שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/ו

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משחך השם שמן ששון מחביריך. ברור מללו תומיך ואוריך. לא נפל דבר מדבריך. ומי ישדד עמקיך אחריך. או יקדר בהדריך. שקט תהיה על שמריך. וזרח בחשך אוריך. ולא יכנף עוד מוריך: מו' הר' משה אדוני שאל את עבדו הנשען על יד. גלה סודו. אל תלמידו. לא עזב חסדו ואמתו. בריתי היתה אתו. אובין לפניו מטיבותיה דמר על אודות שמעון אם יש עדים שביקש מראובן שהיה לי יישוב שנה. אז נראה לי שהפסיד יישובו. והודה שאין לו יישוב או שמחל לו כח יישובי ויש לי להבי' ראייה מהא דאמר בפ' חזקת הבתי' (בבא בתרא דף ל"ה) אי דלי ליה צנא דפיר' לאלתר הוי חזקה ופי' ר"ח אם יש עדים דיהיב ליה לוקח למרי דארעא צנא דפירי לדורון להוליכו לביתו נתברר שאכילת פירות ללוקח ומדידיה יהיב ליה למוכר: עכ"ל: וטעמא הוי דאם אית' שהקרקע של מערער לא היה מקבל ממנו בתורת דורון ה"נ בנדון זה אם היה לו יישוב לא היה ממנו להתיר. ולא דמי להא דאמרינ' התם עביד איניש דזבין דיניה דהני מילי התם דאמר ליה זיל זבניה נהליה לכל הקרקע עביד איניש דזבין דינא שלא יתרעם עוד על כל הקרקע. אבל למיעבד איניש דזבין מגמלא אונא. דכל שכן בשיקנה דבר מועט משכנגדו שיחזיק הלה בטענתו. ויחזיק במותר ולא יחזיר לו השאר. ואע"פ שרבינו שמואל פי' לשם פי' אחר כדאי ר"ח לסמוך עליו בכל מקום. וא"ת והלא ראובן בעצמו אינו טוען שקנהו מאתו. יש לומר מ"מ הוא אומר שמחל לו כח יישובו. שהרי טוען שאמר לו תחילה יש לי יישוב אחר ואני צריך לשוב שמה עוד. וישב לשון הזה לשון מחילה אחרי שהוכיח סופו שהוצרך לבקש התרה וגדולה מזו אני אומר אם ראובן אמר לשמעון אני חייב לך מנה. ושמעון טוען בודאי אינך חייב לי שאפי' אם אין שמעון מוחל לו שראובן פטור אע"פ שראובן יודע בעצמו שחייב לו. וראייתי מדאמרינ' פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלה) זה אומר אחי הוא אינו נאמן וכו'. ובגמרא קאמר ואידך מאי קאמרי ואי קאמרי לאו אחינו הוא אימ' סיפא נפלו לו נכסי' ממקום אחר ירשו אחיו עמו בתמיה. אלמא אע"ג דראובן אומר לשמעון אחי הוא ויש לך ליטול עמי ושמעון אומר אינו אחי דלא יתן ראובן כלום. דהוי כאילו מחל לו. ולא הוי מחילה בטעות. דכיון שכנגדו אמר לו אני חייב לך א"כ היה לו ליתן לבו לדקדק אם האמת את שכנגדו והוא לא עשה כן. אלא אמר אינך חייב לי א"כ מחל לו בלב שלם. אלמ' אע"פ שלא אמר לשון מחילה כלל. היכא דמוכחא מילתא אמרינן מחל לו כ"ש בנדון זה שיש בלשון הזה לשון מחילה טפי ועוד שהוכיח סופו כדפרי'. ומה שכתב אדוני שיכול לבא לידי שפיכות דמים אם יהיו יחד. הטל פשרה ביניהם ויעלו שכר זה לזה וידחה שמעון לפני ראובן. כדאמר גבי ספינות פר' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב) ונדחה שאינה טעונה וכו'. ועוד שחובתו הוא ומעשיו מקולקלין. ופעמים רבות ראיתי בקהילות שלוקחין היישוב לאחד עבור דבר מועט. כ"ש בי דינא דמר דאלים לאפקועי ממונא. ועמך בדבר המשפט לגדור גדר הכל לפי צורך השעה שלא תיוצץ הרעה. וטוב בעיני לכוף את שניהם שיניחו הדבר עליך הן לדין הן לפשרה ואז תעשה הטוב בעיניך ואני מסכים אחריך לכל מה שתעשה ושלום מ"ו. ושלו' ישיבתו. ושלום תורתו. יגדל נצח כנפש משרתו. מאיר בר בר"וך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.