שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/יח

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תכף לזכירתך. ברכה: ותפילתך תמיד זכה. עליך אשא אל שמים ידי וכפיי פרושות בעדך. מו' דודי להאריך ימיך ושנותיך. למלאות לטובה כל משאלותיך גם אליך כפיי שטחתי וממקומי לעומתך. השתחויתי ברכני גם אני מברכות נדבותיך. ותרומת ידך ומברכתך יבורך עבדך. כי טובים דודיך ליודעי סודיך. מ"ו דודי הר' נתן ששאלת על הנשבע בעשרת הדברו' על אשתו שאם לא תטבול באותה לילה שלא יבא אליה לעולם ושיגרשנה והילך לשון רב האיי גאון זצ"ל. וששאלתם מי שנטל תפילות או דברי תחנונים או סליחות ונשבע שבועה באותו ספר אותה שבועה כשבועת ס"ת היא. וכיון שמתחרט ורוצה לחזורבה יש לה התרה או לאו. כך ראינו ששבועה זו כשבועת ס"ת. מה ס"ת יש בו שמותיו של הק"בה ויש בהם פסוקים של מקרא ולא עוד כיון שיש בו כתוב כל אותיות שבאלף בית. הרי אלף בית מצטרפין אותיות שלו לכמה שמות. והן גופה של תורה ואין היתר לשבועה. מי שיצרו מתגבר עליו וקפץ ונשבע בתורה כשהספר בידו שאשה פלוני לא תהיה אשתו מהיום ולעולם ואח"כ מתחרט על שבועתו ומקבץ בעלי תורה ומוסר להם טענותיו ושבועתו יש להם להתיר ולהפר שבועתו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו או לאו. כך ראינו שבדורות הללו אין כח באדם להתיר שבועה ולהפר כלל לא בא"י ולא בחוצה לארץ ושאמרתם שכתוב בהלכו' גדולות הנשבע על אשתו מלקהו על שבועתו ויקיים את אשתו לא סביר לן הכי כלל ודברים בטלים הן ואין לחוש עליו כלל אלא חייב לקיים את שבועתו ויגרש את אשתו ולא יחלל שם שמים בפרהסיא אלא יגרשנה לאלתר ויתן כתובה ואין בדבר זה משום שלום בין איש לאשתו ואי קשיא הא דאמר גבי סוטה וכתב ומחק וק"ו לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדוש' ימחה על המים דכתיב וכתב הכהן את האלות האלה על ספר ומחה. וק"ו להזכיר ש"ש לבטלה לעשות שלום בין איש לאשתו הא לא קשיא דהאי מוצא מידי ספק ומידי איסורא. אבל הכא מי לא אמר רחמנא לא תשא ואמר כי לא ינקה וכתי' נשבע להרע ולא ימיר הילכך יוציא ויתן כתובה ואין בו משום לעשות שלום בין איש לאשתו. וששאלתם מי שכעס וקפץ ונשבע בעל פה בהזכרת השם ובתורה המונחת בארון. יש רשות לחכם להתיר שבועתו או לא שאין להתיר למי שנשבע על פה. כך ראינו מי שהזכיר השם או התורה אין רשות לשום אדם בין חכם בין סופר בין גדול להתיר שבועתו של אדם כל עיקר. לא שבועה שנשבעין בס"ת המונחת בארון או בשם הבורא אין רשות לשום אדם לבטלה ולהתירה ולהפר אותה. וכן הלכה עד כאן לשון רב האיי גאון. הרי שכתב שאין להתיר שבועה הנשבע בשם או בתורה אפילו לא נקיט ליה בידיה. ונ"ל דחומרא בעלמא היא שהחמירו הגאונים בדורות האחרונים דקיל נדרי ושבועות וכן משמע בדבריו. שכתב אין כח בדורות הללו להתיר. וע"כ צ"ל דהא דאמרינן פ"ב דנדרים (דף יד) הנודר בתורה לא אמר כלום היכא דלא נקיט לה בידיה וקיימא לן נמי הילכת' נזקקין באלקי ישראל אלמא דיש התרה לאותו הנשבע בשם. מיהו יש לדחות דהני מילי בלשון נדר אבל בלשון שבועה דחמירא איכא למימר דאין להתיר. מיהו יש להביא ראיה מדלא תני ליה בהדי חומר זה חומר בשבועות מבנדרים אלמ' דבימי חכמי התלמוד היה הכל מותר אלא שעתה בדורות האחרונים החמירו כדפי' ואין להקשות אי מותר הוא אלא שבדורו' אחרונים החמירו מאי קשיא ליה מסוטה והא ההיא דאוריית' היא. י"ל ההיא קשיא ליה כיון דאשכחנ' גבי סוטה כל כך דבר גדול שהתירה תורה שם הקודש למחוק. היכי תקינו דורות אחרונים לגרש אשתו כיון שהיא מצוה כל כך לעשות שלום בין איש לאשתו שמותר למחוק השם כ"ש להזכיר שם שמים לבטלה. ועל זה תירץ מה שתירץ. ונ"ל דדוק' בשבועה החמירו שעונשה מרובה כדאשכחנ' נמי בפרק השולח (גיטין דף לה) נמנעו מלהשביעו כך תיקנו הגאונים שלא להתיר שבועה בשם או בס"ת ועונשין אותו ומחמירין עליהם שלא יהו נוהנים קלות ראש בנדרים ובשבועות. ודבר זה כתוב בתורה ובתלמוד. בתורה נשבע להרע ולא ימיר משמע הוא שלא לשאל על השבועה. וכן יש גבי ר' יהושע בן לוי. מי מיתשיל על שבועתיה ומזה תקנו הגאונים דאפילו בדיעבד אם נשאל על השבועה שנשבע בשם או בי' הדברות שלא יהא מותר ולפי מה שפירש דאסור לשאל על השבועה אפילו בימיהם הא דאמרינן הנודר כאלו בונה במה. והמקיימו וכו'. הני מילי בנדר אבל לא בשבועה ואין להקשות ליחשב זה חומר בשבועות שאסור לשאל עליהם דהא לא קשיא דהא בהא מילתא נמי איכא חומר בנדרים שמצוה לשאל עליהם כי היכי דלא חשיב בהדי שדה עניין ומחצה ההיא דהלכתא כרב יוסף בזוזי משום דבההיא מילתא גופה הילכת' כוותיה בארעא: ונראה במה שכתב מי שנשבע בשם שאין לו התרה הני מילי בשם המיוחד ובכנוי שאין נמחקין אבל ברחום וחנון וכו'. או בלשון לעז. או באחת מכל הלשונות לבד מלשון הקדש מותר דבנדרים לא שייך האי חומר' כלל אלא בשבועה כדפרי' ואין להביא ראייה מהא דאמרי' בפ השולח (דף לה) אבל ניסת אין מדירין אות' דמיפר לה בעל א"כ בימיהם אפילו בשם או בי' הדברות יש להתיר דאי אין התרה לה ישביעוה בשם או בי' הדברות הא ודאי לאו ראייה היא כלל דהא נמנעו מלהשביעה ואין להקשות ידירוה בשם או בי' הדברות נמי ליתה שהרי פירש דבנדר בשם או בי' הדברות יש לה התרה ומיהו בימיהם ע"כ אפילו בשם יש לה התרה מדאשכחנא גבי צדקיהו מדכתוב (ד"ה ב ל"ו י"ג) וגם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו באלקים וקאמ' תלמודא בפרק ר' אליעזר בנדרים (דף סה) דבפניו היו יכולים להתיר אע"ג דנשבע בשם אלא פשיטא דחומר בעלמא הוא שתיקנו הגאונים וכהנה רבות שהחמירו האחרונים בשבועה ובנדרים. דהא מ"ד אין נזקקין באלקי ישראל. ע"כ חומרא בעלמא הוא מדרבנן. ובפ"ב דנדרים (דף כ) דנודר בעצי' ובקרבן וכו' קאמ' עונשין ומחמירין עליהם וכו' חומר' דרבנן וכן נמנעו מלהשביע וכן תיקנו הגאונים שלא לישבע בס"ת אלא חזן נוטל ס"ת בזרועו ומחרים בארור וכהנה רבות ואין לי לפרש ושלום מאיר בר ברוך

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.