שו"ת פני יהושע/א/אורח חיים/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת פני יהושע א אורח חיים ג

שו"ת פני יהושע - חלק א - אורח חיים - שאלה ג

שאלה ג

מי כהחכם יודע אשר דבר. לזרז ולחבר. התבן מן הבר. מבין דבר מתוך דבר. הלא הוא ריש מתיבתא עמוד הימיני. יושב בשבת תחכמוני. החכם הכולל. אין גומרין עליו את ההלל. נ"י פ"ה מהו' מרדכי נר"ו: אגרת מכ"ת החמודה. מכל כבוד אגודה. כל שהם ופטדה. הגיעני ואף כי ברור לי כי מכ"ת א"צ לא לגמ' דידי ולא לסברא דידי מ"מ ענותו תרבני. ובדרך גדולים הנחני. ואשיב כאשר עם לבבי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי. ותחילה אעתיק לשון מכ"ת ז"ל שאלה א' בדין הדס שנשרו עליו אם לברך עליו בשאר הימים אם יש לדמותו לשאר פסולים ד' מינים שמברכין עליו בשאר ימים או נאמר כיון דתורה הקפידה על עץ עבות וזה כיון שנשרו עליו אשתני שמיה לגמרי ויש לדמותו לחתיכ' אתרוג שכתב מהרמ"אי בהג"ה לחמיר עכ"ל מכ"ת. נראה מלשונו שכתב בלשון פשוט שמברכין על פסולי ד' מינים בשאר הימים דק"ל כן ולא כן אנכי עמדי דזה אינו כי אם לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק הב"י כוותיה בשולחן ערוך אבל אנו קיימא לן כהרא"ש וסייעתו דאין כשר בשאר הימים כי אם חסר דהוא הדר רק שאינו לקיחה תמה אבל כל הפסול משום הדר פסול גם בשאר הימים ואם כן שאת מכ"ת לפי זה כמעט שאין צריך לפנים ומכל מקום אבארה באר היטב אי"ה. נחזור לענין הראשון דאם ק"ל כהרא"ש ז"ל ע"פ דברי הג"ה בשו"ע כאשר אוכיח בע"ה והרב מהרמ"אי נתן מכשול לפני המעיינים שערבב דברי הגהתו בתוך דברי הב"י כאלו אין חולק עמו ובאמת כי דעתו היא דעת אחרת וחולקת עם הרמב"ם דלדברי הרמב"ם ז"ל אין פסול ביום טוב שני כי אם פסול ע"ז או אכילה או חסירי השיעור או שאינו מינם. אבל שאר הפגומים אף הפסולין משום הדר כשר ביום טוב שני דלא בעי הדר ביום טוב שני שהרי הרמב"ם ז"ל פ"ח מונה כל פסולים ואחר כך כתב כל הפסולים אלו שאמרנו שהם פסולים מפני המומין שביארנו עכ"ל משמע דקאי לכל המומין שבפרק זה ואף דקצתם פסולים משום הדר כמין יבש כמבואר בגמרא ריש פרק לולב הגזול וכן כתב הראב"ז ז"ל בהשגה ז"ל א"א אין הכל מודים בגזול ויבש שאין פסולים משום הדר אלא גזול משום מצוה הבאה בעבירה ויבש דדמי למת עכ"ל משמע מדכתב (הרמב"ם) [הראב"ד] אין הכל מודים ביבש דהרמב"ם ז"ל מכשיר אף ביבש דלא בעי הדר וגם הראב"ד ז"ל עצמו לא בעי הדר שהרי כתב שאין הטעם משום הדר אלא וכו' משמע דאם היה משום הדר היה כשר אלא טעמא אחרינא איכא אבל משום הדר כשר וטעמם דסבירא להו כדעת הגאונים דכל הפגמים השוניים במשנתינו בפסולי ד' מינים אינן ביום טוב שני דמאי דאמרינן בגמרא ריש פרק הנ"ל דהדר בעינן ביום טוב שני היינו ביום טוב שני של תורה ר"ל במקדש דגם יום טוב שני וכל הז' הימים דאורייתא אבל יום טוב שני דידן דהוא מדרבנן לא בעינן הדר מדאמרינן בגמרא דף ל"ג דר' חנינא מטבל ונפיק ביה וכו'.

ובאמת שצ"ע דהא אדרבה מגמרא זו משמע דבעינן הדר לכולי יומא דהא מקשי' לרב איני והאמר רבי חנינא וכו' ולר"ח קשיא מתני' עד לא קשיא כאן וכו' ואם כן מאי מקשה לרב דילמא רב גם כן איום טוב ראשון קאי אלא על כרחך דייק כיון דאמר רב אין זה הדר אם כן פסול בכל הימים וכן פירש"י ז"ל משמע בהדיא דהדר פסול בכל הימים. ויש לתרץ, דוודאי ביום טוב שני לא בעינן הדר היינו שיהא פסול בדיעבד, מכל מקום לכתחילה מצוה בהדר ור' חנינא אי הוה סבירא ליה דאינו הדר לא הוי מטבל ביה לכתחילה ולעשותו שאינו הדר לצאת בו אלא ודאי ר' חנינא סבירא ליה דהדר הוא רק שאינו לקיחה תמה ולקיחה תמה לא בעינן אפילו לכתחילה.

ואין להקשות מ"ש כבר תרצוהו תוס' ריש פרק הנ"ל וכן יש לתרץ גם לפי שיטתינו ולדברי הרמב"ם ז"ל פשיטא דגם הדס שנשרו עליו כשר דהא כתב הר"ן ז"ל ריש פרק הנ"ל דלפי שטה זו כל הפסולים ששנו חכמים ז"ל בפגמי' של ד' מינים מפני שאינן הדר כשרים ביום טוב שני משמע דכלהו כשרים דהא פסול זה שנו חכמים בלשון המשנה נפרצו עליו שזהו פירש שנשרו רוב עליו לד"ה כדכתב הרא"ש ז"ל. ואין לחלק בין נשרו רובו לנשרו כולו כיון דנשרו רובו היינו שלא נשאר העבות כדכתב הרא"ש ז"ל אם כן אין כאן עבות ואשתני שמיה לפי דברי מכ"ת.

ואצ"ל לדברי הר"ן ז"ל שכתב לקמן גבי הדס ופלפול אי בעינן עבות לכל שיעור אורך ההדס והביא דברי הרא"ה שמכשיר אם נשתייר ב' עלין בכל קן אם כן נפרצו עליו לפי זה היינו שנשר הרוב ונשתייר אחד בכל קן וגם הר"ן לא נחלק עליו עול פירושו רק שכתב לקמן שאין להקל ומכל מקום נפרצו עליו פירושו כדבריו ר"ל שנשרו רוב עליו מכל קן אף אם ס"ל כדעת הראב"ד ז"ל דאם נשאר אחד מכל קן פסול מכל מקום לא כתב דנפרצו עליו פירושו דווקא זה ולא רוב עליו אלא דגם זה בכלל נפרצו עליו מה שאין כן פירש דחתיכות אתרוג לא נזכר במתניתן כי אם חסר כל שהוא ואין הטעם שם לא משום הדר ולא משום פסול אחר כי אם שאינו אתרוג כלל ויש לחלק הרבה ביניהם דהתם פרי אמר רחמנא והאי חצי פרי הוא מה שאין כן הכא לא הקפידה תורה כי אם אענף שהוא עבות ולא אעבות עצמו אלא דבעינן עבות משום הדר דומיא דפרי עץ הדר דאף דכתיב הדר פירושו הפרי שהוא הדר בגדולו וההדר עצמו לא בעינן ביום ב' הוא הדין הכא פירושו ענף שהוא בגדולו עבות והעבות עצמו לא בעינן לפי דברי הגאונים והרמב"ם ז"ל כיון שכתב סתם כל הפסולין כנ"ל.

וגם אין לומר שהוא בכלל שאינו מינו דהלא לא הוציא כי אם הדס שוטה והצפצפה שאינו מינו כלל אב לזה מינו הוא אלא שהעבות ניטל והוי דומה למה שכתבו התוס' והרא"ש ריש פרק הנ"ל לפירושם דלא תקנו חז"ל ביום טוב כי אם מה שתלוי בעיקר הלקיחה כן ס"ל להגאונים ז"ל דעיקר הלקיחה הוא הענף אלא דעבות דכתיב בתורה הוא לסימנא לאיזה ענף זהו שהוא עבות כמו פרי עץ הדר שההדר הוא לסימן לא שהעבות הוא עיקר הלקיחה אלא דבעינן ליה להדר מה שאין חתיכה אתרוג אין כאן עיקר הלקיחה שהוא הפרי דאין זה פרי כי אם חתיכה, והיא סברא חזקה.

ואף אם נדחוק עצמינו בדברי הר"ן ז"ל שזהו בכלל שאינו מינו מכל מקום דברי הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר כלל שאינו מינו וכתב כל אלו שאמרנו שהם פסולין קאי לכל הפרק ובפרק זה הזכיר גם פסול דנשרו עליו אף אם ס"ל דנפרצו עליו היינו שניטל אחד מכל קן מכל מקום כיון דפסל אם כן אין כאן עבות ואשתני שמיה כנ"ל ואף דגם להרמב"ם ז"ל פסול שאינו מינו ביום טוב שני ולא הוי בכלל אלו מומין שהכשיר הרמב"ם היינו משום דבהאי פירקא לא הזכירו הרמב"ם ז"ל. והרמב"ם ז"ל לא כתב כי אם כל אילו מומין ר"ל בהאי פירקא אבל שאינו מינו וחסירי השיעור הזכיר הרמב"ם פ"ז.

ובזה מיושב דברי המגיד ז"ל שכתב דחסירי השיעור ושאינן מינן פשוט בדברי רבינו, ובאמת אין זכר בדבריו מזה. אלא ש"מ כדכתבתי דהרמב"ם ז"ל לא קאי כי אם בהאי פרקא לא אפרק ז'. הרי לדברי הרמב"ם ז"ל דפסק הרב ב"י כוותיה לית דין ולית דיין דכשר וגם זה מדהזכיר הרמב"ם ז"ל פסול זה בפרק זה משמע דלא דמיא כלל לשאינו מינו ובאמת זהו פלפול שלא לצורך דאין סברא כלל שיהא דומה לשאינו מינו כנ"ל.

ואף דמדברי הרא"ש בתשובה כלל כ"ד שהביא הב"י סימן תרמ"ו דנשרו עליו בצר ליה שיעוריה וכו' משמע קצת דהוי בכלל חסורי השיעור שפסול לד"ה אין נראה כן מדברי הרמב"ם כנ"ל. גם מדלא הזכיר הרמב"ם ז"ל פסול זה פ"ז בכלל חסורי השיעור. גם הרא"ש אין כוונתו כן אלא ר"ל כיון דנתנו חז"ל שיעור להדס והשיעור הזה משמע שיהא עבות משום הדר ואם נשרו בצר שיעור ההידור ואינו הדר מה שאין כן יבש דהוא הדר אלא אינו כל כך כמה שכתוב הוא ז"ל אלא שכוונתו שחסר שיעור ההדס דהעבות אינן בכלל שיעור ההדס אלא דר"ל שחסר שיעור העבות שאינו בעולם ואין דומה ליבש וחז"ל הצריכו עבות בכל השיעור כדכתב הרא"ש בפסקיו בשם הראב"ד או משום הדר או משום עבות דקרא אלא דאינו מעיקר הלקיחה רק שהוא כמו הדר דכתיב באתרוג כנ"ל וכאן אין כאן השיעור מה שאין כן יבש דישנו. וגם מלשונו משמע דעבות הוא מטעם ההוא מדכתיב גבי יבש אף על פי שאינו הדר כ"כ ומי ביקש עבות מטעם הדר אלא כדכתבתי. עוד מוכח בתשובה זו דלהרמב"ם אינו פסול בהדס כי אם בשלא נשתיירו ג' עלין לחין ונשרו כל העלין ואפילו בזה הכשיר הרמב"ם מדכתב כל אלו המומין וכו' כדכתבתי ע"ש. (הגה אחת נ"ב מהגאון ז"ל ואין רשומו ניכר, חבל על דאבדין) ואצ"ל להירושלמי שהביא הראב"ד ז"ל והביא הרא"ש ריש פרק הנ"ל דמבואר בהדיא דיבשו עלי הלולב הוי הדר ונשרו לא הוי הדר מכ"ש בהדס דכתיב עבות וכן מבואר בהדיא דאין כשר ביום טוב שני כי אם חסר דהוי הדר אלא דאין לקיחה תמה מה שאין כן בכל הפסולין הרי דפסק סתמא דכל הפסולין גם פסולין ביום טוב שני.

ועתה נבאר דברי הג"הה דס"ל ע"כ כהרא"ש ז"ל מדכתב אבל אם היה יבש וכו' הרי מדפסל יבש כל ז' בעי הדר אף אם נדחה דיבש פסול מטעם דחשיב כמת כדכתיב הראב"ד ז"ל מכל מקום מנומר אינו פסול כי אם משום הדר כדפירש"י ז"ל דף ל"ג. ועוד מוכח למטה שכתב בהגה"ה חזזית פסולה כל ז' והיינו למאן דבעי הדר דהא הג"ה זו היא מדברי הר"ן והר"ן ז"ל כתב בהדיא ריש פירקין דלדעת הגאונים ז"ל שהיא שיטת הרמב"ם כדכתב הרב המגיד ז"ל בעל חזיית כשרה ולקמן כתב גבי אתרוג שנקבוהו דלרש"י ז"ל בעינן הדר לכלהו יומי ולפי זה חזזית פסולה הרי בהדיא דחזזית פסולה דווקא לדעת זו דבעינן הדר וכן כתב רבינו ירוחם בהדיא והג"הה זו לקטו הרב גם ממנו ושם מבואר בהדיא דס"ל נתיב ח' חלק ו' כהרא"ש ז"ל דהדר בעינן בכל הימים וכתב וחזזית לא הוי הדר ושאר פסולים דלא הוי הדר פסולים גם בשאר ימים הרי דאין זה דעת הרמב"ם וכן מוכח עוד בהג"ה שכתב וחסר כשר וכו' וניטל פטמתו וכו' ולמה יצאו חסר מן הכלל. ולמה ליה גם כן דפטמא בכלל חסר הוי והלא כל המומין כשרים לדברי הרמב"ם אף אם לא היה בכלל חסר אלא על כרחך כל זה לדעת הרא"ש דלא מכשיר כי אם חסר ושאלה. וכל אלו ראיות שאין עליהם תשובה. וכבוד הרב במקומו מונח שלא יפה עשה שערבב חזזית בתוך דברי הרמב"ם כאלו גם הרמב"ם מסכים. וכן לעיל בהג"ה משמע נמי שאינו חולק ובאמת לא קרב זה אלא זה והיה לו לכתוב בשם וי"א שכל המומין פסולים חוץ מחסר. כללו של דבר לדעת זו פשיטא דנשרו עליו אפילו דלולב וערבה פסול דלא הדר הוא וכן כל הפסולים חוץ מחסר. ואין צריך לומר נשרו עלי הדס דכתיב ביה עבות ואם כן למאי דפסקינן בהג"ה לא היה צריך מכ"ת לבנות שאלתו על הדס כי אם על כל המינים. הן אמת כי רש"י ז"ל כתב גבי ר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים דף ל"ד וכתב הוא ז"ל דלא בעי ר' טרפון הדר בהדס ואם כן לדבריו דפסק תלמודא הילכתא כרבי טרפון לא בעינן הדר בהדס, ותימא גדולה לדבריו אם כן כל הפסולים בהדס כגון יבש היה כשר דגם הוא מטעם הדר וזהו נגד כל הפוסקים ונגד סוגיות התלמוד דמשמע דבהא לחודי' הילכתא כר"ט וגם רבי טרפון עצמו לא נחלק כי אם בקטום. ואם אם נאמר דבהדס אין היבש פסול מטעם הדר כי אם דלא הוי עבות כיון דיבש הוי כמאן דנפל רק בלולב הוי משום הדר מכל מקום לדבריו כיון דבהדס לא בעי רבי טרפון גם במינין אחרים לא בעי דמאי שנא זה מזה אף אם מקיש לולב לאתרוג מכל מקום ערבה מנ"ל. אם כן לדבריו בטלו כמעט כל דיני ערבה דהתם לא כתיב עבות ולא הוי הטעם כי אם משום הדר וזהו נגד כ"ע. אבל הרא"ש ז"ל הביא טעם אחר דבהדס הוי נקטם ראשו הדר ואם כן בעינן הדר גם בהדס ותו לא מידי:

ועל דבר הגה"ה באמת כן בעיני לפלפל עליה אחרי שכן הוא דעת הרב עצמו והוא ז"ל סתם הדבר כאלו היא הלכה למשה מסיני ובאמת הוא פלאי מכמה קושיות אף כי לבי אומר לי מה שדקדק מכ"ת יתור לשון דכשר אין כוונתך על הקושיא לדקדק כל כך כמו שמדקדקין בקרא רק כונתו להולד תולדה ממשמעות לשון וכל זה איננו שוה לי כי די בצרה זו לפסוק הלכה בלי שום טעם ומכ"ת בא להוסיף ללמוד הבו דלא להוסיף עליה.

גם מה שהקשה דהוה ליה למימר בקצרה שאול כשר, י"ל דאתא לאשמעינן דאפילו יש לפניו שאר פסולין ראשון ושאל לו טוב יותר לכנוס עצמו בברכה אף על גב דאיכא למיחש לברכה לבטלה ממה שיטול שאר פסולין בלא ברכה. ואי הוי אמר סתם שאול כשר לברך הייתי מפרש כשאין לו אלא שאול לכן קאי אדלעיל דאמר דפסולי ראשון נוטלין וכו' ועל זה קאי ואם יש וכו' רוצה לומר שיש לפניו פסולין ולחבירו כשר יברך על של חבירו.

אבל מה שהקשה מכ"ת למה שאול יותר כשר משאר פסולין, קושיא היא. ויש לתרץ דשאר פסולין חיישינן אחרי דאנו (בקיעין) [בקיאין] בקביעה דירחא רק דמחמירין ביום טוב שני משום מנהג אבותינו ר"ל כדאמר בביצה הזהרו במנהג אבותיכם זמנין דגזרו שמדא ואתי' לקלקולי שישכח הדבר ח"ו ויהיה ספק יום ראשון כדאיתא התם אם כן אם יברך עתה על הפסול זמנין דמקלקלא ויברך גם כן. מה שאין כן שאול שאין הפסול ניכר מי יודע אם הוא שאול או שלו ליכא למיחש להכי. ובאמת סברא נכונה היא אך מנ"ל לרב להקל בברכה.

עוד יש לדקדק כיון שהכשיר שאול ל"ל מדעתו הלא שאול דכשר בשאר ימים כשר אפילו שלא מדעתו דניחא ליה לאינש וכו' וכיון דאין חילוק בין מדעתו ושלא מדעתו רק דשאול שלא מדעתו גזלן הוי וכיון דלא הוי גזלן הכא הוי שאול ושאול כשר. ויש לתרץ בדוחק דמדעתו ר"ל לאפוקי בע"כ דהוי גזלן אבל שלא בידיעתו הוי מדעתו כיון דניחא ליה וכו'.

עוד יש לדקדק על כל הפוסקים והב"י דכתב דפסולי ראשון נוטלי' ולא מברכין דהיכי דמי אם יש כשר למה לא יברך על כשר. ואם אין כשר הוי שעת הדחק וכשר אף ביום ראשון ליטול ולא לברך. וי"ל כגון דאפשר לדחוק ולטרוח ולהביא כשר ומשום ברכה לחודיה לא מחויב לדחוק ולטרוח הרבה כיון דיוצא בזה.

ולבי אומר לי כי הג"ה זו אין כאן מקומה כי אם למטה גבי שעת הדחק דאיכא פוסקים הרבה שמתירין לברך על כל הפסולים בשעת הדחק ועל זה כתב הרב דאם יש לחבירו וכו' דזה אינו כי אם פסול ראשון כולי עלמא מודו דמברכין בשעת הדחק דעד כאן לא נחלקו כי אם בפסולים גמורים כגון יבש דפסול אף בשאר הימים מה שאין כן שאול דכשר בשאר הימים אם כן בשעת הדחק כשר אף ביום ראשון והוא הדין חסר אלא דחדא מינייהו נקט, וצ"ע עוד מזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף