שו"ת מהרי"ק/לח
|
< הקודם · הבא > |
ישא ברכה. משיב כהלכה. וכענין שואל ידיד נפשי הר"ר שמואל בהיות לי עתה מעט מעט שעת הכושר אמרתי לכתוב אליך מאשר שאלת ממני לחוות דעתי הקצרה על מה שמצאת (א) כתוב בהלכות שחיטה מהאשכנזי' השוחט עוף צריך לבדוק בסימנים מיד קודם שיוציאנו מידו וגם נהגו לאסור אפילו בדיעבד והוא כי נלע"ד שאין שיטת ההלכות מוכיחות כן להצריך לבדוק קודם שיצא מתחת ידו. וכ"ש שאין לאסור בדיעבד שהרי דבר פשוט הוא שאין כאן בית מיחוש אלא מפני שדרך העוף לפרכס אחר שחיטתו ושמא מתוך הפרכוס והקפיצות שקופץ העוף נתרחב החתך ונראה רוב לאחר שחיט' ושמא בשעת השחיט' לא היה רוב הסימן נחתך וזהו שאסרו בעוף ולא בבהמה לפי הנראה לע"ד ודבר זה אין נראה כלל מדגרסינן פרק שני דחולין (דף ל) רבא הוה בדיק ליה גירא לר' יונה בר תחליפא ושחט בה עופות בהדה דפרח וכו' עד ואזמין עפרא דכולא בקתא. והרי לך שהיה שוחט העופות שהיו פורחים באויר והיו נחבטים על גבי קרקע חבט גדול וגם פעמים רבים שהיו מפרכסי' וקופצים הרבה קודם שיספיק להגיע אליהם כדי לבדוק בסימנים דאם היה יכול לעיין קודם שיפול שם העוף ולהיותו עומד שם מוכן לבדוק תיכף שיגיע העוף לארץ א"כ למה היה צריך להזמין עפר בבקעה כולו לא היה צריך להזמין אלא במקום אשר יפול העוף אלא ודאי לא היה יכול לכוין המקום וגם כי לפעמי' שהיה רואה העוף פורח ברחוק ממנו והיה יורה החץ להגיע לו במקום אשר היה שם והיה לו זמן הרבה לפרכס לקפץ כמה קפיצות בטרם יגיע אליו לבודקו. ואפילו היה מגיע אליו הלא מכח החבוט הגדול היה ראוי להתרחב מקום החתך יותר ויותר ממה שיתרחב ע"י הפרכוס והקפיצ' הרגילים ואפילו הכי לא הוה חייש לה ואפילו לכתחילה ולא ידעתי דמהיכן למדו כך. וגם כי דבר פשוט הוא למבינים דאי איתא להא דלא לישתמיט חד פוסק ובפרט האחרוני' כגון רבינו פרץ ז"ל דהוה מחמיר דדייק טובא וכן בעל הטורים דהוה בתרא טובא מביא כל הדעות וכיוצא בפוסקי' הללו דלימא דצריך לבדוק בסימנין בטרם יצא העוף מתחת יד השוחט אלא אדרבה כתבו סתם שצריך לבדוק בסימנים אחר שחיטה ואם לא בדק אסורה דמשמע הא אם בדק כשירה בין בסמוך בין ברחוק מצאתי בפוסק אחרון שהרי מביא דברי רבינו שלמה בן אדרת בהרבה מקומות ושם כתב וז"ל השוחט צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה אם נשחטו כראוי ואם לא בדק ונחתך הראש הרי זו ספק נבלה עכ"ל נראה דהא דקאמר ונחתך הראש משום דאי לא נחתך אין כאן ספק נבלה שהרי יכול לבודקו כל שעה ואפילו לאחר זמן השחיטה דפשיטא דודאי דאין לומר דהאי ונחתך הראש דהיינו בשעת השחיטה דא"כ מאי בדיקה שייך ביה אי משום שמא לא שחט כל הסימנין הלא ידוע הוא ששחט כולן כיון דאף הראש נחתך. ואשר כתבת (ב) בענין שבירת הגף בעוף בפרק הסמוך לגוף שנאמר לך שהוא קבלה דברוחב הגודל אין נקרא סמוך לגוף וכשרה. הנה אמת שכך שמעתי משערים אמנם הייתי רגיל לשער בחצי הפרק ההוא שלא להכשיר אא"כ נשבר מחצי הפרק לחוץ וכן כתבתי אל הוותיק הר"ר שמואל מדלין יצ"ו וטעמא דידי כדי להשוות המדה בין בעוף הגס בין בעוף הדק שהרי יש כמה עופות שאין פרקן מגיע לשתי אצבעות. אמנם אח"כ עיינתי בספר האגודה שכתוב שם וז"ל והא דאמר שנשתברו גפיה כשירה מיירי רחוק מן הפרק יותר באצבע אבל נשבר מתוך אצבע מן הפרק חיישינן שמא נקבה הריאה עכ"ל והרי לך דמשער באצבע. וגם למבראשונה בקושי הייתי אוסר לאחרים יותר בכדי אצבע ומ"מ נראה מתוך דבריו שאין להתיר אא"כ רוחק מעט יותר מאצבע כדי להתרחק מן העבירה אבל יתר מכדי אצבע כל שהוא מודה אני שראוי לסמוך עליו שהרי גם בסמוך ממש הדעת מכרעת להתיר שהרי רוב הפוסקים והאחרונים לא הביאו טרפות דשבורת הגף מפני שלא הוזכר בתלמוד אלא שמוטה דאז יש לחוש לנקיבת הריאה שזהו הפרק הדבוק בצלעות הגוף וכן כתב רבינו משה מיימון בהדיא דאי נשתברו אגפי העוף שהוא מותר כמו בהמה שנחתכו ידיה שהיא ודאי מותרת בכל ענין. וכן כתב רבינו פרץ בהג"ה בסמ"ק דווקא שמוטה למעלה במקום חבור לגוף אבל למטה ממקום חבורו בין שבירה בין חתוכה כשרה ע"כ משמע דדווקא שמוטה אבל שבורה כשרה בכל ענין ואע"ג דרבינו פרץ היה אחרון הרבה וגם מחמיר מאוד וכן בטור יורה דיעה דהוא בתראה כתב דאם נשברו או נחתכו אגפי העוף שהעוף מותר ולא חלק בין סמוך למופלג רק בשמוטה אסר בלא בדיקה אבל ע"י בדיקה הכשיר אפי' בשמוטה אם נפחו הריאה ונמצאת שלימה כך כתב שהסכים אביו הרא"ש ז"ל. ואמנם כי יש הרבה פוסקים שאוסרים בשמוטה וס"ל דלא מהני לה בדיקה מ"מ בשבורה לא נחלקו שם אלא שכתב אח"כ שיש אומרים שאם נשבר הפרק השלישי הסמוך לגוף שחוששין לנקיבת הריאה וצריכה בדיקה ומדכתב היתר בסתם והאסור בלשון יש אומרים נראה שדעתו נוטה להתיר ואף האוסרים שם לא אסרו אלא להצריכה בדיקה וגם רב אלפס ורבינו ישעיה וסמ"ג ורבינו מאיר לא הזכירו כלל טרפות דשבורה רק טרפות דשמוטה שהוא בגמרא ולא נמצא טרפות זה דשבורת גף אלא במרדכי פרק אלו טרפות בשם ראב"ן וראבי"ה וכן בס' האגודה כדכתבתי לעיל לשונו והנה רבו החולקים עליהם ראשוני' ואחרונים וכמעט שאומר שכולם חולקים עליהם. ומ"מ מאחר שנהגו בו איסור חלילה לפרוץ גדר ולהתיר ולא יהא אלא דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כולי. ומ"מ פשיטא דראוי לסמוך לכל הפחות על דברי ספר האגודה המסכים לקבלתכם וכדפירש לעיל. (ג) ואשר שאלתם היאך נוהגים בנתרפא וחזר ונקשר בשבירת גף או רגל. איני זוכר כל כך מה שנהגו רבותינו ז"ל בזה אמנם לע"ד נראה לי דבר פשוט דהיכא דנשברו רגלי הבהמה או העוף שלא במקום צומת הגידים וכן בנשברו אגפי העוף וחזר השבר ונתקשר ונתרפא יפה דודאי הוא מותר מאחר שכך פסק ר"ת ור"י מביאו הלכה למעשה וכן הרא"ם כמו שכתב המרדכי וכן הפוסקים האחרונים הסכימו להתיר הלא המה הסמ"ג ויורה דעה ולא מצינו שום פוסק שיחלוק עליהם וגם יש לדקדק מלשון האשרי דסבירי ליה כוותייהו להכשיר בנקשר ונתרפא יפה שהרי לא הראה פנים לאסור בנשבר במקום צומת הגידין וחזר ונקשר אלא מפני ספק פסיקת הגידין ואי איתא דסבירי ליה דגם שלא במקום צומות הגידין אין להתיר בספק א"כ יש פנים רבים לאסור ולא להתיר ואדרבה הוי אסור ודאי שהרי הוא עצמו כתב למעלה דבכל מקום שנחתך הרגל למעלה מן הארכובה שאוסרים באשכנז ובצרפת כרש"י אלא ודאי פשיטא היכא דלא נשבר במקום צומות הגידין וחוזר ונקשר ונתרפא יפה דסבירי לי' שהוא מותר בלי פקפוק ודבר פשוט הוא בעיני שהוא מותר היכא שנקשר ונתרפא יפה. אמנם נלע"ד דווקא כשחזר ונתקשר וחזר למקומו הראשון ונתחבר שבר עם שבר יחדיו ידבקו הוא דאיכא למימר אם יצא לחוץ לא היה חוזר ונתקשר כמו שפרשו הפוסקים טעמא של רבינו תם אבל אם לא חזר השבר למקומו הראשון אלא שני שברי עצם שוכבים זה על זה זה נמשך למעלה וזה למטה כעין שרגילות למצוא בהרבה אגפיים מעופות אעפ"י שנתחברו שני העצמות הנשברים וקרם עליהם עור ובשר מ"מ אסור דשמא יצא לחוץ דבכה"ג לא שייך למימר אי איתא דיצא לחוץ כו' דאדרבה סברא להפוך לומר שיצא לחוץ וכן משמע לישנא דקאמר וחזר ונקשר כו' מדקאמר וחזר משמע שחזר בשכבו במקומו הראשון וכן משמע מלשון הסמ"ק מדקאמר ונתרפא שחורים זונלייר בלע"ז ואין נקיע דזונלייר בלע"ז אלא דווקא כמו שפירשתי לעיל. וגם פשיטא מותר מביעותא בכותחא דלא נאמרו דברי' הללו אלא דווקא היכא שנשבר גף העוף או שנשבר העצם שלא במקום צומות הגידין ואז אין הספק אלא באם יצא לחוץ אם לאו אבל אם נשבר העצם במקום צומות הגידין זהו שאמרו שיש פנים לאסור ועלה מסיק רבינו אשר שיש להחמיר כיון דמפוקפק בעיני הגדולים היינו טעמא דאפילו תאמר כיון שחזר ונתקשר דודאי לא יצא לחוץ מ"מ איכא למיחש שמא נפסק אחד מן הגידים אשר שם בצומות הגידין אשר הבהמה נטרפת בהם אפילו ברובו של אחד מהם ואפילו בלא חתיכות בשר כדפסק רבינו פרץ בהג"ה סמ"ק ויש פנים לאסור כמו שכתב רבינו אשר בפ' בהמה המקשה אבל כשנחתך או נשבר שלא במקום צומות הגידין הקשור מורה שלא יצא לחוץ. אז ודאי יש להתיר ככל הני רברבתא דלעיל. ולא ידענא מאי קשיין מדברי הסמ"ג והסמ"ק בהג"ה שכתבו שר"ת התיר בחזר ונתקשר כו' לדברי רבינו אשר שכתב שר"ת לא הורה בו לא היתר ולא איסור דמה ענין זה לזה הלא דברי רבינו אשר מבוארים שם בהדיא בנחתך במקום צומות הגידין ומפרש בהדיא טעם האיסור משום חשש פסיקת הגידין ודברי הסמ"ג והסמ"ק מבוארים שמדברים בנחתך שלא במקום צומות הגידין דאין לחוש שמה אלא לשמא נשבר העצם ויצא לחוץ ומשום כך יש להתיר בחזר ונתקשר והדפיר' לעיל. ואם יעלה בדעתך לומר דכיון שנחתך או נשבר למעלה מן הארכובה דהיינו למעלה מצומות הגידין א"כ יש לחוש לשמא נפסק אחד מן הגידין למעלה במקום החתך או השבר הלא דבר פשוט הוא שאפילו נחתך שם לגמרי הגיד או הגידין מן הבהמה או העוף לא נטרפינה בכך כדאמרינן בהדיא פרק בהמה המקשה (חולין דף עו) גבי עולא דאמר אם נחתכו רגליה למטה מן הארכוב' העליונה שהיא כשרה ואעפ"י שהוא למעלה מצומת הגידין ופריך עלה ומי איכא מידי דאלו פסיק ליה מדלאי וחיה. פסיק ליה מתתאי ומתה. אמר רב אשי טריפות קא מדמית להדדי אין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה. והרי לך דאפילו נחתכו הרגלים לגמרי למעל' מצומת הגידין שהיא כשרה וכן פוסקים גדולי עולם רב אלפס ורבינו משה מיימון וכן העיד רבינו יצחק בר' אשר שר"י בר יהודה הכשיר וכן פסק ג"כ רבינו יהודה מפארי"ש ואף על גב שרבינו אשר ופוסקים אחרים פוסקים להחמיר כרב יהודה וכן נהגו להחמיר מכל מקום בהא מודו כולי עלמא דאם נשבר או נחתך עצם השוק ולא יצא לחוץ אף על גב שנפסקו הגידין שהיא כשרה ואף על גב דפשיטא דאם נפסקו לגמרי למטה במקום צומות הגידין שהיא טריפה גם בלא שבירה דע"כ לא קא מתמה תלמודא אדעולא אלא משום דסבירא ליה דאפי' נפסק לגמרי למעלה מצומת הגידין שהיא כשרה. ואף על גב דאין לך צומת הגידין גדול מזה ולא שייך למימר דהדרא בריא כיון שנטלו לגמרי אבל היכא דלא ניטלו ולא יצא העצם לחוץ ועור ובשר חופין אותו אע"ג דנפסקו הגידין כשרה משום דהדרא בריא. אבל למטה במקום צומת הגידין קים להו לרבנן דלא הדרא בריא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |