שואל ומשיב/א/א/מו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן מו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בשנת תרט"ו שלהי דקייטא מת אחד בחולי רע ולא הניח שום זרע והנה יש להמנוח יורשים ירושה דאורייתא ב"א רבים והוא כתב בצוואתו בלשון לועז שנותן להם איזה אלפים רייניש והנשאר נתן לאשתו השניה שנשא ולבניה אחריה והנה יורשי דאוריתא כתבו אלי שאין בצוואה זו ממש שאחר שנכתבה כמו ארבעה שנים מקודם והי' מתנת בריא וצריכה קנין וא"כ רוצים לבטל כל הצוואה. והנה אחר כך בשנת תרט"ז עש"ק תולדות הובא אלי שמצאה אשתו כתב צוואה בלשון עברי מהמנוח ז"ל ואומרים שהוא כת"י המנוח ז"ל ושם כתוב שנתן במתנה בק"ג א"ס הכל לאשתו מלבד איזה סך שפרט לאחותו ולב"א ובעבור נשמתו והנה לא ראיתי גוף הצוואה רק העתיק ממנה ונשאלתי מה משפטה ולהיות כי המנוח ז"ל הוא מחו' וגם ב"א הם קרוביי ומחו' ולא רציתי להזדקק לדין אבל ארשים לעצמי מה שראיתי לעיין באותה הצוואה הנה מלבד כי עד היום לא ידעו מאותה הצוואה אבל גם בזה יש לפקפק הרבה והנה זה יצא ראשונה באמת זה נודע דלא רצה להקנות לאשתו הנכסים מחיים רק לאחר מיתה והרי עד יום מותו היה שליט בנכסיו כאדם העושה בשלו וגם קודם מותו שינה בעסק הצוואה והרבה עוד על צדקות ואם היה נקנה מאז שכתב הצוואה לא היה יכול להוסיף אף פ"א ואף אם נימא שהיה נודע לו שאשתו תרצה לקיים צוואתו אבל הדבר ידוע ומבורר שעד יום מותו הי' כל הנכסים ברשותו ולא רצה להקנותם אלא לאחר מיתה והרי אין קנין לאחר מיתה ובמה קנו ואף דמבואר בסי' רמ"ג סי"ב דשטר שכתבו בו שנתן קרקע לפלוני בקנין אעפ"י שלא בא שטר זה ליד המקבל אלא לאחר מיתת נותן קנה היינו שם דבאמת משעת קנין הקנה לו הקרקע תיכף וא"כ אף שהגיע לו לאחר מיתה השטר הרי נקנה מחיים אבל כאן הרי גלוי וידוע דעד יום מותו לא הקנה דבר וא"כ במה קנתה הרי לאחר מותו כבר כלתה קנין סודר ואף אם היה כתוב מחיים ולאחר מיתה וגם אם נימא דזמנו של שטר מוכחת עליו והוה כמו מהיום ולאחר מיתה כמבואר סי' רנ"ח הרי לא היה יכול למכור הנכסים דהגוף הוא של המקבל כמבואר בסי' רנ"ז וגדולה מזו מבואר שם ס"א בהג"ה דגם המעות או חובות המקבל יכול למוכרן וליקח בהם קרקע אא"כ פירש שיוכל להתעסק עם המעות והיא מהנמוק"י בשם הריטב"א וע"ש בב"י וא"כ כאן שלא פירש כן על כרחך דלא רצה להקנות בחייו כלום ואם כן אין קנין לאחר מיתה ומה גם בקנין סודר דכלתה הקנין ובצוואה לא שייך כלל זמנו של שטר מוכיח עליו כמבואר בסי' רנ"ח ס"ב בהג"ה ואם כן היה צריך שיכתוב מעכשיו ועיין רמב"ם פ"ח מה' זכייה הלכה י"ח שכתב בזה"ל אל תטעה בשכ"מ שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשיו והקנה מחיים שאין זה מתנת שכ"מ אלא כשאר כל מתנת הבריאים שאם הגיע השטר ליד המקבל או קנו מיד הנותן שקנה הכל ואינו יכול לחזור בו ועיין בטוש"ע סי' ר"נ ס"ט ועיין בריטב"א שהביא ב"י סי' רמ"ג ס"ט מחודש וא"ו ואם כן על כרחך צריך להקנות לו מחיים או מעכשיו גמור והרי כאן חסר כ"ז עוד יש לי לעיין לענין השטרות שיש לו להמנוח ז"ל על אחרים של"מ במתנת בריא עד שיכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה ואם כן ממילא הם של יורשין כמבואר סי' רמ"ח סי"ג והוא משו"ת הרא"ש יעו"ש בב"י גם יש לעיין אם הי' עדים על הצוואה או חתם ידו ממש דהוה כמאה עדים דאם לא כן ל"מ. והנה הובא אלי העתקה ממ"ש גדול אחד בזה להחזיק צוואה זו וראיתי בהעברה בעלמא ולא הרגיש בכל מ"ש בזה רק שראיתי שכתב שאף שבהצוואה לא כתב שום קנין כיון שיש עדים שבשעת מותו רצה לתת עוד על מ"ש בצוואה משום שניתוסף לו מעות אלמא שהחזיק עכ"פ באותה צוואה ואם כן לא גרע מרמז ליתן המבואר בסי' ר"נ ס"ו דמועיל ולא ידעתי היאך מלאו הבל פיו לומר כן ולא עוד אלא שכתב בזה כי כל שאינו דן כן א"י בין ימינו לשמאלו ואני חושב כי מליצתו אל חיקו תשוב והוא לא ידע ואשם דניהו דרמז ליתן ג"כ מועיל אבל כאן שסמך על צוואה והחזיק במ"ש בתחילה והוסיף ע"ז כמ"ש בעצמו וא"כ הרי מבואר במתנת שכיב מרע שכתב בה קנין דשמואל ס"ל ארכביה אתרי רכשי ושמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכיון דכאן עיקר סמיכתו היה על השטר והו"ל מתנת בריא וכל שחסר הקנין אם כן לא תקנה רק לאחר מיתה ולא מועיל ולא עוד דאף לרב לא מועיל דדוקא שכ"מ שכתב בקנין יש לומר דרצה ליפות כחו אבל מתנת בריא דחסר הקנין ודאי לא הקנה רק כמ"ש בשטר שיתנו לאחר מותו ואם כן לא קנה כלום לכ"ע ועיין בב"י חו"מ ר"נ מחודש ט"ו ובשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חלק חו"מ סי' כ"ט באורך ומ"ש דמצוה לקיים דברי המת לא ידע מה שח דהא ל"מ רק בהשליש וכמ"ש בסי' רנ"ב ומ"ש הוא כיון דהיה ביד האלמנה מועיל אף שלא השליש ע"מ כך תמוה מאוד דהרי מבואר בסי' רנ"ב ס"ב בהג"ה דכל שלא הושלש לשם כך אף שהיה בידו מכבר ל"מ כמ"ש הטור והמרדכי הובא בד"מ וכאן ודאי לא הושלש לשם כך והיה ביד האלמנה מכבר ול"ש מצוה לקיים דברי המת. ודרך אגב ארשום במה שלמדתי ד' חקת תרט"ז ער"ח תמוז בטריסקוויטץ בכתובות דף נ"ה דפריך ורק לא אזל בתר אומדנא והאתמר מתנת שכ"מ שכתב בה קנין והקשיתי דלפמ"ש המהרי"ק סי' קכ"ט לחלק בין אומדנא לאומדנא דהיכא שהאומדנא הוא על גוף הדבר לא אמרינן אומדנא אבל שם דגוף הדבר ברור רק שהספק אם רצה להחליט לה הדבר או לא כתב רק ע"מ לכנסה בזה אמרינן אומדנא ע"ש ולפי זה מה קושיא על רב דהא שם הוה האומדנא על גוף הדבר אם כוון כלל להקנות בתורת מתנת שכ"מ והא אדרבא הוא כתב קנין על הדבר וצע"ג.

ודרך אגב ארשום מה שלמדתי בשנת תרח"י ג' וישלח בש"ך חו"מ סי' רנ"א דאם אמר במותי ובחיים הוה כמו בחיים ובמותי ומביא כן מהריב"ל ח"א סי' ס"ד והר"א ששון חוכך בזה והנה שו"ת ר"א ששון אינו תחת ידי ובמהריב"ל עיינתי וכמדומה שנתכוין לסי' סמ"ך שם ולפענ"ד צ"ע כיון דכל הטעם הוא דמ"ש בחיים הוא לסימן טוב לפירוש רשב"ם שלא יפתח פיו לשטן והרי אמרו בגיטין דף ע"ה דלכך אתקן אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהי' גט משום דאקדומי פורענותא לנפשיה לא מקדם ואם כן גם כאן כל שהתחיל במיתה שוב כל שאמר אח"כ בחיים א"כ נימא דהכל הולך אחר התחתון ול"ש הטעם דסימן טוב ועיין ט"ז בהקדמתו ליו"ד ומ"ש הח"ץ ז"ל בזה ועיין סנהדרין דף ל"ב דפותחין לזכות דהתחילה מתחלה אף דשם היה על דבר שעבר ומכ"ש בש"מ שודאי פותח פיו בחיים תחלה וכל שהתחיל במות ואח"כ בחיים מהראוי לומר דהולך אחר התחתון וכוונתו שיהי' כמתנת בריא כמ"ש המהריב"ל שם דאזלינן בתר התחתון בצוואה וצע"ג. ודרך אגב ארשום מה שראיתי בתוס' ב"ב דף קנ"ט ד"ה ואמרו דצ"ל דס"ל אדם משעבד דבר שלא בא לעולם ואע"ג דאמרן לעיל קנה והוריש לא משתעבד היינו משום דשמואל לטעמיה דס"ל מלוה על פה אינו גובה מיורשין אבל לדידן דאית לן גובה מן היורשין הוה כמו מלוה ומשתעבד אף בדבר שלב"ל ונפלאתי על זה דהוכרחו להביא ראיה דאדם משעבד דשלב"ל והלא כל עיקר הבעיא של שמואל לעיל דף קכ"ז הוא רק בשביל זה דשיעבוד אלים מקנין וכ"כ הרשב"ם והתוס' שם וכ"כ התוס' ריש אעפ"י בהדיא וגם מה שחלקו דדוקא לשמואל הוא דאינו משתעבד דהו"ל מלוה על פה נפלאתי דהרי שמואל אבעיא ליה בעצמו אי דאקני משתעביד אף דהוה דבר שלא בא לעולם ועיין שם בש"ס דפריך אי דאקני לא משתעבד והא מלוה על פה הוא אבל אי דאקני משתעבד על כרחיך דשיעבוד אלים טפי וכ"כ התוס' בהדיא ריש אעפ"י דאף דאין אדם מקנה דבר שלב"ל אבל לשעבד יכול והביאו ראיה מדאקני. אמנם אחר העיון בדברי התוס' בריש אעפ"י ראיתי דזה פשוט להם דכל ששיעבד נכסים שהי' לו כעת יוכל לחול השעבוד אף על נכסים שיקנה אחר כך כיון דהשיעבוד כבר הי' לו חלות על הנכסים שהיה לו חל השיעבוד על הנכסים שיקנה אחר כך אבל כל שלא היה לו נכסים כלל לא מסתבר להו שיחול השיעבוד וע"ז הוצרכו לחדש כיון דמחייב גופיה יכול לשעבד כל הנכסים שיקנה אחר כך וע"ז חולק שם הי"מ יעו"ש ולפי זה כאן שמכר בנכסי אביו וע"ז לא היה לו שום חלות ע"ז הוצרכו להוכיח דאף בכהאי גונא יכול לשעבד ומה דמביאין ראיה מדאקני קנה והוריש היינו דמשמע להו דאף שלא היה לו נכסים כלל יכול לשעבד מה דיקנה אחר כך וז"ב. וראיתי בב"י חו"מ סי' ר"ט שהביא דברי התוס' האלו והביא לזה דברי הרשב"א דס"ל דאדם משעבד דבר שלב"ל ונתן טעם כיון דהוא משתעבד אף דאקנה משתעבד דגריר בתר שעבודי' וכדבר שב"ל דמי וכפי הנראה כוון למ"ש דאף דלא הי' נכסים כלל כל שמחייב גופו הנכסים נגררין אחר גופו וגם מהש"ע משמע כן דהרי הרמ"א ס"ד כתב דאף דאין מקנה דבר שלב"ל מכל מקום יכול לשעבדו ויש חולקין ועל זה כתב אבל הוא עצמו יכול להתחייב והיינו דאף דהשעבוד לא יכול לשעבד להי"ח כל שלא היה לו כלום מכל מקום חיוב גופו יש וצריך לקיים חיוב גופו וז"ב לפענ"ד. וראיתי בש"ך שם ס"ק ח' דהשיג על הע"ש וכתב דגם היש חולקין מודים דכל זמן שלא חזר בו בודאי מועיל רק דיכול לחזור בו כל זמן שלא בא לעולם ולפע"ד צ"ע דאם כן מה הוצרכו התוס' להוכיח דיכול לשעבד דבר שלא בא לעולם והלא שם מת הבן ולא חזר בו ואם כן היאך יכול היורש שלו להוציא ואולי כל דמת המשעבד ודאי דהוה כמו חזרה דדוקא כל זמן שקיים ואינו חוזר חל השעבוד ולא כשמת אבל אינו מוכרח ובאמת דברי הע"ש נכונים ומה שהקשה הש"ך מדאקני הנה באמת לפמ"ש יש לומר דהבעיא בדאקני קאי אם הי' לו נכסים כעת ורוצה לשעבד גם דאקני בזה פשיטא ליה להתוס' ריש אעפ"י דחל השעבוד גם על דאקני אבל לא כשלא הי' לו נכסים ולא קשה על הש"ע שוב ראיתי בנמוק"י שהוא המקור של היש חולקים כמו שנרשם בהג"ה שם מבואר בהדיא כדברי הש"ך דלא נחלקו רק אם יכול לחזור קודם שלא בא לעולם אבל לפימ"ש דמה שהוצרכו התוס' לראיה הוא באם לא קנה עדין נכסים רק על דאקני הנה בזה מבואר המחלוקת בתוס' ריש אעפ"י אי על ידי חיוב הגוף יכול לחול על נכסים שיקנה אחר כך בדלא היה לו מקודם ובזה יש ליישב דברי המהרי"ט חלק חו"מ סי' כ"ו שכתב דלכך חל שעבוד על דבר שלא בא לעולם משום דהחיוב על הגוף ועל זה חולק הקצה"ח ריש סי' קי"ב דחיוב דאקנה אינו מתורת חיוב הגוף דהרי חיוב הגוף אינו יכול לחזור בו וחיוב שעבוד יכול לחזור בו קודם שבא לעולם וגם שעבוד נכסים צריך שיחול על גוף הנכסים ע"ש שהאריך ולפי מ"ש יש לומר דבאמת אם יש לו נכסים כבר ורוצה לשעבד אותן נכסים וגם מה שיקנה אחר כך בזה פשוט דחל מתורת שעבוד כמ"ש התוס' אבל אם אין לו נכסים כעת רק שרוצה לשעבד מה שיקנה בזה צריכין לבא משום חיוב גופו וכמ"ש בריש אעפ"י וע"ז נחלקו שם בתוס' וגם בב"ב הוצרכו להוכיח כן דמועיל וכמ"ש הבית יוסף משמם ובשם תלמידי הרשב"א ודו"ק ועיין ברמ"א אהע"ז סי' ס"ו ס"א ודו"ק היטב. והנה שיטת המרדכי דאם אמר לכשיהי' בעולם מועיל אף דמקרי דבר שלא בא לעולם ובקצה"ח סי' רי"ט הקשה מהא דפריך בב"ב דף קנ"ז מאוחרין אמאי כשרין דאקני הוא ומה קושיא דהא מאוחרים עד דמטא זמניה לא טריף והו"ל כשיהי' בעולם וכ"כ בחידושי ליישב וכעת נראה דכל הטעם דהשעבוד מועיל לכשיהי' בעולם משום דדבר שלא בא לעולם דלא קני הוא משום דלא סמכא דעתו לקנות זה להקנות כל שאינו בעולם כעת והוה ליה רק פטומי מילי ולפי זה כל שאומר לכשיהי' בעולם אם כן ממה נפשך אם לא גמר להקנות וחשב שלא בא לעולם והרי אמר לכשיהי' בעולם והרי כשיהי' בעולם שוב רצה להקנות והרי אדרבא חזינן דעד שיבא לעולם לא רצה להקנות רק לכשיהי' ולפי זה במאוחרין דלא ידע אז אם יקנה אז נכסים אם כן יש לומר דמה שאחד היה שלא בכוונה ואדרבה רצה להפסיד לו זכות עד הזמן ההוא בודאי ואז גם כן לא ידע אם יקנה נכסים ואם כן שוב לא מועיל ושפיר פריך דאקני הוא ולפי מה שכתב הנו"ב מהד"ק חלק חו"מ סי' י"א הא דאינו טורף עד דמטי זמני' הוא רק ללקוחות ולא מבני חרי יש ליישב בלאו הכי קושית הקצה"ח ודוק. ודרך אגב ארשום בקצרה מה שאמרתי ליישב קושית הקצה"ח סי' רפ"א על הנ"ש וגם מ"ש על המהרי"ו דאיך מועיל הא הוה לדבר שלא בא לעולם ולפענ"ד נראה דהנה לבנו מהני אף בדבר שלא בא לעולם כמבואר סי' ר"י אבל לבן בנו מבואר דלא מהני וזה דעת הרא"ש אבל בתה"ד וכן קבע הרמ"א סי' רכ"ז דמועיל ועיין ש"ך שם דהרגיש בסתירה זו ולפי זה הרא"ש לשיטתו דסבירא לי' דלבן בנו לא מהני לכך לא מצא מקום שיועיל אבל המהרי"ו סבירא ליה דגם לבן בנו מועיל. והנה אני כתבתי בגליון הש"ע סי' ר"י דאף דמהני לבנו אף בדבר שלא בא לעולם היינו דוקא שאין כאן רק בן אחד אבל בן בין הבנים בודאי לא שייך הטעם דגמר והקנה בלב שלם דהא גם זה בן ולפי זה מכל שכן בבן בנו ולכך כתב הנ"ש דבעינן שיכתוב סתם ולי"ח דאז כלם בכלל דאם לא כן הוה לדבר שלא בא לעולם ולא שייך לומר דגמר והקנה דהא גם אינן הם יוצאי חלציו ודלמא הן חביבות לו יותר מזכרים ולכך כותב סתם ליו"ח ודו"ק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף