שואל ומשיב/א/א/ט

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן ט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יום ג' ער"ח תמוז פה לבוב. ישאו הרים שלום לכבוד הרב הה"ג חריף ובקי המפורסים חכם וסופר וכו' מוהר"ר זכריה שפירא נ"י אבד"ק דארגא והגליל.

מכתבו עח"ת מגלה עפה לנכון הגיעני היום והנה אני יושב כעת בקרית חוצות לשאוף רוח צח ולשתות מי מעין הקשה למעיין ומחוסר ספרים עקריים ובכ"ז אחר כי הוא הלכה למעשה בה' צדקה אמרתי להשיב בקצרה הנחוץ לדינא ויאמין לי כי גם הרי"ף אינו ת"י כעת פ"ה.

והנה המעשה היה כי ראובן צוה לפני מותו שיתנו מעזבונו סך שנים עשר מאות זהובים כסף ויהיה לקרן קיימת והפריצענט מזה ישיאו בכל שנה ושנה בעת היאצ"ט יתומה עניה והקרוב קרוב קודם ולאחר מות ראובן הנ"ל קם בנו שמעון למלאות דברי אביו ונתן חלק מן הגוט הנשאר מעיזבון אביו כל סך שיווי י"ב מאות זהובים כסף ומן פרי חלק הגוט הנ"ל השיאו יתומות עניות הנ"ל וחלק גוט הנ"ל מושכר לשמעון הנ"ל בעד מאה ושמונים זהובים שיין וזאת יסלק ליד אפוטרופוס אשר יתמנה מרבנים דסמוכים וגם הכתב על הגוט הנ"ל ועל ההתחייבות דמי השכירות שנה בשנה מסר ליד אפוטרופוס ונמסר הגוט הנ"ל ליד שמעון בלי זמן מוגבל רק כל זמן שישלם לאפוטרופוס סך מאה ושמונים זהובים שיין יהיה חלק הגוט בידו ואח"ז מכר שמעון חלק הגוט הנ"ל לשני נכלל גם חלק הנישום בעד הקרן קיימת ובאופן שישלם לנו הלוקח מידי שנה בשנה סך מאה ושמונים זהובים שיין ליד האפוטרופוס או לב"כ ובאם שלא ישלם כנ"ל אזי רשות ביד האפוטרופוס ליקח ממנו חלק הגוט הנישום בעד הסך קרן קיימת ונמסר הגוט הנ"ל מיד שרי הקאמידאנט ליד האפוטרופוס הנ"ל לטובת היתומות העניות באופנים הללו והנה כעת כאשר נפטר שמעון הנ"ל ואשתו נשארו בנים קטנים יתומות מאב ואם באין משען ומשענה וכתבו קרובי היתומים להאפוטרופוס הנ"ל שרצונם להחזיק היתומים הנ"ל ולזונם באופן שישלם האפוטרופוס דמי מלבושם ושכר לימוד מקרן קיימת הנ"ל ושואל האפוטרופוס אם רשאין לשנות מכפי ההצוואה והנה מעכ"ת חקר מקודם אם זכו היתומים העניות הנ"ל בעיזבון הנ"ל דהוה כהקנה לנולדים דלא קנה רק מטעם נדר וכשמת פקע נדרו והביא דברי מהרי"ט ח"א סי' כ"ח וסי' ס"ג וגם אי צדקה הוה כמו שיעבוד נכסיה וחייבים גם היורשים בזה והאריך בפלפול בזה ואני לעצמי אומר דא"צ לפלפל בזה דהרי כל שצוה ליורשי' ליתן יש בזה משום מצוה לקיים דברי המת כמבואר בסי' ת"ה בשם הריטב"א ועיין שם ס"ק ז' ואם כן בנ"ד שצוה ליורשי' פשיטא דחייבין לקיים דברי המת ובלא"ה נראה לפענ"ד דע"כ לא אמרו דהנודר ומת יורשים פטורים רק כשלא התחילו לקיים הנדר אבל כל שכבר התחילו לקיים מצד דברי המת אחר מות אביהם פשיטא דהוה כמו שנדרו הם שהרי כבר גלו דעתם שרצונם לקיים הנדר וחל גם עליהם וכ"ש כאן שכבר מושכר לשמעון חלק הגוט הנ"ל ונתן ההתחייבות והכתב ליד האפוטרופוס ע"פ שרי הקומידאנט ומכרו ללוי על אופנים הללו פשיטא דחל גם על הבנים וכ"ש בהקדש וצדקה דהוי ככתובים וכמסורים ובזה אין צריך אריכות דברים.

וע"כ נבא למ"ש מעכ"ת אם מותר לשנות והביא דברי המרדכי הובא ביתה יוסף בי"ד סי' רמ"א ובהג"ה שם והנה מעכ"ת כתב דמה דמבואר במרדכי ובהג"ה שם דלאחר שהיו אז עשירים ל"מ אומדנא זה דוקא אם צוה לחלק לעניים תיכף אחר מותו דאז שייך סברת המרדכי דלא רצה שימתינו עד שיבואו קרוביו לעניות דהרי צריך לכפרת נפשו אבל כאן דהקרן קיימת ורק הפריצענט יחלק שנה שנה ל"ש טעם הנ"ל. והנה אם שסברתו מצד עצמו נכונה מ"מ לפענ"ד י"ל דשייך סברת המרדכי דכיון דהוא רצה לכפרת נפשו וא"כ יוכל להיות דכשיתנו לקרוביו יוותרו להם הרבה דהא הם קרוביו וע"כ לא יהיה לכפרת נפשו דמה שיוותרו זה אינו כפרת נפשו ואף אם הוא ספק כיון דהנדר הוא וודאי והוה רק ספק אומדנא בזה לא אמרינן דאומדנא יבטל הנדר וחיוב ברור וגם הוא כוון להשיא עניות יתומות שהוא מצוה גדולה ומוכרין ס"ת למצוה זו אולי זאת עדיף לו להמנוח יותר וביותר י"ל דהנה באמת דברי המרדכי שכתב די"ל דלא רצה שיתנו לקרוביו עניים דהוא נתן לכפרת נפשו ויהיה במשך הזמן טרם שיענו הקרובים ודאי צ"ב כיון דזה וודאי דקרוביו עדיפי ויותר מצוה מבשאר עניים ואילו הוה יודע שקרוביו יענו לא הוה מניח קרוביו וכמו שהוא באמת דעת החולקים במרדכי שם אמנם י"ל כיון דהחולקים אומרים דהוא אומדנא דהילכתא כר"ש בן מנסיא דאזיל בתר אומדנא ע"ש א"כ כיון דגם הם באים מתורת אומדנא כל שיש אומדנא להיפך שוב אוקי אומדנא נגד אומדנא ונשאר הנדר כמו שהוה ולפ"ז כאן דהאומדנא דאינו מניח לקרוביו ג"כ ל"ש דהא עניות יתומות ג"כ לקרוביו פקד וכל הקרוב קרוב קודם שוב ל"ש אומדנא בזה ונשאר הנדר כמו שהיה. והנה מצאתי בשו"ת מהר"י ברונא שנדפס מחדש סי' קצ"ה שהרב בהג"ה שם הביא דברי המרדכי הנ"ל במחלוקת החכמים והקשה על החולקים דמדמה להו למ"ש ר"ש בן מנסיא דאזיל בתר אומדנא ע"ש והקשה דלמה הביא מהך דרשב"מ דיש לדחות דהקדש שאני ולמה לא הביאו מהך דאמרו בב"ב הקדיש נכסיו ועוד מהו והיא איבעיא דלא איפשיטא ושם מיירי מהקדש ואפ"ה נחלקו הפוסקים בטוש"ע חו"מ סי' ר"ן אם עמד אם יוכל לחזור ע"ש והיא קושיא גדולה אמנם לפענ"ד יש לדחות דשם לגבי נפשיה אמרינן דוודאי לא רצה שיהיו נכסיו הקדש והוא ימות ברעב אבל נגד קרוביו לגבי אחרים או אפי' בנו לגבי אחרים ל"ש אומדנא לכך הביא מהך דרשב"מ דאזיל בתר אומדנא מיהו לפ"ז צ"ב מה מדמה הש"ס ב"ב קמ"ו מאן תנא דאזיל בתר אומדנא רשב"מ והא אף לרבנן דרשב"מ י"ל דלגבי נפשיה וודאי יוכל לחזור וביותר יקשה בהא דאמרו שם ורב ששת מ"ט לא אמר כרשב"מ אומדנא דמוכח שאני והא לגבי נפשי' וודאי הוה אומדנא דמוכח יותר אמנם בגוף הקושיא י"ל הקו' הנ"ל דלפמ"ש תרמ"ה בטור סי' ר"ן דטעם דאם עמד חוזר משום דיש לו חזקה להנותן ונכסי בחזקתו קיים ולפ"ז זה דוקא לגבי נותן עצמו אבל שם דב"כ וב"כ אין שייך להנותן רק להבן או לאחרים ועכ"פ חזקת נותן אזיל ליה שוב ל"ש להעמיד בחזקתו וא"כ לכך לא הביא מהך דאם עמד חוזר ובדף קמ"ו שפיר דמי לרשב"מ דמיירי בנכסי נותן ונמי ל"ה בחזקת הבן ודוק והנה בספר שמחת יו"ט הקשה להיפוך למה לא פשטו הגדולים להיפוך מהפוסקים בהך דאם עמד חוזר דפסקו דבהקדש לא יוכל לחזור וא"כ הרי אף לגבי דנפשי' לא חוזר מכ"ש לגבי אחרים אמנם י"ל דגם זה ל"ק די"ל דכיון דהוא לכפרת נפשו אפשר דלא רצה לחזור אף שעמד כי חושב שבזכות זה נצל ממות לחיים אבל שם כיון דב"כ וב"כ יהיה לצדקה ועניים קרובים יותר ומצוה בהם יותר שוב א"כ אפשר דיתומות עניות חשוב יותר מצוה ורצה שיהיה ע"ז ודו"ק.

ומ"ש לתמוה על שו"ת פמ"א ח"א סק"ב וכתב מעל"כ דמ"ש הרמ"א דאם הענים קרובים אח"כ דלא מועיל זה דוקא כשלא מינה גבאי המקדיש עצמו רק שיש גזבר הממונה מח"ק בזה פסק כח המקדיש לגמרי אבל מי שמינה גבאי עדין לא פסק כח המקדיש ויכול לשנות לקרוביו והביא ראיה מהא דמבואר בסי' רנ"ד דאין בני העיר יכולין לשנותו דלא ע"ד התנדב במחכ"ת לא ידעתי מה שח ומה נ"מ בין כשמינה הוא גבאי כל שמת פסק כוחו ואין יכול לשנות מדעת המצווה והמצווה כבר פסק כחו ומה שהביא מסי' רנ"ד לא שמיה מתיא דשם אין הכוונה שעדין ברשותן של המקדיש דז"א רק דהכוונה דלא נימא כיון דפסק כחו ונתנו להקהל ושוב זט"ה במא"ה יכולין לשנותו ע"ז אמר כיון דמינה גבאי לא נתן ע"ד הקהל ואין להקהל כח בו והנותן וודאי פסק כחו והגבאי צריך לעשות כפי אשר נתמנה וז"ב ופשוט ושוב ראיתי למע"ל שהאריך אח"כ בהך דרשב"מ ובהך דאם עמד חוזר וכתב ג"כ דלגבי דנפשיה שייך אומדנא טפי ולא זכר דברי החולקים במרדכי וגם לא הרגיש בכל מ"ש דא"כ למה אמרו בדף קמ"ו מאן תנא דאזיל בתר אומדנא רשב"מ ולא אמר דאפי' רבנן דרשב"מ מודים באומדנא דנפשיה ומה שהאריך מע"ל לחלק בין אם אמר סתם לצדק' או שפורט לעניים פלוני הנה כבר האריכו בזה בהרבה ספרי' ויעוין במח"א ובחיבורי יד שאול ה' צדקה הארכתי הרבה בהרבה סימנים ועי"ש וימצא נחת וע"כ נלע"ד ברור דאין לשנות מכפי צוואת הנותן ובפרט שכבר נכתב ונחתם בהאמט ע"ז וודאי אין לשנות וגם מ"ש מע"ל דכיון דמינה גבאים יכולים לשנות הנה אני לא ראיתי שהמקדיש דהיינו ראובן מינ' גבאים רק ששמעון בנו מינה גבאים ושמעון בנו וודאי אין בידו לשנות מצוואת אביו ובלא"ה כבר כתבתי דאין לו ענין כלל וע"כ הדבר ברור דאין לשנות מכפי הצוואה.

וע"ד קושיתו בהא דאמרו בחולין קט"ז מי חיישינן שמא ינקי מן הטריפה והתנן לוקחין ביצים מן העכו"ם וכו' אלא אימא חיישינן שמא ינקי מן הטמאה ופריך מ"ש טריפה דלא חיישינן ומ"ש טמאה דחיישינן וע"ז הקשה דהרי בהא דאמרו בדף ס"ג ודילמא דעוף טמא נינהו הקשה התוס' כשם שאין חוששין לטריפה משום דאזלינן בתר רוב ה"נ לא ניחוש לטמאה וכתב הר"ן דתרי מיעוטא איכא והוה כפלגא ופלגא א"כ יקשה כאן דילמא כוונת הש"ס דטמאה שהיא טריפה ואיכא תרי מיעוטא והנה שאלה גדולה היא ומצאתי לדו"ז הגאון בישועות יעקב שהקשה זאת בסי' פ"ו ביו"ד והנראה בזה דהנה דברי הר"ן צ"ב דמה ענין תרי מיעוטא דל"ד להך דקידושין דף ע"ג דשם שני ענינים הן שממעטין הרוב אבל כאן הרי הוא דבר אחד ועיין בייע"ק אה"ע סי' מ"ג שכתב שדברי הר"ן אין להם ביאור אמנם לפעד"נ הדבר ברור דשם דאמרו לוקחין בצים היינו לכתחילה וע"ז פריך הש"ס דניחוש שמא עוף טמא והיינו כיון דהם שני מיעוטים וראוי לחוש עכ"פ לכתחילה שלא לקנותו אבל לענין לאסור בדיעבד לא מוסתבר כלל ובזה יתיישבו הרבה קו' על הר"ן וע"ד הפלפול נ"ל דהנה בהא דחיישינן שמא ינקי מן הטמאה או מן הטריפה הקשה בייע"ק ביו"ד דהא אין כאן רק איסור דרבנן ופרשא בעלמא היא שהרי אינו רק כנוס בתוך מעיה רק מדרבנן אסרו למשנה ראשונה וא"כ הו"ל סד"ר ולקולא אמנם נראה דהרי נודע דספק חיסרון ידיעה לא שמיה ספק כמבואר בסי' צ"ח ביו"ד והטעם דשמא יבא אחר ויברר ולפ"ז כאן בשלמא הספק שמא טמאה יוכל להתברר או שהוא טמאה או שהוא טריפה יוכל להתברר לאחר שנשחט אבל לפ"ז אם נימא שינקי מן הטמיאה והטריפה זה לא יוכל להתברר דהא לא נשחטו אותה כלל והעכו"ם לא יברר הטריפו' ודוק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף