שו"ת רדב"ז/ז/סט

שו"ת רדב"ז ‏ ז סט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   חלק ז - סימן סט   רדב"ז

שאלת ממני אודיעך דעתי במ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' אישות ה' ג' וז"ל הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי מאתים זוז או בית כור עפר במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם אין לו באותו מקום שאמר הרי זו מקודשת מספק שמא יש לו והוא מכוין לקלקלה עכ"ל וקשיא לך בשלמא גבי זוזי איכא למימר ספק מקודשת שמא יש לו באותו מקום מוצנעים אבל גבי קרקע כיון דסיים מקום נחקור אם יש לו או אין לו ונצא מן הספק ובשלמא היכא דלא סיים מקום איכא למימר שמא יש לו במדי וכן מה שהשוה הרב דין זוזי וקרקע יש להקשות בשלמא קרקע איכא למימר אם לית ליה באותו מקום לא קיים תנאו אבל גבי זוזי מצי למימר אנא טרחנא ומיתינא להו התם והא דלא אמרינן הכי גבי קרקע משום דנהי דפירות מצי למיטרח ולאתויינהו אבל קרקע לא ניחא לה שיהיה אלא במקום שאמר. ותו מנא ליה לרב ז"ל דספק הוא הא לא אמרינן בגמרא חיישינן שמא יש לו אלא היכא דלא מסיים דוכתא אבל היכא דמסיים דוכתא אם יש לו מקודשת ודאי ואם אין לו אינה מקודשת כלל שכן דעת המפרשים ז"ל:

תשובה דע שיש להרמב"ם ז"ל גירסא במשנה שאינה בספרים שלנו דגרסינן נמי גבי זוזי הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי מאתים זוז במקום פ' אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ע"מ שאראך מאחים זוז וכו' וכן היא במשניות מדויקות ומעתה נסתלקה קושיתך מעל הרב ז"ל וחזרה על התנא וטעמא דמילתא דכי היכי דזוזי איכא למימר דילמא אצניעינהו באותו מקום והוא אומר שאין לו כדי לקלקלה הכי נמי בקרקע איכא למימר יש לו ונתנו במתנה ע"מ להחזיר או דילמא קנה קרקע בשם אחר וכתב השטר על שמו כדי שלא יחזיקו אותו בני אדם שיש לו קרקע שלא להשביע את עצמו הילכך אי אפשר לעמוד על אמיתות הדבר מצד החקירה שעושין כמה מיני תחבולות להצניע את עצמן והויא ספק מקודשת כי טעמא דזוזי ממש וכי היכי דבקרקע הוי ספק מקודשת ולא ודאי הכי נמי לגבי זוזי הוי ספק מקודשת דהא תנא תני להו גבי הדדי לומר דשוין הן ממש מה התם יש לו באותו מקום ודאי אין לו באותו מקום ספק ואע"ג דאית ליה בדוכתא אחריתי לא מצי למימר טרחנא ומייתינא להו התם דדילמא לא סמכה דעתה אלא על אותם שיש לו באותו מקום שהיא יודעת שהוא מקום בטוח אבל על מה שיש לו במקום אחר לא סמכא דעתה שמא יגנבו אי יאבדו ולא יוכל הוא להביאם הילכך הויא ספק מקודשת. ומקשינן ארישא דמתני' וניחוש שמא יש לו ומתרצינן הא בקידושי ספק ובתר דמוקמי' לרישא כרב ה"ה סיפא ולא צריך תלמודא לפרושי דהא פריש ברישא ומכאן למד הרב דהך בבא נמי הוי ספק מקודשת שלא כדעת המפרשים שאומרים דהא דאמרינן בגמרא מהו דתימא מצי אמר אלא טרחנא ומייתינן קמ"ל דלא מצי אמר הכי ואינה מקודשת כלל ואיכא לסיועי לרבינו ממה ששנינו בתוספתא נמי שיש לי ביד פלוני אעפ"י שאמר אין לי מקודשת שמא עשו קנוניא עכ"ל והאי מקודשת ע"כ ספק מקודשת קאמר מדתלי טעמא בשמא עשו קנוניא. ולדעת המפרשים קשיא יאמר אני יש לי במקום אחר ואביאם ליד פ' ותהיה מקודשת בודאי. ויש לתרץ לפי שיטתם ז"ל דבשלמא כשהמעות במקום אחר יוכל להביאם למקום אשר התנה שאין מי יעכב על ידו ולפיכך הויא ודאי מקודשת אבל גבי ע"מ שיש לי ביד פ' ואין לו אין יכול לומר אני אביאם אצל פ' דדילמא לא ירצה לקבלם ולפיכך הויא ספק מקודשת. וא"ת בשלמא לשיטת המפרשים ולגירסת הספרים שלנו היינו דלא מצריכינן להו דלא תנינן להא בבא אלא גבי קרקע ולא גבי זוזי אבל לפי גרסת הרב ז"ל דתנינן להו לתרווייהו תרתי למה לי. וי"ל דאי תני גבי זוזי הו"א משום דמצי למימר אנא מייתינא להו התם הויא ספק מקודשת אבל גבי קרקע הוי קפידא טובא ולהוי מקודשת בודאי קמ"ל דספק מקודשת ואע"ג דלא תנא בהדיא ספק מקודשת מ"מ כיון דתנא להו גבי הדדי משמע דשוו בדיניהו תדע דבסיפא איכא נמי חידושא ולא מפרש לה תלמודא דמוקמינן לה בדסתורא דהיינו אריס ומהך בבא דזוזי לא שמעינן הא דבשלמא התם זוזי דעיסקא בכל יום יכול בעל העיסקא לחלוף ואע"ג שיש ריוח הרבה בעיסקא שמגיע לחלקו יותר ממאתים זוז אינה מקודשת דהאי שעתא לית ליה מידי דרווח לקרנא משתעבד אבל הכא מוקמינן לה אפי' בארסי בתי אבות דלא מסלקי להו וסד"א כמי שיש לו חלק בקרקע דמי קמ"ל והיינו דנקט תלמודא דנקיט ארעא בדסתורא ולא אמר באריס שלשון זה היה רגיל אצלם לאריסי בתי אבות וטעמא דאינה מקודשת דכל קרקע שאינו יכול להקדישו אינו שלו לא שני לן אם נתנוהו לו ע"מ להחזיר או מושאל או מושכר או ממושכן מ"מ לא כוונה זו אלא לראות משלו והיינו לישנא דרישא דקתני ויש לו כלומר משלו:

ולענין אם יש לו קרקע יותר קרוב מהמקום שסיים יש מחלוקת ודעתי מסכמת שאם פירות הבקעה שוים והמקום שוה בריחוק וכ"ש אם הוא יותר קרוב שהיא מקודשת בודאי שאין כאן קפידא של כלום ואע"ג דלגבי מרחץ אמרינן דהוי קפידא שאני התם דאיכא טעמא כדאמרינן בירושלמי מטרפסא ואזלא מטרפסא ואתיא אבל הכא הא לא אזלא היא לאתויי פרי אלא הבעל וכי ניחא לה לאשה שיטרח בעלה יותר להביא ממקום רחוק. גם לפי הטעם שאמרו לגבי מרחץ לא ניחא לה שיהיה קרוב לבית מפני העשן וההבל שקשה לבית אבל הכא לא שייך האי טעמא. וא"ת אכתי איכא למימר דניחא לה בקרקע רחוק יותר מקרוב לעיר מפני עין הרע כי השדות הקרובים שולטת בהם יותר דשכיחי אינשי כדאמרינן אסור לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת על קמותיה וי"ל דאדרבא מהאי טעמא גופיה ניחא ליה לאיניש פירוש לנשים דצחצניות הן כדאמרינן בשבת והיא מתפארת שידעו העולם שיש שדה לבעלה:

לענין אם יש נקעים או סלעים גבוהים י' אסיקנא בגמ' אם הם ראוים לזריעה מצי למימר אנא טרחנא וזרענא להו ומקודשת בודאי שהרי נתקיים תנאו ואם אינם ראוים לזריעה כגון שיש בהם מים והסלעים קשים אם יש שם בית כור זולתם מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כלל שהרי אין שם בית כור עפר ועפר הראוי לזריעה קאמר ואם אינם עמוקים עשרה וגבוהים עשרה אע"ג דאינם ראוים לזריעה מצטרפים עם השדה להשלים בית כור דאגני דארעא מקרו ואם הבית כור הוא מחולק לחלקים לגמרי אע"פ שיש בין כולם בית כור אינם מצטרפין ואינה מקודשת עד שיהיה בית כור עפר במקום אחד ואיכא קפידא בהכי אבל בנקעין או סלעים אע"פ שאינם ראוים לזריעה ונראין כשנים או שלשה מקומות אע"ג דלגבי מכר הויא קפידא לגבי קידושין לא הויא קפידא כיון דאיכא בית כור מלבד אלה הנקעים והכי אסיקנא בקידושין פ' האומר הנראה לע"ד כתבתי דוד ן' זמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף