שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/ל

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טל אורות עליך: נתיב יאירו ברור מיליך. ברזל ונחושת מנעליך. חזקו משמיר פרטיך וכלליך. מה טובו אהליך. יפוצו מעיינותיך: ואשד נחליך מו' הר"ר אליעזר בר' אפרים. הזקקתני לחוות דיעי ולא לכך הוצרכת. בהר ובשפלה ובנגב קצרת. בית הסלעים שבעמקים ובקצרה אשיב את הנראה לעיני שהיורשין יכולין לסלק את האלמנה מתי שירצו ואותן מ' זקוקים שהעדיפו לה כדי שתסתלק מיד. זה היה שלא לצורך שהרי לא עשאה בעלה אפטרופא שהרי לא כתב דלאחר מיתתו יהיו כל הנכסים שלה ואחריה יירשו בניו הזכרים ואחת מבנותיו עמהם אלא כתב מהיום ולאחר מיתתיני תטול בתי חלק כאחד מן הבנים. הרי לא נתן לאשתו מאומה אך תלה המתנה באשתו והויא כאיניש דעלמא כאילו אמר מהיום ולאח' מיתת פלו' שלא להשליט' לבתו במתנה עד זמן שימות פלו' וא"כ לא היית' אפטרופ' ועוד אפילו עשאה אפטרופא היו יכולין לסלקה כי הרגשתי מתוך כתבך שהיתה מפסדת ומבזבזת ופושעת בנכסים. ואמרינן בפרק הניזקין (גיטין דף נב) גבי עמרם נבעא האי אפטרופא דמפסיד א מסלקינן ליה. אי איכא סהדי דמפסיד. ואין חילוק בין מינהו אבי יתומים ובין מינהו ב"ד. ומה שכתב שאלמנה ובנה שהיה בן י"ח שנים וחתנה והתנו ביניה' שמה שכתוב בשטר המתנה לאחר מיתתינו שזה יהיה בטל. ושיזכה מיד במתנה. כבר כתבתי שאינו תלוי באלמנה כלל דלא הויא אפטרופא ובאמירת בנה שהוא בן י"ח לא יפסידו שאר האחין כי הם לא נתרצו בדבר. ויכולים לומר אין אנו חפצים אלא כמו שכתוב בשטר המתנה לאחר מיתתינו כי אינו יכול להפסיד לאחיו. דאפי' אמר זה אחי אינו נאמן כי אם על עצמו כדאמרינן פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלד) ואינו נאמן. לעניין שיטול עם שאר האחין וכ"ש הבא שאינו יכול להפסיד לאחיו בדיבורו ובמחילתו. מיהו לגביה דידיה מהניא מחילתו. אם בשעת המחילה היה ביד החתן הממון. וא"כ מיד כשאמר תזכה מיד בחלקך המגיעך זכה הלה במה שבידו לפי חלקו ולא בחלק אחיו. כיצד אם יש בנכסים ד' מאות זקוקים שזה מגיע לחתן ק' דהיינו חלק רביעי לא יטול מן הק' אלא שליש שזהו ל"ד המגיע לחלק אחת השלישי שזיכה לחתן ושני שלישים שזהו ס"ו ליט' ומעט יותר לא יטול אלא לאחר מיתת חמותו. והיורשין ישאו ויתנו בנכסי' ויהיה הריוח שלהם עד מות אמם שהרי כיון שכתב בשטר המתנה מהיום ולאחר מיתה הוי פירוש גופה מהיום והריוח לאחר מיתתינו ועד אותה שעה כל הריוח ליורשין ואין לחלק בין לשון מהיום ולאחר מיתה בין מקרקעי למטלטלי כמו שמוכח מדברי ר"י בשמעת' דשדה זו שאני לוקח קנויה לך מעכשיו. ואין לי להאריך. ומיהו אעפ"י שכתבתי שיש רשות ליורשין לישא וליתן בהם עד מות אמם ב מיהו אחרי מות אמם צריכין ליתן לחתן חלקו כפי מה שיהיו הנכסים כל היכא דאיתנהו זכה בחלקו בכל מה שנותר אחרי מות חמיו. ואין כח לשום אדם למכור ולתן אחרי מות חמיו. ודוקא מרובין ונתמעטו יטול המקבל כפי מה ששוים בשעת חלוקה. אבל מועטין בשעת נתינת המתנה ונתרבו בשעת חלוקה לא יטול מקבל אלא כפי מה שהיו שוים בשעת כתיבה ונתינה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדאמרינן פ' יש נוחלין האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו. ופירש רבינו שמואל דאפילו מתנת בריא בקניין איירי וכל קניין היינו מעכשיו וא"כ כאילו אמר מעכשיו ולאחר מיחה ודמיא לגמרי בנדון זה. ומשם יש לי להוכיח כמו כן טוב שהאלמנה נוטלת כתובתה שלא יטול המקבל מתנה חלקו אלא כנכסים הנותרי' ולא מצי למימר כיון דמתנתו מתנת בריא ולא מתנת שכיב מרע מדלא כתוב בה מהיום אם לא אחוור כי עד יום מותה א"כ כתובתה אינה גובה ממתנת בריא כמו שכתב ר"י וא"כ לא יתמעט חלק מתנתו בשביל הכתובה אלא היורשיו יגבו כתובתה מחלק ירושתם. דהא ודאי לית' דמשמע התם דלעולם לא יטול מקבל מתנה יותר מן היורשין אלא כל שעה ידו על התחתונה שהרי מסיק ובבנים הבאים לאחר מיכן. ואם היו מועטין ונתרבו לא אזלינן בתר השתא ויטול חלק גדול אלא בתר שעת חלוקה ופירש רשבם דמסתמא לא נתכוון למעט הבנים אלא עשאן כאחד מהם ולא יותר. אעפ"י שהיורשין יש להם כח לישא ולתן בנכסי' והריוח שלהם עד מות אמם. מ"מ אין להם למכור ולתן בנכסי' ואם מכרו ונתנו מכרן ומתנתן בטלה כמו שהאב אינו יכול למכור עד שימות כיון דמתנתו מתנת בריא וכשיגיע זמן המתנה מכרן בטל ואם פשעו בנכסי' ונאבדו חייבין באחריותן דלא גריעי משומר חנם. מיהו בגניבה ואבידה ואונסין פטירי דאע"ג דהריוח שלהם לא הוו כמו לוה דחייב באונסין דלכאורה איהו גופיה כל זמן שהוא חי והריוח שלו אינו חייב באונסין שהרי אינו לוה אלא נתן מתנה ושייר לעצמו הפירות של עניין הפירות לא יצא מעולם מרשותו. הכא נמי שייר הפירות לבניו ולא הוו לווין ודמיא להא דאמרינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סג) בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לי ולבניי מת מחזיר לבניו והכי אמרי' פר' מי שמת (בבא בתרא דף קמח) מכר דקל חוץ מן פירותיו דשייר מקום פירות. ומה שכתבתי דהיורשין אין להם כח לא למכור ולא לתן ולא לפשוע בהן אין להקשות כיון שכתוב בשטר שני לשונות המכחישין זה את זה הלך אחר פחות שבלשונות. דמהיום ולאחר מיתה משמע גופה מהיום ובתר הכי כתוב שיוותרו לאחר מיתתינו משמע שלא נתן לו נכסים דהשתא אלא הנותרים לאחר מיתת שניהן. ו"אכ אם קדמו הבנים ומכרו מה שמכרו מכרו כשמואל דאמר פ' בית כור (בבא בתרא דף קה) הלכה כחכמים דאמר הלך אחר פחות שבלשונות וכדתנן פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסה) כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרין אין לו אלא עשרים. זוזי מאה דאינון תלתין סלעין אין לו אלא מנה הא לא קשיא כמו שכתב אדוני דכיון שאני יכול לקיים כל שני הלשונות יש לו לקיים והריני יכול לפרש שיוותרו על מזונותיה. אי נמי הלך אחר התחתון כמו שכתבתי אי נמי נראה לו שיוותרו שלא יופסדו בגניבה ואבידה או באונסין. אי נמי נראה לי דע"כ שיוותרו דקאמר לא בשביל להשליט את בניו למכור ולתן עד מיתת שניהן דמדקאמר שיוותרו לנו. לנו ולא ליורשינו קאמר כדאמרינן פרק האומר (דף ס) ובפרק מי שאחזו (גיטין דף עד) הרי זה גיטך על מנת שתתן לי מאתים זוז וכו'. עד מר סבר לי ולא ליורשיי ומר סבר לי וליורשיי ומסתמא הלכה כתנא קמא ולא כרשב"ג דבריית' דתנן בפרק הכותב (כתובות דף פו) נדר ושבועה אין לי עלייך הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה דלי משמע לי ולא ליורשיי. ואע"פי שכתבתי שהיורשין יש להם רשות לשאת ולתת בנכסים עד מות אמם וכל הריוח שלהם מיהו אחרי מות אמם יכול להשביעם שלא עיכבו מן הנכסים כלום אע"ג דטענת שמא הן נשבעין כדתנן פרק כל הנשבעין (דף עה) אלו בשבעין שלא בטענה השותפים ואפטרופסים וכו' משום דמורו היתיר הני נמי מורו היתיר' דטרחי להוציא חובת אביהן מן הגוים ולשמור הנכסים ומה שטען האפטרופא מה שנתנה לבעלה נחת רוח עשתה לבעלה גם בזה טעה. דבהדיא אמרי' פ' חזקת הבתי' (בבא בתרא דף נ) למעוטי נכסי מלוג דלא שייך למימר נחת רוח וזאת המתנה נכסי מלוג כיון שלא שמאתה בכתובתה. וגם מה שטען שכבר נתנה המתנה לאמה והיא נותנת לאחרי' גם מזה טעה שאינה יכולה למכור ולתן נכסי מלוג לאחרים דאפילו מכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ומי יפנה להשיב על כל דברי רוח של אותו אפטרופא שאינו אלא ממשש כאשר ימשש העור באפלה. אולי יכוין כסומא בארובה. ודבריך נכוחים וישרים. אך בזה אני חולק עליך שאינו יכול לזכות במתנה מיד עד מות חמותו כדפי' כל הצדדין וצידי צדדין ושלום מו' ושלום תורתו. ושלו כל כנוותו. יגדל כנפש משרתו: סר למשמעתו. מאיר בר ברוך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.