שו"ת רדב"ז/ז/ו

שו"ת רדב"ז ‏ ז ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   חלק ז - סימן ו   רדב"ז

שאלת ממני אודיעך דעתי בענין שחרור עבדים יען ראית בתלמוד ובכל הפוסקים שעבד כנעני אינו יוצא לחירות אלא בכסף או בשטר או בראשי אברים ושאלת לאליעזר ולדונא אם נתן להם האדון גט שחרור ואמרו שלא נתן להם כלום ואמרת א"כ צריך גט שחרור לחנה ולאליעזר ולדונה הנולד עתה אח"כ ראית שמא יצא חורבה גדולה ורינון גדול שעתה צריכים גט שחרור לתת להם וצריכים קדושין אחרים ונישואים אחרים וכתובה אחרת ונמצא שכל בעילות שהיו כבר בעילת זנות ולכן ראית לחפש אולי תמצא פשר לדבר וראית כתוב בלשון הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי ביאה בפי"ג וז"ל הלוקח עבד מן העכו"ם וקדם העבד וטבל לשם בן חורין קנה עצמו והוא שיאמר בעת טבילה הריני טובל בפניכם לשם גירות ואם טבל בפני רבו א"צ לפרש אלא כיון שטבל נשתחרר לפיכך צריך רבו לתקפו במים עד שיעלה והוא תחת שעבודו ואז מודיעו בפני הדיינים שלשם עבדות מטבילו עכ"ל וכתב הרב המגיד ז"ל משמא דגמרא דעכו"ם גופיה לא קני ליה אלא למעשה ידיו ולכן יכול לקנות עצמו לבן חורין ויכתוב שטר על דמיו עד שיטבלנו רבו לשם עבדות עכ"ל. ואמרת שאעפ"י שטבלו אלו שלא בפניו עם כל זה א"צ לפרש הדבר דאמדינן דעתיה דאדון דדוקא שם גבי עבד אמרינן דלא ניחא ליה לרביה שיצא עבדו מתחת ידו ולכן שלא בפניו צריך לפרש אבל בכאן אעפ"י שלא פירשו הרי סופו הוכיח על תחילתו דכיון דנשא את חנה והשיא את דונא לאחרים וגם לאליעזר שמשדלו במצות ולובש תפילין לפניו שכוונתו כששלח להטבילן שהיתה כוונתו לשם גירות מכל וכל. אח"כ שלחת לשאול מן האדון מה היתה כוונתו והשיב שהיתה כוונתו כששלח להטבילן כדי שיהיה מגען ביין כשר ושלא יהיה בשולן בשולי עכו"ם ולכן שאלת ממני הדין כולו בפירוש בארוכה ואם צריכים גט שחרור וטבילה אחרת לשם גירות כמו שהזכיר הרמב"ם ז"ל וצריכים קדושין אחרים וכתובה אחרת הכל מחדש:

תשובה אמר קרא ולא יהיה קדש בבני ישראל ואנקלוס כלל בכלל זה הלאו לאו הבא על השפחה ומקצת פוסקים סוברים כן אבל הרמב"ם ז"ל כתב שאין בשפחה לא לאו ולא מלקות אבל כתב אל יהי עון זה קל בעיניך וכו' ונמצא גורם לזרע הקודש שיהא מתחלל ולהיותם עבדים ולדעתו ז"ל אין הפרש בין שפחתו לשל אחרים וכן היא הסכמת רוב הפוסקים הא למדת כמה גדול עונש ענין זה וכבר צווחתי הרבה ככרוכיא כמה פעמים על עון זה ולית דאשגח בי דכין ששנו בה ושלשו נעשית להם כהיתר ועתה מקרוב אירע באחד שבא על שפחתו והוליד ממנה בן ובא הדבר לפני ויסרתי אותו כפי מה שהיה אפשר ואמרתי לו למכור את השפחה ואת בנה לדעת הרמב"ם ז"ל היה מותר וישראל הבא על השפחה הולד כמוה דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה גם יש בזה הענין עון אחר חמור כי מפני הבושה או היראה אינן טובלות ונמצא בא על הנדה ועוד דסתם שפחה זונה דכולן נשג"ז אית בהו אבל מה אעשה שיד השרים גם הסגנים היתה במעל הזה ראשונה ובנ"ד הדבר ברור בלא חולק דצריכין גט שחרור וטבילה כיון שטבילתן היתה כדי שלא יהיו אוסרים את היין ושלא יהיה בישולן בישולי עכו"ם הרי טבלו לשם עבדות ואעפ"י שלא הודיעם מקצת מצות אינו מעכב כ"ש כי לפי הנראה קטנים היו בשעת טבילה ומטעם זה אני אומר שאפי' לא שאלת את האדון אם טבלו סתמא לא קנו עצמן בני חורין דלא אמרינן הכי אלא בגדולים שיודעים לפרש שטובלין לשם גירות לפיכך הוי סתמא כפירושו אבל קטנים שאינם יודעים לפרש סתמא נמי לא קנו עצמן כי הא דאמרינן כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו. עוד נראה לי שאפי' יאמר האדון עתה שכוונתו היתה להטבילן לשם גירות לאו כל כמיניה להתירו לבא בישראל בלא גט שחרור דאנן סהדי דלא מפקיע איניש שעבוד עבדו ושפחתו בכדי ועתה שמא קנוניא הוא עושה שלא יאמרו שהיה עושה בעילותיו בעילות זנות למפרע או לסיבה אחרת. עוד דשלא בפניו הוה והיה צריך לפרש וכיון דלא פירש דלשם גירות הוא טובל הרי זה עבד. וא"ת כיון ששלח להטבילן שלוחו של אדם כמותו והוי כאילו הוא בפניו וסתמו לשם בן חורין טבלו ליתא להא דגרסינן בפ' החולץ אמר שמואל וצריך לתקפו במים כי הא דבנימין עבדיה דרב אשי בעא לאטבוליה מסריה עליהו לרבינא ולרב אחא בריה דרבא א"ל חזו דמניכו קבעינא ליה רמו ארויסא בצוואריה ארפו ליה וצמצמו ליה ארפו ליה כי היכי דלא ליהוי חציצה צמצמו ליה כי היכי דלא לקדים ולימא לשם בן חורין אני טובל עכ"ל. והא הכא דרבינא ורב אחא הוו שלוחי דרב אשי להטבילו ואפ"ה אי אמר בהדיא לשם בן חורין אין אי לא לא ולא מהניא סתמא ומש"ה תקפו במים שאפי' יאמר לשם ב"ח לא יהא ממשות בדבריו אבל משום סתמא לא היו חוששין שהרי שלא בפניו היה וזה ברור הילכך כל מי שלא טבל כלל טובל עתה לשם גירות ואינו צריך גט שחרור דכל שקדם וטבל לשם ב"ח קודם שיטבילנו רבו לשם עבדות א"צ גט שחרור דכל שאין לו בו קנין הגוף א"צ גט שחרור וכן העלה הרמב"ן ז"ל ורבותינו הצרפתים ז"ל. וכל אותן שטבלו לשם עבדות כדי שיהיה מגען ביין כשר ולא יהיה בישולן בישולי עכו"ם אין להם תקנה אלא ע"י גט שחרור לכל אחד ואחד גט בפני עצמו אפי' לקטן הנולד והרי הם גרים לכל דבריהם והבן הנולד אינו בנו של מסעוד לשום דבר לא לפטור מן היבום ולא ליורשו ולא לאבילות ולא עובר משום מכה אביו ומקללו קצרו של דבר אינו בנו לשום דבר אלא כגר בעלמא וכל הביאות הן ביאות של איסור לדעת אנקלוס בלאו דלא יהיה קדש ולדעת השאר הם מדרבנן ומכין אותו מכת מרדות מכאן ולהלאה אם לא יתנו להם גט שחרור אבל מה שעבר הו"ל כשוגגין הם דלאו כ"ע דינא גמירי ופטורין מן המכות אבל ביאתן ביאת זנות וממילא שמעת מינה דצריכין קדושין אחרים דאין קדושין תופסין בשפחה וברכות אחרות והברכות הראשונות היו ברכות לבטלה וה' הטוב יכפר בעד. גם צריך כתובה אחרת שהרי מה שקנה עבד קנה רבו דאין קנין לעבד בלא רבו ולקטן מזכין לו גטו ע"י גדול וצריך לעשות הדבר בצינעא כדי שלא להוציא לעז וצריך להודיע הדבר לקצת חכמים שאם יש שם בת שנולדה או בת הבת כולן אסורות לינשא לכהן דגיורת אסורה לכהן אבל הזכר שבהם מותר לישא כהנת דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. הנלע"ד דוד ן' זמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף