שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/רח

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ רח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מורינו רבינו האשל הגדול יורינו על אודות ראובן שיש לו חלק בבית ובחצר שמינית הבית והחצר ובאותו שמינית יש בו דין חלוקה ורוצה לחלוק ראובן עם השותפים. וללוי יש לו כמו כן דין חלוקה דהיינו חלק שמינית הבית שירש מאביו. וחלק כ"ד שקנה נמי משמעון. ועתה רוצה לוי לחלוק עם ראובן ואמר הואיל ובאתי מכח שנים אינו רוצה שיהא ב' חלקי ביחד כי אם אתרי מצרי כדי לבטל החלוקה כי איני חפץ כתקנתכם להיות שני חלקים ביחד. ועתה יורינו אם יכול למחות אם לאו: ועוד יורינו מורינו כי הבית עתה פתוח לר"ה לצד צפון. ואם יחלקו הבית יצטרכו לפתחו למבוי אחד הסמוך למערבו. והחצר עומד בדרומו של בית. ובניין הבית עומד לצפונו סמוך לרשות הרבים. ואפילו אם היה הבית וחצר בניין שוה. היה אמה הסמוכה לרשות הרבים טובה כפליים מאמה העומדת לדרומה כי זה רחוק מרשות הרבים. וכל שכן שהבניין סמוך לרשות הרבים והחצר רחוקה ממנו. ואם ניתן בשומא לכל אחד לא היה בבניין עולה לשלשה אמות או פחות: ועוד יורינו מורינו אם עובי החומה שאינה עומדת לסתור מכל וכל כי כל הבניין סמוך עליה מן החשבון כמו אויר הבית והחצר אם לאו. ושלו' מורינו רבינו מאיר יגדל לעד:

תשובה

אני איני כדי ששלחתם לי רבותיי ברם כך דעת תלמידכם נוטה דלא מצי לוי למימר אי איפשי בתקנת חכמים להיות שני חלקי ביחד דלא שייכא הא מילתא אלא היכא דליכא פסידא לאחריני. והוא מוחזק כמו ששמעתי בשם ריצ"בא ז"צל שהקשה בפרק קמא דבבא קמא (דף ז:) גבי הא דאמר רב אחא בר יעקב אי שקלת כי דינך שקול כדהשתא. ואי לא שקול כיוקרא דלקמיה והקשה רי"בא אמאי לא שקיל זיבורית כי השתא לימא אי איפשי בתקנת חכמים שתיקנו לי בינונית ותי' דלא שייכא הא מילתא אלא היכא דליכא פסידא לאחריני והוא מוחזק. וההיא דאיני ניזונית ואיני עושה שאני התם דהיא מוחזקת ממעשה ידיה. ומיהו נראה לי לתרץ בענין אחר דלא שייך התם בבבא קמא למימר אי איפשי בתקנת חכמים דלא שייך אלא היכא שתיקנו התקנה לתקנתו ולטובתו. אבל בינונית לא לטובתו של מלוה נתקנה. אלא לטובתו של לוה היתה עיקר התקנה שלא תנעול דלת בפני לוין. ולא מצי למימר אי יהבת חלקי שלא במקום אחד שפיר. ואי לא מהדרנא חלקי הבא משני בני אדם למרייהו ותצטרך לחלוק חלקי לשנים לשני בני אדם דדבר פשוט הוא דכל כי האי גונא א"ל לכי תהדר. דלא אמרינן הא מהדרנא שטרא למרייהו. אלא כדי לאחזוקי ממונא. כגון ההיא דפרק קמא דבבא קמא (דף ז:) וריש פרק בתרא דכתובות (דף קט:) בפלוגתא דאדמון ורבנן: השתא ומה בטענת אי איפשי בתקנת חכמים אף על גב דליכא מאן דפליג עליה ולאו מחוסר מעשה הוא. אפילו הכי כתב רבינו יב"א דלא אמרינן ליה אלא לאחזוקי ולא היכא דבא להוציא בטעם זה. וכל שכן בנדון זה דמחוסר מעשה הוא. ולא סברא פשוטה היא כל כך דהא איכא אדמון דפליג עליה בפרק בתרא דכתובות (דף קי) דאפילו לרבנן דאית להו הא סברא אפילו הכי לא אמרינן לה כדי להוציא. אבל ליכא למימר דאי הוה טעין מהדרינא שטרא למרייהו הוה טעין אידך אני הייתי מעכב על ידך למוכרה להם לפי שעתה אני מצרן ולא הם. דהא אמר בפרק המקבל (בבא מציעא דף קי) לבעלים הראשונים לית בהו משום דינא דבר מצרא. וליכא למימר נמי כיון דאתי מכח תרי מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וניתיב ליה שני חלקים בשני מקומות. דהא לאו זכות היא לו ואף על פי שהוא חפץ בזה בטלה דעתו:

וששאלתם לפי שהבית פתוחה לרשות הרבים עתה. ואם יחלוקו יצטרכו לפתוח אותו למערב וכו'. לא יכולתי לעמוד על אופני דבריכם. כי לא בחנתם למה יש לחלוק אותו כך. שיהא כל בניין הבית מצד אחד ומילואה של חצרי מצד אחר. אדרבה פלוג הכי מצפון לדרום. ויהא לכל אחד חלק בבית ובחצר. וזה יצא בצפון וזה יצא במערב. כאשר כתבתם. ואפילו אם אי אפשר להיות מפני שום טעם המעכב בדבר לחלוק כך אם שניהם מתרצים לחלוק בענין אחד. הכל כמו שירצו יעשו. ואם זה אומר בכה וזה אומר בכה למה לא יטול זה בבית ובחצר וזה בבית ובחצר. וזה לצפון רשות הרבים וזה למערב לצד המבוי כדאשכחנא (בב"ב דף יג.) בארעא דחד גיטא נהרא וחד ניגרא דפלגו לה בקרנזול. ועוד כמה ספקי ספיקות מסופקני בדבריכם.. ודבר זה היה ראוי לברר בצורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ומדת ארכו ומדת רחבו. ומה טוען ראובן. ומה טען שמעון הכל באר הטב בכתב. ומתוך כך יתחוור ויתברר הדבר לאורו ואנא לא בתוונא דליבא יתיבנא אם לא שתבארו ואז אתן דעת אי גמירנא גמירנא:

וששאלתם אם עובי החומה עולה לחשבון כאויר הבית והחצר נ"ל דאינו עולה לחשבון. דאי סתריה ליה אפסדיה. ואפי' אם האחד חפץ בזה אין שומעין לו לחלוק בכי האי גוונא דלאו אורחא הוא וגדולה מזו תנן בחלוקת הבית פרק השותפין (בבא בתרא דף ב.) מקום שנהגו לבנות גויל גזית בגויל זה נותן ג' וזה נותן ג' הכל כמנהג המדינה ואם יש כל כך מעט קרקע שאם יעשו כותל לא ישאר כדי חלוק' לזה ולזה ונהגו בעיר גויל. וקאמר אידך נעשה גזית ואז יהא דין חלוקה אין שומעין לו. כ"ש לסתור כל הבנין. יפסדוה מכל וכל כדפריך פרק קמא דבבא מציעא (דף ז:) גבי שנים אוחזין בטלית הכי נמי דלפלגו לה אפסדוה וכן היו רוכבין על גבי בהמה וכו'. ה"נ אין שומעין לו. ואם לא עלה לחשבון שיהא בו כדי חלוקה או יחלקו בדמים בדינא דגוד או איגוד.

ועוד חוזרני לבאר מה שלא ביארתי דאם יחלוקו ויגיע לאחד חלקו בצפון כאשר בנין הבית שם וסמוך לרשות הרבים. ולשני יגיע חלקו בחצר ויהא פתחו במבוי ולא בר"ה נראה דודאי קורבה ורוחקה דרשות הרבים שזה פתחו לרשות הרבים וזה פתחו למבוי שעל ידי שיעלה לחבירו כספי' לא יוכל לעשות שיהא גם של חבירו פתוח לרשות הרבים. הא ודאי יעלו זה לזה בקרקע ולא בכספים. כדאשכחנא בחלוקת ארץ ישראל בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכב.) דקאמר ר' יהושע בקרקע העלוה לקורבה ולרחקה ואשכחנ' בקדושין דגמרינן חלוקת אחין ושותפין מחלוקת ארץ ישראל גבי יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן. אבל מה שהבית חשוב מן החצר לפי שיש בו חדרים ועליות ושאר בניינים נראה דבהא אפילו רבי יהושע מודה לר' אלעזר דבכספים יעלו דעל ידי כספים שיוסיף יבנה גם זה בחצר חדרים ועליות כמו שיש בבית:

וששאלת על ו' שותפים שבבית ובחצר לראובן ג' שמיניות. לשמעון חלק ששית. ללוי חלק שמינית. ליהודה חלק י"ו. וחלק כ"ד: ליששכר חלק י"ו יחלק כ"ד. לזבולן חלק י"ו. לבנימין חלק י"ו. נראה לי דראובן ושמעון וכן מי שיש לו דין חלוקה יכולים בטוב לחלוק. והאחרים שאין להם כדי חלוקה כגון זבולון ובנימין וכיוצא בהם בשותפותם אף על גב דכל חד מינייהו לא חזי חלקו לדידיה מכל מקום כיון דבין שניהם אם יעמדו בשותפות מיתדר להו יעמדו בשותפותם ואחרים שיש להם כדי חלוקה יפרדו מהם ואם יאמרו זבולון או בנימין תנו לי חלקי אף על פי שאין לו כדי חלוקה כדי שישאר חבירו לבדו ולא יהא לו כדי חלוקה כדי שחבירו יכוף את האחרים שיעמדו עמו בשותפותם. נראה לי דלאו כל כמיניה לומר כן כדי להפסיד חביריו ולבטל חלוקתם כיון דפחות מכדי חלוקה לא חזי לדידיה כגון זה כופין על מדת סדום ויכופו אותו לעמוד עם חבירו בשותפו' כיון דלאו להאי אית ליה כדי חלוקה ולא להאי אית ליה כדי חלוקה יעמדו ביחד ולא תבטל חלוקת חביריו כתמות נפשו עם פלשתים. ואפילו רב יוסף מודה בזה דלא שייך למימר מעלינן ליה וכו. דגדולה מזה פירש ר"ת בתרי ארעתא אתרי ניגרי דלא שייך למימר מעלינן ליה וכו'. דאטו אם יחפוץ האחד לחלוק לעשרים חלקים מי צייתינן ליה מאי טעמא כל שכן בנדון זה דלא צייתי ליה להפסיד לעצמו ולחביריו דלא חזי חלקו לדידיה כלל אלא שבשביל ערמה הוא עושה והשומא על הדיינין.

וששאלת אם יפול לאחד ג' אמות ולאחד ה' אמות אם בעל הה' אמות יכול לומר לבעל ג' טול אתה ממני אמה כדי להשלים חלקך לד' אמות בהא מילתא איפליגו בה רשב"ג ותנא קמא בפרק קמא דבבא בתרא (דף יג.) טול אתה שיעור ואני פחות שומעין לו רשב"ג אומראין שומעין לו. והאלפסי פסק כר"שבג דמסתבר טעמיה. ור"ח פסק כתנא קמא במתנה דוקא אבל בדמי לא דכל כי האי גונא לא שייך גוד או איגוד כיון דלא זבין מידי דחזי אלא דבר מועט דלא חזי לדידיה: והא דאמר ת"ק שומעין לו כמתנה דוקא: ובעל העטור כתב דהלכה כתנא קמא לא שנא מכר ולא שנא מתנה ומפרש הכי מילתא דרש"בג אי שומא בדמי לית ליה למיתב משום דלית דינא דגוד או איגוד ואם כן למסקנא דמסיק אמימר אית דינא דגוד או איגוד אם כן לתנא קמא שומעין לו משום דאית דינא דגוד או איגוד. ואף על פי שאיני כדי להכריע נ"ל דהלכה כת"ק כיון דמתמה תלמודא מעיקרא היכי דמי אילימא כדקתני מאי טעמא דרשב"ג אלמא לא מסתבר ליה טעמא כלל. ואף על גב דלבסוף תפרש תלמודא טעמא: טעמא דחיקא הוא ולעניין פסק הלכה אסברה דמעיקרא סמכינן והלכה כתנא קמא:

ועובי החומה אינו עולה כלל למנין ד' אמות או איכא פסידא טובא אי סתרו לה ולאו אורחייהו דאינשי למיסתרה. אמנם לסתור מקצת החומה ולהקלישה כדי להשלים לכל אחד שיעור חלוקה אם לא יפול הבנין שעליה יכול להקלישה ולבנותה וכופין דאירחא דאינשי דעבדי הכי:

ושיעור חלוקת הבית פר"י פר' המוכר פירות (ב"ב צח:) ד' אמות על שש. ומדמה חלוקה להא דתנן התם (דף צח.) המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכו' עד ארבע אמות על שש וההיא דבית שאין בו ד' על ד' אין האחין והשותפין חולקין בו ופריך הא יש בו ד' על ד' חולקין והתנן אין חולקין את החצר עד שיהא ד' אמות לזה וד' אמות לזה ומשני לה שפיר ומוקי לה בחצר המתחלקת לפי פתחיה אבל לענין חלוקת הבית איכא למימר דלעולם בעי ד' על ו' לכל חד וחד:

וששאלת אם לאותו שיש לו חלק י"ו יש לו כדי חלוקה בחצר הרחוק מר"ה ואין לו כדי חלוקה בבית הסמוך לרשות הרבים אם יש לו לחלוק מספק שמא יפול גורלו בחצר ולא במקום הקרוב. או יאמר אי אפשי לחלוק הואיל ובמקום הקרוב לרשות הרבים אין בו כדי חלוקה ומעלינן האי מקום הקרוב כנכסי דבי בר מריון. נראה לי אם בין הבית והחצר יהיה לו ד' על ו' שראוי לעשות לו בית דירה חולקין ושלו' מאיר בר ברוך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.