגם לשיטת המרדכי דכל שנגמר המעשה על ידו ל"ש מילי לא ממסרי לשליח א"כ אין מקום לדבר זה ועיין בקצה"ח שם מה שהביא דברי המלמ"ל פ"ו מגירושין בשם השדה יהושע והי' מקום לפי דבריו לבאר דברי התוס' יו"ט הנ"ל אלא שגוף דבריו אין בהם טעם. והנה מדי דברי בסוגיא דקידושין שם זכר אזכור מה דאמרו שם דלר' יונתן דס"ל שכל ישראל יוצאין בפסח אחד מדכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ופירש"י אף שאין כזית לכל אחד ועיין תוס' שם ד"ה ודלמא ובראשית ההשקפה תמהתי דהא ר"נ היא דס"ל כן בפסחים דף ע"ח ואנן לא קי"ל כן דעכ"פ צריך שיהי' ראוי לאכול כזית וגם תמוה באמת בפסחים שם יליף כן ר"נ מקרא זה ודחי הש"ס דאי ממשכי הני חזו להני וא"כ היכי דייק מר' יונתן דס"ל דא"צ לאכול כזית שוב ראיתי בהגהות הגאון מהרי"פ שהגיה גם כאן ר' נתן וט"ס ר' יונתן ונח דעתי שכן נראה דל"מ שום תנא דס"ל כן רק ר"נ והנה בהא דפריך הש"ס ואכתי מבעיא לי' דשוחטין את הפסח על היחיד ס"ל כמ"ד אין שוחטין הפסח על היחיד ובראשית ההשקפה הוה ק"ל דלמה לא משני כדמשני בפסחים דף צ"א ע"ב האי מלפי אכלו נפקא וראיתי במהרש"א שם שכפי הנראה נרגש בזה והנה לפע"ד בפשיטות דהא לר"נ צריך לפי אכלו דבעינן גברא דחזי לאכילה וכדאמרו בפסחים דף ע"ח מיהו ז"א דהרי לרבנן מכ"ש דצריך לפי אכלו למצוה ולעכב וכדאמרו שם וצ"ל דהש"ס פריך דלפי אכלו משמע תרתי משמע אכילה ומשמע יחיד וא"כ מכ"ש לר"נ דלא בעי דהבשר יהי' חזי לאכילה רק דהבעלים יהי' ראויים אמנם נראה דבאמת הרמב"ם פסק פ"ב מה' ק"פ ה"ב דיחיד ששחט את הפסח כשר והוא שיהי' ראוי לאכול כלו ומשתדלין שלא ישחוט לכתחילה על יחיד שנאמר יעשו אותו ועיין כ"מ מה שפסק בזה דאף דר"י מתיר לכתחלה מ"מ משתדלין שלא ישחוט על יחיד שמא לא יאכל כלו ויבא לידי נותר ולפי זה זה ודאי דאם נימא דלא בעי בשר ראוי לאכילה רק גברא דחזי לאכילה אם כן פשיטא דמותר לשחוט על יחיד דעל כל פנים ראוי לאכול כולו ולכך לר"נ א"א לכתוב לפי אכלו דאז סי' מותר לכתחילה לשחוט על יחיד ול"ש זירוז כלל ובאמת לכתחלה כתיב עשו אותו ולכך כתב לפי אכלו דלכתחלה עכ"פ ישתדלו שיהי' נשחט על רבים משא"כ לדידן דקי"ל דבשר ראוי לאכילה בעינן א"כ גם אם כתב לפי אכלו לכתחלה לא ישחטו על יחיד שצריך שהבשר יהי' ראוי לאכול כלו ודו"ק היטב ובזה מיושב מה דקשיא דהרמב"ם פסק דשוחטין על היחיד א"כ א"א למילף שליחות מהאי קרא וכן שאל אותי אחד ובאמת לק"מ דהרמב"ם פסק כריב"ק וכמ"ש הרי"ף והרא"ש וגם פסק דלכתחלה לא ישחט על יחיד ודו"ק ועין בתוס' דף צ"א ד"ה א"נ ועי' שעה"מ פ"ב מה' ק"פ.

והנה הא דאמרו בגיטין דף כ"ט כי פליגי היכא דאמר שקול חפץ זה והדר הב לה גיטה ואזל הוא ויהיב לה גיטה והדר שקיל מינה חפץ ר"י פוסל בו וכ"ש בשלוחו ור"ל מכשיר בשלוחו וכ"ש בו ונדחקו רש"י ותוס' דא"כ היכא קתני במשנה ה"ז לא ישלחנה ביד אחר שאין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר ע"ש ברש"י ותוס' והנה הרב החריף מוה' מאיר בראם ני' אמר דהנה כבר נודע מ"ש הקדוש מרדיש דהא דמילי לא ממסרי לשליח היינו דוקא בקידושין שהן מדעתא א"כ לא מסר רק מילי אבל בגירושין דיכול לגרש בע"כ לא מקרי מילי ועיין באהע"ז סי' ל"ה ולפ"ז אמר דכיון דהוא אמר דיטול החפץ תחלה והדר יהיב גיטא א"כ שוב אסור לשלח ביד אחר היינו על גוף הגט דהו"ל מילי דא"ל דיכול לגרש בע"כ דז"א דהרי לא רצה שיחול הגט עד שתתן החפץ תחלה וזה אין ביד המגרש ושוב הו"ל מילי וז"ש לא ישלחנו ביד אחר היינו גוף הגט דהו"ל מילי והנה אף שדבר חכמה אמר אכתי לא סלקא כהוגן דא"כ מ"ט דר"ל דמכשיר דאף דלר"ל אין קפידא אם תתן מקודם החפץ או אח"כ אבל עכ"פ כל שלא תתן החפץ כלל בודאי הקפיד ועיין ברש"י ד"ה דכ"ע וא"כ שוב הוה מילי אך מה שנראה לחזק הדברים דבאמת לכאורה גוף הדברים אינם נכונים דניהו דהחפץ אין בידו שתרצה ליתן אבל עכ"פ גוף הגט לא מקרי מילי דבידו לגרש בע"כ ולא יטול החפץ כלל ומה ענין וקישור להגט בהחפץ אך נראה דזה תלוי בזה דלר"י דאף כשתתן החפץ לאח"כ ונתקיים רצונו אפ"ה הי' קפידא והוא לא רצה שיחול הגט עד שתתן החפץ תחלה א"כ חזינן דהבעל רצה לצערה ולא רצה לגרש עד שתתן לו החפץ תחלה א"כ ממילא שוב הוה מילי דהא אין בידו ודלמא לא תרצה לתת החפץ כלל או עכ"פ לא תתן מקודם והוה מילי אבל לר"ל דאין קפידא א"כ ניהו דעכ"פ רצה שתתן לו החפץ מ"מ עכ"פ לא תלה הגט בזה ואף שתתן החפץ אח"כ ג"כ נתרצה לגרש ושוב לגבי גט לא הוה מילי וכמ"ש ודו"ק. אברא דלפ"ז צ"ב בהא דאמרו דכ"ע היכא דנפקא לאפי' ויהיב' לי' החפץ והדר יהיב לה גיטא כ"ע לא פליגי דגיטא גיטא מעליא היא ואמאי הא הו"ל מילי ומילי לא ממסר לשליח ודלמא לא תתרצה לתת החפץ או עכ"פ לא תרצה לתת מקודם ובטל הגט דהו"ל מילי אך נראה כיון דעכ"פ הבעל לא קפיד מי שיתן הגט ועיקר קפיד אחפץ ואפשר שיקבל השליח הראשון החפץ וישלח לה גט ביד שני א"כ שוב לא תלוי הגט בהחפץ ושוב לגבי הגט לא הוה מילי והמעיין ברש"י ימצא שכוון לזה שהרי כתב וז"ל דכ"ע לא פליגי דאע"ג דאין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר שליחות דגיטא לא בטיל כל שלוחי גיטא שיכולין לעשות שליח דאגט לא קפיד בעל לדבר זה דגט אינו תלוי בחפץ דאפשר שילך ויטול החפץ וישלח הגט ביד אחר הלכך אפילו שינה בחפץ אין זה שינוי בגט שהרי קבל החפץ ואח"כ נתן עכ"ל הנה האריך רש"י בשפת יתר אשר אין מדרכו ודרכו בקדש לקצר וגם לא נודע ההבדל ולפי מה שכתבתי הדבר מבואר דבא לפרש היכא מותר לשלחו ביד אחר ולזה אמר שעכ"פ לזה לא תלה הגט בהחפץ ודו"ק היטב.

והנה בהא דאמרו דשליחות בקידושין מנ"ל דלא ילפינן מגירושין דשאני גירושין דאיתא בע"כ הקשה אותי חכם אחד דהא באמת תלוהו וזבין הוה קידושין רק משום דאפקיענהו רבנן לקדושין מיניה והיינו משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכמו שכתב רש"י והקדמונים דהוה כמו מתנה ע"מ שירצה אבא ולפ"ז אם נימא דאין שליחות בקידושין שוב לא מועיל תנאי דהוה תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח ולא מקרי תנאי וא"כ שוב יכול לקדש בע"כ ג"כ ודבר תימה אמר דאם לא ידענו שמועיל שליחות וגט שאני דגלי קרא א"כ ל"ש תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח דכל הענין הוא כמ"ש רש"י בכתובות דף ע"ד דאם הורע כחו שא"י לעשות שליח א"י להטיל תנאי וזה כשיש שליחות בכל התורה אבל אם לא ידעינן שליחות כלל א"כ מה חסרון יש בזה ובלא"ה הוה דבר המתהפך בנושא דאם תאמר שקידושין איתא בע"כ ושוב יש שליחות בקדושין דילפינן מגירושין א"כ שוב הוה תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח ושוב ליתא בע"כ ודו"ק אברא דגוף הדבר תמוה דלמה לא יליף שליחות בכל התורה מתנאי ע"י שליח דהוה בב"ג ובנ"ר דהי' ע"י שליח ואולי להס"ד לא אמרו דהוה ע"י שליח רק דהנשיאים הוה הפקר ב"ד הפקר ועדיפי משליח וצ"ע והנה לכאורה הי' נ"ל לבאר הענין דמילי לא ממסרי לשליח בטעם הדבר דהנה בהא דאמרו בגיטין דף כ"ט דשליחות שלא חזרה אצל המשלח לא מועיל ועיין רש"י ותוס' שם לא נודע ג"כ הכוונה ולפענ"ד נראה דהנה בהא דאמרו חצר מהלכת לא קנה הקשה בשטה מקובצת ב"מ דף ט' בשלמא חצר דאשה משום יד אתרבאי והא נייחא אלא חצר דאיש משום שליחות אתרבאי והרי מהלך וכתב בשם הריטב"א דגם שליח הולך לדעת משלחו בעודו שליח ושאני חצר מהלכת ע"ש ועיין בהרא"ש בגיטין פ' הזורק סוף סי' ה' ועיין שעה"מ פ"ה מגירושין הי"ז ופ"ו ה"א ובטעם המלך שם לא ראה דברי הרא"ש הנ"ל וגם דברי הריטב"א הנ"ל אף שהשעה"מ הביאו בפ"ה שם ע"ש ודוק. ולפ"ז נ"ל דזהו הענין דלא חזרה שליחות אצל הבעל דבאמת כל שליח הו"ל חצר מהלך רק דגם כשהולך הולך לדעת משלחו ולפ"ז זה כשחוזר להמשלח לומר עשיתי שליחתך שייך לומר דהולך לדעת משלחו אבל כשנתבטל השליחות קודם שחזר אצל משלחו א"כ שוב אינו הולך לדעת משלחו עד"מ שעשה אותה שליח ולהולכה עד דמטית התם הוה שליח לקבלה והיאך יתכן שתהי' שליח לקבלה הא מיד שנעשית שליח לקבלה הרי קבלה היא לעצמה ול"ש כלל שליחות שאינה הולכת לדעת המשלחה דהא כבר נתגרשה ומה לה ולשליחות של הבעל וכן לשיטת התוס' דקודם שהחזירה השליחות להמשלח לומר עשיתי שליחתך נעשית שליח לאחרים וא"כ שוב אינה הולכת אחר המשלח ובזה ניחא דברי הש"ך סי' קפ"ה בחו"מ שנסתפק גם בממון בכה"ג ובמח"א כתב דאין ענינו לממון ולפמ"ש א"ש דגם בממון חצר מהלכת לא קנה וכאן השליח הוה כחצר מהלכת ודו"ק היטב. ובזה ניחא ג"כ מ"ש הרא"ש דבמידי דממילא ל"ש שליחות והיינו ג"כ דבאמת הוה חצר מהלכת רק דעושה לדעת משלחו וא"כ במידי דממילא ל"ש שעושה לדעת משלחו דאין שום ענין עשי' ול"ש לדעת משלחו וז"ב ועיין קצה"ח סי' קכ"ב ולפמ"ש ימתקו שם הדברים יעו"ש היטב וזה לפע"ד דגם הך דמילי לא ממסרי לשליח דבשלמא השליח הראשון המילי שמוסר לו אומר אותם בשם משלחו אבל השליח השני אם אין בו שום ענין עשייה היאך שייך בהולכה דעת משלחו דהרי ביד שליח הראשון לא היה לו שום דבר עשייה רק מילי וכל שמוסרו להשליח השני א"כ השליח הראשון לא עשה שום דבר והשליח השני כשאומר מילי הוא על דעת הבעלים הראשונים וכלהו מכח הבעל קאתו וא"כ מה שייך דעת משלחו בזה. עוד נ"ל בכוונת הדברים דכיון דבעינן שחזרה שליחות אצל המשלח א"כ בשלמא כשנתן לו איזה דבר לשליח לעשות אף שהוא שולח אחר יכול השליח הראשון לחזור אצל משלחו ולומר עשיתי שליחתך כי גם השליח השני ההולך בשליחות הוה כאלו עשה הוא המעשה אבל במילי מה ישיב להמשלח עשיתי שליחתך שהרי לא עשה ולא כלום והוא מסר לו מילי שיאמר לאחר והוא עשה שליח וא"כ לא עשה שליחותו כלל והמילי שאומר השליח השני ל"ש שהמשלח הראשון אומר זאת דבמילי ל"ש עושה שליחותו והוה כמידי דממילא ועיין קצה"ח סי' קפ"ב ודו"ק היטב. והנה במ"ש לכאורה יש לומר הטעם דאין קטן עושה שליח וברש"י ב"מ דף ע"א כתב משום דכי כתיב שליחות בגדול כתיב שראוי לתרום ובקידושין דף מ"א כתב טעם אחר ועיין גיטין דף כ"ב ובקצה"ח סי' קפ"ח ולפמ"ש י"ל כיון דחצר דקטן משום שליחות אתרבאי וע"ז הקשו הקדמונים דא"כ השליח הוה חצר מהלכת ואמאי מועיל וכתבו דשליח עושה לדעת משלחו ולא הוה חצר מהלך ולפ"ז קטן דאין לו דעת א"כ עכ"פ שיהי' מקרי השליח עושה לדעת משלחו זה א"א דאין לו דעת וכיון דחצר משום שליחות וחזינן דחצר מהלך לא קנה א"כ ממילא גם שליחות ל"מ כל שאינו עושה ע"ד משלחו. איברא דלפי"ז קטנה דחצר דאשה משום ידה אתרבאי ושליחות של אשה מושלחה נפקא א"כ יוכל להיות דשליחות לא אכפת לן אף שמהלך דא"ל דהא חצר מהנך ל"מ דז"א דחצר דאשה משום ידה אתרבאי וידה נייח ולכך גם החצר נייח אבל שליחות מושלחה נפקא א"כ מהראוי להיות דיהי' מועיל לשליחות באשה קטנה ג"כ והנראה בזה דמזה יצא לו לרמב"ם מ"ש בפ"ו מגירושין דקטנה אינה עושת שליח לקבלה אף שחצרה קונה לה גיטה כגדולה משום דשליח לקבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן ולפ"ז כיון דעיקר ושלחה דנפקא לן שליחות בקטנה היא בגט ובשליח לקבלה וא"כ הרי שם א"א לקטנה לעשות שליחות ממילא בכ"מ אין אשה עושית שליח בקטנה וז"ב ודוק. ובזה נלפע"ד ליישב דברי רש"י שכתב בקידושין דף מ"א דלכך בקטן לית ליה שליחות דעיקר שליחות גבי גט כתיב והיינו בגדול ותמה בקצה"ח סימן קפ"ח דהא בקטנה משכחת לה שליחות דמתגרשת בע"כ בקטנותה ולפי מה שכתבתי א"ש דבאמת י"ל דרש"י ס"ל דגם חצר דגברא משום יד אתרבאי כמ"ש הרבה פוסקים ועיין במחנה אפרים שהאריך להביא הרבה פוסקים דס"ל כן וכן כתב בטעם המלך פ"ו מגירושין שם ואם כן שוב גם בשליחות דגברא י"ל דאינו בעי שיהי' שליח דחצר דידיה משום ידו אתרבאי אבל שליחות כדקאי קאי ולכך איצטריך לומר הטעם משום דשליחות בגדול כתיב דקטן אין לו גירושין וממילא דל"מ לעשות שליח ובקטנה משום דאין מעידין על הקטנה וכן כתב בקצה"ח בעצמו יעו"ש אבל לא הרגיש בכל מ"ש ועכ"פ לדידן דקי"ל חצר דגברא משום שליחות יש לנו טעם נכון דקטן אין לו דעת וז"ש בב"מ דף ע"א הטעם דאין לו דעת לתרום ובקצה"ח הקשה דא"כ קטן מופלא סמוך לאיש דיכול לתרום יהי' יכול לעשות שליח ולפמ"ש א"ש דעיקר כוונת רש"י דכיון דקטן אין לו דעת אף דמופלא הסמוך לאיש מרבינן לתרום הימנו משום גזה"כ אבל עכ"פ ל"ש לומר דהשליח עושה ע"ד המשלחו ודו"ק היטב. ובזה מיושב קושית התוספות בב"מ דף יו"ד ע"ב ד"ה ואי דאמאי לא מוכיח דחצר לאו משום שליחות דהא אתרבאי מידו וכמו דפריך לענין גט ולפמ"ש א"ש דבאמת אף דאתרבאי מידו מ"מ י"ל דהוא משום שליחות וכמ"ש הרא"ש פרק הזורק סי' ה' שם דהרי חצר דגברא משום שליחות ואפ"ה שליח ל"ח חצר מהלך משום דמידו אתרבאי ע"ש ורק בגט ע"כ מוכח דחצר משום יד אתרבאי דהרי האשה מתגרשת בקטנותה בע"כ דחצר דגט משום יד אתרבאי דאל"כ ל"ש שליחות כלל בקטנה והרי אתרבאי ושילח השליחות ואף בקטנה ולא ס"ל להש"ס סברת הרמב"ם וא"כ אמאי יכולה לעשות שליח בקטנה הא הוה חצר מהלך והשליח אינו עושה ע"ד משלחה דע"כ דשליחות הוא ענין בפ"ע אבל חצר דאיש דמשום שליחות אתרבאי א"א להוכיח משום יד די"ל דבאמת משום שליחות וקטן באמת אין לו שליחות וע"כ הוצרך להוכיח דאי משום שליחות הא אין שלד"ע אבל לפי האמת דבקטנה לא פליגי דילפינן מציאה מגט וא"כ שוב יהיה שליחות בקטנה בכל דבר ובאמת שאינו כן וע"כ משום דל"ש שליחות בקטנה בגט דאין מעידין על הקטן ולכך לא משכחת שליחות בשום דבר בקטנה ודו"ק היטב.

והנה בספר בית מאיר סימן ק"כ ס"ד מצאתי שהקשה בהא דאמר בחולין דף י"ב ממ"נ אי חזקה שליח עושה שליחותו אפי' תרומה נמי ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו אפי' שחיטה נמי לא ומה קושיא דלמא כך הוא החזקה דודאי שליח עושה שליחותו והיינו בסיפק בידו בעצמו ואם לא סיפק בידו משתדל שיתקיים הדבר ע"י שלוחו ולפ"ז בתרומה דמ"מ הוה מילי ומילי לא ממסרי לשליח שני א"כ ל"ש חזקה שליח עושה שליחותו ובשחיטה דל"ש ענין שליחות כלל לכך אמרינן חזקה שע"ש ובראשית המחשבה חשבתי שקושיא גדולה היא אבל אחר העיון אין התחלה לקושיא זו כל עיקר דמה נ"מ בין שחיטה לתרומה דבשניהם יש בו ענין מעשה זה מעשה השחיטה וזה מעשה התרומה ואדרבא בתרומה כתב המהרי"ט בראשונות סי' קכ"ז דאף אם חשב המחשבה כמעשה כדכתיב ונחשב וכמ"ש הב"מ משמו שם וא"כ אינו נשאר רק דבשחיטה ל"צ ענין שליחות כלל משא"כ תרומה וזה באמת תירוץ הש"ס דבשחיטה אף אם עשה אחד בלי שליחות סגי משא"כ בתרומה ולהס"ד דגם בתרומה סגי כשתורם שלא מדעת אם כן ל"צ לשליחות וכל דלהס"ד הי' גם שחיטה צריך תורת שליחות א"כ ממילא הי' מילי בשליח שני וז"פ ותמהני על ישרת שכלו איך חשב כזאת ובאמת אם הי' קושיתו קושיא נלפע"ד דל"ק ג"כ דהנה כל הטעם דחזקה שליח עושה שליחתו כתב רש"י דכל השלוחין עושין שליחותן ומחזקינן ליה בכך הואיל ונתרצו לכך והיינו דשארית ישראל לא יעשו עולה ולפי זה מה מועיל מה שעושה שליח אחר וניהו דאינו עושה עולה כיון דמעמיד שליח אחר במקומו מ"מ זהו כשהשליח יכול למלאות ענין השליחות אבל כל דנימא דמילי לא ממסרי לשליח א"כ שוב מה מועיל מה שהעמיד השליח כיון דא"י לעשות הפעולה וא"ל דמ"מ הוא נאנס דז"א דא"כ סגי בשלא יעשה שליח שני ואדרבא עי"ז מכשילו טפי דהמשלח יחשב שהשליח עשה שליחתו כיון דהחזקה שע"ש והוא עשה שליח שני וא"כ אוכל טבלים למפרע וא"כ בודאי לא עשה שליח שני ותרם בעצמו וא"כ שפיר פריך וא"ל דנחוש שלא היה בקי בדין וחשב דמילי ממסרי לשליח דלזה בודאי ל"ח וז"ב מאד. גם מ"ש שם טעם דלכך ל"מ בהקדש ונדר ושבועה שליחות משום דכתיב מוצא שפתיך תשמור והוה כמצות שבגופו דל"מ שליחות נפלאתי מאד על זך השכל כמוהו מה ענין למצות שבגופו דודאי לא סגי בשקבל שהוא יאכל או לא יאכל דבר זה לקיים ע"י שליח דזה נקרא מצוה שבגופו דזה נקרא ענין ממילא וכמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ב להסביר הדברים אבל אם קבל הוא נדר והשבועה וההפקר ע"י שליח שיהיה הוא אח"כ מקיים הנדר והשבועה וההקדש למה לא יועיל אף ע"י שליח וז"ב ופשוט ומה שנסתייע מהרמב"ן שכתב שא"א לתנאי להתקיים ע"י שליח בנזירות תמהני דזה ל"צ להרמב"ן והדבר מבואר בתוס' נזיר דף י"א אבל אין ענינו לכאן דשם הכוונה שאם זה מקבל נזירות בתנאי כך וכך ובעי שהמעשה יתקיים ע"י שליח זה ל"מ דהא הנזירות מקבל על עצמו א"א שיתקיים ע"י שליח דזה הוה מצוה שבגופו ועיין פ"י כתובות דף ע"ב ומה ענינו לזה סוף דבר שכמעט כל דבריו שם צ"ע ועיין בחבורי יד שאול סי' ר"כ שם הארכתי בענין זה דשבועה ונזירות על תנאי ואכ"מ ויתר דבריו מבוארים במח"א ושאר אחרונים.

והנה מה דנסתפק אי כתובו כתב ידן או כתב הגט לכאורה תמהתי דלפמ"ש הח"מ סי' ק"כ ס"ק ט"ז והב"ש ס"ק ט' שם להסתפק אם הגט כשר בשנים הכותבים והב"ש דעתו דבתורף יש לפסול ולפ"ז היאך אפשר לומר דכתובו קאי אכתב הגט א"כ איך יעשו אם יכתבו שניהם הגט פסול ואם לא יכתבו רק אחד א"כ שינו מדעת הבעל ואף אם נימא דכשר בכתבו שנים אכתי עד כמה יכתוב כל אחד ודלמא הקפיד שיכתבו כל אחד חצי הגט ממש ומי יכתוב ראשון ועכ"פ מסתבר טפי דקאי אחתימתן וא"כ יחתמו שניהם ואולי הכוונה דכתובו לא שיכתבו שניהם כיון דפסול ועכ"פ לכתחלה אינו ראוי רק דבא לשלול דאחר לא יכתוב אבל כל אחד מהם יכול לכתוב ועיין פר"ח מה שהאריך בדברי הח"מ האלו וצ"ע דלא העיר כלל מכאן דאיך אפשר דכוון לכתב הגט דא"כ מה נעשה באותן שנים היאך יכתבו ואף להפר"ח דמכשיר חד בתופס וחד בתורף מ"מ מי יכתוב התופס ומי יכתוב התורף ומיהו גם בחתימה יקשה מי יקדים לחתום ומי יחתום אח"כ וע"כ דבזה אין קפידא לבעל וא"כ י"ל דגם בזה אין הבעל מקפיד מי כותב ראשון ומי כותב אחרון ואולי לא מפסיל גם בשביל כתיבת שני סופרים כיון דכל אחד בא במצות הבעל מיהו גם שם כיון דאמר כלכם עשאן שלוחים ואפ"ה רק אחד כותב וע"כ צע"ג וביותר תימה על הפר"ח שלא העיר בזה שם.

והנה מדי דברי בסוגיא דקידושין לענין שליחות ארשום בקצרה מה שהשבתי במוש"ק ר"ח כסליו תרט"ז להרב הה"ג החכם ושלם מוה' עזריאל הולדסהייער ני' אב"ד אייזין שטאט שהגיעני עש"ק תולדות איזה שאלות בסוגיא הלז והנה מה שכתב בהא דאמרו בקידושין שם הוא ולא שוגג ולא אנוס ולא מוטעה והקשו הראשונים דהאיך אפשר לומר דשוגג פטור בש"ח והא היא משנה מפורשת בריש כריתות דחשיב השוחט והמעלה בין הל"ו כריתות דחייב חטאת בשוגג וע"ז כתב מעלתו דהוא שוגג ואנוס אצטריך לענין אם הי' השליח שוגג ואנוס דמחייב השולחו ולא השליח כמו במעילה והוא ממש כמו מעילה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו האחרונים דעל אונס ל"צ קרא מונערה לא תעשה דבר נפקא ולפמ"ש מיושב ודו"ק.

והנה לפע"ד ל"מ אם נימא כשטת הפוסקים והתוס' כאן בד"ה אמאי דאם השליח שוגג המשלח חייב דל"ש דברי הרב ודברי התלמיד א"כ לא אצטריך קרא בש"ח ע"ז דיתחייב המשלח דהרי בכל התורה הוא כן וגם קשה למה לא קאמר לב"ש דיש ג"כ פסוק בש"ח דממעט אם השליח שוגג דיש שלד"מ והרי בכל התורה אין שליח לדבר עבירה אף בשוגג ובמעילה וש"ח מתחייב המשלח כשהשליח שוגג וא"כ ממנ"פ קשה וגם למה אמר ואידך מהוא ההוא הא גם אם לא דריש הוא ההוא ממילא הוה שלשה כתובים דגם בש"ח יש שליח לדבר עבירה להפוסקים דס"ל דאף בשוגג שייך אין שליח לדבר עבירה וא"כ א"א לפרש כן וראיתי בהמקנה שכתב ג"כ ליישב הקושיא של התוס' דלמה צריך קרא למעט שוגג וכתב דאצטריך למעט היכא דהמשלח מזיד והשליח שוגג ואפ"ה פטור המשלח כיון דלא הוה ברצון המעשה והשליח פטור דל"ש דברי הרב דהא השליח לא ידע והנה מלבד כי גם לדבריו יוקשה דממנ"פ למאן דס"ל דאף בשוגג שייך שלד"ע א"כ אין מקום לדבריו וגם לא מסתבר שיפטר המשלח והשליח שזה לא מצינו בשום מקום לא במעילה וטביחה וש"ו דעכ"פ אחד חייב וגם תימה דהתוס' לא הקשו רק מאנוס לבד ועיין זבחים דף ק"ח והוא הקשה משוגג ג"כ ומשוגג הקשה הריטב"א בחידושיו מהך משנה דכריתות וזה עדן לא מתורץ אמנם בגוף הקושיא של הקדמונים נלפע"ד דבר חדש דהנה לכאורה הקשיתי איך מתחייב שוחט בחוץ בשוגג חטאת הרי ביראים במצוה ש"ח הקשה לר"ל דס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף והא כיון דשחט חצי סימן הו"ל בע"מ ואינו ראוי לפתח אהל מועד וכי מטי לסוף דמקרי שחיטה דמחייב עלה היכא מתחייב עלה וכתב כיון דדרך הכשר שחיטה קא עביד אינו מום דהא ע"ז חייבה תורה ש"ח דאם שוחטו בפנים הי' ראוי ולפ"ז בשוגג דכל שאינו שב מידיעתו אינו חייב חטאת א"כ קשה דכאן אינו שב מידיעתו דהא אם היה מדכר בעת ששחט החצי סימן ונעשה בע"מ שוב הי' מותר לשחוט אח"כ בחוץ דהא כבר נעשה בע"מ וכיון דבשוגג נעשה בע"מ ל"ש לומר דדרך שחיטה בכך דזה דוקא כששחטו במזיד אז היה מתחייב דע"ז חייבה תורה ש"ח אבל בשוגג הא כל שנודע לו שהוא בע"מ ואינו רוצה לשחטו שוב מותר לשחטו והיא קושיא נפלאה וצ"ל דמיירי במשנה בעוף דאין תמות בעוף ולפ"ז בבהמה שפיר פטור בשוגג דהא נעשה בע"מ ודו"ק היטב. והך דהשוחט בשבת בחוץ באמת מוקי' בחולין דף מ' בחטאת העוף ודו"ק היטב ועל דברת המקנה וגם על מ"ש מעלתו קשה דהיאך אפשר למעט מההוא עשה שליח ומשום שעשה בשוגג והא למה דממעט מההוא דבעינן שיעשה בישוב דעת וא"כ ההוא אתי לענין זה וא"כ היאך אפשר למעט השליח מזה דהא הוא דקאי על הוא עצמו ולא השליח וא"כ מנ"ל דבעינן שיעשה ברצונו והוא ההוא לא דריש וא"כ היאך ממעט שניהם ודו"ק ועיין ברמב"ם פרק ח"י מפהמ"ק הט"ו דלא הביא הדרשה דהוא ולא בשוגג והנה עפ"י דברי הפלאה הנ"ל וע"פ מ"ש למעלה יש ליישב מה דהקשה חכם אחד בסוגיא דרבוצה דפריך מכי שחט פורתא אסרה והא משכחת ששחט ע"י שליח ויכול לומר לתקוני שדרתיך כמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ז ולא נאסר לע"ז דהוא חייב מידי דהוה אמשתחוה להר וחייב משום ש"ח ולפמ"ש א"ש דע"י שליח לא משכחת דלא השליח חייב ולא המשלח פטור ותירוצם ל"ש ג"כ להס"ד דבבהמה מיירי ולכך מוקי בחטאת העוף ובזה י"ל מה שהקשה הכו"פ דלר"א ב"א דס"ל וושט דוקא מה יענה לקושית הש"ס ולפמ"ש א"ש דמצי לאוקמא בבהמה וס"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ול"ק קושית היראים וגם בעוף י"ל ואף דלאו בהדי הדדי קאתי מ"מ יש לאוקמא בשליח והש"ס לא אמר רק לדידן באמת בעוף בהדדי קאתי אבל אה"נ דיכול להיות ע"י שליח ולא אתי בהדי הדדי ודו"ק.

ומ"ש מע"ל בהא דכתב רש"י בד"ה לחייב על המחשבה שאם אמר או חשב ובב"מ דף מ"ב ע"ב פירש שאמר דוקא בפני עדים לפענ"ד נראה דהנה באמת צ"ב למה נדו ב"ש מדברי ב"ה ולא אמר דעל כל דבר פשע אתי לרבות שליח וכמו שדקדק מעלתו דהרי חזינן דלב"ש לא אלים כ"כ הקרא דעל כל דבר פשע כמו הקרא דאם לא שלח ידו וכמו שאמר א"כ מה ת"ל על כל דבר פשע ולא הקשו כ"כ בכח הרי נאמר על כל דבר פשע אך נראה דהדבר נכון דהרי באמת מצד הסברא יש לומר אין שלד"ע מטעם דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין וכמ"ש רש"י בדף מ"ג ד"ה ולמ"ד אין מלמדין ולפ"ז כיון דיש גם לב"ש שני כתובים ממעילה וטביחה או מקרא דש"ח א"כ שוב מסתבר להו לב"ש דגם בש"י אין לחייב המשלח רק השליח ולא כב"ה דס"ל דגלי קרא דחייב גם כאן המשלח דזה חידוש ולפ"ז זה לפי המסקנא אבל לפי הה"א דאין כאן רק קרא דמעילה לבד וא"כ י"ל בכל התורה דנילף ממעילה וא"כ בודאי יקשה על ב"ש דלמה לא דרשו הקרא כביה ואף דלא מסתבר דלתחייב המשלח דז"א דאדרבא אם לא נדרוש יתחייב המשלח בכ"מ ומוטב לומר דגלי קרא כאן דחייב המשלח ושוב יהיה ב"כ בכל התורה וע"כ דב"ש משמע להו דבר פשע גם על המחשבה וזה ל"ש לענין שליח דשליח א"א כ"א בדיבור וא"כ ע"כ דהך דבר פשע מרבי גם מחשבה אבל לפי המסקנא י"ל דדבר פשע באמת אינו רק דיבור וכמ"ש רש"י במנחות דף ז' ע"ב ועיין במ"ג סי' ל"ב ס"ק ט' ודו"ק ובזה מיושב שינוי הנוסחא דכאן מקשו ב"ש דמה אתי הקרא דעל כל דבר פשע ובב"מ הגירסא דב"ה אמרו כן ועיין במקנה ולפמ"ש א"ש דכאן להס"ד שפיר הקשו ב"ש מה אתי הקרא אבל לפי המסקנא לא יכלו ב"ש להקשות כן.

ומ"ש ברש"י ד"ה חטא חטא והקשה דמה בעי רש"י בזה והביא קושיא בשם הטורי אבן חגיגה דף יו"ד דהקשה דהא אצטריך קרא דתרומה דאל"כ אדרבא נילף ממעילה להיפך דאין שליח לדבר עבירה דהא מצד הסברא הוא כן דאין שליח לדבר עבירה וא"כ יהיה גם בתרומה כן וע"ז כתב עפ"י דברי התוס' בקידושין דף ג' דלקולא לא יליף חילול חילול הנה אף שדבר חכמה הוא מ"מ לא ידעתי מה שייך בזה קולא וחומרא דכשם דהוה קולא להמשלח כמו כן הוה חומרא להשליח ואדרבא שליח עני למה יתחייב יותר מהמשלח בפרט בשוגג וגם לא ידעתי הא שליחות דתרומה היא באם עשה בהכשר ול"ש קולא וחומרא ובגוף קושיא של הט"א לא הבינותי דאיך שייך לומר דנילף תרומה ממעילה הא במעילה שייך אין שליח לדבר עבירה כשעשה איסור אבל תרומה כל שאינו עושה איסור למה לא יועיל שליחות ועיין בפ"י מ"ש גם להיפך דיליף חטא חטא מתרומה דגם זה לא מסתבר לסתור הסברא מצד ההיקש ע"ש מ"ש בזה אבל להיפך ודאי לא מסתבר ודו"ק היטב. ועוד יש ליישב עפ"י דברי המהרש"א בסוגיא דאין שליח לדבר עבירה הא דשייך שליחות דקנסה תורה אבל הנו"ב במהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ז דחה זאת ודו"ק.

והנה בענין מילי לא ממסרי לשליח כה הראני בשנת תרכ"א בש"ק תזריע מצורע הרב החריף מו' מאיר בראם ני' מה דכתב המהרי"ט בראשונות סי' קכ"ז דמילי לא ממסרי לשליח היינו אף לשליח ראשון וע"ז הקשה בהא באמרו בשבועות דף ל"ד שלח ביד עבדו דפטור מטעם אם לא יגיד ות"ל דא"א לעשות שליח להשביע דהו"ל מילי בעלמא וכן קשה בהא דאמרו שם דף ל"ג האומר מנה לפלוני ביד פלוני חייב והיאך אפשר דחייב הא ל"ש שליחות ומה מועיל הרשאה ובזה נסתר מה שרצה לומר דעבד הו"ל כרבו וכמ"ש התוס' חדשים והו"ל כרבו עצמו ולא מקרי שליח דא"כ מה נעשה כאן במנה לפלוני דודאי מטעם שליחות קאתינן עלה ואף דבא בהרשאה הא דעת הר"י מרדיש הובא באהע"ז סי' ל"ה דגם בזה מקרי מילי ולפע"ד נראה דבאמת א"צ שליחות דכל דהמשלח גילה דעתו לעדים ולהב"ד שיש לו עדים והם לא רצו להעיד דודאי חייבים בק"ש ובכה"ג הו"ל רק מעשה קוף בעלמא ועיין בעירובין דף ל"ב ובזה אף בכתב הי' מהני דא"צ לשום מעשה רק שיודיע להעדים שיעידו לו עדות וז"ב ופשוט.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף