שו"ת רמ"ע מפאנו/לה
|
< הקודם · הבא > |
לה - מתניתין במסכת כלים פרק י"ז
החמת שעורה בפקעיות של שתי אם אינה מקבלת של שתי אף על פי שמקבלת של ערב טמאה ומדתנן בסוף פרק אף על פי ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל מוכח שמטוה השתי קשה לטוות ודק משל ערב וממילא שהפקעיות של שתי הן יותר קטנות.
ותמיהא לן טובא דהיא גופה קשיא מאי אף על פי דקתני ליתני הואיל ומקבל של ערב טמאה אף על פי שאינה מקבל של שתי וכן בבבא השנית בית קערות שאינו מקבל קערות אף על פי שמקבל תמחויי טמא היא הדין והיא השאלה שהרי מה שהוא מקבל תמחויים גורם לו טומאה דהוה סליק אדעתין לטהרו הואיל ואינו מקבל קערות וכן בבא השלישית בית הרעי שאינו מקבל משקין אף על פי שמקבל את הרעי טמא כ"ז הפיך מפורסם ראוי להתבונן בו ומהפרשים כולם תקנו כל הצורך לענין הדין ולא חששו לתקון הגירסא. ולנו שלא נסבול דבר בטל בלשון התנאים ובמשנתם צריך ליתן טעם נכון לסדר זה הואיל ואינו מתמיד ומתרבה זה שלש רגלים כדי שיהיה גם כן משתלם ולא ישפט בו גם אח' מגדרי המקרה כלל חלילה לתנאי האמת והצדק ומדקתני סיפא רבן גמליאל מטהר מפני שאין מקיימין אותו מסתברא לן דכולה מתניתן רבן גמליאל קתני לה. ולא פסקא למלתי' הלכתא מאי עד סיפא למימרא דהלכה רווחת היא קבוע ושוה לכל' ולדידי' אתי שפיר שתהא שבירה מועטת מספקת לטהרן ואין צורך לשבירה מרובה וחד תנא שיננא דשמעיה לרבן גמליאל דקא מסדר למלתיה כי האי גוונא ובעי מיתני סיפא שכלן טהורין אקדמיה בכלהו בבי ולא חש לסדוריה אלא טמא טמא בלחוד פסיק ותני בכל חדא מנייהו לאפוקי מדר' גמליאל. תדע דהאי תנא מסיים בה מפני שכן מקיימין איתו כפי חלוף הגירסאות והא והא איתא שמקיימין אותו לפי שעה ואין מקיימין אותו לזמן מרובה וזהו מן החריצות והחדוד לההוא סתם תנא מה שלא יעלם ורבי הכי שמעינהו וגרסינהו: