שואל ומשיב/א/א/ו
שואל ומשיב 
א א
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום א' ויקהל שנת תרכ"ה לפ"ק.
שלום וכו' להרב הה"ג החריף ובקי שכל צח ומצוחצח מ' ארי' לייבש באלכובר נ"י[1] אבד"ק זאסלאב[2] יצ"ו.
יקרתו הגיעני לנכון וכבר שמעתי שמעו הטוב עתה ראיתי אורו כי יהל. והיטב חרה לי על האיש מקאריץ אשר שינה השאלה שכתב שהוחזק שם דורס והוא שקר כי לא נשמע שם מעולם דורס. גם לא כתב כי כבר הותרו עפ"י מעכ"ת וכבר נאכלו, וכבר אמרו חכם שהתיר אין חבירו יכול לאסור כל שכבר חלה המעשה, עיין בט"ז (יו"ד סי' רמ"ב) ובמ"ש ביד שאול (שם). ומה שעבר אין, אבל יפה הורה מעכ"ת והכלים בודאי מותרים. והאמת אגיד כי גם בראשונה שראיתי שהביא בשם חכם א' ראי' מש"ס ב"ק הוטב מאד בעיני ובל"ס ראה מעכ"ת מה שכתבתי דצ"ע על התוס' חולין והרשב"א שם מה שהרגשתי מהך דראוהו צלוב והבאתי דברי העצי ארזים.
והנה אחוי לן חורפא דמחליא לשבח מ"ש בהא דמבואר ביו"ד ס' נ"ט בט"ז שכתב דכל שהוא בן תרבות עם בהמה אין לחוש לדרוסה. וע"ז הקשה ממשנה בבא קמא ט"ו דקחשב הזאב והארי והדוב מועדין מתחלתן רא"א אם הי' בני תרבות אין מועדין ואנן פסקינין כת"ק דאפילו בני תרבות הוי מועדין א"כ מכ"ש לענין אסורא ג"כ לא מהני אף דהוי בני תרבות דאל"כ למה חייב נזק שלם בשביל שלא שמרו הא הוי בני תרבות והאריך בזה.
ולענ"ד נראה דבאמת אף שהוא בן תרבות מ"מ אינו מוחזקין שיהי' לעולם בני תרבות דיוכל להתקלקל שיזיק וכבר כתב הנוב"י בתשובותיו (מהד"ק חיו"ד ס' נ"ז) דחזקה לא מועיל על להבא ע"ש וא"כ בשלמא לחוש שמא דרס כל שהיא בן תרבות מוקמינין לי' אחזקתו שבודאי לא דרס אבל מה שהוא מועד וחייב לשמרו שלא יזיק זה ודאי חייב על שלא שמרו דעל להבא לא מועיל החזקה שהוא בן תרבות דאף שהוא בן תרבות כעת מ"מ יוכל להיות שיצא לתרבות רעה והוא הי' חייב לשמרו שלא יצא לתרבות ובבע"ח ודאי לא שייך לאוקמי' על חזקתו להבא דאינו בן דעת שלימה כנלפע"ד.
ומ"ש במה דפירש רש"י בסנהדרין (דף ט"ו ע"ב) אמה דאמר ר"א דאין להם בעלים ואין להם תרבות ופירש"י כיון דאין להם תרבות ואין להם בעלים הוי כהפקר שלא הי' לו לגדלם א"כ היכי קאמר דצריכין לשלם עכ"פ חצי נזק וכן כשאינו בני תרבות בודאי חייב נזק שלם הרי בבבא קמא (י"ג ע"ב) אמרו פרט לנכסי הפקר שאין להם בעלים דפטור וכן כתב הרמב"ם והטור ושולחן ערוך (סי' מ"ו) א"כ כיון דכל הקודם בהן זכה שוב הוי נכסי הפקר במחכ"ת לא קשה מידי דניהו דהוי כהפקר וכל הקודם זכה אבל מ"מ אינם הפקר ממש שיהי' דינם כנכסי הפקר והפקר כשמטה לעניים ולעשירים ולכל העולם וגדולה מזו מצינו לענין אסורי הנאה דאע"ג דלאו ברשותי' קאי אבל בעלים אית להו. ועיין בחדושי ריטב"א סוכה ל"ה ומכ"ש בזה דמעולם לא הפקירו והרי גם לישראל אחר אסורין וז"ב ופשוט.
ומ"ש בהא דקי"ל דנחש מועד לעולם לכ"ע והרי בברכות דף ל"ב אמרו אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק ואמר רב ששת ל"ש אלא נחש אבל עקרב פוסק ע"כ שעקרב מסוכן יותר מנחש והרי אמרו שם ראה שורים פוסק דמרחקין משור תם חמשים אמה וממועד כמלא עיניו וכאן אמרו דנחש לכ"ע מועד הוא. הנה בזה ע"כ צריכין אנו לומר דגבי אדם הנחש מתירא להזיק ודוקא לגבי בהמה מועד להזיק כמ"ש מעכ"ת. וגם אולי שאני שלוחי מצוה כיון דעסיק בתפלה אינו נזוק וכעין דאמרו פסחים דף ח' ועקרב מקרי שכיח היזקי' וע' בעצי ארזים (סי' י"ז ס"ק קכ"ב).
את זה ראיתי להשיב על דבריו בקצרה לפי העת אבל לענין דינא כבר כתבתי דחלילה חלילה לאסור את אשר כבר הורה גבר מעכ"ת להתיר וכבר נעשה מעשה על פיו ונאכלו ולא יאונה לצדיק כל און ואני כתבתי להחמיר כי לא ידעתי אם נעשה מעשה גם בשינוי שאלה כמ"ש מעכ"ת.
והנני מכבדו די"ש באהבה רבה ואהבת עולם.
- ↑ אודותיו ראו: רבי אריה ליב בולחובר, אב"ד זסלב, וואהלין. בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
- ↑ קישורים למידע על איזיאסלב: ויקיפדיה, המכלול.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |