שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/קנט

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ קנט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא לגמרא דידי צריכיתו ולא לסברא דידי בעיתו. אלופי על הנדון שבא לפניך בראובן שהיה בת חולנית בכפית והשיאה לשמעון. ומחמת שהפריז לה נדוניא נתרצה להיות עמה בכפיפה. והנה מתה תוך שנתה והניחה זרע אמנם לא חי שלשים יום. איני כמעביר ומפליג על דבריך ועל דברי שאר רבותי אך מיטיבותייכו לא ידענא מאיזה טעם באתם לומר כיון שהניחה זרע זכה הבעל בדברי' הללו הא קיימא לן כר"שבג דאמר כל שלא חו שלשים יום באדם נפל הוא אם לא קים לן בגויה דכלו לו חדשיו. וכיון שהבעל הוה אצלה תדיר לא קים לן בגויה אי נפל הוי אי לאו. ואי נפל הוו כמאן דליתיה דמי ופליאה בעיני כמו כן שבאתם להכריע ולהכניס ראשיכם בין שני הרים גדולים בין רש"י ובין ר"ת להוציא ממון מחזקתו ואת אמרת שנוציא מיד ראובן לתת לשמעון דלא כר"ת שהיה סומך על שמועתו ומורה ובא הלכה כדבריו. ומסקנא של התוספות כוותיה. וכן הדין נותן כל היכא דפליגי רברבת' ולא איתמר הלכה לא כמר ולא כמר היכא דקיימי זוזי לוקמן ולא מפקי ממונא מספיקא: ומה שכתבתם בשם ריב"א ליישב קושיות רבינו תם דשייך חיתון בארוסין מהא דאמר פרק הערל (יבמות דף עו) בגירותן אית להו חתנות. אין ראיה מזה דעל כרחך לשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד. תדע דהא פריך התם מדכתב ויתחתן שלמה את בת פרעה. ובעו לאיכוחי דאפילו בגיותן אית להו התנות והא ודאי ושראל בגויה לא מיקרו חתנות בלשון חכמים כיון דאין להן לא קדושין ולא נשואין. אלא על כרחך לשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד. ועוד דאפילו בגירותן אית להו חתנות דבעי לאוכוחי מינה דהיינו אירוסין. נראה דאדרבה דבנישואין הוא דווקא לוקה ואינו על הקידושון אם קדש ולא בעל דומיא דבתך לא תתן לבנו. ובתו לא תקח לבנך. ולקחת מבנותיו לבניך דמיירי בגיותן. דומיא דהכי מיירי לא תתחתן דאיירי בגירותן. דלא שייך בגיותן אלא ביאה. ועוד דרך ליקומון אסרה תורה כדאמר בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עח) גבי מחזיר גרושתו שאם קידש ולא בעל אינו לוקה. ומן ההיא דפרק הנושא (כתובות דף קב) דקאמר משום אחתוני זה יישב ר"ת ואין להאריך:

ומה שכתבתם מן הירושה דמציאת האשה (דף סו) גבי הפוסק מעות לחתנו ומת יכול הוא שיאמר לאחיך הוא רוצה שיתן וכו' ופריך בירושלמי ולאו הן הדברים הנקנים באמירה. ומשני כשפסק עמו על מנת לכנוס לא כנס. פי' שמת קודם שכנס. הא כנס ומת צריך שיתן לאחיו אין קשה זה לפירוש רבינו תם. דכולי עלמא מודו בהא דאפילו למאן דאמר היכא שמתה הבת לא זכה. היינו משום דאזילנא בתר אומדנא. דדעתו שתהנה בתו אבל התם הא קיימא בתו ותהנה. ואשר כתבת לפי שהייתה חולנית זכה יותר לעניין דינא לא חילקנו בין בריאה וחולה. בין בזו בין בזו כיון דמת קודם שגבה לא מפקינן דאזלינן בתר אומדנא דדעתא דאב. דאילו הוה רוצה שתמות ולא תהנה מן הממון לא הי' פוסק. ודאי תקנת רבינו תם להחזיר הממון בשנה ראשונה. אף על פי שכבר גבה הבעל. מקומות יש באתרא דנהוג נהוג. דלא נהוג לא נהוג. אבל מה שכתבתי אני לעניין דינא הוא דכיון דמספקינן אי כרש"י או כר"ת לא מפקינן ממונא מספיקא. וכן פסקנו כמה פמעים וצור עולמים יצליחך בתורה ובכל מעשה ידך ויגדיל כסאך למעלה. ושלום מאיר בר ברוך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.