שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/פד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כי יפלא בעיני החכם השל' הפוסק חושק להעביר גלול סבר' התר ההסכמה זו מן השחוק גם בעיני יפלא כי אמרתי שחוק עשה לנו העון כי עמי בעצו ישאל וכל המקל יגיד לו ואני לא למעט בכבוד הר' טוביא ז"ל באתי חלילה כי ידעתי כבודו גדול יותר ממה שהפה יכולה לדבר אבל תמהתי מאד מהמתירים מי הביאם עד הלום ומה ראו על ככה לחצוב להם בורות עמוקים אין המנהג לשתות מימיהם ולהניח בורות מים אשר מהם אנו חיים כל ימינו ושנותינו הלא הם הפוסק הגדול מים שאין להם סוף הרשב"א ז"ל כאשר הביא החכם הפוסק נר"ו תשובותיו והרי הוא הרשב"א פסל מטעם תקיפ' יצר הרע כו' גם תוספ' פ' השולח על מאי דפליגי בגמ' אי צריך לפרט את הנדר אי לא, הכריחו הלכה כמאן דאמר צריך לפרט את הנדר מההיא דירושלמי דקאמר לשחק בקוביא קאמינא א"ל ברוך שבחר כו'. וכן הרא"ש ז"ל כתב דהלכה דצריך לפרט הנדר משום דרב פפא דבתראה הס"ל וגם רב הונא, וכן משמע בירושלמי, וכן הר"ן וקי"ל דצריך לפרט את הנדר אע"ג דאיפליגו בגמ' והכי מוכח בירוש' כו', ואע"ג שאפשר שיאמר איזה מתעקש שלא הובא לשון הירו' אלא לענין דצריך לפרט ולא לדבר אחר מ"מ כל מודה על האמת יודה דאי האי מימרא דירוש' לאו הלכה לענין הצחוק לא הוו מייתי ראיה מיניה וזה ברור לע"ד, וא"כ לו היו אלו מתירים להתיר נדר הצחוק ור' טוביה אוסר על מי היה ראוי לסמוך לא על אלו שהם פוסקים מובהקים שהיינו תלויים בהם וכבר הייתי יכול להאריך ולהבי' ראי' שכמו כן אומרים הפוסקים דשני לן בין אביי ורבא וכיוצא בהם שהם אמוראים מובהקים אלא שלאהבת הקיצור אניח זה ועוד שהדבר מבורר מעצמו והאריכות בו מותר וכ"ש וק"ו עתה אלו שדעת אלו להחמיר ודעת ה"ר טוביה להקל ודעת החכם הפוסק נר"ו שיש טוב טעם להחמיר כאשר הוא נדר והסכמת הרבים ממה שהוא כשהוא נדר יחיד שפתים ישק משיב דברים נכוחי' וישרי' להילכי תום וכ"ש דביחיד איכ' למימר שלא יכול להתאפ' אבל בק"ק עם רב איך יצוייר דבר כזה אפי' בחלום עד שכמעט אשוב אתפלא מאריכות החכם י"א בקיומו של איסור כי לו היינו רואים בעינינו שיש שקולים בחכמה ומנין אלה מפה ואלה מפה הללו אוסרי' והללו מתירים ק"ל ספק' דאורייתא לחומרא ונדר זה אם יש לו התרה הוא איסורא דאורייתא דלמ"ד שאין לו התרה העובר עוב' בבל יחל שאפי' נימא דאין כאן חרם ולא נדוי מ"מ לא גרע מנדר דכתיב לאסור איסר לא יחל ואפי' מי שנהג איסור בדבר המותר מבלי שהוציא נדר ולא שבועה מפיו צריך התרה ואע"ג דהתם הוא מדרבנן מ"מ כשהוציא האיסור מפיו פשיט' דהוי דאורייתא וכאן הוציאו הנדר מפיהם ע"י שלוחם וקיימו וקבלו עליהם איסור הצחוק האיסור מצד עצמו כי מי לא ידע בזה שהצחוק מצד עצמו אסור לכ"ע שאפי' רב טוביה מודה בזה אלא שמתי' היתר הנדר מצד עצמו ונתן הטעם דהוי כמו נדרי שגגו' אפשר שזה היה בזמנו שהיו במקום אנשים בטלני' שכל משאם ומתנם הית ברבית בגוים ומ"מ פשיטא ופשיט' דמעשה איסור הוא הצחוק אפי' לדעתו אלא שלדעתו בחר הרע במיעוטו ואנן לא שבקינן רבנן ועבדינן כיחיד כ"ש כדהוו רבנן קשישי דאנן וכל בני גלות' בתרייהו גרירן אבל מ"מ הואיל ואתא לידן לשון הרמב"ם בעינא דאימא ביה מלתא וז"ל בפ"ו מהלכות גזלה ואבדה דברים הרבה אסרו חכמים משום גזל והעובר עליהם הרי זה גזלן מדבריהם מפריחי יונים והמשחקים בקוביא כו' עד המשחקים בקוביא כיצד כו' עד אע"פ שברצון הבעלים לקח הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק והתול הרי זה גזל כו' עד והמשחק בקוביא עם הגוי אין בו איסור גזל אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים שאין ראוי לו לאדם לעסוק כל ימיו אלא בדברים של חכמה וביישובו של עול' ע"כ. ובהלכות עדות פ' עשירי וכן מנח' בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנו' אלא הוא הואיל ואינו עוס' בישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקובי' שהוא גזל ע"כ והאמת שכשראיתי הגמ' פ' זה בורר דקא' על מתני' ואלו הן הפסולין המשחק בקוביא וקא' בגמ' משח' בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא רב ששת אמר לפי שאין עוסקין ביישובו של עולם ופריך בגמ' לרמי ומסיק לתירוץ רמי דפליגי רבנן על רבי יודה אע"ג דרבי יודה קאמר אימתי וכל מתחיל יראה דודאי דהלכה כרב ששת דרווח ליה עלמא ולא קשיא ליה מידי גם דק"ל דאימתי לפרש בא ותימא א"כ על הרמב"ם דנר' מתוך דבריו דפ' כרמי דטעמא משום גזל זהו הוקשה לי תיכף ראיתי הגמ' כאשר ה' יודע: אח"כ חפשתי במגיד והרגיש בזאת הקושיא והניחא בצ"ע ועכ"ז לא נחה דעתי עד עיינתי קצת כפי השגת ידי ודקדקתי כי קרוב לומר שגם רש"י נופל בזאת הקושיא וזה שיפרש במתניתין וז"ל ואלו הן הפסולים המשחק בקוביא כלהו מפרש בגמ' וכלם מעין גזלנין הם והתורה אמרה אל תשת רשע עד וכ"ש דיין עכ"ל ותימא דבשלמא לדעת רמי טעמא משום גזל אבל לדעת רב ששת לא הוי משום גזל אלא מפני שאינו עוסק ביישובו של עולם ואיכא בינייהו דאי' ליה אומנתא אחריתא ואין מדרך פרש"י במשנה לפרש אליבא דחד ובפרט בהיות האחד התוא סברתו דחויה כפי סוגיית הגמרא על כן אומר לבי כי צדקו דברי רש"י ודברי הרמב"ם שהם בחכמתם ראו והסכימו דטעמא דכולהו דמתני' משום גזל נגעו בה ומשחק בקוביא נמי בין לרמי ובין לרב ששת הוי גזל כיון דתני ליה בהדי הנך דמתניתין דהווי משום גזל וכי תימא מאי איכא בין רמי לרב ששת איכא דרמי ס"ל דהוי אסמכתא והוי גזל גמור מדבריה' אבל לרב ששת גזל מדבריהם הוי גמור מדבריהם לא הוי ואי אית ליה אומנות אתר כשר וא"ת אחר שהכל גזל מדבריהם היכן מצינו חלוק בין גזל מדבריה' לגזל מדבריה' נר' דכה"ג מצינו בהניזקין על משנת מציאת חש"ו יש בו משו' גזל משום דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור וקאמר בגמ' אמר רב חסדא גזל גמור מדבריהם ופרש"י אפי' לרבי יוסי לאו גזל דאורייתא הוא נ"מ להוציאו בדייני' ופירש רש"י נמי נפקא מינה מדר"י להוציא בדיינין דלרבנן לא נפיק בדייני' ומיהו לרבי יוסי גזל מעליא לא הוי ליפסל לעדות ולעבור עליו בלאו נר' דאפי' לר' יוסי דקאמר גזל גמור דלא הוי נקרא גזל גמור לענין אחר אלא לבד להוציאו בדיינים אבל פסול לעדות אפי' מדרבנן לא הוי וכ"ש לרבנן וא"כ הכא נמי במשחק בקוביא נוכל לומר דלרמי הוי גזל גמו' ליפסל לעדות מדבריהם ולרב ששת גזל הוי אבל לא כ"כ חמור שיהיה פסול לעדות כמי שגוזל גזל גמור אפי' בפעם אחת אא"כ אין לו אומנו' אחר ובזה מתיישב לשון הגמ' עם פרש"י ועם ב' לשונות הרמב"ם ז"ל וכללא דמלתא דדעתי מסכמת שאין הית' להסכמ' הנז' והמתיר אינו אלא מן המתמיהי' וצור ישראל יצילנו מכל שגיאת גדולה וקטנה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |