שו"ת רמ"ע מפאנו/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רמ"ע מפאנו TriangleArrow-Left.png טו

טו - וכתתו חרבותם לאתים

בפלוגתא דתנאי במסכת שבת פרק במה אשה (סג.) גבי סיף קשת ורומח דתנן רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינם אלא לגנאי שנאמר (ישעיה ב ד) וכתתו חרבותם לאתים. גרסינן בגמרא אמרו לו לרבי אליעזר מפני מה בטלים לעתיד לבא, לחד לישנא א"ל מפני שאינם צריכים ואסקה אביי דאפילו לנוי נמי לא דומיא דשרגא בטיהרא, ופליגא דשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות משיחנו אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ולחד לישנא א"ל רבי אליעזר אף הם אינם בטלים, והיינו דשמואל. וכאן שאל השואל וגברא רבא הוא האי קרא דוכתתו חרבותם לאתים לשמואל במאי מוקים ליה.

תשובה אמר לך שמואל שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה הא כיצד אחרי שהמלך משיחנו ישפוט בין העכו"ם ויוכיח לעמים רבים כחז"ל הנה המה מעצמם יכתתו חרבותם לאתים. לא שיהיו בטלים בדבר ה', אלא מי שירצה לקיימם לנוי ולתכשיט יהיה רשאי. דייקא נמי דכתיב (ישעיה שם) לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, אלמא עתידים להשאיר מהם לנוי אך לא תהיה חרב איש ברעהו אלא שלום לרחוק ולקרוב. ואי אפשר לפרש קרא לשמואל דמיירי לעולם הבא בשום פנים דאי הכי אתם ומזמרות למה, אלא ודאי כדאמרן[1].



שולי הגליון


  1. עי' מהרש"א (ח"א שבת שם) שכתב שהאי קרא דלא ישא גוי אל גוי חרב איירי לעולם הבא. והוסיף עוד שלעולם הבא יהיו בטלים לפי שלא יהיו צריכים להם אך לא מחמת שאין בו שום מעשה אדם [כדברי הגמרא בברכות (יז.) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה] שהרי להדיא אמר הכתוב 'וכתתו חרבותם לאתם וחניתותיהם למזמרות'. אלא על כרחך יש לחלק בין עולם הנשמות לעולם הבא לזמן התחייה. ובזה נזקק לקושיית רבינו ויישבה. ועיין רמב"ם (פ"ח מתשובה ה"ב) שכתב אף הוא שהעולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף. והראב"ד (שם) השיג עליו א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו (כתובות קיא.) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן כו' (עי"ש שהאריך בראיות) אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב, ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל עכ"ל. ונמצא שהראב"ד העמיד מאמר חז"ל בברכות על זמן התחייה, ולשיטתו א"א לומר כיישוב המהרש"א כי אם אין להם אכילה ושתיה אתים ומזמרות למה להם, ושמא דעת רמ"ע מפאנו כדעת הראב"ד. ויעויין בכסף משנה (שם) ובלחם משנה (שם) שכתבו שכוונת הרמב"ם לעולם הבא שאחר המוות ולא לזמן התחייה, והיינו כדברי המהרש"א.
·
מעבר לתחילת הדף