שו"ת מהרי"ט/א/קכח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהרי"טTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png קכח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן שהיו לו ב' נשים הראשונה כתובתה מרובה ושניה כתובתה מועטת והלך לו למצרים לסחורה וקרבה שם עת פקודתו ובעת מותו קרא לאחד מאוהביו ומסר בידו הסחורו' שקנה שם וגם מקצת מעות בעין וציוהו שיתן מחצית הנכסים לאחת ומחציתם לאחרת שוה בשוה ובאו הנכסים פה והנם ביד הלה המופקדי' אצלו ובא הדבר לב"ד של הקהל ונסתפקו בדבר אם יעשו כדברי המת שאמר שיחלוקו או יתנו לראשונה שהיא קודמת הואיל וכותבין בכתובה מקרקעי ואגבן מטלטלי ואם תמצ' לומר שתיטול גם השניה אם תיטול כפי חשבון כתובתה שכתובתה של ראשונה כפלים כשניה.

תשובה סלק דברי הבעל כמי שאינם שאם נשתעבדו הנכסים לראשונה דכתב לה דקנאי ודאקני ויש בהם דין קדימה לאו כל כמיני' דבעל שיאמר שתחלוק שניה עמה שדבריו אלו משום מה אתה תופסן משום מתנה כגון שלא אמר תנו להם בכתובתה או משום פרעון כתובתה אי משום מתנה ודאי מצוה מחמת מיתה היה וקיימא לן הולך דשכיב מרע כזכי דמי וכ"ש תן ומיהו לא חיילא מתנת ש"מ אלא לאחר מיתה ולא מהני מידי לענין כתובה וב"ח כדאמרינן בפרק יש נוחלין השתא ירוש' דאורייתא אמרת אלמנתו נזונית מנכסים מתנת שכיב מרע דרבנן לכ"ש ואי משום פרעון כתובה אתה תופסן דאמרינן בסוף פרק קמא דגיטין הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו אם בא לחזור אינו חוזר והשליח זכה לו מאותה שעה הכא ודאי לאו כזכי מעכשיו הוא שמפורשים היה דבריו דלאחר מיתה קאמר כי הוא היה הולך בדרך כל הארץ ופשיטא שאם היה עומד היה חוזר בו ולא אמרו שזכה להם השליח בתורת תפיסת צררי בכתובתן וכי תימא תן כזכי דלאחר מיתה קאמר מכי מיית נפלה נכסי קמי ב"ח דקדים וחזר הדבר לדין התורה ועוד אפילו תימא דכזכי מחיים הוא הא קיימא לן ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה והיכא דשעבד לי' מטלטלי דיינינן להו כדין מקרקעי כמו שמפורש בפ' חזקת הבתים וכדמייתי בטור סי' ס' ואעפ"י שכתב הרא"ש בתשובה דמכר או נתן לאחרים לא מפקי' מיניה מפני תקנת השוק כתב הרב מהרי"ק ז"ל דלענין ב"ח מאוחר שקדם וגבה לא שייך תקנת השוק ומפקי' מיניה וכל דיינא דלא דן הכי לאו דיינא הוא ואע"פ שזכורני שראיתי בתשובת הרב אבא מארי ז"ל שכתב על הדיין ההוא שדן שאין מוציאין מידו מפני תקנת השוק ושאין מניחין אותו וכמדומה לי שאותו המעשה היה על שלוה עצמו התפיס למלוה מאוחר מטלטלי' וגם הרב מהורר שמואל די מודינה ז"ל פסק כן בתשובותיו סי' ע"א ויש לי סיוע לדבריהם ז"ל אלא שאין כאן מקומו. ומיהו הם ז"ל לא העמידו ביד התופס אלא לסברת הרא"ש דסבר דבמתנה נמי עשו תקנת השוק אבל לשאר רבוותא דבמתנה לא עשו ה"ה גבי ב"ח וכ"ש הוא והם ז"ל אמרו זוזי היכא דקיימא קיימא אבל הכא בנדון דידן שהנכסים ביד אחרים ובאים למלוך לב"ד לא שבקי' הנך רבוותא דכתבו דמוציאין מידו וע"ד זה כתב הרא"ש ז"ל אבל דל מהכא דברי הבעל מן הדין נ"ל שזכה שניה במחצית הנכסים אע"ג דאמרי' בפ' חזקת דאי כתב ליה מטלטלי אגב מקרקעי קני נמי מטלטלי וכן דאי כתב ביה דאקנאי ודאנא עתיד למקני נשתעבדו אף העתידין לבא וחזרו המטלטלין להיותם כקרקעות שיהא בהם דין קדימה בגבייתם מ"מ בקרקעות עצמן שעדיין לא באו לעולם לא חל שעבודם אלא משעה שקנאם והיינו דמבעיא לן בשלהי פרק מי שמת לוה ולוה וחזר וקנה מהו לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד ואסיקנא הלכתא דיחלוקו ופי' רשב"ם הטעם דבבת א' נשתעבדו להם שהרי אחר ב' הלואו' קנאם ובאות' שעה שקנא' נשתעבדו לשניה' שאין דין קדימ' לא' מהם וכי היכי דבמקרקעי דקנה בתר הכי דיינינן להו שיחלוקו אף במטלטלין שהקנ' לו אגב מקרקעי הכי דיינינן שכל מטלטלין שקנה אחר שנשתעבד לשניהם שיחלוקו שבאות' שעה שקנאם שעבוד שניה' חיילא כאחת.

ושמא תאמר כשהקנ' מטלטלי אגב מקרקעי הרי כל נכסיו נשתעבדו לראשון מאות' שעה ואם מכרן או החליפן הם וחלופיה' וחלופי חלופיהן בשעבוד' דקמא קיימי שכל שקנה מחמת נכסים הראשונים הרי הם נתפסין בשעבודן ולא אמרו לוה ולוה ואח"כ קנה משתעבד לשניהם אלא בנכסים שבאו לו ממקום אחר במתנה או ירושה או שהרויחן אבל כל מה שקנה באותם הנכסים עצמן לא פקע שעבודה מינייהו אין לך לומר כן שאי אפשר שיחול שום קנין ולא שעבוד בנכסים שלא באו לעולם ואם אמר אדם לחבירו אני מקנה לך נכסים אלו וכל מה שאקנה מהם לא חל קנינו בעתידין לבא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכי מבעיא לן התם בפרק מי שמת דאיקני וקנה מהו אמרינן אליבא דרבי מאיר לא תבעי לך דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כי תבעי לך אליבא דרבנן מאי פי' רשב"ם מי שאני שעבוד מקנין אי נמי אלמוה רבנן לשעבוד יותר מקנין ומסיקנא דאלמוה רבנן לשעבוד שישעבד דבר שלא בא לעולם ומיהו לא חל שעבודו על הנכסים שיקנה אלא לאחר שקנאם ולהכי אמרינן דבשלוה ולוה ואחר כך קנה משתעבד לשניהם מן הטעם שפירש רשב"ם דבההיא שעתא שעבוד שניהם חייל כאחת אלמא לא חל שעבודם קודם שיבואו לעולם דאי ס"ד דאלמוה רבנן לשעבוד שישתעבד לגמרי אפי' דבר שלא בא לעולם קמא ליגבי בתרא לא ליגבי אלא כי אלמוה רבנן לשעבודא היינו משעה שבאו לעולם אבל מקמי דאתו הא קי"ל דלא שייך קנין ולא שעבוד בדבר שלא בא לעולם.

וגדולה מזו כתבו שכל שעדיין לא קנה יכול לחזור בו משעבודו דכ' ליה דאקני כמו שכתב הרב המגיד בפרק עשרים מהלכות מלוה משם הרשב"א וז"ל מהכא שמעינן לשעבוד דאקני דכל שלא קנה יכול לחזור בו דודאי אי לקמא משעבד לבתרא לא משתעבד דכל שאינו יכול לחזור בו בכל כך אינו יכול לחזור במקצת וכן נמי משמע לי מדאמר רב הונא התם במוכר פירות דקל לחבירו דיכול לחזור בו עד שבא לעולם ואפילו לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדאיתא בפרק איזהו נשך בסוגי' דהלוהו על שדהו עד כאן לשונו. ובטור חושן משפט סימן ק"ד הובאו בבית יוסף דברי הרשב"א בתשובה במי שהשביעוהו ב"ד שכל מה שירויח יתן לב"ח והוא מאוחר והשיב שכיון שנשבע כן גלי דעתיה שחזר בו מהראשון לבתרא משתעבד לראשון לא משתעבד וכיוצא בזה הביא בסימן ס' מתשובה שבסוף חזה התנופה וכן מוכח להדיא מדברי רשב"ם שכתב שם או דילמא יחלוקו דלא אלים דאקני לתפוס עד שיבואו לעולם וכי קנה הני נכסי אחר כך הא הדר ביה מקמא ויקנה בתרא והכי קיימא מסקנא דיחלוקו מהאי טעמא ובח"מ סימן צ"ט הביא תשובת הרא"ש ראובן השביע לשמעון שבועה זו כתקנת הגאונים ולא השביעו להבא ואח"כ תבעו לוי ששטרו מאוחר והשביעו להבא מה שירויח יותר על ההוצאה ועתה טוען ראובן כי שטרו מוקדם והוא יקח תחלה והשיב לא שייך דין קדימה בדבר שלא בא לעולם ואם לא שנשבע היו חולקים וכיון שנשבע ללוי צריך לקיים שבועתו ע"כ נראה דס"ל כדברי הרשב"א שכתבתי למעלה והיא התשובה שבסוף חזה התנופה שהביא הרב בב"י סימן ס' אבל ראיתי לו ז"ל בפסקיו באותו סי' שהביא דברי הרא"ש וכתב ולי נראה שב"ד יכופו ללוי ליתן החצי לראובן עכ"ד ודברי תימה הם דלא מטעם חיוב שבועתו נגעו בה אלא מדינא לכך כתב שאין דין קדימה בדבר שלא בא לעולם ועוד דיהיב טעמא שאם לא שנשבע היו חולקים כלומר ואם איתא דחל שעבודיה מהשתא ואינו יכול לחזור בו אמאי חולקים קמא קדים והא דקאמר דכיון שנשבע צריך לקיים שבועתו לומר דשבועה שיתן ללוי אינה חזרה להדיא מ"מ כיון שיודע שצריך לקיים שבועתו אין לך חזרה גדולה מזו ואין שייך כאן כפיה ללוי דמן הדין זכה אך ראיתי להרמב"ן ז"ל בפ' חזקת בדף מ"א שכתב וכן הדין דכי אמר דאקני אינו יכול לחזור בו קודם שיקנה אלמא מההיא שעתא חייל שעבודא וכן כתב שם הנ"י וכתב שהרשב"א חולק ובפרק איזהו נשך אמימרא דרב נחמן במוכר פירות דקל כתב דברי הרשב"א דכי היכי דלר"ת דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכול לחזור בו קודם שבא לעולם הכי נמי אקני ומאחר שהרשב"ם והרשב"א והרא"ש חלוקים על הרמב"ם כוותייהו נקיטי' כ"ש שיש לי להעמיד שאין דינו של הרמב"ן חלוק מהרשב"א ולא דינו של הרשב"א חלוק מהרמב"ן כמו שכתבתי במקום אחר והשתא כיון דלא אלים שעבודא דאקני למקני דשב"ל עד דאתי פשיטא שכל נכסים וסחורות שלא היו אז בידו באותה שעה ואחר כך קנאם ממעות שבידו לא חל עליה' שעבודם עד שיהיו בידו משום דכתב דאקני.

ואם תאמר כל שחל שעבוד על הנכסים שהם עתה בעולם ממילא חל שעבודו על דמיהם או על חילופיהן וחילופי חילופיהן שהם דמי שעבודו ואפי' לא כתיב ביה דאקני ולא אצטריך למכתביה דאקני אלא לענין הנכסים שנפלו לו ממקום אחר אבל כל שבא מחמת הנכסים ממילא חל שעבודו עליהם כשם שחל על הנמצאים עתה בעולם. אין לך לומר כן דאפי' היה מוכר לגמרי מקרקעי ומטלטלי שלו קנין גמור ומכרן לא היה חל שעבוד על דמיהם כלל ואפילו גזל ומכר נכסי אחרים דמיהם נעשו מטלטלי אצל בניו ופטורים מלשלם כדאמרינן בהגוזל בתרא גזל והניח לפניהם בזמן שגזלה קיימת חייבים להחזיר אין גזלה קיימת פטורים כגון שאכלוה או מכרוה לאחרים ואינן חייבים ליתן את דמיה וגדולה מזו אמרו אע"פ שלא הגיע דמי הגזל' לידן של יתומים זכו היתומי' בדמי' שעדיין דמי הגזלה ביד הלוקח וחייב ליתנן ליתומים ואף על פי שנתנם הלוקח לנגזל מוציאין היתומים מן הלוקח כדאמרי' בפרק מי שהיה נשוי דאמרי ליה בני הגזלן אנן מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משעבדי והלוקח יוציא חלק מהקרקע ומן הדמים אלמא אינו לנגזל עצמו שעבוד בדמי הקרקע עצמו שגזלו ממנו שאם היה לו שעבוד לא היה מפסיד לוקח שהיה יכול להתפיס דמיהם לנגזל ולפייסו בהם ולא היו בני ראובן יכולים לתבוע ממנו כלום ולא יהא שעבוד זה ששיעבד נכסיו יותר גדול מקנין גמור שלא חל שיעבודו על דמיהן ותמורתן ובדין הוא שיהא בעל חוב מאוחר חולק עמו שחל שעבוד שניהם כאחת וממקומו הוא מוכרע דבפ' חזקת אהא דהמוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמיד' בפני בעל חובו ודוקא בית או שדה אבל פרה או טלית לא דסתמא לא משתעבד ליה. ופרכינן ליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי ומוקי לה כגון שלקח ומכר לאלתר. ואכתי כיון דמטלטלי באג' הקנה לו אותם נכסים או מעות שנתן בפנינו בדמי הקרקע משעובדי' היו לבעל חוב ואע"פ שקנה בהם הקרק' נכנס בשעבודן של דמים אע"ג דלא כתיב ביה דאקני שמא היו' לוה מאחר והיו אות' הנכסי' או המעו' בעין דזוזי נמי אקרו נכסי כדאמרי' בפרק מי שמת ונמצא שמעמיד הקרקע שנקנה בהם בפני בעל חוב וכי תימא אי יהיב ליה זוזי כיון דמטבע אין לו סימן תלינן שעכשיו זכה בהם במתנה או בירושה. ליתא דאפילו תימא דהויא טענה מה שאינו נר' אלא שנעמיד הנכסים בחזקתן שהיו שלו מעולם כמו שאני עתיד לפרש בס"ד מ"מ אי נחית תלמודא להכי נימא כגון דהשתא נפלה ליה פרה גופה בירושה או נתן לו במתנה.

ועוד ראיה ממה שכתב הרב בעל התרומות משם הרמב"ם בשלהי שער מ"ג בב"ח מאוחר שתפס קרקע או מטלטלי המשועבד למוקד' ומכרן לאחרים שמין לבעל חוב המוקדם על זה שמכרה כולם ואף אין לו על המעות שום שעבוד. ושוב כתב הרב בעל התרומות אבל אני נתחדש לי דין זה שאם מכרן למי שאין אדם יכול להוציא ממנו שהוא חייב בדמיהם מטעם מזיק שעבודו של חבירו והאריך בדבר וסיים ואין לו על המעות הללו שום שעבוד אלא השדה או המטלטלים הם משועבדים לו ילך ויגבה מהם עד כאן לשונו כן הביא בטור סימן ק"ד בקוצר ואם אתה אומר שהנכסים המשועבדין תופסים את דמיהם למה כת' הרמב"ן שאין לו על המעות שום שעבוד ולמה לא יהא כאילו מכרו הבעלים עצמן שנכנסו תחת השדה או המטלטלים ולא יצטרך לחזור אחר מי שקנאה ואף הרב בעל התרומות לא חייב את המוכר אלא מטעם מזיק שעבודו של חבירו דאילו לרבנן דפטרי במזי' שעבודו של חבירו כאן היה פטור ובהדיא כתב שאין לו על המעות הללו שום שעבוד הילכך אם מת נעשו מטלטלים אצל בניו אי נמי אם בעל חוב דמוכר קדם ותפסן מה שגבה גבה אי נמי אי זל ארע' שהמלוה רוצה בדמים לא מצי תבע המעות ואם חל שעבודו על דמיו ליתנהו להני דיני דאפי' למאן דפטר במזיק שעבודו הכא אכתי שעבודו אדמי' רמי וגם למאן דמחייב נפקא מינה שאין נעשים מטלטלים אצל בניו ואין בעל חוב דמוכר נוטלן בחובו ואם רוצה במעות טפי מארעא יטלם ואין המוכר יכול לעכב אלא הדבר ברור שאין נכסים המשועבדין תופסים דמיהם אלא בתנאי דאנא עתיד למקני ושעבוד זה לא חל עד שיבואו לעולם ויכול לחזו' בו עד שלא בא לעולם ובשע' שבא עול' יד שניהם ראשון ואחרון שוה כאחת.

ושמא תאמר אע"פ שלא חל קנין על דמיהן מפני שלא באו לעולם כי כתב ליה דקנאי ודאקני מתוך שנשתעבדו הם עצמן דאיתנהו בעולם נשתעבדו נמי דמיהם אע"פ שלא באו עדיין לעולם מידי דהוי דקל לפירותיו דחל קניינו אפירות אע"פ שלא באו לעולם. גם זה אינו דהא דאמרי' דאקני על נכסים הבאים ממקום אחר קאמר שלא באו לעולם ואע"פ שדמיהם של אלו בכלל דאקני הם מ"מ כי היכי דאותם נכסים שעתיד לקנות ממקום אחר קנין בפני עצמן כך הבאים מחמת אלו קנין לעצמן ולא מבעיא למאן דאמר גבי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו והיו בהם אחיות דאמרינן בפרק האיש מקדש דהוה ליה כמו קני את וחמור דלא קנה דאע"ג דקיימא לן בפרק מי שמת דקני את וחמור קנה מחצה והקנה לנולדים עם העתידים להוולד אף על פי שאותן שלא באו לעולם לא קנו נולדים מיהת קנו חלקם. שאני התם דבתרי לישני קאמר להו את וחמור אבל הכא דאמר כולכם בחד לישנ' לא פלגינן דבוריה ולכך פסקו בעל הלכו' והרמב"ם ז"ל בפ' תשיעי מהלכות אישות שאין אחת מכולם מקודשת כמו שהוזכרה סברא זו בהלכות הרא"ש ז"ל ובמ"מ שם ולפי שיטה זו כאן דחד לישנא קאמר ודאנא עתיד למקני כי היכי דדשלב"ל לא קנה אף דמים שאתה קורא בא לעולם לא קנה אלא אפי' למ"ד דבכל ענין הראוי לקנין קנה הכא כיון שהוא רוצה להקנות נכסים הבאי' לו ממקום אחר יש הוכחה שלא נפרש דבריו דנכסי לדמיהן קאמ' והקנ' דמיהם אגב הנכסים המצויין דכי היכי דשאר נכסי לא מקנו באגב דאין מטלטלין נקנין אגב מטלטלין אלא קנין לחודיה אגב קרקע קאמר ה"נ דמי הנכסים הללו קנין לחוד הוא אגב קרקע קאמר שאם אתה מפר' ששעיבד נכסיו דקנה ודיקנה אם כן לא חל שעבוד על הנכסים הבאים לו ממקו' אחר.

ובר מן דין כל שלא כלל הפירו' אחר הגוף לא נקנו הפירות שאם אמר אדם לחבירו דקל ופירותיו אני משתעבד לך דקל נשתעבד פירות לא נשתעבדו עד שיאמר דקל לפירותיו דלא מתרצי' דבוריה לומר דקל לפירותיו קאמר כל שלא אמר כן בפירוש כדמוכח בפרק אע"פ גבי מקדיש מעשה ידי אשתו דבעי' למימר דנעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהן ופרכינן והא לא אמר הכי ובפרק השולח אמר רב המקדיש עבדו יצא לחירות מאי טעמא גופיה לא קדיש לדמי לא קאמר למהוי עם קדוש קאמר ולא מתרצינן למילתיה שהקדיש דמיו ולא דמי להא דתנן ספ"ק דנדרים קונם פי מדבר עמך ידי עושות עמך דפרכינן והא נדרים לא חיילי על דבר שאין בו ממש ואמר רב יהודה דנעשה כאומר יאסר פי לדבורי ידי למעשיהן וכו' דהתם כדמסיים דיקא נמי דקתני פי מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר עמך דמזכי' פה שלא היה צריך ש"מ דבנדרים אפ"ה חייל שיש בו ממש אבל הכא כי אמר דקנאי הקנה לו המצויים עתה בעולם וכי אמר דאקני הקנה לו שאינן מצויין והאי קנין לחודיה והאי קנין לחודיה.

וגם לא דמי להא דאמרינן בפרק יש נוחלין יאכל פ' פירות דקל זה וכו' לא אמר כלום עד שיאמר תנו לפלוני דקל זה ויאכ' פירותיו תנו לפלוני בית זה וידור בו ואע"פ שלא פירש ואמר דקל לפירותיו ובית לדירתו הוה ליה כמפרש דשאני התם שלא הקנה לו עצמו של דקל ולא עצמו של בית לגמרי שאם היה כן לא היה צריך לומר ויאכל פירותיו וידור בו אלא כל עצמו לא נתן לו אלא הפירות והדירה א"כ למה אמר תנו לו הדקל תנו לו הבית לא אמר כן אלא שיהא הדקל קנוי לפירות והבית לדירתו דומיא דההיא דנדרים דדייקינן מדהזכיר פי מדבר עמך אבל הכא הא דאמר ליה דקנאי הוצרך לשעבד נכסים שיש לו עתה וכשתרצ' לומר דאקני שעבד לו העתידים לבא וכל חד וחד קנין לחודיה וראיה ברורה דכי כתב ליה דקנאי ודאקני לא משתעבד דמיהן או פירותיהן כמו דקל לפירותיו מדמותבינן אשמעתין דיחלוקו מדתניא הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין ואם איתא חצי שבח מבעי ליה ואסיקנא מאי גובה דקני חצי שבח ואם איתא דהכי קאמר דקנאי לדאקני כוליה שבח בעי לעכב שהכל נשתעבד לבעל חוב אגב הקרקע שהיה בעולם ואמאי יחלוקו.

והנה ראיתי להרשב"א ז"ל בתשובת תתקי"ד הביא בטור ח"מ סי' ק"ד ראובן שלוה משמעון מנה בע"פ בשנה ראשונה של שמיט' וחז' ולוה ממנו מנה בשטר בשנה שלישי' ולוה מלוי מנה בשט' בשנה שניה ושעב' לו נכסיו שקנה ושיקנ' מטלטלי אגב מקרקעי ומת ראובן ועמדו יתומים ופרעו לשמעון מעות ונתנו לו עוד שטרי חוב שהיו לראובן אביהם על אחרים והשיב ז"ל שאע"פ שמלו' בשט' המאוחר' קודמת למלוה על פה המוקדמת לענין לגבו' מטלטלי דלקמ' לא משתעבדי אלא מתקנת' דרבנן ולבתרא משתעבדי מדינא שהרי שעבדם לו ראובן בשטר מיהו ה"מ במטלטלים ידועי' של ראוב' אבל אלו שפרעו במעו' מה שגבה גבה וא"א לו ללוי להוציאן מיד שמעון אלא אם כן יש לו עדי' שאותן מעו' עצמן היו של ראובן דאם לא כן שמא משל יתומי' עצמן היו או שמא מכרו משל אביהן ובמעו' פרעו ולא נכנסו אלו בכלל שעבודו של לוי מעול' דהוי נכסי דקנו יתמי זו היא כללות דבריו בתשובה אע"פ שבאו בארוכה שם ומוכיח להדיא מדבריו שאע"פ שכתב ללוי שעבוד נכסים מטלטלי דעתיד למקני ונשארו מטלטלים אצל יתומי' אם מכרום היתומים לא חל שעבודם על דמיה' ולפיכ' אם נטלם מלו' ע"פ זכה שאין לבע' השטר שעבוד על הדמי' יותר ממנו ולפי דרכינו למדנו ששעבוד דאקני לא חל מעכשיו על דמיהן או חלופיהן אלא עד שיבואו לעולם עוד כתב וזה לשונו ושטר החוב שמסרו היתומים לשמעון מחמת שטרו המאוח' אם נתחייבו אותם בעלי חוב לראובן זה קודם שלוה הוא מלוי ומשמעון א"א ללוי לזכות באותן אלא במחציתן שהרי זה כלוה ואחר כך קנה דקיימא לן דיחלוקו עד כאן לשונו ומה שכתב קודם שלוה טעו' סופר הוא וצריך לומר אחר שלוה כמו שמוכיח להדיא ואע"פ שאילו לוה מעות או מטלטלים כסף או שוה כסף שהיו משועבדים לראשון משעה שנזקפו על בעלי החו' כמלו' פקע מעליהם שעבודו של ראשון וחל' שעבוד שניהם בבת אחת וחולקים ואם קדם המאוחר זכה.

ומצאתי תשוב' להרשב' שהביא' בטו' א"ה סי' צ"א שנשא' על אלמנ' ששדכ' את בת' לשמעון ונתחיי' לו סך מעו' בנדוני' בתה וקוד' הזמן עמדה ונשא' ורוצ' לפטו' עצמ' דאמר' שכשחיי' עצמ' לשמעון לא היו לה נכסים לפי שעדיין לא נשבע' שבועת אלמנה ובשטר התנאים אין כתוב בו דאקנה והשיב איברא גובה הוא ואפילו אם תמצא לומר דלא משתעבד דאקנה אלא אם כן כתב בפירוש דאשה זו נכסים היו לה אלא שצריכה שבועה וכל זמן שלא נשבעה הוא דאינו גובה ומדרבנן משום שמא צררי אתפסה ועכשיו שנשבעה איגלאי מילתא שלא נפרעה ושלא התפיסה צררי שטר כתובה כדקאי קאי ומה שהיה לה הוא גובה עכ"ל. ולכאורה משמע דכיון דשטר כתובה כדקאי קאי והוא היה בזמן השעבוד חל על הנכסים שגבתה מכח השטר והא ליתא דהני נכסי ליתנהו בעולם ודאקני מקרו ועוד אפילו אם היתה נשבעה שבועת אלמנה כבר אין שעבוד חל על החוב דליתיה בעולם כדכתב הרשב"א ז"ל עצמו בתשובת תתקי"ד ע"ש אלא הכא אין צריך שעבוד דאפילו מלוה על פה גבי מינה ואפי' מן היורשין ואמרי' דבעל לוקח הוי מכל מקום היכא דאיכא פסידא דלקוחות שויוהו רבנן כיורש ואמרי' בפרק י"נ יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותם מהם אפילו לדינא דגמרא דלא משתעבד לבעל חוב אלא קרקע והוא הדין לתקנת הגאוני' ז"ל חשיב כמטלטלי אע"פ שעיקרו היתה מלוה כדכת' הרא"ש ז"ל בפ' יש נוחלין ועוד ראיה ממה שכתב הרא"ש בר"פ מי שמת אהא דאמרינן התם יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו ואין חייבין לזון את הבנות מן הדמים ואין לתמוה מה לי דמים מה לי נכסים דמזון האשה והבנות דוקא ממקרקעי ולא ממטלטלי וכשמכרו הקרקעות נעשו הדמים מטלטלים והביא דברי רב האיי גאון ז"ל שכתב דבתר דתקינו רבנן מזוני ממטלטלי חייבין ליתן מן הדמי' וכתב הרא"ש ז"ל שדברי רב האיי תמוהים דהני זוזי לא אשתעבדו לבנות אלא שעבודיה אנכסי אביהן וכיון שמכרו ואין יכולים לטרוף הפסידו למה הדבר דומה למלוה על פה שיצתה על היתומים ומכרו נכסי' שאין בעל חוב גובה מן הדמים שבידן דלאו הני זוזי שבק אבוהון ותדע וכו' וכלשון הזה כתב הרמב"ן ז"ל בחידושי בתרא שלו על דברי רב האיי ז"ל. וכן תמצא בתשובות המיוחסות להרמב"ן סימן מ"ט שאין האלמנה נזונית מדמי הקרקע שמכרו היתומים שהמעות האלו לא היו משל אביהם ולא נשתעבדו לה ע"ש מוכח להדיא ששעבוד הנכסים לא חל על דמיהם ואף רב האיי ז"ל לא אמר שהבנות ניזונות מן הדמים אלא לענין יתמי דבמקום אבוהון קיימי ומתקנת' דרבנן מטלטלי דידהו משתעבדו לבעל חוב ולכתובה ולמזוני וכי היכי דאם מכרן בחייו היו הבנות נזונות מהדמים אף לאחר מותו נזונות אבל מודה הוא דמדינא לא חל שעבוד בעל חוב על דמי המטלטלי' והוי ליה נכסי דקנ' בתר הכי ויחלוקו ועוד ראיה מדברי הרב אלפס בפרק אע"פ גבי יחד לה מטלטלי וליתנהו בעינייהו דבי מתא מחסיא אמרי בשבוע' והילכת' דגבה בלא שבועה כתב והוא דידיע דהני מטלטלי מחמת הנך מטלטלי קמאי נינהו ואי סלקא דעתך ממילא חייל שעבודא אדמיהם וחלופיהן היינו הך והיכי ס"ד והוה ליה כאיתנהו בעינייהו דלכולי עלמא בלא שבועה אלא ודאי דלענין שעבודא לא חייל אלא כיון דמחמת מטלטלי קמאי אתו לא מתפיס ליה אחריני. והרי"ף עצמו ז"ל בפרק נערה גבי האשה שמכרה בנ"מ הבעל מוציא מיד הלקוחות כתב אי איתנהו להנהו דמי דשקלא אתתיה מהד' להו ללוקח וכתב הר"ן משם הרשב"א ז"ל דנרא' מדבריו דאי אחלופינהו אף על גב דחלופיהן בידה אינו חייב בעל לשלומי עד כאן.

ועוד מצאתי להר' מהר"י קארו ז"ל בחושן משפט סימן ק"ד שכתב גדולה מזו שמה שאמרו כששעבד לו מקרקעי ואגבן מטלטלי אז דינן כמקרקעי ואם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו היינו דוקא במטלטלי שנתברר בעדים שהיו בידו קודם שלוה מהשני אבל אם לא נתברר כן בעדים מחזקינן להו כלוה ולוה וקנה דקיימא לן בפרק מי שמת דיחלוקו ואי קדם השני וגבה זכה עד כאן לשונו הרי מבואר מדעת הרב דאפילו בסתם מחזקי' הנכסים בחזקת שעכשיו קנאם ואין ספק שהוא סומך על שורש זה שכל הנכסים שיש לו עכשיו אע"פ שבאו מחמת נכסים הראשונים כמי שקנאם עכשיו מחזקינן להו שאם לא כן לא היה דינו מחוור לגמרי שעל הסתם נחזיק את הנכסים בחזקת שבאו לידו ממקום אחר בירושה ומתנה ואותם הנכסים שהיו מקוד' נאבדו או נתעכלו דמסתמא הן הן הראשונים והן הן האחרונים ויש ראיות על זה אלא שאין לי להאריך אבל דין זה הוא סמוך על זה העיקר שכל הנכסים שבידו עתה אע"פ שהם מחמ' הראשונים לא נשתעבדו ולא מחזקינן להו שהיו בידו כבתחילה הן עצמן ולא נתחלפו כלל.

ואף בזו יש לדון אחר דבריו ז"ל כי הוא בא ללמוד זה מדברי ספר התרומות ומשם אין ראיה שהוא לא אמר אלא כשתפס האחרון דלא מפקינן מיני' דאז יש לדון דהמוצי' מחבירו עליו הראיה דלא מקריא תפיסת ספק דומיא דתקפו כהן דריש מציעא דכל היכא דליכא לאוקומא בחזקת מרא קמא ויש ראיות על זה ואין כאן מקומן. אבל כשלא תפס אחד מהם מנין לנו להעמיד הנכסים בחזקת שקנאום אחר כך ולתת חציין לבעל חוב מאוחר ולא נעמידם בחזקת שהיו אצלו מעולם שהרי בטור סימן קי"ב הביא משם הרמב"ן והוא בספר התרומות בלוקח שקנה נכסים וטוען אחר כך קנאם שאם אין עדים שקנה הלוה נכסים אלו אלא שהיה מוחזק בהם שמעמידין אותם בחזקתו שהיתה שלו ושל אבותיו מעולם וכן הורו הגדולים בנותן נכסים מעכשיו ולאחר מיתה שכל הנכסים בחזקת שהיו באותה שעה הם וכתב הטור שיש אומרים שלעולם על המלוה להביא ראיה שהיו הנכסים ביד הלוה בשעת ההלואה שהלקוחות הם מוחזקים בנכסיהן ודאי והמלוה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ל והרב מוהרי"ק ז"ל כתב שאלו י"א היא הסברא שעלתה על דעת בעל התרומו' והשיב לו הרמב"ן ואע"פ כן כתב רבינו ועשאה עיק' משום דהכי מסתבר ליה ואני רואה שהרי בעל התרומות מעולם לא עלת' על דעתו לחלוק על סברת הרמב"ן שהרי כתב סברתו שעל המלוה להביא ראיה ואמ' וע"ז הוסיף ביאור הרמב"ן ז"ל וזה אשר השיב לי שאם אין עדי' שקנאו וכו' אלמא אף הוא לא אמר אלא בקרקע שידענו שקנאו מאחרים ואין ידוע אימתי קנאו אבל קרקע שהוחז' בו נעמידנו על חזקתו שהיה שלו ושל אבותיו מעולם והביא ראיה מדאמרינן לענין חזקה שמאחר שהביא ראיה שהוא של אבותיו הוחזק כשלהם מעולם ועוד הביא ראיה מדברי הגאונים ז"ל ומה שהביא ראיה הטור משם י"א לא על בעל התרומות אמר אלא גברא רבה אחרינא אשכח דסבר הכי ואף ממנה אין ראיה לנדון דידן דדוקא לגבי הלוקחים הוא דצריך המלוה להביא ראיה לפי שהלוקחים מוחזקים בודאי והמלוה ספק אבל אצל מלוה מאוחר למה נחזיק את זה בנכסים יותר מזה ובסוף פרק מי שמת הביא נמקי יוסף דין זה בשם הרמב"ן וכתב והכי מוכח מההיא דפרק המקבל יתומי' אומרים אנו השבחנו דאמרינן ארעא לגוביינא קיימא וכו' ומיהו אין ראייתו משם מכרעת אצלי ואין להאריך וכבר היה אפש' לחלק בין קרקע למטלטלי דקרקעות אינן עשוים למוכרם ולהחליפם ומסתמא כאן נמצאו וכאן היו ושמא נחלת אבותיו הם והולך ומתפרנס מהם אי נמי קלא אית להו אם איתא שקנאם אחר כך אבל המטלטלים אדם עשוי למוכרם ולהחליפם באחרים ולית להו קלא ותדע דמקרקעי דוקא אין אדם עשוי למכרן אלא מדוחק גדול מדאמרי' בסוף פרק האיש מקדש ההוא גברא דזבין לנכסי אדעתא למיסק לא"י וכו' ובה' הרא"ש ז"ל מייתי שפרש"י דוקא קרקעות לפי שאין אדם עשוי למכור קרקעותיו שהוא מתפרנס מהם אם לא שהיה בדעתו לעקור דירתו אבל אם מכר כל מטלטלים שלו אפילו אומר בשעת מכירה אדעתא למיסק המכר קיים אם לא שהתנה אלא שמצאתי להרשב"א בתשובה אף במטלטלים ובטור חושן משפט סוף סימן ר"ן הובאה שם בבית יוסף שאמרו משמן של גאונים כי נותן סתם מטלטלים לאח' ואחר שמת טוענים היורשי' הבא ראיה שמטלטלים אלו היו בשעת המתנה ושמא לאחר מכאן לקחם ואמר שעל היורשים להביא ראיה דמסתמא כאן נמצאו וכאן היו וכל שטען דבר חדש עליו הראיה עד כאן ומיהו מצאתי תשובה למהר"ם במרדכי בסו' פרק יש נוחלי' על מתנה שנתן ראובן לחתנו שיטול חלק בכל נכסיו קרקעו' וספרים והמעות כ"א מן היורשים כתב דוקא זכה בנכסים וחפצים המסויימין וידוע לו בעדים שהיו לו בשעת המתנה ולא בנכסים דאיכא לאסתפוקי בהו דשמא לאחר מכאן באו לידו ע"כ ואפש' להעמי' שלא יחלוק מהר"ם ז"ל על דברי הגאונים והרמב"ן והרשב"א שסמכו את דבריהם דדוק' כשנתן אדם כל מטלטליו לאחר הוא שאמרו שהבא לטעון דבר חדש עליו הראיה לפי שמאותה שעה הוחזקו כל המטלטלים בחזקת מקבל המתנה והעמיד' על חזקת' שלא נתחדש בהם דבר דכל דליכ' חזקה דמעיקר' אזלינן בתר חזקה דהשתא כדמוכח בכמה דוכתי אבל במזכה לחתנו חלק בנכסיו ועדיין נשארה זכות יורשים וחזקתם במקומה לעול' מי שאינו יורש מחזיקינן ליה בבא להוציא מיד היורשים ועליו להביא ראיה דבמקום חזקה דממונא לא אזלינן בתר חזקה דגופא כדמוכח בפרק מי שמת דתנן לא כתיב ביה שכיב מרע והם אומרים בריא היה והוא אומר שכיב מרע היה ר' מאי' אומ' אם בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע דאזיל רבי מאיר בתר חזקה דהשתא כמו שהוא עכשיו בריא כך היה בתחילה וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה דאזלינן בתר חזקת ממונא ולא דמי לנותן כל המטלטלים שמההיא שעתא נעקרה חזקת היורשים מעליהם והוחזקו בחזקת מקבל המתנה שלא נשאר שום זכות ליורשים בהם אם לא שבא להם זכות אחר כך ועליהם להביא ראיה ויש ראיה לזה מההיא שמעתא דפרק חזקת דאחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמי דקיימא לן כרב דאמר עליו להביא ראיה אע"פ שהאחים באים להוציא מידו לפי שכבר הוחזקו כל הנכסים שבידו בחזק' תפוסת הבית והוא שבא להוציא מחזקה זו עליו הראיה ועוד יש ראיה משמעתא דפ' האשה שנתארמל' שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא וממה שכתבו התוספות שם דכיון דודאי זרק לה הקדושין ומספקא לן אם קרוב לו אי קרוב לה לית לן למימר אוקמא בחזקת פנויה להתירה לכתחילה והכא עדיפא דבשעת המתנה לא היה בה שום ספק וכבר עמדו הנכסים בחזקת מקבל ואין להאריך. וכל שכן דלא דמי לנדון של הרמב"ן ז"ל שהמלוה בא להוציא מיד הלוקח ומחזקתו לא אמרינן שקנאם אחר כך אלא נעמידם בחזקתם. וזה לי ט"ו שנה שכתבתי על סברות הללו ועתה באקראי מצאתי בטור אבן העזר סימן פ"ו תשובות הרשב"א שהובאה בבית יוסף שם על מי שנתן לבתו או לאחותו מעות על מנת שאין לבעלה רשות בהם והיא עשת' הודאה שאין לה שום ממון בעולם משלה אלא אותן נכסים שנתן לה אביה ומתה האשה והבעל טוען שהנכסים אלו משלו הן ואותן נכסים שנתן לה האב נאבדו והשיב שהדין עם האב וכל שטוען דבר מחודש עליו להביא ראיה והביא מההיא דאונות ושטרות דפרק חזקת שהבאתי מאז בתשובה. ומעתה יש לתמוה היאך פשוט לו להרב מוהר"י קארו ז"ל שכל שלא נתברר בעדים מחזקי' להו בלו' ולוה וקנה דיחלוקו ולכתחילה יוציאו ב"ד מחזקת המוקדם ויתנו למאוחר.

ונראה שעוד יש לחלק בין נכסים לנכסים במטלטלים עצמן בין סחורות של משא ומתן ודינרים ובין מטלטלי בית ותכשיטי זהב וכס' שאין אדם עשוי כ"כ למכרן כההוא דאמרינן בהגוזל בתרא בהמכיר כליו וספריו דבאדם שאינו עשוי למכור כליו לא בעי' אותם התנאי' הנז' שם שראו מחתרת חתורה והכי מוכח באיזהו נשך דלענין הונאה אמרו לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל לוקח מבעל הבית אין לו עליו אונאה ומפרש טעמא דמני תשמשתייה דיקירי עליה לא מזבין להו אי לאו בדמי יתירי אלמא אין אדם עשוי למכור חפציו וכלי תשמישו ואין סברא לומר שמכר הראשונים שהיה לו ואלו הם אחרים אלא הן הן שהיו בידו בראשונ' ולא נתחדש בהם דבר אבל דברים של סחורה ומעות אדרבא אית לן חזקה אחריתי איפכא חזקה דאין אדם עושה מעותיו אנפרות שאם לא היה מהפך בעיסקא מהיכן היה מתפרנס אטו נכלינהו זוזא זוזא כדאמרי' גבי נכסי דיתמי דאיזהו נשך אלא חזקה שנתחלפו כמה פעמים ובכך יש להעמיד דברי הרב ז"ל שאמר שעל הסתם יש להחזיקן בלוה ולוה ואחר כך קנה ויחלוקו ועדיין אני צריך להתישב להכריע בסברות הללו ובנדון שלפנינו אין אנו צריכין לזה כי הסחורות שנתן ידוע ששם במצרים קנא' והזהובי' שנתן ידוע מכאן טרם לכתו עשאן שהריפ"ש להוליכם שם ובאותה שעה באו לעולם ואז חל שעבודם ועוד דאדם זה ידוע לנו שפרנסתו היתה תלויה במשא ומתן ואותם הנכסים שהיה מוחזק בהם בזמן שנשא את השני' זה עשר שנים אם היה מניחם בטלים בקרן זוית לא היו מסתפקין לו לשתי שנים אלא שנשא ונתן ומכר והחליף וכמה פעמים היה עובר אורחו' ימים לרדת מצרימה ומוליך בידו שיריפי"ש ומביא משם יגיע מצרי' וסחר כוש למוכר' בקונשטנדינ' ושאלוניקי.

ולענין שבא בשאלה שכתובת הראשונה מרובה כפלים כשניה אם הדין נותן שתגבה לפי חשבון זו משנתינו היא דתנן בפרק מי שהיה נשוי כתובה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות וקיימא לן כרבי דאמר לעולם חולקות בשוה שכל הנכסים משועבדים לבעלת המנה כמו לבעלת המאתים ובעלת שלש מאות וכך היא שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובפרק הכותב כתב הרא"ש מדברי הרי"ף מוכח שמשוה דין לוה ולוה ואחר כך קנה לשני שטרות שזמנן ביום אחד ואע"פ שבאותה דמי שהיה נשוי יש שיטה אחרת לר"ת כבר דחו דבריו ועשו מעשה כל רבותינו האחרוני' ז"ל ואין להרהר בה כלל. והוצרכתי להארי' בענין נכסים דאקנה לפי ששמעתי שיש חכמים אומרים כששעבד לו נכסיו שקנה ושיקנה חל שעבודו של ראשון על דמיהם ותמורתן עד סוף העולם ואין בעל חוב מאוחר חולק עמו כדין לוה ולוה ואחר כך קנה ואני כתבתי מה שנראה לי מפי סופרים ומפי ספרים כאותה שאמרו כל דבר שנתנו ב"ד לבן עליה' סוף שמסכימים לדברי הראשוני' עד הלכה למעשה.

יצא מכלל דברינו שהאלמנה זו השניה זכתה במחצית הנכסים שתפרע מהם עד סכום כתובה והנראה לעניות דעתי כתבתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף