שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/רמד

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ רמד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אני איני כדי אמנם ענוותכם תרביני. ששאלתוני על היבם שדוחה את יבמתו מלייבם ומלחלוץ. ואומר שאינו יכול מפני עגמת נפש שעדין לא עברה שנתו ממיתת אחיו. אמרי נואש דברי היבם. ואין להם על מי ועל מה שיסמכו. שהרי לא תלו חכמים הדבר לא בשנה ולא בשנתיים. אלא בג' חדשים. דתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה ג' חדשים. ומשם ואילך אם לא רצה היבם לחלוץ או ליבם כופין אותו במילי או בשוטי' דתנן מצוה בגדול ליבם וכו' עד לא רצו חוזרין אצל גדול ואומרי' לו עליך מצוה או חלוץ או יבם ומפרש בגמרא חוזרין אצל גדול למכפייה וכל היכא דאיכא לשון כפייה פירש ר"י אפילו בשוטים דאי במילי לחוד הא קיימא לן בסוף פר' המדיר (כתובות דף עז) דבדברים לא יוסר עבד. ועוד אי במילי מאי פריך בפרק אע"פי (דף סג) בשמעתתא דמורדת והאמר רב האומר איני זן וכו' לישני הא דקתני במתניתין מוסיפין היינו היכא דכפינן ליה במילי לא חשש אז ודאי מוסיפין על כתובתה. אלא שמע מינה דכל היכא דאיכא כפייה בשוטים הוא. ועוד מצות עשה היא לגבי יבם או לחלוץ או לייבם ובה קתני בפרק החולץ (יבמות דף לט) עליך מצוה או חלוץ או ייבם. מאי שנא משאר מצות אם אומרין לו עשה סוכה ואינו עושה. או אומרים לו עשה לולב ואינו עושה כדאמרינן בפרק הזרוע (חולין דף קלג) במה דברים אמורים במצות לא תעשה. אבל במצות עשה כגון לולב או סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו. כל שכן הכא דעובר על מצות עשה שהוא רעבין לשמים ובין לבריות. דכפינן ליה במילי ובשוטים ובגוים ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך. וטוב בעיני שיטעוהו בכל מה שיוכלו להטעותו כי שמא יהיה טורח גדול לכופו בשוט פן יבא לידי מכשול או שמא יברח. על כן אם יוכלו להטעותו שתמחול לו בל ממון שיש בידו מממון אחיו ואפילו בקניין ומוסר מודעא מקודם. סוף דבר אם תוכלו להטעותו בממון עשו. ואחר שתחלוץ תגבו ממנו הממון. דכיון דניתן רשות להכותו כל שכן שיש לנו רשות להפקיע ממנו ממון מה שאין נותנים לו כדי לקיים המצוה דהפקר בית דין הפקר במגדר מילתא כדי לעשות סייג. כל שכן היכא שעובר על דברי תורה דמטעינן ליה בכל מידי דמצינן לאטעויי. והדר מגבינן מיניה. והמלמדים אותו לדחות יבמתו ולעגנה חוטאים ולא להם. ועוברים בלפני עור וגומר. דשהויי מצוה לא משהינן דתלה בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו דאפילו למאן דאמר ביאת קטן עדיפא לא נטרינן לומ' דילמא גדיל ומייבם דשהויי מצוה לא משהינן. כל שכן שהוא דוחה אותה באמרי נואש בולא כלום דשהויי מצוה לא משהינן וכופין אותו כדפרישית אי לא מצו לאטעויי במידי. ושלום מאיר בר ברוך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.