שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/רפח

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ רפח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למען אחיי וריעיי. אלופיי ומיודעיי: אדברה שלום ואדרוש בסוף ובראש. וכפיי אפרוש: בארשת שפתיי לארוש: ולהיותכם רעננים כברוש נצר מטעכם לאמונה יגבר בארץ וישרוש. ומשורש פורה ראש יסקל ויעדר ויפרוש. ולא ימיש מעשות פרי תאוה ולפרוץ. ומשקו רביבכם רוב דגן ותירוש. ולמה באתם על תלמי שדי לחרוש. בארץ מליחה צנומת הנגב מעלת טרשים סלע המרכבה. עקב ענווה לישרים. למען ספות הרוה את הצמאה. מנחל עדניכם. הנהר הבא אל אחוה קרוביי ומיודעיי פל"וני ופלוני:

על ששאלתם על רחל שהיתה נשואה לאחר והמיר ונתנה לו חצי זקוק על מנת שיגרשנה. ולמחרת יום הגירושין הלך אחד מעידי הגט אצל אביה ושאל לו הכתובה וקרעה מיד ברשות אביה. ועתה היא תובעת כתובתה מפקדון שהיה לו לבעלה המומר ביד אחרים. וכו'. הכתובה המושב עליהם כמצותכם: ונ"ל דהנאמן אינו חייב להגבות כתובתה מן הממון אשר הפקד אתו. ולא מטעם דמחילה דודאי אם קרע אביה שטר כתובה בהכי לא מיפסדא איהי אם אין שטר כתובה יוצא מתחת ידה שקרעוה אחרים תסמוך על תנאי ב"ד. דקיימא לן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אף במקום שכותבין. ואין שטר כתובה בידה. ולההיא דפרק זה בורר (סנהדרין דף לא) ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה אמרה ידענא ביה דפריע דמהימנא היכא דלא איתחזק בבי דינא למימר פרוע במגו דאי בעי אמרה מחלתיה. לא דמיא כלל. דאע"ג דלא נודע. שהיה הכתובה בבית אביה אלא על פי אביה איהי לא מפסדא כתובתה כיון דלא קרעה. והא אביה גופיה לא קאמר דפרוע כמו שכתבתם בעצמיכם. ואין לפטור הנאמן: אמנם נראה לפטור הנאמן מטעם אחר. דכיון דמומר גיזם לו אב לא ישיב לו הממון. לא מיחייב למימסר נפשיה. ואע"פי שכתב רבינו אלפס ישראל שאנסוהו גוים להביא ממון ישראל והביא חייב. היכא דלא אוקמיה עלויה מעיקרא. ונראה דבריו כי הביא ראיות ברורות אף על פי שר"שי לא פירש מ"מ גבי פקדון אם אנסוהו גוים לנפקד לתת ממון מן הפקדון יכול לתן להם. ואם נתן פטור כדאשכחנא בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיז) ההוא גברא דהוה מפקיד גביה כסא דכספ' סליקו גנבי עליה שקליה ויהבי ניהלייהו אתא לקמיה דרבא פטריה וכו'. עד חזינא אי איניש אמיד הוא אדעתא דידיה קאתי. ואי לא אדעתא דכסא דכספא אתו ופטור. אלמא כל היכא דאיכא למיתלי דאדעתא דפקדון קאתי יכול להציל עצמו בפקדון. כל שכן הכא דבדיניהם חייב להחזיר למומר פקדונו. ולא מחייב להכניס גופו וממונו בסכנה עבור הפקדון. וכי האי גונא. וגדולה מזו אשכחנא שכתב רבינו תם גבי מעמד שלשתן דלא שייך בגוי כיון דמילתא בלא טעמא היא. הבו דלא לוסיף עלה. וז"ה לש"ונו: ואם הנפקד ישראל ומקבל מתנה גוי כל זמן שאין הישראל חוזר בו יכול לתנו לגוי וכו'. עד אבל אם חזר בו לא זכה הגוי במעמד ג'. וחייב הנפקד להחזיר למפקיד. ומיהו אם הנפקד יכול לישמט מן הגוי שלא יפרע לו לפי שבדיניהם של גוים הוא חייב. מכיון שאמר לו ליתן. או ודאי יתן לגוי אפילו לכתחילה. והטעם הוא כמו שפירשו התוספות. דכל מי שקיבל פקדון מחבירו הוה ליה כאילו אתני בהדיה מפקיד מעיקרא אם יבואו עליו גנבים או אנסים מחמת פקדון של זה דלישקליה וליתביה ניהלייהו וליפטר מן המפקיד. אמנם יש לו לחזור בכל צדדין וצידי צדדין שיוכל להתפשר בדבר מועט עם המומר כל למעוטי תיפלה שפיר דמי. והשאר מה שיציל מידו יתן לאשה בכתובתה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.