שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/עו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)TriangleArrow-Left.png עו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אילו ג' מעשים לשון ה"ר שמואל

אדוני שאל על ראובן שתבע את שמעון אמך צותה מחמת מיתה שתתן לי מנה מנכסיה וכך אמרה תנו לראובן מנה מנכסיי לפי שהיה משל אמו בידי ואיני יודעת אם פרעתי הכל אם לאו. השיב שמעון להד"ם. ואפילו אם אמת הוא שצותה כך לא אתן לו כי אמו המתה חייבת לי יותר. והביא ראובן עדות ששמעון בעצמו הודה לאחר מיתה שכך היתה הצואה והאלמנה לא נשבעה על כתובת' עכ"ל. לא ידענא מאי תבעי לי למר. דהא לא אמרה אלא תנו מנה לפלוני מנכסיי והני נכסי שהיתה מוחזק' דיתמי הוו. ולא דידה הוו נינהו כל זמן שלא נשבעה על כתובתה. ודילמא מנה קבור קאמרה ואע"ג דפסק הלכתא בספ"ק דגיטין (דף יג) דלמנה קבור לא חיישינן הני מילי שכיב מרע דאמ' תנו מנה לפלו' מנכסיי דכיון דכל הנכסים שלו הם מה לי קבור מה לי שאינו קבור אבל הכא נכסי בחזקת יתמי קיימי אלא שהניחו לה לישא וליתן כיתומים שסומכים אצל בעל הבית. ואפי' אבנט שעליה אינה שלה לעניין לפרוע לבעל חובה מבגדיה. דהא קיימ' לן כרב דאמר אלמנה שמין מה שעליה. ואפי' בגדי חול שמין. דאע"ג דאחין שחלקו מה שעל נשיהם ובניהם ובנותיהם אין שמין בגדי חול. ואעג דשמין בגדי רגלו בגדי שבת כדאית' בירושלמי פ"ק דקידושין. אדרבה משם ראיה דכל היכא דקתני שמין היינו אפילו בגדי חול. דומייא דאחין שחלקו דשמין מה שעליהם דהיינו אפילו בגדי חול. וטעמא דהתם דאין שמין מה שעל בניהם ונשיהם ובנותיה משום דמתוך שהוא טורח להם לבייש נשיהם ובניה' ובנותיהם להטריח' לב"ד מחלי אהדדי. אבל אלמנה בלאו הכי צריכה לבא לב"ד לגבות כתובתה. וכן משמע לישנא ארמלתא שלח ופוק לגמרי משמע. ועוד אי רב לא קאמר אלא בגדי רגל ושבת מאי פריך ליה מההיא דערכין. לישני ההיא בבגדי חול. אלא ודאי רב איירי אפילו בבגדי חול דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה. אדעתיה למישקל ומיפק לא אקני לה. וה"ה אדעתא לפרוע מהן לבעל חוב לא אקני לה וכיון שהיורש מוחזק בנכסים מאן מירמ' ליה בספק לומר שמא מקצת הנכסי' האלו שלה שקמצה מעיסתה או שניתן לה במתנה. מיהו היכא דפירש בהדיא תנו מנה שבמקום פלוני לפלוני שהוא שלו יהיבנא ליה דמהימנ' כיון שהנכסי' היו עכשיו תחת ידה מהימנא לומר זה שלכם. וזה אינו שלכם. אלא של פלו' כיון דאיהי ידעה והיורשים אינם יודעים. ואעג דתני' פ' חזקת הבתי' (בבא בתרא דף נב) וכן האשה שנושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על ידה עליה להביא ראייה ה"מ לגבי נפשה. אבל לעלמ' אין אדם חוטא ולא לי. ולא דמי להא דתנינא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלד). זה אחי אינו נאמן לעניין שיטול חלק עם אחיו היכ' דאמרינן אינך אין אנו יודעים. דשאני התם דהא דקאמר האח לא היה מוחזק בכל הנכסים ועוד חיישינ' לקנוניא דשמא לא אחוה הוא. אלא אומר כן כדי שיחלוק בנכסי' שיטול. ואע"ג דאמרינן בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף נב) וכולן שאמרו בשעת מיתה של פלוני הם. יעשה בפירושו וכו'. ומפרש תלמודא אי מהימנא ליה יעשה כפירושו. ואי לא יעשה פירש לפירוש' אלמא בדידה תליא מילתא אי להימנ' אי לאו. ואע"ג דבשעת מיתה קאמרה דלא שייך קינוניא אפילו הכי קיימ' לן דחיישינן לקינוניא. י"ל ה"מ לגבי בעלה דחיישינ' דילמא מרחמ' ליה לההוא פלוני ודילמא משקרא כי היכי דליתבי לההוא גברא. אבל לגבי ברה לא שייך קינוניא כלל. כדאית' בס"פ גט פשוט (בבא בתרא דף קעד). דאין אדם עושה קינוניא על בניו. אבל בכי האי גוונא שאמר' תנו מנה לפלו' מנכסיי כל כמה דלא נשבעת נכסי בחזקת יתמי קיימי כדמשמע בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמד) גבי וכן האשה שהשביחה אשה מאי עבידתיה. וא"כ דילמא כל הני ניכסי דיתמי נינהו ודילמא מנה דעלמ' מדידה קאמרה. ואפילו מצוה בעלמא. לא רמיא על היורש לפרוע חוב שלה דאע"ג דאמור רבנן מצוה על היתומים לפרוע חובות אבוהון היכא דלא שבק להון אבוהון נכסי אלא שאין כח ביד בית דין לכופן משום דלא מצות עשה מפורשת היא כסוכה ולולב אלא מדרבנן משום כבוד אביהן. א"נ נראה לי משום דמתן שכרה בצדה ואין בית דין של מטה מוזהרין עליה ומ"מ מצוה היא. הכא אפילו מצוה ליכא כיון דליכא דתבע לה לא מחייבא אלא בבאה לצאת ידי שמים. כדאית' בהגוזל בתרא (דף קיח) גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך חייב. ומוקי לה בגמרא דלא תבע ליה וחייב בבא לצאת ידי שמים. ובפרק המפקיד (בבא מציעא דף לז) נמי תנן אמר לשנים גזלתי אחד מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה. ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה. ומוקי לה בגמר' בבא לצאת ידי שמים. דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו. אלמא היכא דלא תבעי ליה לא שנא לדידיה ולא שנא לבריה. לא מחייב אלא לצאת ידו שמים. וכיון דאיהו גופיה לא חייב אלא לצאת ידי שמים. בריה אפילו בא לצאת ידי שמים לא מיחייב אפילו היכ' דשביק ליה אבוה ניכסי. וכן משמע מדברי ר"י בר"פ הגוזל קמא (בבא קמא דף צד) דפריך הניח להן אביהן מעות של רבית אע"פ שיודעין שהם של רבית אין חייבי' להחזיר. אינהו הוא דלא הא אבוהון חייב להחזיר. והקשה ר"י לישני בבא לצאת ידי שמים ותי' א"כ לא לימא אין חייבין. דמשמע הא אבוהון חייב מדינא אלא ליתני אין מחזירין דמשמע הא אבוהון מחזיר בבא לצאת ידי שמים. ש"מ מדבריו דכל היכא דאביהן לא מחייב אלא בבא לצאת ידי שמים. אינהו לא מחייבי אפילו באין לצאת ידי שמים וסברה גדולה היא. וא"כ כ"ש בכאן זה דלא שבקא להי נכסי דמדידה לא קא ירתא. ולא מידי אלא מאבוהון ירתי דאפילו מצוה ליכא לפרוע חוב זה. ועוד כיון שטוען שאמו היתה חייבת לו כמו כן והוא רוצה לעכב הכל בשביל חובו. הא קיימא לן דאפילו בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלין כמו שפסק ר"ח מכח ההיא דפ"ב דערכין (דף ז) גבי היו בידו ה' סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי וכולי. דבמטלטלי לית בהו דינא דקדימא. מיהו לפי האי טעמ' הוי בעי שבועה שהייתה חייבת לו. אבל לטעמא קמא אפי' שבועה לא בעי. ואפילו שבועת יורשין ליכא. דהא אין נשבעין על טענת שמא ליפטר. והא דתנן שבועה שלא פיקדנו וכולי. היינו ליטול. והארכתי בדבר זה קצת. והתשובה ביד קרובי ה' ר' יקר הלוי. כי העתיקה בכאן. ומטעם דברי שכיב מרע בכתובין וכמסורי' דמו אין לחייבו: דה"מ בנכסי דידיה. אבל הני נכסי לאו דידה נינהו אלא דיתמי כל כמה דלא נשבעה על כתובתה. ומתוך דבריך בינותי דסבירא ליה למר דהיכא דטעין משטה אני בך דנאמן בלא שבועה ואינו כן כי רבי' סעדיה ז"ל כתב בחרזים שעשה מן הדינין שצריך לישבע שהיה כוונתו להשטות בשעה שהודה. וקצת מן החרז אני זכור אפס לא כלו. ואיש טוען ברעהו ומשטה. ובשבועה לבטא. וטעמא רבה איכא דכל טענות גרועות לא מהימנינן להו אלא במגו. כי ההיא דפר' הכותב (כתובות דף פה) מיגו דיכלי לומר לה"דם יכלי למימ' סטראי נינהו אבל אי איכא סהדי דפרעיה דליכא מיגו לא מהימני למימר סטראי נינהו. וכן הא דאמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אמאי לא מהימן במיגו דמצי למימר מחלת לי ותפשוט מיניה דלא אמר מיגו במקום חזקה. אלא ע"כ טענת מחילה גופה טענה גרועה היא משום דלא שכיחא היא. ובטענת מחילה לא מהימנינן לשום אדם אלא במיגו דמצי למימר פרעתיך. או לה"דם. והיכא דקאי בתוך זמנו דלא מצי למימר מחלת לי במיגו דפרעתיך דהא חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו ולא במיגו דלה"דם דהא איכא שטרא. וכן בר"פ כל הנשבעין (שבועות דף מה) לא שנו אלא ששכרו בעדי' אבל שכרו שלא בעדים מיגו דיכיל למימר לא שכרתיך מעולם נאמן לומר לו נתתי לך שכרך וכולי. אבל בלא מגו לא נאמן לומר נתתי לך שכרך דטענה גרועה. וכן בשמעתא דאומן. וכהנה רבות. ומפני הכנסת כלה קצרתי אליך הכרתי והפלתי: מא"יר בר ברוך


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.