שו"ת מהרי"ק/צט

שו"ת מהרי"ק ‏ צט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ירקרק חרוץ מורג חרוץ חדש בעל פפיות תופסי זהב במשכיו' כסף נבחר לשון נקייה בכל תושייה הנה ידו הוייה הגביר ידיד נפשי מ"ק הר"ר מתתיה. את אשר רצה ידידי לישב דעת רבינו משה שהפליג בין עופות לדגים שלא כפשט השמועה דריש פרק הנודר מן הירק (דף צד) ודסוף פרק בתרא דמעילה (דף כא) באומרו כי שלשה המה מטיבי סעד לדבריו ראשונה כי מתחילה פתח התנא בחולין בלשון איסור וסיים בלשון היתר כו'. שנייה לה מה ראה רבי לקבוע ההיא דהנודר מן הירק בחולין. שלישית אמאי לא שקיל וטרי תלמודא התם מ"ש עופות כו' אנכי הצעיר בשתים ראיתי שהם צריכו' לפנים האמנם הקושיא שנייה לא נראה בעיני אם לא מכח הראשונה דאי משום דדמיין להדדי הוה ליה למתני בלישנא דרישא אבל אי הוה קתני לה בסיגנון דרישא לא הוה קשיא ליה למה נקבעה זו בחולין כי כן דרך התלמוד כאשר כתבתי באורך יותר אל איש ברי וחתני מהר"ר גרשון י"ץ. ואף לדברי רב יוסף דמוקי ליה כתנאי מ"מ כיוצא בו מצינו בפרק קמא דשבועות (דף ב) דרב יוסף גופי מוקי ליה כתנאי וקתני ידיעות במסכת שבועות ואע"ג דלא דמיא לשבועות כדדמיא הך דהנודר מן הבשר לההיא דפרק כל הבשר לפי הנראה לעניו' דעתי. ונחזור לעיקר התירוץ שתרצ' דלהכי לא קתני הנודר מן הבשר אסור בכל בשר כו' דאם כן ה"א היתרא דדגים דומיא דאיסורא דכל בשר וכי היכא דאיסור דכל בשר הוא בכל מקום הכי נמי היתרא דדגים ואינו כן ומתוך תירץ זה חלק רבינו משה בין עופות לדגים לפי דבריך וקשיא לי חדא דלמה לא יוכל התנא לשנות אסור בכל מיני בשר דמשמע בכל ענין חוץ מבשר דגים וחגבים שאינו אסור בכל אדרבה לפי הנראה לע"ד כשהוא שונה מותר בדגים וכו'. טפי משמע בכל ענין מבשונותו אסור בכל בשר חוץ מבשר דגים כו' דאז לא היה מחליט ההיתר דגים כולי האי אלא דהוי אומר לן דבשר דגים וחגבים יוצאים מכלל שאר כל בשר שהוא אסור בכל ענין אבל דגים וחגבים אינם אסורים בכל ענין אבל השתא דקתני מותר קא פסיק ותני בכל עניין. ועוד דמה תאמר בפרק בכל מערבין (עירובין דף כו) דקתני בסיגנון הזה לא פחות ולא יותר דתנן התם בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומלח והכל נקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח הנודר מן המזון מותר במים ומלח עכ"ל המשנה והתם נמי איכא למידק מאי טעמא לא קתני הנודר מן המזון אסור בכל חוץ מן המים ומן המלח דליהוי דומיא דסיגנון דרישא דהתם לא שייך לשנויי כדשנית הכא דפשיטא דהיתירא דמים ומלח בכל עניין דהא לא זייני כלל ומשום כך אין מערבין ומשתתפין בהן כדפירש שם רש"י ואין לומר דהתם נמי לא בעו למתני הכי דאם כן הוה משמע בכל עניין מותר במים ומלח דומיא דאיסור דשאר מילי ונימא דמים עם מלח אסירי על הנודר מן המזון חדא דלכאורה הכי הוא דהנודר מן המזון מותר אפי' במים ומלח דאע"ג דלענין עירוב אקרו מזון כשהן מעורבין התם היינו טעמא דרגילות לטבל בהן פיתן ושפיר מחזי כקובע שם דירתו כיון שנתן שם דבר הראוי לאכול עם הפת ואע"ג דמצד עצמו לא חזי למידי אבל לענין נדר הדעת מכרע' שהיה מותר דהא לא זייני מצד עצמו כלל ואפילו מעורבין יחד. ועוד ק"ק לפי דבריך דאם כן מה לו לתלמוד להקשו' מכח עופות שהן קרוביו יותר למין הבשר מדגים דאיכא למימר בהו טפי דמודו בהו רבנ' היה לו להקשות ולהוכיח דעל כרחך רבי עקיבא היא מכח דגים גופייהו שהרי לפי דבריך מתוך המשנה עצמה יוכרח לומר דדגים נמי אסירי באתרא דממליך ואפילו לא היה איסור עוף נשמע מתוך המשנה כלל ואם כן לפרוך מדגים גופייהו. ועוד דעל כרחיך לא שביק משום האי טעמא למתני כסגנון דרישא שהרי בשאתה מגיע אצל עירוב אינו כך דלכל הפחות לענין עירוב מתנינן לא שנו אלא מים בפני עצמו כו' אבל במים ומלח מערבין כדאומר התם אלמא דשפיר קתני בכל מערבין חוץ מן המים והמלח דאף על גב דאם מעורבין מערבין הכא נמי אפילו נאמר דבמעורבין אסור על הנודר אפילו הכי מצי למתני הנודר מן המזון אסור בכל חוץ מן המים ומלח ועוד קשה על דבריך דאיך תאמר דכי קתני איסור והיתר יש לנו לו' דהיתירא דומיא דאיסור' וכי היכי דאיסור מיירי בכל דוכתא הכא נמי היתירא מיירי בכל דוכתא ומשום כך אמרת לישב סוגיא דנדרים דפריך מאי שנא עופות כמו שכתבת ואם כן תימה על עצמך דלמאי דאוקמי בדכאיב ליה עינא דהויא אוקימתא דחוקה מאד והא לא הויא היתירא דומיא דאיסורא דאיסורא מיירי בכל ענין והיתירא לא הויא אלא בדכאיב ליה עינא דמאי פסקא דנעמידנה בדכאיב ליה עינא אי אמרי דלישנא משתמע בכל ענין דומיא דאיסור דקתני אסור בעופות ועוד דאי אמרת לדמות היתר לאיסור אם כן לא אתי שפיר שהרי לכאורה איסור דעופות לא מיירי ביומא דהקזה דאז לא אכל ציפורא כדמוכח התם אליבא דאביי דדחיק לאוקמי בדכאיב ליה עינא ודוקא בתחילת אוכלין אלמא לית ליה האי שינוייא דמשני עופות אפשר בשלוקי וכן סוגייא דפרק בתרא דמעילה (דף כ) לא בעי לאוקמי ביום הקזה משמע דלית ליה דעוף אפשר בשלוקה וכדמשמע מתוך דברי רבינו משה עצמו דאם כן היה לנו לומר נמי דהיתירא דדגים לא מיירי בכי האי גוונא דיום הקזה דהיינו בדכאיב ליה עינא דכיון דשרייא דדגים אדכאיב ליה עינא קאי אם כן הוה ליה לפלוגי בעופות גופייהו ובכיוצא דהך טעמא דהיינו ביום הקזה אלא ע"כ לאו מכח משמעות הלשון פריך דאם כן לא הוה משני מידי ואדרבה טפי הוה ליה ניחא לשינויי דשריות' דדגים בסת' מקומות דלא ממליך עלייהו שלוחא קאי. גם מה שכתבת דמשום הכי שנייה רבי במסכת חולין כי היכי דנדוק מיניה דדגים אינן מותרין בכל מקום מדשנה לשונו ולא קתני איסור גבי נדר כדקתני גבי אחרינא אין נראה לעניות דעתי כלל דאטו לא ידע רבי להשמיענו דין זה כי אם בשנותו משנה זו שלא במקומה לפי דבריך כדי שנדקדקו מדשנה לשונו כו' נראה שאין זה ראוי לומר כלל פשיטא דכדי להשמיענו דין זה לא היה משנה סדר דמשנתו בשביל כך אלא היה שונה משנתו במסכת נדרים והיה מפרש בהדיא במה דברים אמורים שמותר בדגים במקום שאין השליח נמלך כו'. ואשר דקדקת מלשון התלמוד דפרק בתרא דשכיח טפי המלכת השליח בעופו' מבדגים לעניות דעתי נראה שהוא דקדוק נכון וישר אמנם מתוך זה לא יתיישב כל כך מה ראה רבינו משה להפליג עופות מדגים כולי האי עד שנאמר דעופות אסורין בכל מקום נימא דאע"ג דשכיח טובא שהשליח נמלך בעופות יותר מבדגים מ"מ אפילו עופות לא יאסרו על הנודר מן הבשר אלא דוקא ברוב המקומות שהשליח נמלך עליהם אבל במיעוט המקומות שאין השליח נמלך עליהם לעולה אימא לך דשרו דהא פשיטא דכל כמה שנקרב דין עופות לדין דגים טפי ניחא הא דפריך מאי שנא עופות כו' דגים נמי כו' ובהתרחקם זה מזה לא אתיא הך קשיא שפיר כולי האי. ועוד דכי מעיינת בה שפיר בסוגיא דפרק בתרא דמעילה (דף כ) תמצא דלכאורה התם לאו לענין המלכת שליח קאמרינן מאי שנא עופות כו' דגים נמי כו' דקאמר מאי שנא עופות דרגיל איניש דקאמר לא אשכחיה בשרא דחיותא אחריתי מייתי דיצופרא כו' ולא קאמר דרגיל שליח דממליך כו' כדאומר בנדרים וגם לא קאמר אי לא משכח בשרא כו' כדאומר בנדרים לחד נוסחא או כי לא אשכח בשרא כו' לאידך נוסחא דהתם דתרווייהו משתמעי דאהמלכת שליח קיימי אבל הכא קאמר דאומר לא אשכחיה בשרא כולי ומייתי בשרא כולי ומייתי ציפורא כו' ומייתי דגים וכו' דאם כן היה נראה דהתם קאי אאיניש דעלמא שאומר כך הואיל ולא מצאתי בשר אחר אקח עופות כו' או דגים כו' ומתוך לשון זה משמע שהעופו' והדגים הם בכלל בשר במקצת מדקאמר לא מצא אחר דמשמע אלא שאינו סתם בשר אבל נקראת בשר בקצ'. ועוד דכי מעיינת בה שפיר בסוגיא דמעילה לפי הנראה לע"ד תמצא לכאורה דהתם לאו לענין המלכת השליח קא מיירי שהרי לישנא דגמרא הכי איתא התם מאי שנא עופות דרגיל איניש דאומר לא אשכחיה בשרא דחיותא אחריתי ואייתי דצפרא כולי דגים נמי עביד אינש דאומר לא אשכחית בשרא דחיותא אחריתי ואייתי דגים עכ"ל הגמרא. ולפי הנראה לע"ד אין הלשון מתיישב כלל בענין המלכת השליח חדא דלא קאמר ממלך שליח אלא רגיל איניש דאומר כו' ומחליט לקיחות העופות או הדגים בלי שום המלכה ועוד דקאמר ואייתי דיצופרא כו' ואייתי דגים משמע נמי שבלי שום ספק אומר לעשות כן. על כן לבי אומר דסוגיא דהתם איירי בכל אדם שאומר כן בשאין מוצא בשר בהמה אומר כיון שלא מצאתי בשר אחר. אביא עופו' או דגים ומכלל לשון זו שמענו שעופו' ודגים הם בכלל בשר במקצת דאם לא כן לא יתכן לומר כיון שלא מצא בשר אחר כו' דפשיטא שלא יאמר אדם כיון שלא מצאתי בשר אחר אביא גבינה או קטניות ומכל מקום דמי האי לפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן בענין המלכת השליח דכי היכי דאומר התם דלרבנן בעינן שיהיה ממש מאותו המין שנדר ואף על גב שישנו בקצת תחת המין עד שהשליח נמלך עליו. ולרבי עקיבא די לנו בהיותו בקצת תחת המין ואע"ג שאין ממש דומה לו אלא בקצת עד שימלך השליח עליו הכא נמי לא שנא והוא הדין והוא הטעם שיאמר אדם עליו כיון שלא מצאתי אחר אביא מזה דגם לשון זה מורה שהוא דומה לו בקצת אך לא לגמרי וגם אפשר לומר דכל שיאמר אדם עליו לא מצאתי אחר אביא מזה שגם השליח ימלך עליו לפעמים וכן משמע קצת מתוך לישנא דסוגייא דנדרים דקאמר התם דגים נמי כי לא משכח בשרא עביד שלוחא דממליך עלייהו דאי לא ישכח בשרא מייתי דגים ויש לתמוה הרבה על לשון זה חדא דלמה חוזר וכפל לשונו לומר דאי לא משכח בשרא כו' הא חומר לעיל דגים נמי כי לא משכח בשרא וכו'. ועוד דלישנא דקאמר דאי לא משכח בשרא לא א"ש בענין המלכת השליח לאחר שלא מצא בשר והכי הוה ליה למימר דגים נמי עביד שלוחא כי לא אשכח בשרא לאמלוכי עלייהו אי מייתי להו. ועוד איזה לשון הוא זה דקאמר כי לא משכח בשרא וכולי דאי לא משכח בישרא כו' והא בדלא משכח בשרא קיימינן כמו שפתח לומר כי לא משכח כו' והיאך יסיים לומר דאי לא משכח כו' ומשמע שהדבר תלוי אם ימצא ואם לאו היה נראה קצת ליישב הלשון כך דגים נמי כי לא משכח בשרא עביד שלוחא דממליך עלייהו דאי לא משכח כו' כלומר האי דאי לא משכח וכו' לאו אשליח קאי אלא ה"ק מנלן דעביד שלוחא לאימלוכי עלייהו שהרי אנו רואין שכך הדרך דאדם שהוא רוצה לקנות בשר כי לא משכח בשרא מייתי דגים כלומר בתורת בשר כגון דאומר כיון דלא אשכחית בשרא דחיותא אייתי דגים ומשום כך נמלך השליח עלייהו כדפירש לעיל מכח ההיא דמעילה דהא בהא תליא. ואולם כי גם זה דוחק קצת ומכל מקום בענייותי לא ידעתי לישבה אם לא בענין זה לפי גירסא זו אשר היא ברוב ספרים ואולם כי בספר אחר מצאתי נוסחא אחרינא וז"ל דגים נמי עביד שלוחא לאימלוכי עלייהו דאי אשכחנא בשרא אייתי דגים עכ"ל. ולפי גירסא זו אתי בפשיטות טפי ומכל מקום לפי הנראה לעניות דעתי יצטרך לפרש לענין המלכת השליח משעה ראשונה שנמסר לו השליחו שהוא נמלך במשלחו שלו אם יקנה לו דגים אם יזדמן שלא למצא בשר וגם זה דוחק קצת דלמה שנה המלכת השליח מכמו שהיא שנויה במשנה דאומר לא מצאתי אלא דלועין דמשמע דלאחר שהולך שם כבר ובקש ולא מצא חוזר להמלך במשלח ועלה קאמר רבי עקיבא וכן הדבר כו' ואמנם כי לכאורה הוא הדין והוא הטעם דכשהוא נמלך באחרונה ואומר לא מצאתי אלא דבר פלוני הכא נמי ממליך עליה לפעמים מתחילת הדברים ואם כי קצת יש לחלק משום כך לא נקשה על הגמרא. וגם נוכל לומר דניחא ליה לתלמודא המלכה ראשונה שהיא בתחילת הדבר אבל רבי עקיבא לא בא אלא על דברי רבנן והשתא א"ש למה האריך בלשונו גבי דגים מלגבי עופות דודאי בעופות פשיטא ליה דממלך שליח עלייהו מגופא דברייתא דאם לא כן לא הוה פליג תנא קמא ועוד דמזה אין צריך להביא ראיה דאם נאמר דלא ממליך כ"ש דהוה קשה טפי אבל דגים הוא צריך להאריך משום דלא קים ליה לתלמוד' שימלך השולח עליהם אי לאו משום דחזינן דעביד איני' דכי לא משכח בשרא מייתי דגים בתורת בשר אחר כדפי' וכן לאידך גירסא משום דחזינן שבתחיל' הענין השליח נמלך עליהם ושואל אם לא ימצא בשר אם יבא דגים וכדפירש לעיל ומשום כך קים ליה לתלמודא דממלך אבל מעופות אין צריך להביא ראיה דמברייתא גופא שמעי' ועוד דכל שכן דהוה קשה קשיא טפי כדפירש' לעיל. ומה שרצית לתרץ אריכות הלשון דגבי דגים באמרך דגבי עופות ממליך שליח לפעמים אע"ג דמשכח בשרא אחריתי לא נתיישב לי דאם כן היאך מדמה אותם התלמוד כיון דאפילו באתרא דממליך מדגים לא ממליך כולי האי כגון כדמשכח בשרא אחריתי ובעופות ממליך דבשלמא לדידי א"ש דאין חלוק כלל באתרא דממליך מדגים בין עופות לדגים ובכל הדרך שימלך על העופות ימלך גם על הדגים ומשום כך פריך מאי שנא עופות בסתם מקומות דממליך שלוחא וכו' מדגים באתרא דממליך ליתסרו דכך לי דגים באתרא דממליך עלייהו כמו עופות בסתם מקומות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף