שו"ת רדב"ז/ז/כב

שו"ת רדב"ז ‏ ז כב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   חלק ז - סימן כב   רדב"ז

שאלת ממני אודיעך דעתי על ענין הנשים העגונות אשר התרנו מכח העדות של ר' צבי מפני שהיה הנכרי מסל"ת אבל לא מפני שאר העדויות לפי שלא היו הנכרים מסל"ת וז"ל העדות העיד כ"ר פ' איך היה עובר נגד הקרואצארה שיש פה העיר בלוגראדו והיתה השמועה גדולה איך באו ליסטים על ג' ספינות ומהם נהרגו ומהם נמלטו ובעוברו פ' הנז' ראה ישמעאלים שואלים זה לזה ובתוכם רגליים מבני בודון שהיו יושבים על מושבי הקרואצארה הנז' בפתח ושאל פ' הנז' את הרגליים הבאים מדרך בודון אם אמת מה ששמעתי אומרים שבאו ליסטים על ג' ספינות ותפסום והרגום ולא שאל להם יותר מזה והשיבוהו אמת הוא שבאו ליסטים על ספינה אחת מן רגליים והיו עמהם ג' יהודים שיצאו מפה בלוגראדו תוך ספינתם וג' היהודים נהרגו אמת ואמת ולזה אין ספק ירדו מן הספינה ללקט ענבים תוך הכרמים שהיו על הדרך ושמה באו עליהם הליסטים ומהם מי נהרג ומי נמלט אבל היהודים נהרגו שלשתם וכן העיד ג"כ פ' ואני העליתי באותה תשובה שלא נקראים מסל"ת אבל אחד מחכמי סאלוניקי רצה להוכיח בראיות שעדות זה נקרא מסל"ת והריני כותב ראיותיו אחת לאחת. כתב לשון הרשב"א ז"ל מדמקשי והא איה חברינו שמעינן דכל שאומרים לו איה פ' שהלך עמך אין זה מסל"ת עכ"ל ודקדק מכאן דדוקא היכא ששואל על פ' דחדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו אבל כל שנשאל על דבר אחר כגון בנ"ד נקרא מסל"ת וכן רצו להוכיח מלשון נמ"י ז"ל וכתבו המפרשים דכי היכי דכל שהתחיל לומר במסל"ת אעפ"י ששאלוהו לבסוף והגיד עפ"י שאלתם נאמן כן נאמר שכל האומרים לו איה פלוני שהלך או שהנחנו כאן מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון במסל"ת וכן הלכתא עכ"ל ולמד מכאן דדוקא היכא דנשאל על הנהרג בעצמו אבל בנ"ד שלא שאלו על היהודים בפרט אלא אם נתפסו הספינות ע"י הלסטים מסל"ת הוי עכ"ל. ואני אומר דאין מכאן ראיה כלל לפי שהמפרשים תפשו להם לשון הגמ' שהקשו לשם גבי פונדקית דאמרינן מסל"ת היא והקשו והא איה חברינו קאמרי לה ומשני כיון דחזינהו וכו' אבל אה"נ דכל גוונא דמשמע דאין הנכרי מסל"ת אין כאן עדות והבו דלא להוסיף עלה דהא קי"ל אין עדות לנכרי והמנוהו רבנן במסל"ת הילכך תפסת מועט תפסת היכא דהוי מסל"ת לגמרי אבל היכא דאיכא למימר דלא הוי מסל"ת הדרינן לכללין דאין עדות לנכרי אם מתכוין להעיד לו להתיר והכא נמי כיון שהיה הדבר מפורסם שיצאו יהודים מבלוגראדו ובחברת רגליים בספינות הבינו הרגליים שעל היהודים הנהרגים היה שואל דמה ליהודי לבקש על הרגליים אם בא עליהם ליסטים או לא וכ"ש אם היו אלו הרגליים מכלל אותם אשר הלכו בחברת היהודים הילכך בנ"ד נמי הוי כאיה חברינו ואפי' אם היה ספק אם נקרא זה מסל"ת או לא יש לנו להחמיר דהוי איסורא דאורייתא ואפי' באיסורא דרבנן יש לנו להחמיר דהא דאמרינן ספקא דרבנן לקולא הני מילי היכא דנולד הספק מעצמו כגון בא זאב ונטל בני מעים אבל היכא דנולד הספק מחסרון ידיעתנו כי הכא שאין אנו יודעים לברר אם נקרא זה מסל"ת או לא אין לנו להקל בו כלל ושמור כלל זה וליכא למימר להקל משום עיגונא דאתתא דאין לנו אלא מה שהקלו רז"ל וכ"כ כל המפרשים ומ"מ אני לא מספקא לי. אלא פשיטא לי דלא הוי מסל"ת, עוד הביא ראיה מתשו' מוהר"ם ז"ל המתחלת חזרנו ע"כ הצדדים וכו' וז"ל ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות שמסביב דדמי קצת לאיה חברינו לא דמי דהתם קא שיילי ליה בהדיא אבל הכא דלא שיילי ליה להאי נכרי גופיה מקרי שפיר מסל"ת אע"ג דידע דמחפשים אותו עכ"ל ולמד מכאן וז"ל הנה לנו שאעפ"י שנשאלו נכרים אחרים מהנהרג גופיה ונכרי דידע דהנכרים ההם נשאלו על זה והסיח מדעתו ואמר שאותו יהודי נהרג הוי מסל"ת כ"ש בנ"ד דלא נשאל הנכרי על הנהרג גופיה דעדיף טפי ומסל"ת הוי עכ"ל ואני רואה מכאן ראיה להיפך דלא תלינן טעמא אלא משום דלא שיילי אהאי נכרי גופיה מקרי שפיר מסל"ת אע"ג דידע שמחפשים אחריו הא אם הוו שיילי לנכרי גופיה אע"ג דלא שיילי ליה איה חברינו ממש אלא כעין חיפוש או כעין הוצאות קול כגון שאומרים לפניו פלוני הלך ולא חזר או כגון חפשנו אחר פלוני ולא מצאנוהו והוא משיב נהרג לא הוי מסל"ת אף הכא נמי כיון שנשאל הנגרי בעצמו אעפ"י שלא שאלוהו איה היהודים אלא ששאלו מהם דבר הנשמע ממנו שעל היהודים הם שואלים לא נקרא מסל"ת שאעפ"י שלא שאלו בפירוש על היהודים מ"מ עפ"י שאלתו הוא משיב ואומר נהרגו היהודים:

עוד הביא ראיה מלשון מוהרי"ק שורש קכ"א וז"ל ואשר גמגמת שלא להחשיב הנכרים הרודפים מסל"ת מפני שכבר הגיד השופט אל הרודפים כל הענין לעד"ן שהדעת מכרעת שלא לחלק בכך דאותם נמי כהא שכתב מהר"ם ז"ל דחשיב מסל"ת ולא דמי לאיה חברינו שהיו יודעים הנכרים שהם מחפשים אותו הקרובים ואפילו חשיב מסל"ת כיון דלא שיילי לההוא נכרי גופיה ואעפ"י שהגידו לו שאר הנכרים שהיו מחפשים אותו הקרובים וכן משמע קצת בפ' הגוזל בתרא דשפיר מקרי מסל"ת אע"ג דידע הענין ואפי' שמעה מפי הבעלים כדמשמע התם לכאורה אר"י בן בתירה נאמנים אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך בגמ' ואשה וקטן בני עדות נינהו ומשני אר"י אמ"ש הכא במאי עסקינן כשהיו הבעלים מרדפין אחריהם והיו מסל"ת ואומרים מכאן יצאו נחיל זה משמע לכאורה דאע"ג דהבעלים מרדפים בפני האשה ומתוך כך נתעוררה ואמרה מכאן יצא נחיל זה אפ"ה חשיב מסל"ת ואע"ג ששמעה מפי הבעלים עצמם שאומרים שהוא שלהם עכ"ל מזה נראה דבנ"ד מסל"ת הוו מכ"ש עכ"ל. ואני אומר כי אין זה דרך בעלי ההוראה להעתיק קצת הלשון אשר נ"ל להסתייע ממנו ולהניח קצתו דקשיא עליה והרי לך סוף לשונו כיון שלא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד עכ"ל. הרי אתה רואה בעיניך שיש מכאן ראיה גמורה לנ"ד דלא הוי מסל"ת אלא משום דלא אמרו לה דבר הא אם אמרו לה דבר לא הוי מסל"ת דאלת"ה תרתי ל"ל לא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד להם וכ"ש שאין אני מאמין לדבריו בפשט הסוגיא וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא לכאורה. ומ"ש ז"ל דדוחק הוא להעמידה דוקא בדלא שמעו בהרדפת הבעלים מדלא פי' התלמוד ואדרבה מדקאמר כגון שהיו מרדפים אחריהם והיו מסיחים וכו' דמשמע דע"י רדיפת הבעלים הכירתו עכ"ל ואע"ג דאין משיבין את הארי אחר מותו מ"מ אין הסוגיא מוכחת כדבריו דמה הוצרך התלמוד לפרש דבלא שמעה רדיפת הבעלים עסיקינן דאין רדיפת הבעלים אלא לגלות שלא נתיאשו ותו כי רדיפת הבעלים אינה במקום שיצא ממנו הנחיל ואלו האשה והקטן הם אומרים מכאן יצא נחיל של דבורים משמע שאינם במקום רדיפת הבעלים. ותו דמשמע אשה דומיא דקטן שאין הקטן יודע רדיפת הבעלים אע"ג דשמע אין שמיעתו כלום כן האשה בדלא שמעה ואע"ג דאני חולק עליו בראיה אין אני חולק עליו בדין לפי שאני מודה שאע"ג שהנכרי שמע מפי הנכרים שהישראלים מבקשים את פלוני הנהרג נקרא שפיר מסל"ת כיון דלא ידע מפי ישראל אבל אם ידע מפי ישראל שהם מבקשים את פלוני אע"פ שלא הודיע הנכרי הדבר לזה שהודיעו אלא לאחר לא נקרא מסל"ת ולפי מ"ש הרא"ם ז"ל וכן המעשה של מהררי"ק נקרא שפיר מסל"ת אבל בנ"ד שישראל התחיל לשאול והוא הגיד עפ"י שאלתו לא נקרא מסל"ת. ומעתה אפי' אם נודה לראייתו של מוהרי"ק ז"ל אינה ראיה לנ"ד וכן כתב מהר"ר ישראל ז"ל סי' רל"א וז"ל מ"מ נראה דדוקא כששואלים אותו ישראל תו לא חשיב מסל"ת משום דמרגיש שיש להם שום נפקותא בדבר ומשקר אבל אם שואל אותו נכרי שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מסל"ת עכ"ל. הא קמן בהדיא כששואל ישראל מרגיש שיש לישראל בעדות זה תועלת ומכוין להעיד ואין עדותם עדות דכתיב אשר פיהם דבר שוא וכו':

ולענין אם נקרא זה מלחמה גדולה או קטנה איני רואה בזה מקום עיון כיון שהם מעידים שבאו עליהם על ג' הספינות ליסטים משמע שלא באו על הספינה שהיו אלו בתוכה שא"כ היו הם אומרים באו ליסטים על ספינתינו אלא ודאי על ספינה אחרת באו שיצאו ללקט ענבים בכרמים ואפשר שאחר שהלכו הליסטים באו אלו וראו אותם הרוגים או אחרים הגידו להם ונכרי מסל"ת מפי נכרי מסל"ת כשר לעדות אשה ובזה א"צ להאריך אבל מ"ש שמפני שהם ב' לא אמרי בדדמי וא"צ לומר קברתיו אפי' לפי דבריו מי הוא אשר ערב אל לבו לעשות מעשה באיסור אשת איש נגד הריא"ף ז"ל וכ"ש דאיכא אחריתי. גם מ"ש כי עדות ר' חיים ור' דוד תרי נינהו דמסהדי מפי הרגליים וכיון דהוו תרי סהדי ויותר לא צריך להזכיר קבורה עכ"ל לא ידעתי מה ענין עדות ר' חיים ור' דוד בכאן שהרי הם אינם עדים אלא מפי הנכרים ומה לנו שיהיו ב' או א' שהרי אינם מעידים שמת לשנאמר שאצ"ל קברנוהו משום דלא אמרי בדדמי הילכך לא ידעתי מה היתה כוונתו עד שיפרש דבריו. כללא דמילתא דאלמלא עדות הראשון שהוא מסל"ת כדין ממש לא הייתי סומך להתיר עפ"י העדות כזה דלפי דעתי אין זה מסל"ת כיון שהתחילו היהודים לשאול להם והראיה מהא דגרסינן בירושלמי איזהו מתכוין ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ור"ל אמר כל ששואלין אותו והוא אומר פי' איזהו מתכוין שהוא פסול לעדות אשה ר"י אמר כל שמזכירין לו אשה וקי"ל כר"י לגבי ר"ל ולא מבעיא כל שמזכירין לו אשה בעלמא ואם מפני שמזכירין לו אשה הוא מתכוין להעיד כ"ש כששואלין אותו על המעשה בעצמו אעפ"י שאין מזכירין לו היהודים דפשיטא דהוי מתכוין להעיד ופסול וקרוב אני לומר דאפי' ר"ל מודה בנ"ד דהיינו כל ששואלין אותו והוא אומר שואלין איך היה המעשה והוא מספר והולך כל מה שאירע בין לנכרים בין ליהודים דאלת"ה לא הוי לר"ל מתכוין להעיד אלא היכא ששואל אותו מה נעשה ביהודי פלוני. וכ"ת ה"נ ליתא דא"כ הכי הו"ל לר"ל למימר איזהו מתכוין כל ששואלין אותו איה פלוני ותו דנמצאו ר"י ור"ל מופלגין במחלוקת ותו דכל עדויות שבעולם כך הם שואלים אותו איך היה המעשה והוא מספר והולך ואפי' אם תרצה לחלק לא גרע מזכירת שם אשה ואפ"ה חשיב ליה לר"י מתכוין להשיב וקי"ל כוותיהו כל הנך עובדי דבסוף וכמוה הוי שהנכרי מתחיל להסיח ל"ת ומש"ה מקשה בגמ' בפשיטות עלה דההיא דפונדקית והא איה חברנו א"ל הילכך איני רואה לסמוך ע"ז העדות אלא על העדות הראשון ומפני שאני מסכים בדין שהנשים הללו מותרות הן לינשא לא הארכתי בראיות בזה אבל דע שלא סמכתי אלא על העדות הראשון בהצטרפות מה שהעידו קהל בלוגראדו יצ"ו כאשר תראה מקונטרוס אשר שלחתי להם ע"י הח' כה"ר שמואל די מדינא נר"ו אשר שאלני ע"ז ומשם תבין כוונתי וראיותי כי לא יכולתי להעתיקו פעם אחרת ומה שכתבתי הוא להודיעך שאם יבא מעשה בענין העדויות האחרונות לא תסמוך עליו להתיר אשת איש והבו דלא לוסיף על מה שאמרו רז"ל משום עיגונא דאיתתא. הנלע"ד דוד ן' זמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף