שואל ומשיב/א/א/ל

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן ל   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט למחו' הרבני המופלג הנגיד תם וישר מוה' מרדכי מייזילש נ"י.

מכתבו הגיעני ואת אשר דרש דרש לחוות דעתי בדבר הפס"ד אשר יצא מאת הרבנים הדיינים דק' בוברקא בעסק הטו"ת שיש לר' נח זאלף ויורשי אחיו המנוח מוה' משה זאלף ואיש ריבם הנגיד מוה' משה לאטרינגער בעסק המו"מ שר' משה הנ"ל עסק בכפר סשאק עם האדון והם טענו שכמה שנים הם ואביהם עסקו עם האדון הנ"ל ולא עבר זר בתוכם לעסוק עם האדון וכעת רוצה רמ"ל הנ"ל לירד לחיותם ופסקו הב"ד שחזקת מערופיא הוא שלהם ואין לר"מ לאטרינגער רשות לעסוק עם האדון בשום מו"מ הן ע"י עצמו או ע"י גירי דילי' הן לקנות או למכור וכמו שראיתי בפס"ד המועתק מי"א תמוז וע"ז חתום הדיינים מוהר"פ ורי"פ ורא"ד וע"ז הוסיפו עוד הרבנים הדיינים ועוד הרבה אנשים ובאו על החתום וחתו"ם וחתמו ראשיהם זה כמה שנים שרצה אחד להשיג גבולם שגבלו אבותם והאחים העריכו טענתם לפני גדולי הדור וגערו בו בנזיפה ושמע לקולם וחזר הדבר ליושנה ועתה קם ר' משה לאטרינגער ורצה להשיג גבולם אמנם גם הוא אמר שאם יהי' עפ"י דין או עכ"פ לפנים משורת הדין שאסור להשיג גבולם לא יקרב לזה והאלמנה והיורשים נתרצו להטיל הדבר עלי כאשר אגזור אומר כן יקום וגם מעלתו שחר מפני להגיד חוות דעתי הקלושה והנה לא ידעתי מה זה שאלה הדברים ברורים שבמקומות שמחזיקים המערופיא ודנין דין מערופיא שאסור להשיג גבולם וכבר האריך הרחיב הדיבור בשו"ת משאת בנימן סי' כ"ז שכל שדנין דין מערופיא שאסור להשיג גבולם כיון שטרחו עד שהשיגו אותו דבר הו"ל גזל למי שירצה להשיג גבולם וגם יש בזה מדין שיורד לתוך אומנותו של חברו ע"ש באורך והנה אמרו בסנהדרין דף פ' ובמכות דף כ"ב ואת אשת רעהו לא טמא זה היורד לתוך אומנתו של חברו ואל אשת נדה לא יקרב שלא אכל מקופה של צדקה ולכאורה הדרשות רחוקות מאד ולא נודע מה שייך זה לזה וביארתי בזה עפ"י מה דמבואר בחו"מ סי' רל"ז סעי' א' בהג"ה דאף לסברא הראשונה דוקא בעני אבל בעשיר לא והנה ל"מ לפי פירוש הע"ש שם דקאי על דבר הפקר ומציאה דלא נקרא רשע דווקא בעני שבא להוציא אבל עשיר נקרא רשע ע"ש א"כ גם כאן הכוונה כיון דדריש ואת אשת רעהו לא טמא זה שלא ירד לאומנות חבירו ולכך דריש ואל אשת נדה לא יקרב שלא נהנה מקופה של צדקה דאז הוה עני ולא הי' מקרי רשע בדבר הפקר ומציאה אמנם גם לפירוש הסמ"ע שם כל דזה המוחזק בה הוא עני וזה האחר אינו עני אסור לכ"ע ומכ"ש בדבר שכבר החזיק בו וז"ש שלא ירד לאומנות חבירו והיינו שכבר התחיל ועסק באומנתו וא"כ בנ"ד דזה המנוח מוה' משה ז"ל כבר עסק כמה שנים וגם אחיו מוה' נח עסק כמה שנים וכעת נסע רנ"ח לאה"ק והניח בניו אחריו שרוצים לעסוק בה וגם האלמנה של ר"מ ובני' רוצים לעסוק כבראשונה ובן ר' משה בעוד בחיים חיותו של אביו כבר התחיל להתעסק בזה פשיטא ופשיטא דאסור מצד הדין להשיג גבולם וגדולה מזו מצאתי בשו"ת מהרש"ך הובא בכנה"ג בחו"מ סי' ק"מ בהגהת הטור אות קס"ט דאחים שירשו חזקת בית מאביהם ולא חלקו וקצתם עקרו דירתם מהעיר ונשאר האח האחד בבתים אפשר שלא אבדו אחרים חזקתן ע"ש ומכ"ש אותן שרוצים להתעסק וגם הי' כבר בעסק דפשיטא דהדין עמהם ומה גם בנ"ד שיש להם דין מערופיא גמור ואיסור גמור יש להשיג גבולם ולהיות כי הדברים פשוטים ע"כ דברי מעטים כ"ז כתבתי על הדין ועל האמת ועל השלום אחר שכתבתי כ"ז אמרתי בלבי דלפענ"ד נראה דלפי מה דמבואר בש"ע או"ח סי' תר"ג דספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית כי יותר מתחרט כשיודע שעשה עבירה משא"י ע"ש ומקורו בתהר"י ריש ברכות ולפ"ז בהפקר ומציאה דדעת ר"ת דלא נקרא רשע א"כ לשטת החולקים דס"ל דאף בכה"ג נקרא רשע אז צריך יותר תשובה כי בזה יוכל להיות מוריא היתירא כי הוא הפקר ומציאה ואינו גוזל כ"כ כמו שלוקח דבר שהיא של חבירו בבירור ובזה נלפע"ד דבר נחמד במ"ש בסנהדרין שם ואת אשת רעהו לא טמא זה היורד לאומנתו של חברו שלא ברשות ואל אשת נדה לא יקרב זה שלא נהנה מקופה של צדקה ולכאורה תמוה דמה ענינו לאשת נדה לא יקרב דבשלמא את אשת רעהו לא טמא שפיר דרשו זה היורד לאומנות חבירו שכשם שאשת רעהו האיסור בשביל שהיא אשת חבירו כמו כן ביורד לאומנות חבירו הוא ג"כ אסור לפי שגוזל חבירו אבל מה ענין אשת נדה לא יקרב לנהנה מקופה של צדקה. אמנם נראה דהנה כבר דרשו באבות דר' נתן פ"ב איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וכו' ת"ל לא תקרב ועיין מדרש רבה פ' נשא שמבואר גם כן דלא תקרב הוא סייג והיינו דגם התורה עשתה סייג לדבריה כדאמרו גבי נזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב ועיין במדרש שם שמבואר דגם בנזיר מה שנאסר בחרצנים הוא בשביל סייג שלא יבא לשתות יין ועיין בספר יבין שמועה להרשב"ץ שלמד מזה דגם ב"י שהזהירה תורה הוא מתורת סייג כדי שלא יבא לאכול ולפ"ז יפה דרשו דאת אשת רעהו לא טמא זה היורד לאומנות חבירו ששם לא צריך סייג כל כך שהכל יודעים שאשת רעהו אסור אבל אשתו נדה שיש לה היתר לאחר זמן אם כן יוכל לטעות אם יחבקנה שיבא לידי בעילה עשתה התורה סייג שלא יקרב כדדרשו באבות דר' נתן ובמדרש רבה ולפי זה יפה דרשו דקאי על נהנה מקופת צדקה על שהיא צדקה והיא הפקר לכל ענים אם כן מהנקל הדבר שירצה לקבל יותר מהמגיע לו על חלקו ויורה היתר ע"כ דרשו דלא יקרב ולא יהנה מקופה של צדקה דבזה יתרחק מגזל ודאי ולא ירד לאומנות חבירו שהוא גזל ודאי ומעתה נ"ל ברור דבזה צריך יותר תשובה וצריך להתרחק הרבה שבזה מהנקל להורות היתר הלא היא דבר מופקר לכל ואף שהו' ע"ד דרוש לא נמנעתי לכתבה כי כן נפל בדעתי בעת כותבי זאת עכ"פ לדינא פשיטא דאסור להשיג גבולם ועיין בשו"ת משאת בנימן סי' מ"ג מ"ש מדין מערופיא ובט"ז א"ח סי' תמ"ח ואף שבתשובה אחת דחיתי ראיית המ"ב אבל הדין דין אמת דשייך דין מערופיא גם בחמץ שמכר ומכ"ש כאן ודו"ק היטב.

והנה בשנת תר"י נשאלתי מהחריף מוה' סענדר היילפרין מבראד וכעת הוא הרב הגדול החריף אבד"ק גאליגע בכעין עסק זה ואמרתי להסמיכו כאן והנה זה תורף השאלה איש אחד הי' מוחזק כמה שנים באורנדא ובא ראובן ושכר האורנדא מהאדון הנכרי ותבע אותו הראשון לדין וראובן סירב לעמוד במשפט הד"ת ואחר מלאת השנה בא שמעון ושכר כל המקומות השייכים להאדון ובתוכם היה האורנדי אשר היתה מוחכרת לראובן ואח"כ השכיר שמעון האורנדי לאיש אחד בהוספת דמים הרבה מכפי שהיתה מושכרת לראובן וטוען שמעון שרצה להשכיר לראובן בסכום הלז ולא רצה מה משפט השוכר הלז ששכר משמעון אם קנה או לא. והנה מעלתו כתב דיש לעיין בשני ענינים מצד מצרנות ומצד עני המהפך בחררה וע"ז צידד דשניהם לתניהו לגבי ראובן דאם מצד שהשוכר הראשון הוה בר מצרא לגבי השוכר השני כמ"ש הט"ז סי' קע"ה סנ"ט דאף מנכרי שייך מצרנות בשכירות בתים דל"ש לומר אריא אברח מנך ועיין תוס' ב"מ דף ע"ג ע"ב ד"ה נטר וכ"כ בנתה"מ סי' רל"ז וע"ז כתב דכיון ששכר כל המקומות ל"ש מצרנות כמ"ש בש"ע בסי' קע"ה סל"ו ובסמ"ע וש"ך שם ובפרט כל דאיכא הפסד ל"ש מצרנות והנה לפענ"ד ל"ש מצרנות דמצרנות לא תיקנו רק משום ועשית הישר והטוב ופשיטא דכל שעשה שלא כהוגן לא תקנו ביה ועשית הישר והטוב וכמו שהוא עשה ברשע כן יעשה לו וגדולה מזו מבואר בשו"ת הר"ן וכן קי"ל בחו"מ סי' רל"ה ס"א דאם מכר בנ"מ כשהיא קטן כיון דאינו רק מתק"ח דכל שעשה שלא כדין אין שייך הקנין דרבנן ומכ"ש בזה דאינו רק משום ועשית הישר והטוב והוא לא עשה כהוגן והנה מה שהאריך דל"ש בזה משום עני המהפך בחררה והביא דברי הב"ח בתשובה סי' ס"א דבאורנדא אין שייך תורת חזקה ולא מקרי רשע משום שע"פ הרוב יש לו ריוח גדול בחכירות ובמציאה והפקר ל"ש משום עני המהפך בחררה לשיטת ר"ת ודעימיה והנה מעלתו תמה דהרי שיטת הרשב"ם ג"כ כר"ת דבדבר הפקר ומציאה לא שייך עני המהפך בחררה ואפ"ה ס"ל בב"ב דף נ"ד דהשני מקרי רשע וע"כ צ"ל דכל שזה הוציא הוצאות מה חזית לאלים כח השני יותר מהראשון וא"כ הוא הדין באורנדא וע"ז כתב דמ"מ הרש"ל בסי' ל"ו בתשובותיו החזיק בזה וס"ל דל"ש עני המהפך בחררה בזה והביא שו"ת מהרי"ק שורש קל"ב ושו"ת חוות יאיר והנה יאמין לי כי השו"ת האלו אינם ת"י כעת אמנם אנכי הרואה ביש"ש פ"ג דקידושין שם האריך הרחיב הדבור בזה וכפי הנראה העתיק דברי תשובתו ושם מבואר דיש מקום לומר דהרשב"ם חולק על ר"ת וס"ל דעכ"פ מקרי רשע ויש מקום לומר דשאני בין מציאה והפקר לבין דבר שהוציא הוצאות וגם רשב"ם מודה לדינו של ר"ת ע"ש באורך והביא שו"ת מהרי"ק שורש קי"ח והנה לענין הדין הביא דלענין שכירות בתים מבואר בסי' רל"ז שיש חדר"ג אמנם יש מקום לחלק בין שכירות בתים דיוכל לשכור במקום אחר משא"כ באוראנדי דיש ריוח הרבה ויש גם כן מקום להיפך דהראשון הוציא הוצאות אמנם גוף הדין העלה מעלתו דממנ"פ קנה זה השוכר משמעון דאם נימא דשייך חדר"ג גם באורנדי א"כ גם ראובן לא קנה האורנדא והיה של הראשון ואי משכח לקנות אף דנקרא רשע א"כ אף דשמעון נקרא רשע מ"מ זה ששכר ממנו בודאי קנה ולפענ"ד יש לפקפק דיש לומר ששניהם עשו שלא כדין ולא קנו ושוב אין ביד שמעון להשכיר לשני וא"ל דבא מכח האדון דהא האדון לא השכיר לזה ואם הי' יודע האדון שהאראנדי שוה יותר בודאי לא הי' רוצה להשכיר בעד הסך שהשכיר לשמעון אמנם בגוף הדין לפע"ד הדין דין אמת דהשני קונה ומטעם דכל שראובן עשה שלא כדין א"כ שייך לומר כאשר עשה כן יעשה לו וכעין דאמרו בב"מ בהשואל דף ק"א ע"ב וה"ה בזה אמנם מ"ש מעלתו בשם שמש צדקה דאף בשכירות בתים דאיכא חדר"ג מ"מ אינו בעמוד והחזר הנה הספר הלז אינו ת"י אמנם הדין דין אמת כמ"ש מהרש"ל ביש"ש פ"ג דקידושין שם באורך ומ"ש מעלתו דנימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' והביא דברי הט"ז באו"ח סי' תקכ"ד הנה בזה כבר דברו ראשונים ואחרונים וקצת מבואר ביד יוסף ויד שאול סי' רכ"ח ור"ל ואין הזמן מסכים כעת ודו"ק. שוב ראיתי בריטב"א בקידושין ריש האומר דכתב בשם ר"ת דכל שנקרא רשע מחויב להחזיר והוא חולק וכתב דאינו חייב להחזיר והנה מ"ש בשם ר"ת באמת היא תמוה כמ"ש בתשובה לק"ק זבאריש בענין עני המהפך בחררה אבל הדין דין אמת ושם הארכתי בזה והנה כעת נ"ל כסברת ר"ת דעני המהפך בחררה ל"ש בדבר מציאה והפקר דענין עני המהפך בחררה נלפע"ד דהסברא היא כמ"ש רש"י ריש האשה שנפלו דאומרין לו ללוקח לא תזבין וביאר התוס' יו"ט והמלמ"ל פ"ו מזכי' דהענין הוא דלמה לך לקנות שעבודו של זה ולכך כתב המלמ"ל דבמתנה ל"ש זאת דבשלמא במכר יכול לקנות במק"א משא"כ במתנה ולפ"ז גם במציאה והפקר שייך זאת דא"י למצוא במק"א ולפ"ז כאן ששמעון השכיר לאחר א"כ זה האחר בודאי עשה כדין דל"ש לומר מה לך לקנות זכותו של חבירו דהא גם אם לא ישכיר יהי' ביד שמעון וסוף סוף נפסד ראובן ודו"ק. ובזה נלפענ"ד דמכאן ראיה למ"ש היש"ש והתו"ח דגם לר"ת אם עבר ועשה אינו חייב להחזיר דהרי כל הטעם דעני המהפך בחררה הוא רק על זה שרוצה להפך בחררה של זה אבל על המוכר אין איסור וכמו דאין איסור על האשה למכור ומה"ט אם מכרה ונתנה קיים וכמ"ש התוס' יו"ט והמלמ"ל שם וה"ה כאן כל שכבר מכר המקח קיים ודו"ק. ועיין במהרש"ל בח"ש ריש פ' האומר דרצה לחלק בין כבר קדש דאז אם בא אחר וקדש הוא דנקרא רשע ורמאי אבל בשדיך לקדש לא נקרא רמאי כשבא אחר וקדשה וצ"ע דבתוס' וכל הפוסקים לא משמע כן ודו"ק. אחר כמה שנים מצאתי בספר הישר הגדול לר"ת במס' ב"מ אות תקל"ד שכתב דר"ת אומר דנכסי נכרי הרי הן כהפקר וכל מי שרצה להחזיק הרי הן שלו וכ"ש שאינו גוזלו ואינו מפסידו ואמרינן בב"מ נכרי שהניח פאה ובא עני ופירס טליתו עלי' ובא אחר והחזיק בה זכה דהרי היא הפקר וכן גבי מציאה נ"ל דמותר והנה מ"ש דבב"מ אומר דנכרי שהניח פאה ובא עני ופירס טליתו עלי' וזה תמוה שלא נמצא כן וכוונתו למ"ש בב"מ דף יו"ד בנטל מקצת פיאה וזרק על השאר נפל עליו או פרס טליתו עליה דמעבירין אותה ממנו והתוס' שם ובקידושין דף נ"ט כתבו ראי' מזה דבמציאה והפקר לא נקרא עני המהפך בחררה ודו"ק אבל דברי ספר הישר כמ"ש לפנינו צ"ע.

והנה בענין חזקות אמרתי להציג מה ששאל אותי השו"ב המופלג מו' בעריש ני' מק"ק טשעריץ שחותנו המנוח השו"ב דק"ק טשעריטץ הי' לו שני חתנים ושניהם אומנתם מלאכת השו"ב והנה הזקן הי' לו חזקת שו"ב הנהוג לעת שנתמנה אחר תחתיו מגיע לו וליורשיו איזה סך בעד זה והנה הוא צוה שחתניו אחריו אחד מהם איזה שיבחרו הקהל יעמוד לשרת לזבוח הזבח ולחתנו האחר יתן השו"ב הנבחר דהיינו גיסו שנתמנה לעבודה יתן לו א' רייניש כסף בכל שבוע והנה כעת מת הזקן והניח חתניו אחריו ומתה בתו אשת חתנו ר' בעריש הנ"ל וכעת טוענים הבני העיר וגם גיסו אחרי שהעיקר בא בחזקת הזקן וכיון שמתה בתו נתרחק וא"צ ליתן לו א' רייניש כסף כיון שגם בנים לא הי' לה א"כ נתרחק וע"ז בא לשאול מה משפטו והנה בראשית ההשקפה רציתי להביא ראיה ממ"ש זקיני הגאון מוה' שאול בהגאון מוה' העשיל הנדפס בשו"ת רמ"א בסופו שכתב ראי' דחתנו יש לו דין בנו לכל המינוים שהבן זוכה גם חתנו זוכה והביא ראיה ממה שאמר שמואל א' כ"ב מי בכל עבדך כדוד נאמן וחתן המלך ודרשו חז"ל שא"ל שאול למה שאלתו לו באו"ת ועשיתו מלך והשיב היום החילותי לשאול לו וכו' וא"כ מה השיב לו שהוא חתן המלך וע"כ דחתנו הו"ל כבנו ע"ש והנה מיכל אשתו נתנה לפלטי בן ליש וכבר האריכו חז"ל בסנהדרין דקידושי טעות הוה ועי' רד"ק שמואל א' כ"ה מ"ש בזה ועכ"פ לכל הדעות לא היתה אשתו שכבר נאסרה עליו וכבר כתב הרשב"א הובא בט"ז אהע"ז סי' י"ז בסופו שעפ"י נביא נשאה דוד אח"כ וא"כ עכ"פ לא נקראת אשתו והו"ל כמתה וגם ולד לא היה לה עד יום מותה וא"כ שוב לא נקרא חתן המלך אבל ז"א דמלבד דהיה לה קודם חמשה בנים ומאותו מעשה שאמרה לדוד מה נכבד לא היה לה ולד אף גם דע"כ אחיטוב לא ידע מזה דאל"כ מה התנצלות שהוא חתן המלך וסר למשמעתו אם גרשו שאול ונתן אשתו לאחר וא"כ שוב אין ראיה וגם גוף דברי הגאון תמוהים דאף דחתנו הו"ל כבן אבל מ"מ בחיי הזקן אין לו לשאול ומה גם שהיה לו לשאול בן יהונתן שמו וא"כ פשיטא דאין זה התנצלות וע"כ אין ראיה מזה ולענין דינא באמת לענין עדות כל שמתה בתו אפילו יש לו בנים מקרי רחוק ונחלקו בזה ת"ק ור"י סנהדרין דף כ"ז וקי"ל דלא כר"י ובאמת בצוואות שייך אומדנא דמוכח ופשיטא דלא כוון רק לחתנו כשלא מת' בתו הן אמת לפמ"ש הב"ש סי' כ"ג דכל שחייב עצמו לחתנו והוא קיים ל"ש אומדנא כיון שעכ"פ הוא קיים אף דאומדנא דמוכח היא שלא רצה אלא על מנת שתהנה בתו וגם שם שייך לומר דשייך ותם לריק כוחכם שיתן לחתנו מעות ובתו מתה אבל כאן למה לא ירצה שחתנו שהיה לו מכבר ג"כ יקח איזה שכירות אף שמתה בתו פשיטא דאין רצונו שלא יהנה חתנו כלל דמה פשע חתנו במיתת בתו ומשמיא הוא דקנסוה שמתה ומה לו בזה וא"ל דלא רצה שבתו האחרת לא תהנה כ"כ וניחא לי' בהרווחת בתו שתהנה יותר דזה אומדנא רחוקה ומה גם דחתנו ר"ב הוא צורבא מרבנן ופשיטא דדעתו היה גם עליו שלא יתבזה כ"כ ועי' שו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' כ"ג לענין חתנו ומה גם דבעת שכתב הצוואה היתה עדיין קיימת ונמצא שרצה לזכותו ואף שמתה אח"כ מכל מקום קשה לאבד זכותו כל כך.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף